כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

פרק 2: שידוך

באיזשהו שלב זה הפסיק להרגיש כמו דייט והתחיל להרגיש כמו קרב של WWE

"יצאתי רק כי אני חושבת שלכל אדם מגיעה הזדמנות שניה, אז הנה שלך, קדימה, אני נותנת לך הזדמנות שניה לבקש ממני סליחה על מה שקרה פה בדיוק לפני כמה דקות." אמרתי כשאני עומדת מכופפת מול חלון האוטו הפתוח שלו והוא יושב בכיסא הנהג ומביט בי. "כנסי כנסי כבר ימקק כנסי" הוא ענה וסימן לי עם היד. "אתה כנראה לא מצליח לקרוא את המצב אז אני אפשט לך אותו, אני לא נכנסת בלי שתבקש ממני סליחה." עניתי והנחתי את שתי הידיים שלי על המותניים, עומדת בעמידה שבה בדיוק בגיל 5 עמדתי כשבישרתי לאבא שלי שיש לי הצגה. כנראה שמאז זאת עמידת ההצגה שלי.
הוא יצא מהאוטו וטרק אחריו את הדלת. "בואי אני אפשט לך את המצב כדי שתצליחי לקרוא אותו" הוא אמר תוך כדי שהוא אוחז בקרסוליים שלי ומרים אותי "סליחה מה אתה חושב שאתה עושה?! תוריד אותי מיד חתיכת חוצפן" צעקתי וניסיתי להשתחרר ממנו, "אנחנו הולכים למסעדה עכשיו כי אני רעב וכי אני אובססיבי לאיחורים ובגללך אנחנו מאחרים כבר בשעה אז את לא חייבת לשמוע אותי ואפילו יהיה מאוד נחמד אם תביני שאת גם לא חייבת לדבר אבל אנחנו הולכים ואחרי זה את מוזמנת למרר בבכי על מר גורלך המקקי במיטה הבנת?!" הוא אמר תוך כדי שזרק אותי לתוך הכיסא שליד הנהג ונעל עליי את הדלת.
נכנסנו למסעדה, המארחת לוקחת אותנו למקום השמור שלנו "היי, כאן זה בסדר מבחינתכם לשבת?" – "כן, תודה" גיא אמר ונעמד לצידי, גורר את הכיסא שלידי אחורה. "הו, סוף סוף אקט ג'נטלמני מצדך, במה זכיתי?" שאלתי בציניות – "ג'נטלמני? בסך הכל מוודא שיש לך משטח חלק ויציב, לא לוקח סיכון שתידפקי פה עוד שפגט מול כל המסעדה, בכל זאת, יש לי מוניטין פה" הוא אמר והתיישב. "חתיכת ח.." – "תירגעי אני צוחק תירגעי, יאללה אפשר שנפתח דף חדש? דף נקי וחלק בין בן אדם חתיך ומקסים כמוני לבת אדם יציבה ולא דרמטית שכמוך?" הוא אמר וחייך את החיוך הגאוותן הזה שלו. "אפשר ורצוי" עניתי והתיישבתי.

"וואו אני רעב כמו פליט מסומליה באמצע שבוע, בא לי להזמין את כל התפריט, מה את מזמינה?" הוא שאל אותי תוך כדי שעיין בתפריט. "מתלבטת בין פייק לסטייק" מלמלתי לעצמי. "מה?" הוא שאל מופתע. "אמרתי איזה כבד זה סטייק" עניתי בתקווה שהוא לא שמע את מה שמלמלתי. "לא זה לא מה שאמרת, תחזרי על מה שאמרת נו" הוא אמר וצחק, "פייק? מה זה פייק?" הוא שאל כשהמלצרית בדיוק הגיעה לשולחן שלנו. "מה תרצו להזמין?" היא שאלה עם חיוך שמבשר על כך שהיא בתחילת משמרת אז סביר להניח שהיא עוד סבלנית. "יש לכם פייק?" גיא שאל אותה. "פייק? מה זה פייק?" היא שאלה מופתעת. "כן ליז, מה זה פייק?" גיא שאל והביט אליי תוך כדי שהוא מתרווח בכיסא. "אני אקח רביולי בטטה" אמרתי והעברתי נושא. "לא, אנחנו רוצים עוד כמה דקות להחליט, תודה" גיא אמר ושחרר את המלצרית לדרכה. "מה אתה עושה?! עכשיו אמרת שאתה רעב לא! ?" חצי צעקתי חצי אמרתי. "פ י י ק" הוא חייך ואמר. "סבבה אמרתי שאני מתלבטת בין פייק לסטייק סבבה? FAKE, יעני זיוף באנגלית, התלבטות של נשים אם להזמין מנה שלא טעימה ולא משביעה ולזייף כאילו זאת פסגת החלומות או סטייק, המבורגר, משהו שיגרום לי לחייך בסוף הלילה" אמרתי והעפתי את המזלג לכיוון הצד שלו, לא יודעת איזה תגובה מחאתית ניסיתי להראות פה. "תגידי, אובחנת פעם?" הוא שאל בפרצוף רציני. "אובחנתי? מה זאת אומרת אובחנתי? איפה?" שאלתי מופתעת. "פסיכיאטר, פסיכולוג, המוסד לבריאות הנפש, מישהו איבחן אותך פעם?" הוא שאל. "חה חה חה מצחיק מאוד, יש מוזלים להופעות שלך או שאתה לא מתפשר על מחיר הכרטיס?" שאלתי בזלזול וגלגלתי את העיניים. "יש לך תשובה לכל שאלה שלי תגידי?" הוא שאל. "יש לך שאלה לכל תשובה שלי תגיד?" שאלתי. "יש לכם תשובה בשבילי?" שאלה המלצרית שהגיעה משום מקום.

הערב המשיך על גבי שעה ועוד שעה, ואחריה עוד שעה, ועוד עקיצה, ועוד 2 עקיצות, ובאיזשהו שלב זה הפסיק להרגיש כמו דייט והתחיל להרגיש כמו קרב של WWE, ואני אהיה המנצחת כמובן.

"טוב אז..." – "טוב אז...". ישבנו שנינו באוטו, מחכים שמשהו יקרה. יותר נכון אני מחכה שמשהו יקרה ויזכיר לי שאני עדיין יודעת להתנשק.

"בואי איתי לחתונה של חבר שלי שבוע הבא" הוא זרק בדיוק כשכבר פתחתי את דלת האוטו. "מה?" אמרתי, גיחכתי ותוך כדי התחרטתי על זה שלא הקשבתי לאמא שלי שחפרה לי שלנקות את האוזניים אחרי כל מקלחת זה חשוב, כי הנה עובדה שאני באמת לא שומעת טוב. "חבר שלי מתחתן שבוע הבא, בואי איתי לחתונה" הוא חזר על דבריו. "על תקן מה אני אבוא איתך?" שאלתי מופתעת. "את צריכה הגדרות?" הוא שאל. "אני צריכה היגיון" השבתי. "אוקיי, אז על תקן המקק שלי תבואי" הוא ענה והניח את היד שלו על היד שלי. "אני צריכה לחשוב על זה" אמרתי והזזתי את היד שלי. "את צריכה שחברות שלך יחשבו על זה התכוונת?" – "גם" עניתי. "אוקיי, אז תחשבו על זה ותעדכנו אותי?" הוא שאל ואני צחקתי. "ביי דביל" אמרתי וירדתי מהאוטו.

"בדיקת ערנות" שלחתי בקבוצת "אתה חייב למות עליי". הלוואי שהן יענו.

דנה לוי עקוב אחר דנה
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אודליה כחלון
אודליה כחלון
ווואי את גדולה מהחיים בחיים לא נהנתי ככה מסיפור בחיים !!!
תודה שאת גורמת לנו לצחוק!
הגב
דווח
שובל דבוש
שובל דבוש
כמה הצחקת אותי וכמה נכון זה את לא נורמליתתת
תמשכי בבקשה
הגב
דווח
T y .
T y .
מתי יעלה עוד פרק???
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דנה לוי
פרק 5: שידוך
פרק 5: שידוך
מאת: דנה לוי
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי
איפה החזייה שלי?
איפה החזייה שלי?
מאת: דנה לוי
מעשה בבתולה
מעשה בבתולה
מאת: דנה לוי
המדורגים ביותר
מה אנחנו עושים?! פרק 85
מה אנחנו עושים?! פרק 85
מאת: V D
השכן שלי - פרק 10
השכן שלי - פרק 10
מאת: Miss Writer
מה אנחנו עושים?! פרק 84
מה אנחנו עושים?! פרק 84
מאת: V D
הסיפור שלה 25
הסיפור שלה 25
מאת: Fake Smile
מומלצים מהמגירה
את לא יפה.
את לא יפה.
מאת: Sapir O
קבלו ספוילר: מחר אתם עוברים תאונה
קבלו ספוילר: מחר אתם עוברים תאונה
מאת: Elyasaf Ezra
עציץ קטן של קקטוס
עציץ קטן של קקטוס
מאת: סתם אחת
אני רוצה לדעת
אני רוצה לדעת
מאת: משה ביטון