כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

תקועה- פרק 1

השחרור מהצבא זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך. או שלא.

אני שונאת את הימים האלה.
הימים שבהם כל שנייה נאחזת בשעון ומסרבת לעבור... ובמקרה, זאת גם תחילת המשמרת שלי.
אוקיי, אולי לא כל-כך במקרה. זה לא שהעבודה בסופר-פארם נוראית. כן, זאת משכורת מינימום, וכן, אני סופגת ביקורת מנשים מבוגרות בגלל העגיל באף שלי, אבל לפחות אף פעם לא מסריח פה ואני חסינה ממתקפה חזיתית של דיילות האיפור. וכן, למקרה ששאלתם, יש להן כישורים על טבעיים והן מסוגלות לה(ב)ריח לקוחה פוטנציאלית במהירות שיא.

זה פשוט שהעבודה הזאת ממש... שגרתית. אני רואה את אותם הסיפורים מדי יום. הבחורה שקונה יותר מדי מוצרי טיפוח ומריחה כמו מוצר תעשייתי שירד מפס הייצור, הגבר שקונה ערימות של חיתולים עם מבט מת בעיניים, הנערה שסובלת מאלרגיות בצורה מתמשכת ומממנת את קליניקס. זה כל-כך רגיל, באופן שגורם לי לרצות לצרוח באמצע, רק כדי לראות אם למישהו יהיה אכפת. ככל הנראה, לא. כלומר, לאחראי משמרת יהיה אכפת אבל זה לא סוג היחס שאני מתכוונת אליו. אני לא יודעת מה בדיוק חשבתי שיהיה אחרי השחרור, שאני אהפוך לאדם שונה לחלוטין שעושה הכל וחווה כל דבר ויכול לכתוב ספר זכרונות שלם תוך שבוע? באופן כמעט ילדותי, כן.

אבל... ותמיד יש אבל, זה פשוט לא ככה. אז השתחררתי, נכון, אבל... מה מכאן? אני מקנאה עד כאב באנשים האלה שידעו מה הם רוצים מההתחלה. שכל שלב בחיים שלהם הוא רק תחנת ביניים לעבר יעד סופי מדויק. אצלי המצב קצת שונה. כל מסגרת שכפו עליי להיכנס אליה רק גרמה לי לנשום לרווחה כי, היי, זאת לא בחירה שאני קיבלתי בשביל עצמי. יש זמן עד שאצטרך להיות אחראית לבחירות כאלה. זה פתטי לחלוטין שכמעט חתמתי קבע בתפקיד שאני שונאת כי רציתי לדחות את הקץ עוד קצת? כנראה.

אנשים גרמו לשחרור להישמע כמו הדבר הכי טוב שיכול אי פעם לקרות לי, כאילו הייתי עשויה מעץ ועכשיו אני ילד(ה) אמיתי. אבל לילדים אמיתיים יש בעיות שאף אחד לא מזכיר, יש עבודה כי את לא פרזיטית למרות שכל מה שאת רוצה לעשות זה לראות עוד פרק בסדרה, ויש טיול אחרי צבא, כי היי, את צריכה להוכיח לעצמך אבל בעיקר לכל השאר שאת הרפתקנית וחופשייה, ואז יש פסיכומטרי ואוניברסיטה כי את חייבת ללמוד משהו שמכניס כסף גם אם הוא מכניס אותך לתבנית הלא מתאימה, ולעבוד משרה מלאה במשך 30 שנה (או יותר, אם מסתכלים על המצב הכלכלי של המדינה) כדי לפרוש לפנסיה ולמות בידיעה שהטבעת חותם בעולם הזה (גם אם החותם זהה לכל חותם אחר) ואם יהיה לך מזל אז... הלאה, לעולם הבא?

אוקיי, עוד דקה עברה. אני מסוגלת לעשות את זה. רק עוד שבע שעות ו-50 דקות, ואם אני כוללת את הפסקת הצהריים זה בעצם שש שעות ו-50 דקות. אני מתחילה לפתוח ולסגור את הקופה. המנגנון שלה ממש מרתק אותי, וזה לא שיש פה לקוחות גם ככה.

"אהמ..." הקול מעיר אותי מהטרנס. הידד, לקוח. אינטרקציה אנושית, לא שהקופה הייתה נוראית כל-כך אבל הרגשתי שאנחנו די חוזרות על עצמנו. אני מרימה את הראש ומשפילה אותו מיד חזרה.
"כן?" אני אוזרת שוב את האומץ ליצור קשר עין, הטון שלי נשמע כאילו אני לא מבינה למה הוא פונה אליי בכלל, כאילו שהוא לא לקוח ואני לא עובדת פה. מדהים.
הוא מסתכל אל עבר המוצרים שלו ואני נזכרת לחייך ולהיראות אנושית, או לפחות כמעט מתפקדת. אני פשוט לא מאמינה שזה הוא. אמיתי. קיים. כאן. תום שפי.

בין תום לביני יש סיפור לא פשוט, וכשאני אומרת את זה אני מתכוונת קלישאתי לחלוטין. הוא היה שכבה מעליי ותמיד רציתי אותו (כלומר, עד שהוא סיים ללמוד ונותרתי להחלים מהעניין הלא בריא בו). השיחה הכי ארוכה שהייתה לי איתו הייתה בתקופה שלימדתי את אחיו הקטן מתמטיקה, הבעיה שהייתי מורה טובה (או לפחות זה מה שאני אומרת לעצמי) וזאת הייתה תקופה של חודש... שיצרה הרבה ציפיות לא ריאליסטיות בלשון המעטה. טוב, הייתי צעירה וטיפשה...
אני רוצה להאמין שהמצב השתפר.

אני לוקחת את משחות השיניים של קולגייט בידיים רועדות ורוצה לתת לעצמי סטירה כי הידיים שלי רועדות ממשחת שיניים. ועוד של קולגייט. המותג הכי בנאלי של משחות השיניים שקיים.
"את מוכרת לי, את יודעת?" הוא אומר ואני מתפללת לאלוהים שהקול שלי יהיה נורמלי כשאני אענה.
"וואלה?" אני עונה ונשמעת ספק אדישה ספק סובלת מנכות קלה. הברקוד של משחת השיניים מצפצף ואני מתמלאת הקלה לעבור למוצר הבא.
"כן, יכול להיות שראיתי אותך קודם?" אוי תום, אתה בטוח ראית אותי. בכיתה י"א ניסיתי להיות בכל מקום שהוא היה בו. לשדר לתת המודע שלו שאני קיימת.
"כן, אני חושבת שהיינו באותו תיכון יחד..."
"לא, לא משם. יכול להיות שלימדת את אחי הקטן? נעמה, לא?" אוקיי, אז התוכנית הגאונית להשתלט על תת המודע שלו כשלה.
"אה, כן! קוראים לו אסף, נכון?" אני מעמידה פנים שלקח לי זמן להיזכר וקורסת אל תוך עצמי כי הוא זוכר את השם שלי.
"כן, הוא ממש אהב אותך," הוא מחייך וזה מרגיש כמו רגע מכונן. אל תפשלי. אל תפשלי.

"סליחה שאני מפריעה לפגישת המחזור שלכם, אבל כמה זמן?" לא שמתי לב בכלל שנעמדה מאחוריו אישה מבוגרת. אני רוצה לקחת את קוטל היתושים שהיא מחזיקה ולרסס אותו עליה.
"אני כבר מסיימת," אני עונה ולוקחת את המוצר הבא באופן רובוטי כמעט. על המסך מופיע הכיתוב "דורקס" ו- "מבצע השני ב-50%" ואני ישר מסתכלת על מה שאני מחזיקה ביד. כן, קונדומים.
קונדומים.
המבט שלי סוטה אל עבר המידה ואני מכריחה את עצמי להימנע מלהסתכל.
"אממ, יש מבצע על ה..." אני מסתכלת עליו בחוסר אונים והוא וצוחק.
"כן, אני יודע, יש לי עוד חבילה פה." הוא מעביר אליי את החבילה הנוספת.
"מעולה! כי כאילו, אתה יודע, יש מחלות מין והיריון וכל זה. לא שהיריון זה דבר רע, אלא אם כן אתה לא רוצה בו. ואז זה דבר רע. כאילו, אני לא אומרת שילד זה דבר רע, אבל בטיחות קודמת לכל." הוא מרים גבה בתמיהה וחותם את גורלי. זהו.
אני תשדיר חסות של משרד החינוך.
"כן..." הוא לוקח את השקית במהירות והולך עם שארית הכבוד העצמי שלי.
זוכרים את הרגע המכונן שדיברתי עליו קודם? תיקון קל: זה היה רגע לפני נפילה לתהום.
"את יודעת, בפעם הבאה שאת מנסה למצוא חן בעיני מישהו עדיף שלא תזכירי מחלות שיכולות לפגוע בחבר הקטן שלו." האישה המבוגרת מעבירה אליי את קוטל היתושים ואני שוקלת לרסס אותה באמת, גם אם יפטרו אותי.

רק עוד שש שעות ו-39 דקות.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lee B עקוב אחר Lee
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Maya B
Maya B
מהשורה הראשונה קשה לעזוב את הסיפור ולא לקרוא! איזו שנינות והומור מבדר! כל המחשבות שעוברות על כולנו סיפרת אותן ממש כאן, תודה לך. נשים מבוגרות תמיד מדברות כשהן מתערבות.
הגב
דווח
guest
מדהים מדהים מדהים!!!! סופרת דקות להמשך!!!
הגב
דווח
Batiel_S ❤
Batiel_S ❤
מדהיםםםם והורס מצחוק חחחח
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Lee B
הפעם הראשונה
הפעם הראשונה
מאת: Lee B
תקועה- פרק 20
תקועה- פרק 20
מאת: Lee B
תקועה- פרק 14
תקועה- פרק 14
מאת: Lee B
תקועה- פרק 17
תקועה- פרק 17
מאת: Lee B
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan