כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

הבחירה פרק 20

לכל סוף יש התחלה חדשה.

\\נקודת המבט של ליבי\\

מה ניראלו?!
הוא אימיתי?! , רק עכשיו יצאתי מהבית חולים מה הוא חושב שהוא מספר לי דבר כזה!
יצאתי עצבנית מהמסעדה, ולפני ששמתי לב מצאתי את עצמי בין המשאית.
היא הייתה מעליי אבל אל הצלחתי לזוז.. שמעתי את כולם מדברים, אנשים צועקים, ואת מדא מגיע.
אני חושבת שבשלב מסויים איבדתי הכרה.. ואת האמבולנס כבר הכרתי באופן אישי לא בגלל שאני מתנדבת בו.
מצאתי את עצמי מובלת לעוד בית חולים.. ידעתי שהפעם אני לא אצא משם..
הם צעקו שם ולפתע אחד מהרופאים חכו טיפה היא בהריון, היא ניפגעה ברחם.
מצאתי את עצמי מובלת על מיטה ללא יכולת לזוז, רק לראות ולהבין.. לחדר הניתוח.
הורדמתי.
ברגע שקמתי מצאתי את עצמי קשורה בצורה הכי מוזרה, אבל מה הייתה לי את היכולת לזוז..
איתי ישב ליד, ראשו בין רגליו ללא יכולת להרים את המבט, כיוון שאת עניין ההריון הוא אפילו לא ישמע.
כיחכחתי בגרון ובאותה שנייה כמעט כולם קפצו לראות מה איתי.
להורים שלי כבר היה מבט כזה של מה את עושה? נמאס לנו לשמוע כל שני וחמיש על בית חולים אחר שמצא אותך.
הרופא הוציא את כולם מהחדר וביקש לדבר איתי בפרטיות.
הוא החל לךדבר איתי ואז הוא הזכיר את ההריון שיש לי..
הסתכלתי עליו במבט שואל, של הריון?
הוא הסתכל עלי והסביר לי שהעובר כבן שבוע ולכן הוא הופל בניתוח של סידור האגן.
את מספר הניתוחים שעשיתי כבר בטוח שברתי שיא גינס חשבתי לעצמי..
עבר לו שובע ועוד שבוע וכולם באו לבקר, וכבר היה נמאס להם להיבא כל מיני דברים אז רק באו להראות נוכחות.
את איתי לא הסכמתי לראותץ לא הייתי מוכנה במיוחד בעקבות זה שהוא אמר לי שהוא מעדיף בן על פניי (תכלס גם אני מעדיפה בן על פניי)

מצאתי את עצמי מובלת לעוד סדרת ניתוחים שלא היה לי כוח אליה, כרגיל איתי עמד בחוץ בניסיון להסביר.
לא הייתי מוכנה לשמוע עד שלפתע הוא התחיל לצעוק לי מהצד השני של המסדרון..
שכולם שומעים....
"תסתכלי לי בעיניים תדברי איתי! תשפילי אותי רק אל תשאירי תמצב הזה כמו שהוא"
שתקתי נתתי לו להתבשל במיץ של עצמו..
"פשוט תודי בזה, תודי בזה שהייתי כלום עבורך.
תגידי את-זה, תגידי, אל תורידי עיניים במבוכה, תגידי את-זה וזהו.
הרי הייתי כלום עבורך, נכון? סתם עוד בחור שידע להקשיב ולהצחיק אותך בזמן ובמקום הכי נכון.
סתם מישהו אקראי בחייך שידע להעביר בך תחושות שהציתו בך פחד בל יתואר, לתחושות שמעולם לא הכרת בהן.
סתם עוד איש שידע להקפיץ לך את הדופק למהירות פסיכית, או סתם להחסיר פעימה ולחוש ששכחת איך לנשום.
סתם עוד טיפש מבולבל שקיווה שתיראי בו את המעט, מימה שהוא ראה בך.
סתם עוד אחד, שאת ככל הנראה רגילה אליהם.
תגידי את זה! אל תשתקי.
תגידי שהייתי כלום עבורך, סתם עוד תקופה שמחר כבר לא תיקח חלק מחייך.
פשוט תגידי את זה כבר, תגידי שאני סתם עוד איש בחייך, סתם איש נחמד שייצר לך זיכרונות וחווה איתך חוויות, כאילו זה הכי נורמלי. כאילו שהם לא ייתקעו אצלנו לשארית החיים. כאילו שבאמת יש לנו כוח להמשיך לחיות איתם בשקט, כאילו שיש לנו אומץ בכלל.
תגידי שהייתי כלום עבורך, והגעגוע אותו את חשה מתחת לעור כשאנו רחוקים, זאת סתם הרגשה ללא הסבר.
תגידי שאני סתם עוד עובר ושב, שלא באמת אני מצליח למסמר את רגלייך לאדמה כשאני נושך שפתיים לעברך,
תגידי שעורך לא מתלבש צמרמורת ושערך לא מסתמר כאילו הרגע הועבר בך חשמל.
תגידי שאני כלום עבורך, ושבעצם אנחנו סתם שני אנשים עם משיכה מקיר לקיר- שיוצרת יותר מדי סדקים.
תגידי את זה, תגידי שאיני מצליח להבעיר בך שלהבת שמסוגלת לבלוע כל דבר בדרכה.
תגידי שאני כלום עבורך, ושקולי לא מצליח לחדור עמוק אל תוכך, מבעד לכל הקרחונים האלה.

פשוט תגידי שאת פחדנית..
פשוט תגידי את זה כבר, תגידי שאת פחדנית מדי להודות.
להודות בפני עצמך, עזבי בפניי..
שאת אוהבת אותי בדיוק באותה המידה, כפי שאני אוהב אותך.
ואת מפחדת, כי זה מעולם לא תפס אותך ככה- על הקצה..
בין האסור למותר בחיים הללו."
את הפרחים שהיו לו ביד הוא תפס וזרק על הרצפה יחד עם מכתב ובונבוניירה שנהג להשאיר כל פעם שהגיע.
הוא קם ויצא.
את המכתב ביקשתי שיביאו לי אבל הם אמרו שצריכים לקחת אותי לניתוח כי התעכבנו מספיק.

מצאתי את עצמי לפתע יושבת בשדה פרחים ענקי, שאפחד לא מפריע לי.
עצמתי את העיניים ונהנתי מהשמש שהייתה, לפתע צל של מישהו הופיע מעליי..
פתחתי חצי עין וריחוף אמרתי זוז אתה מסתיר לי את השמש..
קלטתי שזה איתי ומשכיבה מהנה בשדה גדול התיישבתי בבהלה.
הוא הסתכל עליי ואמר כמו שאני מסתיר לך את השמש את היית השמש שלי.
הוא קם והתקדם, תפסתי לו את היד והתחלתי לדבר איתו... ביקשתי ממנו שיביו את המקום שלי ושאני רוצה שניהיה ידידים ושהקשר לא יתנתק.
והוא נענה לבקשותיי די מהר, והסכים להשאר איתי לזמן מסויים בשדה..
דיברנו על הכול, על החיים, על הפשטות, על הצחוק..
שפתאום נהייתי עייפה והוא הסתכל והרים אותי..
הרים אותי והתקדם והניח אותי על מיטה שלפתע קמתי ומצאתי את עצמי בחדר בבית החולים...
חצי מפוקסת שאלתי איפה השדה שהייתי בו?
למה לקחתם אותי משם?
כולם הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח.
ואז הבנתי שזה היה חלום ונזכרתי במכתב שאיתי כתב לי.
מצאתי אותו על השידה ופתחתי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

דובי שלך . עקוב אחר דובי שלך
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
דובי שלך .
בתולה בת 22
בתולה בת 22
מאת: דובי שלך .
בתולה בת 22 - פרק 4
בתולה בת 22 - פרק 4
מאת: דובי שלך .
הבחירה פרק 11
הבחירה פרק 11
מאת: דובי שלך .
בתולה בת 22-פרק 2
בתולה בת 22-פרק 2
מאת: דובי שלך .
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
ילדה עם קרניים
ילדה עם קרניים
מאת: נמרה לבנה
צייר לך עולם: פרק 4
צייר לך עולם: פרק 4
מאת: Writer :)
עיני אלומיניום - פרק ראשון
עיני אלומיניום - פרק ראשון
מאת: Kabuki Witch
תקציר לסיפור:הידלקות בלתי אפשרית-רומן
תקציר לסיפור:הידלקות בלתי אפשרית-רומן
מאת: שוקו חם
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan