כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

צרות של עשירים פרק 33

איזה יום אחד אבא שלי שכח לקח אותי מהגן הגננת הייתה חסרת סבלנות ופשוט הלכה הביתה השאירה אותי לבד, בגשם...

אבישג:

" מה אתה עושה פה?" צעקתי בקולי קולות וסגרתי את הדלת שלא יכנס.
" תפתחי רגע!" הוא דופק בדלת זה מעט מפחיד אותי מתלבטת אם לפתוח, פותחת את הדלת לקחתי את גופי החוצה כי אין סיכוי שהוא נכנס פנימה נעלתי את הדלת והבטתי בו.
" מה?"
" מתי את חוזרת לארץ?" הוא שואל במבט עצבני.
" אני לא חוזרת" לפחות לעת עתה.
" לא חוזרת? אז תשאירי את כל החיים שלך שם ותחיי פה?"
" כן לא רואה בזה שום בעיה"
" ומי זה הבחור הזה שיצא עכשיו?"
" מה אכפת לך! אני לא מבינה בשביל מה באת? לא חזרת עדיין הביתה?"
" חזרתי הייתי ובאתי שוב פעם לספרד, זאת אומרת לפה"
" אז תעשה פרסה או תשנה כיוון חזרה" שמרתי מרחק ממנו, כאב לי אך איזו ברירה הוא בדיוק משאיר לי? רציתי לחבק אותו הרבה זמן אם זה היה תלוי בי אבל הוא בשלו, קמצן בלתת אהבה עם רגש, עם כוונה פתאום התגעגעתי לעומר מאוד.
" טוב אני הולך..." הרכין ראשו הסתובב והלך.

חיפשתי את המפתח של הבית, לעזאזל היכן שמתי אותם? אולי בכיס? לא לא, אולי בג'ינס? לעזאזל איך אני נכנסת הביתה?
" אוף!" פלטתי לאוויר ללא כוונה הוא הסתובב חייך חיוך ערמומי.
" מה יש?"
" המפתח שלי לדירה... אני בטוחה ששמתי אותו בכיס אבל עכשיו לא מוצאת אותם"
" אולי נפל?" הפתיע אותי שהוא באמת ניסה לעזור לי לחפש אותם.
לאחר מאמצים רבים התייאשתי התיישבתי על יד הדלת, יותר נכון נשענתי עליה וקיוויתי שאלוהים ייתן לי רמז כלשהו או שיוריד לי מפתח רזרבה מהשמיים אולי יש לו באמת מפתח אחד מיותר בשבילי, קיוויתי שהוא לא ילך שישב עוד קצת כדי שאוכל להרגיש את הנוכחות שלו, הצל שלו עליי, האוויר שהוא פולט החוצה...
הוא התיישב על ידי לא אמר מילה כאילו קרא את המחשבות שלי.
" אז מה עושים?" שיט הוא הרס את השקט המופתי הזה כמו תמיד, סובבתי את ראשי אליו וחשבתי איך אוכל להעביר את הזמן בזמן שאלוהים מכין לי מפתח נוסף.

" את אוהבת סרטים?" הוא שואל פתאום ללא שום קשר לשון דבר.
" כן... יש מישהו שלא אוהב סרטים?"
" בטח קומדיות או רומנטיקה"
" תפסיק להיות קיטצ'י אני יותר בעניין של אקשן ופעולה גם מדע בדיוני שמשתלב בניהם זה אחלה"
" וואלה? לא ציפיתי את מפתיעה סנופי" הרגע הזה שהוא קורא לי סנופי עושה אותו חמוד ולי סוף כל סוף יש כינוי חדש ולא רק עוד עיניים אפורות, ברצינות לא אהבתי את השם הזה, עדיף סנופי... זה כמו הכלב חמוד, לבן... מה רע יכול להיות בכלב?

יניב:

" איזה סרט את הכי אוהבת?"
" הכי? קצת קשה להגיד כשיש כל כך הרבה סרטים טובים... אחד הטובים זה ספיידרמן... גם הסרט הזה עם הזוג הזה... שכחתי את שמו" על איזה זוג היא מדברת לעזאזל? פשוט הנהנתי לא רציתי לבאס אותה או את התחושה שלה, גרמתי לה להרגיש כאילו אני מבין על איזה סרט היא מדברת.
" אני לא מסוגל לחזור לארץ" פלטתי והיא כולה בעצמה עושה כאילו לא שומעת.
" אמרתי שאני לא מסוגל לחזור לארץ" הינה עכשיו היא שמעה... קלטה את מה שאמרתי ומרגיש לחץ בחזה מהתגובה שתהיה לה... שתשאל פתאום אבל לא בא לי שתשאל שפשוט תעשה איתי משהו תחבק יש לי איזה דחף לא מוסבר אליה... הרי זו לא התאהבות אני לא מתאהב בבחורות אני חסין לאהבה.

" למה לא?" והינה היא נפלה בזה כששאלה למה, אבל ככה אנחנו אנשים סקרנים לגבי אחרים וכשמדובר בנו מעולם לא נרצה לחשוף דברים.
" לא יודע... בא לי שתבואי איתי"
" איתך? אני לא הולכת מפה לשום מקום במיוחד לא איתך" בטוח שיש בה כעס אבל היא מסתירה אותו טוב התחמנית הזאת.
" תודי שאת מתה לנסוע איתי הביתה... אהיה שכן חמוד מבטיח לך!"
" בחלומות שלך יניב כהן תשכח מזה! שכן טוב? מוכנה להתערב איתך שלא תהיה מסוגל להחזיק יום שלם בלי לרדת על אחרים ולהיות כזה..."
" כזה מה?" הסתקרנתי נורא.
" סנוב! חסר רגישות; סטוציונר להמשיך?"
" לא... נראה לי קלטתי את העניין. חשבתי שאת לא בעניין של התערבויות"

" ההתערבות עלייך לא עליי"
" ואם אסכים תחזרי לארץ?" הצבתי תנאי אמן ותגיד כן.
" אולי..." עושה חיוך ממזרי ונזכרת פתאום במפתח הזה של הדירה הזאת שלקחתי ממנה מבלי שתראה.
" אני לא מבינה איפה המפתח המזורגג הזה" קיללה אף פעם לא שמעתי אותה מקללת זה מדהים לשמוע בחורות טובות ויפות כמוה מתעצבנות... זה חסר לי בישראל מת שתחזור כבר.
היא קמה ממקומה ומחפשת שוב ושוב אני צוחק היא שמה לב לחיוך שלי מתעצבנת עליי על כך שאני צוחק.
" מה אתה צוחק?" היא שואלת או צועקת אני לא בדיוק מבין.

אבישג:

הדפוק הזה צוחק מה נראה לו? שיעזור לי לחפש במקום לצחוק או לשבת סתם כך כמו גולם!
" תעזור לי לפחות במקום לצחוק"
" את מחפשת את זה?" הוא קם מרים את המפתח ומצלצל איתו כאילו הוא פעמון.
" תן לי את זה! הוא כל הזמן היה אצלך ולא אמרת לי?" התקרבתי לקחת קפצתי, ניטרתי או כל דבר שיעזור לי להשיג את המפתחות ולחמוק מלהסתכל עליו.
" לא!" עצבן אותי בכוונה אבל נתתי לו מכות קטנות על גופו אולי כך המפתחות יפלו לו מהכאב... אבל שום דבר לא כואב לו ליניב הזה.
" נו תחזיר לי את המפתח!"
" בתנאי אחד" הינה זה בא... התנאים המגוחכים שלו.
" מה אתה רוצה?"
" שתחזרי איתי לארץ עכשיו" לארץ? רציתי להישאר עוד קצת בספרד לנשום את האוויר האירופאי, לנשום את השפה הזו עוד קצת לפני שאני חוזרת לארץ.

" טוב"
" איך אדע שאת לא משקרת ותברחי לי עכשיו?"
" אני מבטיחה" הסתכלתי לו העיניים הוא הוריד את היד שם את המפתח בידי איך שעשה זאת ברחתי אל תוך הדירה.
" אי! נו באמת הבטחת! את כמו ילדה קטנה... תני לי לפחות להיכנס"
" לא! לא מגיע לך היית ילד רע"
" אני מבטיח להיות ילד טוב" צועק לי מחוץ לדלת בטח מקלל אותי בליבו ורוצה כל כך להיכנס.

יניב:

היא לא מכניסה אותי אז ישבתי על הרצפה עוד קצת נשענתי על הדלת והסתכלתי על הנוף לא שהיה מה לראות, אבל הסתכלתי עד שהיא תיכנע ותפתח לי המשוגעת הזאת... היא תצטרך לצאת מתישהו.

" את יודעת כשהייתי בן ארבע ההורים שלי התגרשו כן, זה מוזר לך כי הם עכשיו ביחד. כאלה הם דפוקים התגרשו ואז חזרו להיות ביחד עשו חתונה כאילו הם זוג צעיר. אני מבין אותם הם גם רצו ליהנות מפרק ב'... התקופה הזאת הייתה מחורבנת... עומר היה תינוק ואני לא ידעתי מה זה גירושים אף פעם לא דיברו על זה וגם אף אחד לא התגרש בגן. אולי לא עברתי דברים כמו שאת עברת אבל זה היה כואב בשבילי... איזה יום אחד אבא שלי שכח לקח אותי מהגן הגננת הייתה חסרת סבלנות ופשוט הלכה הביתה השאירה אותי לבד, בגשם... אני זוכר שבאותו יום אבא לא הלביש אותי כמו שצריך כי הוא רק התגרש אז לא היה לו את השכל הזה שעכשיו חורף והבן שלך צריך להתלבש חמים כמוך... כי בתכלס אימא הייתה דואגת לזה. ישבתי במשך ארבע שעות בקור עד שאימא הגיעה לקחת אותי. זכרתי שאסור לי לזוז או לנסות ללכת הביתה כי אני עלול ללכת לאיבוד... רעדתי, לא הרגשתי את הרגליים היו איזה עשר מעלות בחוץ. אימא שלי הגיעה בוכה צעקה על הגננת שהשאירה אותי שם ועל אבא ששכח אותי שם... למה אני בכלל מספר לך את זה..." גיחכתי

" את יודעת אף פעם לא חשבתי שאזכר בזה... באותו רגע שנאתי את אבא שלי חשבתי שהוא עשה את זה בכוונה... מאז אני שונא חורף... מתעב ולא אוהב להיות לבד" הדלת נפתחה פתאום אחרי הווידוי המטומטם הזה שלי.
היא פותחת את הדלת עד הסוף בדמעות לא יודע אם הקשיבה או לא אם היא בוכה בגללי או סתם ראתה משהו שגרם לה לבכות.
" החלטת לפתוח לי את הדלת?" הסתכלתי עליה היא עומדת על ידי אני מביט בה בחולצה ובג'ינס שלה קצת מסתנוור מהשמש השקרנית והקרה הזאת שלא מועילה בשום דבר.

" אני מצטערת" אומר ומחבקת אותי.
" מצטערת?" הזזתי אותה ממני ושאלתי כי אני לא מבין על מה יש לה להצטער.
" כן, על מה שעברת... בטח זה נורא"
" אני בסדר" עניתי.
" אף פעם לא חשבתי שתספר משהו על עצמך"
" האמת אני מופתע מעצמי על זה"
נכנסתי לדירה לא היה לי אכפת מכלום לקחתי את המזוודה שלה היא אפילו לא פרקה אותה לא מבין למה הרי היא פה הרבה זמן אפילו יותר ממני.

אבישג:

" בואי" לקח ביד אחת את המזוודה וביד השנייה את ידי וקבע שאני צריכה ללכת איתו.
" לא רוצה" עצרתי במקום הוא עצר צעד אחריי.
" למה את כזאת עקשנית?"
" תן לי סיבה טובה למה לי ללכת איתך, סיבה אחת!"
" כי אני רוצה שתבואי איתי זו לא סיבה מספיק טובה?"
" לא בשבילי" נעצתי בו מבט כזה שהוא אוהב בכוונה, לא היה לי אכפת מה יעשה או יגיד כבר לא אכפת לי. פשוט שייתן כבר סיבה לעזאזל.
" את לא מבינה למה?" הנדתי את ראשי לשלילה.

הוא פשוט התקרב ונישק אותי החוצפן... נישק ויודע שאני לא אנתק אותו... לא אעשה דבר כי אני מכורה אליו, לריח שלו, למגע שלו, ללשון שלו לכל דבר שקשור אליו. אנחנו נופלים למיטה מתנשקים עדיין מחפשת את הסיבה אבל לא מוצאת.
" לא... נתת לי... סיבה" אמרתי בין נשיקה לנשיקה.
" אני טוב יותר במעשים" עצרתי.
" מעשים?" שאלתי הסדרתי את הנשימה תוך כדי.
" אז אני בשבילך רק מעשים? הגעת לפה בשביל זה?" צעקתי
" לא מה פתאום!" הוא צעק עליי חזרה.
" אז? תן לי הסבר מספיק משכנע נשיקות לא קונות אותי" שיקרתי, בא לי עוד נשיקות כאלה שלא יגמרו לעולם.

" מה את לא מבינה? מה יש לא להבין? אני גרוע במילים אני גרוע להגיד..." הוא עצר צעק תוך כדי קם הלך הלוך ושוב בעודי יושבת על המיטה משותקת וכעוסה מכונסת בתוך עצמי ומתה להחטיף לו איזו סטירה.
" תגיד כבר או שתצא" איימתי.
שתיקה.
" תגיד כבר יניב" הפעם צעקתי לא נשארתי חייבת צעקה כזו תוכל השכנים ישמעו ונדמה לי שהלך לי הקול.

" אני אוהב אותך, בסדר? הינה אמרתי את זה! זו סיבה מספיק טובה בשבילך לחזור איתי?"

המשך יבוא...
איזה מתח!
שתפו אותי מה דעתכם
ואל תשכחו לפנק בדירוג
תודה אהובים
לילה טוב❤❤

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 12 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Adi Namir
Adi Namir
מהממםםםםם ❤
הגב
דווח
Maya B
Maya B
הגב
דווח
Shira Amsalem
Shira Amsalem
מתי את מפרסמת המשך? סיקרנת מחכה...
הגב
דווח
טען עוד 21 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
מה אנחנו עושים?! פרק 57
מה אנחנו עושים?! פרק 57
מאת: V D
מה אנחנו עושים?! פרק 58
מה אנחנו עושים?! פרק 58
מאת: V D
צרות של עשירים פרק 37
צרות של עשירים פרק 37
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 36
צרות של עשירים פרק 36
מאת: Maya B
מרתק
המאהב הלטיני שלי - פרק 29
המאהב הלטיני שלי - פרק 29
מאת: Eliel Abulafia
אז גלי 4
אז גלי 4
מאת: Fake Smile
סרט אימה בשירותי בית הספר.
סרט אימה בשירותי בית הספר.
מאת: מיגל דדון
אז גלי 3
אז גלי 3
מאת: Fake Smile
סיפורים אחרונים
לדעת שכואב לך קצת
לדעת שכואב לך קצת
מאת: Omer Levi
איך עושים אהבה?
איך עושים אהבה?
מאת: mishel Abu
מה החיים האלה בלי לאהוב,
מה החיים האלה בלי לאהוב,
מאת: yarden cohen
הריח הוא אחר
הריח הוא אחר
מאת: רחל לה
מומלצים מהמגזין
היי אתה!
היי אתה!
מאת: Shay Danoch
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אני חושב שאני אמחק את המספר שלך
אני חושב שאני אמחק את המספר שלך
מאת: נתי :)
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי