כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 3

ואז את הגעת 14

אני מדגדג אותה, ככה שאנחנו מתהפכים ואני מעליה. היא מתפתלת מצחוק והמראה הזה כובש אותי. אני ככה קרוב מלהתנפל עליה בנשיקות שיראו לה כמה שאני מכור אליה כבר. אבל אני מחזיק את עצמי.

פרק 14:
כשאני מסיים לכסות אותה בשמיכה אני מתחיל לעשות צעדים קטנים כדי לשמור על השקט לכיוון היציאה מהחדר שלה. "לאן אתה הולך?" הקול שלה השקט והישנוני נשמע פתאום מהדהד ברחבי החדר. "לכי לישון פיר-פיר, את עייפה" אני לוחש לה וקורא לה בכינוי שהמצאתי בדיוק הרגע. "לא, אני רוצה אותך" היא אומרת ומתמתחת. עכשיו אני בטוח שהיא שיכורה לגמרי. אני חוזר לכסות אותה בשמיכה כשהיא בדיוק מושכת אותי אליה ותופסת את הפנים שלי. "עופרי, את שיכורה לגמרי" אני אומר לה בזמן שהיא מעבירה את ידיה על הזיפים שלי. "בוא נשכב" היא לוחשת לי באוזן ואז צוחקת. "בואי לא נעשה דברים שבבוקר תתחרטי עליהם" אני אומר ומתכוון לקום, כשהיא בדיוק תופסת ומתחילה להעביר את השפתיים שלה על הזיפים שלי. אני מאבד שיווי משקל ונופל על המיטה והיא ממשיכה לנשק את הפנים שלי. "אני לא אתחרט, אני רוצה שנזדיין" היא אומרת ומנשקת אותי פתאום על השפתיים. אני נכנס להלם אבל מתעורר על עצמי מהר מאוד. זה מה שחסר לי, שהיא תחשוב עליי יותר גרוע ממה שהיא כבר חושבת. אם זו הייתה בחורה אחרת די ברור לי שלא הייתי שואל יותר מדי שאלות ופשוט מפשיט אותה כבר, אבל היא זה לא בחורה אחרת, ובניגוד לאחרות, אותה אני אוהב. "עופרי" אני אומר ומנסה להתנתק ממנה, נאבק בה כל פעם שהיא מושכת אותי אליה. "אתה רוצה את זה בדיוק כמו שאני רוצה" היא לוחשת לי באוזן ואז מנשקת אותה. אין לי מושג מה אני אמור לעשות כדי לגרום לה לעזוב את זה ופשוט להירדם כבר. עופרי השיכורה לא כזו מושכת לעומת עופרי הפיכחת. "די יפה שלי" אני משיג שליטה עליה ותופס את הידיים שלה בעדינות, שלא ייכאב לה, מאז ליאן לא קראתי ככה לאף אחת, "לכי לישון פיר-פיר". היא צוחקת, ואפילו שהיא שיכורה הצחוק שלה לא מפסיק לשבות אותי. "פיר-פיר" היא חוזרת על המילים שאמרתי מחויכת ומלטפת את הזיפים שלי. "לכי לישון, אני מבקש ממך" אני מסתכל לה בעיניים וזו פעם ראשונה שאין בהן כלום, שום עומק ושום כלום, רמז לכמה שהאלכוהול מדבר מתוכה ולא היא. "רק אם אתה תישאר איתי כאן" היא משלבת ידיים ועושה פרצוף רציני שלא מצליח לה ואחרי 2 דקות היא כבר מתפקעת מצחוק מחדש. אני אף פעם לא אבין את הכיף בלשתות עד אובדן השפיות, והמצב איתה כרגע רק מחזק את תחושת הסלידה שלי מזה. "את צריכה ללכת לישון" אני אומר ולא עונה לה על הבקשה שלה. אם היא רק הייתה פיכחת ומבינה מה היא מבקשת ממני, אני יודע שהייתי מסכים... אבל כל עוד זו לא היא שמבקשת ממני את זה... אז בשביל מה? "אני רוצה לישון איתך" היא ממשיכה בסבב הבקשות שלה. אני מבין שמזה אין לי סיכוי להתחמק, ובינינו, אני לא ממש רוצה להתחמק מזה, כשאני ישן איתה זו השינה הכי רגועה שלי בעולם. "טוב, אבל אנחנו רק ישנים!" אני נכנע בלית ברירה ולא מאמין בעצמי למה שאמרתי. אני מוריד את הנעליים שלי ונשכב לידה במיטה. היא מניחה את הראש שלה על החזה שלי וכורכת את היד שלי סביב המותן שלה, "תשמור עליי". הלב שלי נמס כשהיא מבקשת את זה ממני, איך אפשר להגיד לבחורה הזו לא? אני מנשק אותה במצח והיא נרדמת במהרה. אני מסתכל עליה במשך כמה דקות שלמות, ואם לא העייפות שמכה בי, הייתי יכול להמשיך לבהות בה ככה לנצח.

אני מרגיש תנועת רגליים זזות ומתעורר, השמש שנכנסת בין חריצי התריס מסמלת שכבר הגיע הבוקר. אני רואה אותה ערה לידי. "אוהד מה עשינו?" היא שואלת ונראה שהיא מבוהלת, אבל נרגעת כשהיא רואה את עצמה לבושה וכך גם אותי. "חזרת גמורה לגמרי מהבר אתמול, בקושי עמדת על הרגליים" אני אומר, "אז השכבתי אותך לישון ואז ביקשת ממני להישאר". "אני לא זוכרת כלום" היא אומרת ומשפשפת את העיניים שלה. "בצדק, היית שיכורה לגמרי" אני אומר והיא מסתכלת עליי במבט מודאג. "אמרתי שטויות?" היא מסתכלת עליי באותו המבט ואני מהנהן. "כמו?" היא שואלת ואני לא יודע איך ואם כדאי לי בכלל לענות לה על זה. "נו" היא מבקשת אחרי כמה שניות של שתיקה. אני לוקח אוויר ומחליט לספר לה את האמת, "רצית שנשכב". אני משפיל את המבט שלי ולא רואה את הפרצוף שלה באותו הרגע. "ולא שכבנו?" היא אומרת אחרי כמה דקות של שתיקה מביכה. אני לא מאמין שהיא חושבת עליי שאני מסוגל במצב שהיא הייתה בו לעשות דבר כזה, זה אונס! "זה מה שאת חושבת עליי? שאני מסוגל לעשות לך דבר כזה ועוד במצב שהיית בו אתמול?" אני מסתכל עליה ואני מרגיש שיש לי דמעות בעיניים, אבל אני מצליח להחניק אותן פנימה. "לא אוהד, סליחה" היא אומרת ומשפילה את המבט שלה למטה. "נראה לך שאני כזה?" אני שואל אותה ומבקש תשובה כנה. "אתה היית כזה... לפחות עד שהכרתי אותך" היא לא מסתכלת עליי ומשהו בקול שלה נשמע שהיא חנוקה. "הייתי עופרי, בדגש על הייתי" אני אומר וכבר לא מצליח להשתלט על הדמעות שלי, "זו את ששינית אותי וגרמת לי להפוך לבנאדם פאקינג מתחשב! נראה לך שהייתי אונס אותך?". היא משחררת את הדמעות שלה גם. "לא אוהד אני מצטערת טעיתי..." היא אומרת בלחש, שאני כמעט ולא שומע. אני לא מסוגל לכעוס עליה ולראות אותה עומדת ככה בוכה ושבורה זה שובר גם אותי. "די פיר-פיר" אני ניגש אליה ומחבק אותה והיא בוכה עליי, "אל תבכי". "פיר-פיר?" היא מסתכלת עליי ומתחילה לצחוק קצת, צחוק שמתערבב בדמעות שלה. "קראתי לך ככה אתמול והתלהבת" אני מחייך גם בין כל הדמעות שלי. "אני אוהבת... את הכינוי הזה" היא אומרת ומנגבת את הדמעות שלה. "גם אם לא היית אוהבת הייתי קורא לך ככה" אני צוחק וגורם לה לצחוק. "ואחר כך הוא אומר שאני החוצפנית" היא צועקת ונותנת לי אגרוף קטן בבטן. אני עושה כאילו זה כואב לי ונופל למיטה. "שיט... לא לא אוהדי אני מצטערת" היא קונה את המשחק שלי ונופלת עליי. ואז אני צוחק. "חתיכת דביל! האמנתי לך" היא אומרת ונותנת לי מכה ביד. "בואנה מה נסגר עם האלימות הזו? אני אדווח עלייך לרשויות" אני אומר ומדגדג אותה, ככה שאנחנו מתהפכים ואני מעליה. היא מתפתלת מצחוק והמראה הזה כובש אותי. אני ככה קרוב מלהתנפל עליה בנשיקות שיראו לה כמה שאני מכור אליה כבר. אבל אני מחזיק את עצמי. "די... די..." היא אומרת בין הצחוקים שלה. "נכנעת?" אני שואל ומפסיק לדגדג אותה, אבל כשהיא לא עונה לי אני ממשיך. "טוב טוב אני נכנעת דיי" היא צועקת וצוחקת. אני יורד ממנה ונשכב לידה. "לא יכולה עליי" אני ממלמל לאוויר והיא נועצת בי מבט. "חי בסרט! אתה תופס אותי לא מוכנה!" היא מתרצת. "ברור ברור" אני אומר בציניות ומהנהן. הכאפה מגיעה מהר משחשבתי. הפעם זה באמת כאב קצת. "זה לא פייר" אני אומר ומחזיק את הלחי שלי, "אני לא יכול להחזיר לך". "אויש איזה בכיין אתה" היא צוחקת. "מה אמרת?" אני מתגלגל ונשכב מעליה, תופס לה את הידיים. "שאתה בכיין" היא מחייכת ואז אני מתחיל לדגדג אותה שוב. "לא לא די אני נכנעת לא שוב" היא אומרת מהר וצוחקת את הצחוק המהפנט שלה. אני מפסיק ומסתכל עליה במבט ניצחון. היא כל כך יפה. הגופייה הלבנה שהיא לובשת נצמדת לה לגוף ומרימה לה את החזה כלפי מעלה, אין יותר סקסי מזה. השיער החום הגלי שלה שבקצוות הוא קצת בלונדיני גולש לה עד לחזה ויושב שם בצורה מושלמת. העיניים שלה מטיילות עם כל נשימה שלה. והחיוך שלה, החיוך הזה עם הגומה בצד שמאל, אני נשבע שאלוהים יצר אותו. תמיד הייתי טיפוס של בלונדיניות, ואז היא הגיעה. ליאן לא הגיעה לרמות כאלה של יופי. ואני נשבע שלעומת הקשר עם ליאן, הפרפרים בבטן שיש לי איתה חזקים יותר. לעזאזל מה לא הייתי נותן בשביל לנשק אותה עכשיו במלוא התשוקה, במלוא הרגש, במלוא העוצמה. אני יורד ממנה ונשכב לידה, מניח ידיים על הבטן. אני תוהה עם עצמי אם למרות שהיא אמרה לי שזו טעות, גם היא מרגישה את זה, את הכימיה המטורפת שיש בינינו, את החשמל המטורף שזורם לנו בגוף בכל פעם שאנחנו האחד ליד השנייה. בחיים לא הרגשתי טירוף כזה של אהבה. ואז היא הגיעה...

פרק ארוך במיוחד כי כל כך מגיע לכם!
תמשיכו להגיב ולספר לי מה אתם חושבים, אני כל כך שמחה לשמוע שהתחברתם לסיפור...
אוהבת המוןןן 3>

לא ידוע עקוב אחר לא
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אביטל'וש סיאני
אביטל'וש סיאני
מהמםםם המשךך
הגב
דווח
לא ידוע
לא ידוע
ההמשך כבר כאן!
הגב
דווח
טל י
טל י
יאוווווו דייי נו כברררר תמשיכייייי זה ממש התעללות
הגב
דווח
טען עוד 22 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
תשמור עליי, נכון? 42 ואחרון
מאת: לא ידוע
ואז את הגעת 44
ואז את הגעת 44
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 33
תשמור עליי, נכון? 33
מאת: לא ידוע
תשמור עליי, נכון? 32
תשמור עליי, נכון? 32
מאת: לא ידוע
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan