כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

צרות של עשירים פרק 30

אולי באמת אני הייתי צריך להיות בקבר הזה במקומו ואולי הוא ואבישג היו מספיקים להקים משפחה משלהם, משמחים את אבא ואימא ואני לעזאזל לא הייתי כאן! התעצבנתי בשקט.

תוכן עניינים 1. צרות של עשירים פרק 12. צרות של עשירים פרק 23. צרות של עשירים פרק 34. צרות של עשירים פרק 45. צרות של עשירים פרק 56. צרות של עשירים פרק 67. צרות של עשירים פרק 78. צרות של עשירים פרק 89. צרות של עשירים פרק 910. צרות של עשירים פרק 1011. צרות של עשירים פרק 1112. צרות של עשירים פרק 1213. צרות של עשירים פרק 1314. צרות של עשירים פרק 1415. צרות של עשירים פרק 1516. צרות של עשירים פרק 1617. צרות של עשירים פרק 1718. צרות של עשירים פרק 1819. צרות של עשירים פרק 1920. צרות של עשירים פרק 2021. צרות של עשירים פרק 2122. צרות של עשירים פרק 2223. צרות של עשירים פרק 2324. צרות של עשירים פרק 2425. צרות של עשירים פרק 2526. צרות של עשירים פרק 2627. צרות של עשירים פרק 2728. צרות של עשירים פרק 2829. צרות של עשירים פרק 2930. צרות של עשירים פרק 3031. צרות של עשירים פרק 3132. צרות של עשירים פרק 3233. צרות של עשירים פרק 3334. צרות של עשירים פרק 3435. צרות של עשירים פרק 3536. צרות של עשירים פרק 3637. צרות של עשירים פרק 3738. צרות של עשירים פרק 3839. צרות של עשירים פרק 3940. צרות של עשירים פרק 4041. צרות של עשירים פרק 4142. צרות של עשירים פרק 4243. צרות של עשירים פרק 4344. צרות של עשירים פרק 4445. צרות של עשירים פרק 4546. צרות של עשירים פרק 4647. צרות של עשירים פרק 4748. צרות של עשירים פרק 4849. צרות של עשירים פרק 4950. צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!

אבישג:

אחרי האוורור שעשיתי איך שנכנסתי הביתה הבנתי שאביב לגמרי שכח כבר מההתאהבות הזו בי, זו שהייתה לו כי הוא לא מפסיק עכשיו להחמיא לשיר שיושבת לידו... ופתאום קינאתי שאפילו הם אותם אנשים שהיו נגד אהבה אחת שלמה כמו שאני חלמתי, זכו לה... אוף די אבישג את אנוכית! תפרגני אני אומרת לעצמי שוב ושוב.

" או תראו מי הגיעה... מה את עם פרצוף תשעה באב?" אביב זורק הערה במקום, שמים לב שאני חסרת מעש, חסרת אהבה וחסר עניין בכל דבר שאני עושה.
" אל תתייחסו אליי, אני בחדר" פסעתי לחדר בעצלנות.
" חכי! " כבר הכנתי את הדמעות ללכת לבכות כי פשוט בא לי להתפרק, לבכות על הכרית כי היא היחידה שמקבלת אותי אליה.
" מה?" הסתובבתי אליהם בדמעות שלי, הם המונים קצת לא יודעים מה לעשות עם עצמם.
" שוגי... מה קרה?"
" כלום... אני בסדר, הלכתי לחדר" לא יכולתי אפילו לבכות בשקט במשך שעה שלמה זזתי במיטה מצד לצד... אביב ושיר הלכו אבל הרעש הגדול לא היה מהם אלא מהשכן המעצבן, כלומר מיניב המעצבן ששומע מוסיקה בקול רם מה הוא חושב שהוא במושב? שאף אחד לא ישמע?

" יניב! כדאי לך לפתוח את הדלת או ש..." בדיוק נפתחה הדלת והוא בסרבל הזה שלו, אוחז מברשת וביד האחרת מחזיק בידית הדלת.
" תנמיך כבר את המוסיקה הזו לעזאזל!" צעקתי לו בפרצוף כבר לא היה לי אכפת.
" אז עכשיו אנחנו כן מדברים?"
" זה לא קשור עכשיו... תנמיך את המוסיקה הזאת" שילבתי את ידיי וחיכיתי שיעשה זאת, מתעלמת ממנו מביטה בסדקי הקיר של אחד הקירות בבניין.
" יותר טוב?"
" כן" אמרתי והלכתי לדלת בחזרה לדירה שלי.

יניב:

" הרדיו דולק על שיר של ריטה אני מזמזם כשהחלון פתוח, יודע שזה יום לא טוב לשיר... יום שבו אני צריך לכבד ולהיות עצוב. אף פעם לא חשבתי שיהיה יום כזה שאמלא את הראש שלי בזיכרונות על עומר ולא בעשיית זיכרונות איתו.
זו השנה השלישית מאז שעומר הלך ככה... היום זה בדיוק שלוש שנים שהוא... כוסאמק לא יכול להפסיק לחשוב על זה, אימא כבר לא עושה אזכרה, אצלנו הכל מאוד מצומצם אבא, אימא ואני כאלה הם אנחנו מעדיפים הכל אישי וקטן.

נפגשנו בכניסה לבית הקברות, אני מסתכל על כל הקברים מקבל צמרמורת תחושה מגעילה בא לי ללכת אבל נשאר... הרגליים שלי מכניסות אותי למקום הזה שעושה לי דיכאון מטופש. אימא ניקתה את הקבר, שמה נר נשמה ואז אבן חלקה על הקבר... אני קורא את האותיות וזה אף פעם לא מתעכל לי שהוא לא כאן.

הינה אימא כבר בוכה... אבא מחבק אותה ואני תקוע במבט שלי עליהם כמו חמור שלא יודע לנחם את משפחתו כשהם הכי צריכים אותי... הידקתי את העניבה וחיכיתי פשוט שנלך מפה... היינו היחידים היום בבית הקברות לפחות בחלקה הזו... כנראה הורים לילדים שהתאבדו מתביישים בהם או לא מבקרים אותם כי הם עשו משהו... הרסו את כבוד המשפחה אבל עומר לא... אף פעם לא אכזב, אני זה שאיכזבתי... אולי באמת אני הייתי צריך להיות בקבר הזה במקומו ואולי הוא ואבישג היו מספיקים להקים משפחה משלהם, משמחים את אבא ואימא ואני לעזאזל לא הייתי כאן! התעצבנתי בשקט.

אבישג:

אני יודעת שזה יום כל כך חשוב בשבילי אבל הדבר היחיד שהצלחתי לעשות זה לרבוץ במיטה ולבנות בקירות... כמובן לחשוב עוד ועוד עד שמישהו יעצור בעדי.
נו קדימה אבישג תזיזי את עצמך עגלה אחת וסעי לכבד אותו עם נר או אבן על המצבה... אוף התאכזבתי מעצמי הצלחתי לקום רק לאחר שעתיים, לבשתי את השמלה היחידה שאני אי פעם מעיזה ללבוש, שחורה חלקה... אספתי את התלתלים שלי ויצאתי... המשפחה שלו הייתה שם, כולל יניב אז התחבאתי אסור שאף אחד יראה אותי שם מגיע לי את הזמן איתו לבד.

למזלי הם עוזבים את המקום, האם בוכה האבא מחבק אותה יניב הולך כמו זומבי מהלך על שתיים מחפש את עצמו בתוך כל המקום הזה ויכולתי לרגע אחד אפילו להזדהות עימו. פסעתי לכיוון הקבר והכל נראה מוזר לפתע, הבטתי בחריטה של שמו... עבר בי גל געגועים ליטפתי את הקבר התפללתי שיחזור... אבל לשווא.

" אני מקווה שאתה שומר פה על כולם... למה עזבת?" והדמעות שלי זולגות יותר מאי פעם, הרכנתי את ראשי על המצבה ובכיתי עד שהרגשתי יד נוגעת בכתפי, מקפיצה את ליבי.
" ידעתי שאראה אותך כאן"
" חשבתי שהלכתם" מלמלתי תוך ניגוב דמעות טריות.
" הם הלכו... אני לא"
" אני תמיד ביום הזה מעמידה פנים שהכל עובר טוב, שזה יום כמו כל הימים... אבל מסתבר שזה יותר קשה לי... החוסר הזה שלו" התוודעתי בפניו.
" ההרגשה הזאת מוכרת" צקצק בפיו עזר לי לקום ושנינו עומדים אחד ליד השני יחד עם עומר, זאת אומרת עם המצבה הזו שלו.
" את... את יפה היום במיוחד" לא ידעתי אם הוא אומר את זה בגלל שלבשתי שמלה והתאפרתי או כי משהו השתנה אצלו בחשיבה והוא רואה בי נשית סוף כל סוף.
" את מאלה שלא אומרים תודה?"
" על מה?"
" נתתי לך מחמאה, לא?"
" אה... נכון תודה" חייכתי באילוץ.
" עזבי זה כבר לא נחשב עכשיו כשאמרתי לך" קצת התרגז עליי, בצדק אני גם הייתי כועסת עליו אם הוא היה עושה את זה.
" מעניין על מה את חושבת עכשיו"
" סתם הרהורים..."
" את עם אוטו?" הוא שואל כשאנחנו בכניסה של בית הקברות.
" אופנוע"
" אופנוע?" הוא נדהם.
" כן, מה אתה בהלם?"
" לא יודע..."

יניב:

אני נדהם פאק! אין היא פשוט מושלמת היום והאופנוע שלה נותן לה לוק שחבל על הזמן.
" אדיוס" היא אומרת אני מגחך מנופף לה עם היד כמו מטומטם, שמתי את המפתח במצת ונהגתי הביתה אל אבא ואימא להתאבל יחד איתם... האמת שכבר נמאס לי אני בטוח שעומר לא היה רוצה שנתאבל אלא שנזכור את הדברים הטובים ממנו, את הדברים הכי משמחים שהיו לו. הגעתי למושב לארגן את הדברים האחרונים לפני שההובלה תיקח את כל הדברים, אימא לא הפסיקה לקטר למה אני עוזב לעיר הגדולה כשבעצם היא לא מבינה שאני כבר גדול... אבל ככה זה אימהות פוחדות לאבד את הבנים שלהן גם במובן הפיזי.

אימא הוציאה פירות יבשים, ביצה קשה ושוקולדים ישבנו בשולחן היא פותחת אלבום תמונות ולא מפסיקה לפטפט על עומר... ואני לא רוצה לשמוע, לא כי אני אח אגואיסט שרוצה שידברו עליו אלא כי כל החרא הזה לא מתאים לי... הספדתי אותו מספיק זמן.

" אני זז... אבא תשמור על אמא טוב?" הוא מהנהן נפרדתי מהם ונסעתי חזרה לדירה.

אבישג:

לא שמעתי מיניב כל היום אולי הוא חזר למושב? או סתם הלך לטייל? או שבכלל נמצא אצל אחת הבנות האלה? לא די אל תחשבי על זה... לא נראה לי הוא הלך אליהן הרי זה היום של עומר הוא מכבד לפחות כך זה צריך להיות.
שמעתי רעד מהבניין פתחתי את הדלת וראיתי אותו מחזיק קופסא סגורה אוחז בצרור קטן של מפתחות ומחפש את המפתח של הבית החדש הזה שלו.
" היי"
" היי... כמה זמן את עומדת פה כבר?"
" כמה שניות... מתי אתה עובר לכאן סופית?"
" מחר כל הדברים מגיעים אז אני מניח שעוד יומיים ככה אעבור לכאן סופית" לא עשיתי שום תנועה פשוט הסתכלתי על עיניו החומות ושקעתי במחשבות.
" מה איתך? איך את מעבירה את היום הזה? בטח לא פשוט לך"
" לא פשוט בכלל אבל הוא עובר..."
" יניב..." אמרתי את שמו ועצרתי... ההד הארור הזה של הבניין עצבן אותי.
" מה?"

" אני יכולה לעשות משהו?" שאלתי ועשיתי צעד גדול אליו... אל הפנים שלו...
" שאני אתחיל לפחד? אל תסתכלי עליי במבט כזה מאיים" נראה שהפחדתי אותו מעט, אז שמתי על עצמי חיוך רחב כדי להיראות יותר נורמלית.
" יותר טוב?"
" כן"
" חכה אל תכניס את המפתח" עצרתי בעדו ומגע ידי נגע במגע ידו... יכולתי להרגיש את ידיו הרועדות לא ידעתי ממה האם זה ממני או מהיום הזה?
" אחכה עוד הרבה?"
" אה כן... סליחה"

קירבתי את הפנים שלי אליו קרוב יותר ויותר וממש לאט כמו שעושים בסרטים עד שנישקתי אותו... זהו הפעם האחרונה שאני עושה את זה, רוצה לדעת האם הוא מרגיש משהו אליי... או שאני הדפוקה היחידה שמרגישה אליו רגשות עזים? אני שומעת את הקופסא נזרקת על הרצפה ואותו מניח את ידיו על פניי ומנשק אותי בעדינות ואני מרגישה כמה חם לי... אני מרגישה שלא בא לי להרפות מהשפתיים האלו... מהלשון הזו מי היה מאמין שביום הזה של עומר אנשק את אחיו? הוא מצמיד אותי לדלת שלו כשאנו מסדירים את הנשימה שלנו בוהים אחד בשני לרגע קט ואז ממשיכים עוד קצת, ברגע שהפסקנו העיניים שלו נפקחות הוא מסתכל עליי אני עליו... מנסה לפענח מה הוא הרגיש או שאולי עליי לשאול?

" נישקתי אותך כדי לדעת משהו... כדי לדעת האם אתה מרגיש אליי משהו? או שאתה מנשק בלי שום רגש? בבקשה... תהיה כנה... מעדיפה לדעת את האמת ולא שתשקר. אם אתה לא מרגיש אליי שום דבר אני אניח לך... מבטיחה" נעצתי בו מבט עם העיניים שלי וחיכיתי.

השניות האלה של השתיקה מוציאות אותי מדעתי... הוא לוקח צעד אחורה אך במבטו לא מש ממני... פולט אנחה ואומר:

המשך יבוא...
בטח בא לכם להרוג אותי על המתח!
כל כך שמחה לראות אנשים חדשים
שקוראים ותגובות חדשות! ללא ספק עשיתם
לי את השבוע, תודה לכם לכל אחד ואחת מכם.
מקווה שהחג עובר בטוב,
עד לפעם הבאה... שתפו אותי בדעתכם
ואל תשכחו לפנק בדירוג ❤

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שחר אסולין
שחר אסולין
איזו התמכרות, אין עלייך! כתיבה מרתקת ביותר
הגב
דווח
Maya B
Maya B
שחר יקרה
טוב לשמוע
תודה רבה❤❤
הגב
דווח
Lital Sugavker
Lital Sugavker
מושלםםם , אבל את לא נורמלית ... המתח הזה לא בשבילי
הגב
דווח
טען עוד 19 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אילת
אילת
מאת: שיר פיליבה
יש לה חיוך עקום.
יש לה חיוך עקום.
מאת: Avaraius The Tale Teller
נהגת המונית
נהגת המונית
מאת: Ella Magar
אילת
אילת
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה