כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

תקועה-פרק 2

לצאת מהמיטה, או לא לצאת מהמיטה. זאת השאלה! (או התשובה, תלוי איך מסתכלים על זה)

אני מגיעה הביתה והדבר הראשון שאני רוצה לעשות זה להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה עד מחר.
זה אפילו לא עניין של עייפות. טוב, לא עייפות פיזית לפחות. זאת הרגשה של ייאוש לא מוסבר.

המנוחה שלי קצרה.
"היי, איך היה היום?" אימא שלי מחליטה לפתוח את הדלת בלי לנקוש בדלת. לא משנה כמה פעמים נדבר על זה, היא תמיד תפרש 'דלת סגורה' כ'פתוח לקהל הרחב'.
"בסדר," אני עונה ומחכה להזדמנות הראשונה לסיים את השיחה הזאת. זה לא שאני כפוית טובה או משהו, העניין הוא שכל השיחות איתה מגיעות לאותה נקודה מהר מאוד. והנקודה הזאת היא בדרך כלל נקודת רתיחה.
"עשית משהו מעניין?" היא נכנסת לחדר ומתיישבת על הכיסא ליד המיטה. כמו כלב שמסמן טריטוריה.
"היה ברקוד לשמפו שלא עבד אז קראתי לאחראי משמרת, זה היה מסעיר מאוד! את בטח לא תביני, זאת מסוג החוויות שצריך להיות בהן כדי באמת לדעת."
"למה את תמיד כל-כך צינית?" היא נאנחת באופן מוגזם.
"למה את תמיד נכנסת בלי לדפוק בדלת?"
"אני פשוט לא מבינה אותך, את יודעת?" היא מתעלמת לחלוטין ממה שאמרתי. כצפוי.
"זה בסדר, גם אני לא מבינה את עצמי רוב הזמן." זאת האמת.
"השתחררת מהצבא, אין לך שום מחויבות, את יכולה לצאת ולבלות, ובמקום זה את שוכבת פה."
"השכיבה של האחד היא הבילוי של האחר." זה ציטוט של מישהו חכם, לא?
"טוב, תמרה למטה אז הבילוי שלך יצטרך להתקצר." היא קמה ומרימה ידיים. לא מטאפורית.
"מה? היא לא אמרה לי שהיא מגיעה." אני קופצת מהמיטה.

"היי, למה לא אמרת לי שאת באה?" אני מחבקת את תמרה ומרגישה תחושה של בית, לראשונה אחרי הרבה זמן. אנחנו חברות נפש, באופן המביך הזה שאם אי פעם נריב אני אצטרך לעבור לארץ אחרת כי היא יודעת עליי פשוט הכל.
"כי אם הייתי אומרת היית מוצאת תירוץ להתחמק מזה."
"מה? מתי מצאתי תירוץ?" אני משקרת בקור רוח. הכי חשוב זה לא לתת להם לראות אותך נשברת.
"בואי נראה, כשהיית בעבודה, כשהיה לך תור לקוסמטיקאית, כשהלכת לסופר עם אימא שלך, וזה חתיכת שקר מעליב, טיפשה אחת, אני יודעת שגם בעד שלום לא תיכנסי לסופרמרקט עם האישה הזאת." היא אומרת את זה בטון קליל אבל אני יודעת שהיא באמת פגועה.
הלוואי שיכולתי להסביר לה, אבל זה יהיה חסר תועלת, כי איך אני יכולה להסביר תחושה שאני בעצמי לא מבינה?
"נכון שבעבר אימא שלי הייתה מבלה ארבע שעות בממוצע שם אבל עכשיו זה ירד לשעתיים וחצי. זה כמעט נסבל." אני מחייכת והיא מסתכלת עליי כמישהו שמחפש היגיון בג'יבריש מוחלט.
"את משנה נושא וזה לא יעבוד לך, גברת," היא מכווצת אגרופים ונראית מאיימת בערך כמו אוגר, אבל אני נמנעת מלומר את זה.
"אוקיי, הנה, למרות שעבדתי היום ואני גמורה מעייפות, אנחנו עושות משהו." אני מחייכת.
"המשהו יכלול גלידה?"
"המשהו זה גלידה." היא מחזירה לי חיוך ואני יודעת שהרווחתי עוד קצת זמן.

"אז, איך העבודה בסופר-פארם?" אנחנו מתיישבות על ספסל ואני מנסה להילחם בגביע הגלידה שלי. זה מירוץ נגד הזמן. אני כמעט אף פעם לא מצליחה לאכול גלידה בגביע מבלי להרוס בגד, וכן, אני יודעת מה אתם אומרים, למה אני לא קונה בכוס? טוב, כי גביע זה הרבה יותר טעים, משתלם, ואם אני מצליחה במזל גמור לאכול מבלי להשאיר ראיות לכך זאת תחושת ניצחון אמיתית, כזאת שבאה מבפנים, עטופה בסוכר תעשייתי.
"מרגשת בערך כמו שהיא נשמעת." אני תופסת את השוקולד לפני שהוא נוזל.
"למה את לא באה למלצר איתי? נשבעת לך שזה הרבה יותר כיף ממה שזה נשמע."
"אני מתחרפנת מהלקוחות בסופר-פארם, יהיה עדיף אם לא אתחרפן ואחזיק מרק רותח בו זמנית, זה בטוח לא יסתיים בטוב, לשני הצדדים."
"אבל אני אהיה שם ואמנע ממך לשפוך עליהם מרק... ולהיכנס לכלא על פשע כל-כך מביך שתהפכי לבדיחה של נווה תרצה."
"אני שמחה שאת דואגת למוניטין העתידי שלי במערכת המשפטית."

"נו אבל ברצינות, לא היה דבר אחד מעניין היום?" היא מסתכלת עליי ומסמנת לי לנקות את הפנים.
"אולי היה דבר אחד מעניין." אני ספק לוחשת ספק ממלמלת.
"אוקיי, עכשיו את לגמרי חייבת לדבר." לתמרה יש המון בעיות, אבל שמיעה היא לא אחת מהן.
"תום שפי נכנס לחנות..." אני אומרת ומרגישה כמו הילדה המטומטמת שהייתי בגיל 15.
"מה?! איך לא אמרת לי?! רגע, איך הוא נראה?! הוא גידל זקן, לא? הוא בטוח ממש סקסי עם זקן! אני לא מאמינה שלא צילמת לי!"
"כן, ברור, הייתי עושה לו פפראצי בזמן שהוא קונה משחת שיניים. במחשבה שנייה, אולי זה עדיף ממה שעשיתי."
"מה עשית?" היא אוחזת את הנשימה כאילו זה הרגע המרגש בחייה.
"יכול להיות שהזכרתי מחלות מין והיריון."
"מה? מה."
"זה סיפור ארוך, אבל בסדר, זה רק עוד רגע מביך אחד לשרשרת רגעים מביכים שלי... שתסתכם במוות שיהיה ככל הנראה גם מביך. אבל הוא זכר את השם שלי."
היא צורחת כמו ילדה קטנה וזוג מבוגר שעובר ברחוב מסתכל עלינו במבט מלא בוז.
"את יכולה להתנהג כמו בת 20 לדקה אחת בחיים האלה?"
"אומרת מי שכל החולצה שלה הפכה לכתם שוקולד ענקי." היא צוחקת ואני מסתכלת למטה, כל החולצה שלי הפכה לציור מופשט בגוונים חומים, מהסוג שרואים במוזיאון ומעמידים פנים שמבינים.
היא מביאה לי מפית ואומרת "טוב, את חייבת לנצל את ההזדמנות הזאת איתו."
"מה, איזו הזדמנות? אני אומרת לך שרציתי לקבור את עצמי!"
"זאת אחלה דרך לשבור את הקרח בפעם הבאה שתיפגשו."
"הפעם הבאה שאני מתכננת לפגוש אותו היא אחרי הגירושים הראשונים שלי, כשכבר חוויתי הכל ואני בשלה לפרק ב'," אני מנסה לנקות את החולצה עם המפיות, ללא הצלחה. היא מוציאה את הפלאפון ומתחילה להקליד.
"זה די חצוף מצידך להראות שאת משתעממת ממני אחרי שגררת אותי החוצה."
"אני לא משתעממת, אני מסדרת לך את החיים."
"מה?"

"את הולכת לפגוש את תום שפי שוב. ולא בגיל 40 כשאת גרושה+2, אלא השבוע."
"ואיך בדיוק תגרמי לזה לקרות, תעקבי אחריו לכל מקום ותסמני לי להגיע עם משרוקית?"
"אני לא צריכה לעקוב אחריו, פייסבוק עושה את זה בשבילי. נפלאות הפלישה הגמורה לפרטיות שלנו." היא מראה לי את העמוד שהיא נמצאת בו. זה איוונט, מסיבה של מישהי שהייתה איתנו בשכבה. אני יודעת עליה בדיוק שלושה פרטים- קוראים לה נועה, היא גרה בוילה שגורמת לי לתהות אם אבא שלה משלם מיסים, והיא העתיקה ממני פעם שיעורים בתנ"ך.
"מה זה אמור להיות?"
"מסיבה ביום חמישי, שתום שפי הולך אליה." היא מראה לי וי ליד תמונת הפרופיל שלו.
"אחלה." רק שלא תגיד את זה... רק שלא תגיד את זה...
"ועכשיו גם אנחנו." היא לוחצת על המסך ואני כבר מתייאשת, גם מהגלידה...
וגם מניסיון למצוא תירוץ.

מצטערת על ההמתנה הארוכה בין שני הפרקים!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
N V
N V
מהמםם
מחכה לדעת איך יהיה המפגש ביניהם
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
-אזעקת הלב -
-אזעקת הלב -
מאת: אודליה כחלון
אהבה בצל הסלמה
אהבה בצל הסלמה
מאת: קארין .
מסע החיים
מסע החיים
מאת: ראובן ראובן
לשחות עם דולפינים
לשחות עם דולפינים
מאת: אביטל סיאני
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan