כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2 1

המאהב הלטיני שלי - פרק 30

"אפילו כשחשוך אני רואה שאת מסמיקה בגללי" אהבתי שהוא מתגרה בי ושהוא תמיד צודק. הוא לעולם יגרום לי להסמיק. "תספיק.. תראה איזה מדהים זה.." הצבעתי למעלה על קבוצת כוכבים שיצרה את הדובה הגדולה. "זה באמת מדהים.. כמעט כמוך" חייכתי ודחפתי אותו לאחור, הוא נשכב לאחור על הכרית נשען על יד אחת מאחורי ראשו וביד השנייה משך אותי אליו.

הבטתי בדני בלי לומר מילה.
הוא הניח את הקופסא השחורה הקטנה מולי בחשש בלי להביט בי, ראיתי שהוא מחפש את המילים, ואני?
בכלל ניסיתי להבין מה קורה פה.

"פלקיטה.. אני יודע שאיכזבתי אותך לא מעט פעמים.."
הוא הרים את מבטו אלי ואני נשארתי דרוכה.
"אני רוצה לפצות, אני רוצה שתאמיני בי, שתדעי שאני פה לנצח"
הוא לקח את הקופסא לידו ופתח אותה בזהירות, בפנים שכבה לה טבעת כסף גדולה ומיוחדת, עם חריטה עמוקה של צורות עגולות וחדות יחדיו, פי נפער בהלם והמילים נעלמו.
הוא הביט בי וחייך חיוך מרגיע, " אל תדאגי.. אני ממש לא מציע לך נישואים, אנחנו לא שם, אני כן מציע לך אותי, זו טבעת שהכנתי לפני כמה שנים ואהבתי את מה שיצא והחלטתי לשמור אותה, עכשיו אני מבין שזו הייתה ההחלטה הכי חכמה שלי כי יש לי למי לתת אותה.." הוא פסק מלדבר לשנייה ולקח את ידי בידו, " את מבטיחה לשמור אותי לנצח איתך?" חייכתי אליו באהבה, הנהנתי להסכמה ודני השחיל את הטבעת על האצבע שלי.
הוא רעד מעט, המחווה הזו, הלילה הזה פשוט לא הפסיק להפתיע אותי.
מעולם לא חוויתי שום דבר בכאלה עוצמות עד שהכרתי את דני.

רוח קרירה החלה לנשוב, עברה בי צמרמורת נעימה, הנפש שלי התמלאה, הרגשתי כאילו היה בי צלקת שהחלימה, דני ממלא את החסר, לא משנה מה אני לא יכולה להתכחש לכך.
סקרתי את פניו הן הפכו כל כך יפות בעייני, כל הפגמים המעטים נעלמו כאילו מעולם לא היו קיימים וכל הקווים והאור שבו זהרו והפכו רכים ומדהים בעיניי.
העור שלו זהר בגוון חום זהוב, העיניים שלי היו רכות, ראיתי את עצמי דרכן ורק לשנייה הרגשתי כאילו אני יכולה לצלול בתוכן, אשליה שאני כל מה שהוא רואה אל מולו.. שפתיו הבשרניות התעקלו לחצי חיוך והגומות תפסו את מקומן במרכז הלחיים.
"בואי אלי פלקיטה"
"בוא תקח אותי"
דני נעמד ובא לכיווני, הזיז את הכסא בזהירות לאחור והרים אותי, הוא אחז במותניי והרים אותי גבוה בקלילות שכזו, הנחתי את ידי על כתפיו בשביל לשמור על שיווי המשקל, לאט ובזהירות הוא הנמיך אותי עד שפניי היו אל מולו, לפני ששמתי לב הוא ליפף את ידיו סביבי מחזיק אותי הכי צמוד שרק ניתן בלי שמץ של מאמץ ונישק אותי.

זאת הייתה הנשיקה הכי אמיתית שחווינו עד לאותו רגע.
פשוטה.
עדינה.
שלנו.
לא היה בה שום דבר מעבר, רק אהבה אמיתית.

דני נשא אותי עד לשמיכה שהייתה פרוסה לצידנו, בכלל לא שמתי לב שהיא שם הייתי מסונוורת ממנו ומכל ההפקה הזו שהוא הרים, היו עליה מלא כריות בכל הגדלים והצבעים ובקבוק יין אדום ושתי כוסות בתוך קערת זכוכית מלאה בקרח, דני הניח אותי בעדינות והתיישב צמוד אלי.
הרמתי מבט מעלה והבטתי בכוכבים.
יש משהו בשמיים שמרגיע אותי, בכל חלק של היממה, אבל לכוכבים יש עוצמה קסומה.
הם תמיד השאירו אותי ללא צורך לדבר רק לטבוע בהם, תמיד שהייתי צריכה נחמה הייתי מתרחקת למקום הכי חשוך שאני מכירה ופשוט שוכבת ומביטה בהם שעות, הרגשתי כאילו הם לנצח יהיו שם לצידי.
בזמן שאני הבטתי בכוכבים, דני לא הסיר ממני את המבט.

"אפילו כשחשוך אני רואה שאת מסמיקה בגללי" אהבתי שהוא מתגרה בי ושהוא תמיד צודק.
הוא לעולם יגרום לי להסמיק.
"תספיק.. תראה איזה מדהים זה.." הצבעתי למעלה על קבוצת כוכבים שיצרה את הדובה הגדולה.
"זה באמת מדהים.. כמעט כמוך" חייכתי ודחפתי אותו לאחור, הוא נשכב לאחור על הכרית נשען על יד אחת מאחורי ראשו וביד השנייה משך אותי אליו.
התמקמתי ושקעתי.
"את מבינה בזה?"
"האמת שכן.. תמיד אהבתי את הכוכבים, הם איתך תמיד ולא משנה לאן אתה הולך.."
"איפה כוכב הצפון? זה זה שזוהר שם חזק מעל לכולם?"
"האמת שלא.. כולם חושבים שזה הוא, זאת טעות ידועה.. לכוכב הזה קוראים ונוס בכלל" דני הביט בי מופתע על הפגנת הידע, " טוב לדעת, אז מעכשיו אני יכול לקרוא לך ונוס?" צחקתי בצחוק מתגלגל.
"למה בדיוק?"
"תראי איך הוא זוהר מעל כולם.. עוצר נשימה. כמוך" הוא נשק לי במצח בעדינות.
"תקרא לי איך שאתה רואה לנכון, אני מוכנה להכל, גם כוכב פשוט יספיק לי, זה צנוע יותר"
"אסטרג'ה שלי, זה יכול לעבוד.. הכוכב הקטן שלי, שלא משנה לאיפה אני אלך הוא תמיד יהיה שם ולא משנה איפה אהיה בעולם הוא איתי"
חייכתי אליו חיוך מאוזן לאוזן, " אני חושבת ששנינו מסכימים לזה, אתה תמיד תיהיה איתי ואני תמיד איתך. לא משנה מה".

חזרתי להישען לאחור, צמודה לגוף החסון של דני שוקעת בכוכבים והוא כמוני.
בשקט נותנים לאוויר לעטוף אותנו, נהנים מהרגע עצמו בלי לחשוב על כלום.
גוללתי את הטבעת שדני הביא לי על האצבע שואבת ממנה אנרגיות חדשות שלא ידעתי כמה אני צריכה.

דני התיישב ומזג לי כוס יין, "קחי שתי, אני לא אשתה אני רוצה עוד לקחת אותך הביתה"
"לבית שלך?"
דני כמעט שפך את יין מההפתעה, " את רוצה לבוא אלי?"
"תן לי סיבה אחת טובה למה לא?"
"קודם כל רמירו שם, דבר שני אנה מארי היא בעלת הבית שלי.. אני לא חושב שזה הכי חכם.."
הוא סיים למזוג והגיש לי את הכוס, "איפה היא באמת? לשמחתי אני לא מרגישה אותה יותר כמעט בכלל.."
"כן היא לא פה היא טסה לכמה חודשים לדרום מקסיקו לטפל בכמה עסקים שיש לה שם" הוא הביט בי מבט מסגיר, הבנתי ישר על מה מדובר ובחרתי להימנע מלהכנס לנושא.
לקחתי את הכוס וסיימתי אותה בלגימה אחת, דני הביט בי בשוק מוחלט, "מישהי הייתה צמאה אני מבין" והחל לצחוק.
"אני מתכוונת להנות מהלילה הזה, אין יותר טוב מסטלה של יין"
"כשאת צודקת את צודקת"
נשארנו שם בלי לשים לב לזמן שחלף, דיברנו על הכל, על המשפחה ואחד על השנייה, הורדנו ללילה אחד את כל החומות, איפשרנו אחת לשנייה להתקרב עד לנקודה הכי מסוכנת שיש, שנייה לפני שנחרט.

בהרת בוקר עלתה ואור זוהר הופיע מעל לשני הים זוהר וחזק, הזריחה החליטה לפנק אותנו בחום עדין ונוף עוצר נשימה לא פחות מהלילה הזה והאדם שישב לצידי.
נשארנו לצפות בה עולה בלי לומר דבר רק להיות שם.

לואיס הופיע מאחורנו בחשאי, " אתם עדיין פה? הייתי בטוח שממזמן תסיימנו במיטה זוג יונים מקסים שלי" דני הרים אבן וזרק על לואיס במחאה, "שתוק! מה אתה מבין תגיד לי.. ?"
לואיס הרים גבה "מה אני מבין? אני זה שסידר בינכן חמוד שלי" והחזיר לו בזריקת אבן כושלת.
דני נעמד על רגליו ועזר לי לקום גם כן.
"לואיס אנחנו הולכים לישון, אתה תסתדר נכון?"
לואיס בדיוק היה עסוק להוציא שקית זבל גדולה, "כן בטח לכו לישון מתוקות שלי, אני אסדר הכל"
היה לי לא נעים אבל זרמתי עם דני, הבנתי שהיה בניהם איזה שהוא סידור ולא רציתי להתערב.
עברתי ונתתי ללואיס חיבוק ונשיקה ובירכתי אותו ביום טוב ועלינו על האופנוע לכיוון הבית.

הדרך הייתה מדהימה, כל הכביש היה מוקף בירוק מצדו האחד ובשני במצוק שנמצא ממש מעל לים הטורקיז.
עצמתי את עיניי בהנאה וצעקתי על דני שאני לא מאמינה שהוא לא נתן לי לראות את הדרך הזאת בהלוך והוא מצידו התגונן ואהצדיק את עצמו שזו הייתה הפתעה והפתעה צריך לכבד.
חיבקתי אותו חזק עד שהגענו לדירה.

כשהגענו עלינו והלכנו לישון ישר, התעייפתי מכל היין והאוכל והנסיעה, דני נרדם אחרי, מלטף את הגוף שלי בעדינות, עובר על כל קימור ופיסת עור חשופה.

לאחר כמה ימים ניזכרתי שלא דיברתי עם ג'ון, שלחתי לו הודע שאני מעוניינת להיפגש איתו וסיכמנו להיפגש ביום שישי בצהריים בבית קפה שעל הטיילת בצהריים.
התארגנתי בזריזות, זרקתי על עצמי משהו לא מתאמץ ומיהרתי להגיע שלא יחשוב שאני לא יודעת לעמוד בזמנים.

כשהגעתי ג'ון כבר ישב וכשראה אותי חייך אלי חיוך לבבי ונופף לי לשלום.
החזרתי לו חיוך והתיישבתי מולו.
"היי לך!"
"היי! מה שלומך?"
"בסדר גמור תודה ששאלת! אני ממש שמח שהחלטת להיפגש איתי.. באמת אני מאמין שיש לך פוטנציאל ואני מאמין בלתת הזדמנויות לאנשים"
"אז על מה מדובר?"
"אמרתי לך כבר אני רוצה שתעבדתי אצלי" הוא חייך וסימן למלצרית לגשת.
"אוקי.. אבל איזה סוג של עבודה?" צחקתי מהסיטואציה ומחוסר הריכוז שלו, הרי שנינו קבענו יחד שניפגש ונדבר על העיניין.
"אז ככה, אני עוסק בנדל"ן פה בעיירה, יש לי דירות נופש ואני מוכר שירה לשנה לכל אדם שחפץ בדירת נופש במקסיקו, בעיקר לקהל מקנדה ומארצות הברית, מכיוון שיש לך אנגלית מעולה, ספרדית גם כן ואת נעימה לעין את תיהיי מושלמת!" המצלרית הגיעה וג'ון הזמין לשנינו בלי לשאול אותי בכלל ארוחת בוקר ומיץ תפוזים סחוט, "אז ככה מה אני בעצם רוצה להציע לך הוא פשוט מאוד. אנשים שמתעניינים צריכים שיראו להם את הנכס, בשביל זה יש לי סוכן. מה שאני רוצה ממך זה שתיהיי הדבר הראשון שהם פוגשים, אני צריך שכל לקוח פוטנציאלי שמגיע, תקחי אותו לארוחת בוקר ממש כמו זו שנאכל עכשיו ותציגי לו תמונות ואת החוזה ובמה זה כרוך, כמה עולה לכמה זמן וכו'.. אם הוא מתעניין מעבר את מעבירה את הטיפול לסוכן והוא יעשה את השאר, אם הוא לא מעוניין תברכי אותו לשלום וזהו" המצרית חזרה במהירות, אולי יותר מידי מהר באופן מחשיד והגישה לנו את האוכל והשתייה, חייכה והלכה בלי לדבר.
"אוקי. תפקיד מוזר בסך הכל" צחקתי במבוכה " ומה יצא לי מזה בדיוק?" ג'ון ניקה את פיו עם מפית וסיים לבלוע בנימוס לגם מהמיץ וענה לי בשלווה, "קודם כל ארוחת בוקר חינם כל בוקר ובמידה והפגישות יתבצעו בכל שעה אחרת ביממה, ארוחה תואמת, אם הלקוחות מעוניינים את מקבל אחוז על ההעברתם לסוכן ואם מתבצעת מכירה את מקבלת 5 אחוזים מהמכירה"
"5 אחוזים מתוך כמה?"
"20 אלך דולר" נחנקתי, " כמה?" ג'ון נראה משועשע, "כן מה ששמעת אני חושבת שחמישה אחוזים זה מספק בהחלט בשביל ללכת לאכול ארוחת בוקר עם אנשים את לא חושבת?" הוא צחק.
"אני חושבת שבהחלט" כסף מעולם לא עיניין אותי אבל הוא בהחלט יכול לסדר לי חיים לא רעים בכלל.
חשבתי על זה מעט ג'ון עבר איתי על הדירות והבנתי שביליתי באחת בלי שידעתי שזה מה שזה.
כל שרשרת הבנייינים הענקיים עם הבריכה המשותפת, איפה שקודי וג'וש ישנו היה אחד מהדירות נופש.
כשנפלה עלי ההבנה צחקתי בקול והסברתי לג'ון שאני מבכירה את הדירות אישית, זה רק גרם לו להתלהב יותר וסיכמנו שאני אתחיל ביום ראשון כבר לעבוד, את הכסף אני אקבל במזומן ואני יכולה לעזוב מתי שאני רק רוצה.
עבודת חלומות.

נשארנו לדבר כמעט חמש שעות שלמות עד שקיבלתי טלפון, לו התקשרה לבקש ממני שאני אחליף אותה במועדון ושאבוא ליחצן במקומה כי יש לה מקרה חירום והיא לא יכולה להגיע ורק עלי היא סומכת.
כמובן שהסכמתי, הבטתי בשעון והבנתי שאני חייבת ללכת כיוון שכל היחצנים מגיעים בשבע לפתוח את המקום כבר לפני שפותחים אותו לכל שאר האנשים.

ניפרדתי מג'ון לשלום ורצתי הביתה להתארגן.

החלפתי בגדים במהירות לחולצה שחורה צמודה עם מחשוף עמוק, מה לעשות שסקס מוכר וג'ינס קצר ורצתי למועדון לפני שאאחר.
בירכתי את כולם לשלום הרי הרבה זמן לא התראנו, שמחתי להרגיש שוב חלק ממשהו שכזה, תמיד אהבתי את העולם הזה של המסיבות וחיי הלילה.
אירגנו את כל המקום, סידרנו וקישטנו ולאחר מכן חילקו אותנו לאיזורים שנעמוד בהם ונעצור אנשים ונמשוך אותם להיכנס לחגוג, אותי הפקידו על איזור הכניסה איפה שמסתובבים הכי הרבה תיירים כי אני בין הבודדות שידעו אנגלית וספרדית שוטף.
בשעה תשע פתחו את הדלתות והתחלנו לעבוד.
לא עברה שעה עד ששמעתי קול מוכר מאחורי, הסתובבתי בזהירות וראיתי את אנה מארי נכנסת ודני צמוד אליה, ישר פינו לה את הדרך, דני נראה חסר אונים אבל שמר על פסון וחיוך.

נכנסתי אחריהם עוקבת אחרי כל צעד שלהם, החלטתי להיבלע ברקע ולא להיות מורגשת הלכתי לכיוון הבר כשאחד משומרי הראש שלה הבחין בי וסימן לה שאני שם.
בצעד מהיר ולפני שהספקתי להתרחק היא ודני עמדו מולי, דני הביט בטבעת שנתן לי, הבנתי את הרמז ותחבתי את ידי לכיסים שהיא לא תוכל לראות שהוא נתן לי אותה.

"תראו תראו מי החליט לצאת מהחור שלו"
"מה את רוצה?"
"לא זה מרגש אותי.. התגעגעתי למשחק הזה ילדה" העצבים התחילו לעלות לי במעלה הגב, ידי התאגרפו בכיסים, נשמתי נשימה עמוקה כדי להרגע, "ממש משעמם לך בחיים אה?" אנה עזבה את דני והתקרבה אלי בצעד מאיים, " ילדה עם מי את חושבת שאת מדברת?" העיניים שלה נשפו אש.
"אין לי כח לזה אני יכולה ללכת.. ? אני לא מבינה מה יש לך ממני אבל אין לי שום עיניין להישאר פה."
פניתי ללכת כשהיא תפסה את פרק ידי בחוזקה, נבהלתי בעוצמה, זה כאב.
"תעזבי אותה" דני לא הצליח להישאר אדיש.
"תפסיק לשחק אותה האביר על הסוס הלבן כששנינו יודעים טוב מאוד שאתה ממש לא שם" היא צרחה עליו.
"תעזבי אותה אמרתי לך" דמעות של כאב עלו בעיניי.

"או שמה?" היא ענתה לו בקול ערסי, שלפה את אקדחה וירתה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Eliel Abulafia עקוב אחר Eliel
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מדהים!!!!
הגב
דווח
guest
המשךךך
הגב
דווח
Clair Or
Clair Or
מחכה לעוד פרק!! מהמם
הגב
דווח
טען עוד 8 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Eliel Abulafia
זויינת, גם זה קורה
זויינת, גם זה קורה
מאת: Eliel Abulafia
המאהב הלטיני שלי - פרק 32 ואחרון..
המאהב הלטיני שלי - פרק 32 ואחרון..
מאת: Eliel Abulafia
המאהב הלטיני שלי - פרק 17
המאהב הלטיני שלי - פרק 17
מאת: Eliel Abulafia
המאהב הלטיני שלי - פרק 28
המאהב הלטיני שלי - פרק 28
מאת: Eliel Abulafia
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
כפר האוגרים-1
כפר האוגרים-1
מאת: אביטל סיאני
כפר האוגרים
כפר האוגרים
מאת: אביטל סיאני
הסיפור על רומי
הסיפור על רומי
מאת: תומר דגן
דרגון בול T
דרגון בול T
מאת: תומר דגן
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan