כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

המאהב הלטיני שלי - פרק 16

נמסתי, כל השיערות גופי סמרו מהצמרמורת שהוא העביר בי. כל כך רציתי שהוא יגע בי, בכל מקום. המגע שלו היה ממכר.

שחינו לכיוון הפתח הצר שראיתי מרחוק, מידי פעם עצרתי לנוח מעט, הדרך לשם הייתה מדהימה.. הכחול הצלול הזה.. זה הרגיש כאילו אני מפליגה בתוך השמיים עצמם, יכולתי לראות את הקרקעית באיזורים מסויימים באחרים זה פשוט הפך לתהום שחורה חסרת גבול, יש כל כך הרבה חיים בתוך הים שלל דגים בשלל צבעים וגדלים, חלקם מיוחדים יותר וחלקם מיוחדים בפשטות שלהם.
מעולם לא פחדתי מן הים, לא מהחיות המסוכנות שבו ולא מהלא נודע אולי אך ורק מהכח שלו שאין לזלזל בו, כך שכשחלף כריש בחלק יותר עמוק חייכתי לעצמי - הרי כל עוד אני לא מהווה מטרה עבורו ולא מראה פחד אין לו כל עיניין בי, זה הבית שלו ומי אני שאבוא ואפריע לו?

השחייה לשם לא לקחה הרבה זמן, זה היה הרבה יותר קרוב משחשבתי.
מהפתח עצמו לא ראו כלום בפנים, הכל היה חשוך כמעט לחלוטין, דני הסתובב וסימן לי להתקרב אליו.

״בואי תשחי אחרי בסדר?״ הנהנתי בהסכמה והשתדלתי לשמור על אותו הקצב ואותו המסלול.

עברנו את פתח המערה והאבנים שנשחקו מן המים יצרו מן מסלול סלול וצר בדיוק בגודל המתאים בשביל לחלוף בו, האור היחיד שהאיר היה המים עצמם שלא שיקפו בתוכם את השחור של התקרה אלא הכניסו מעט מין האור הפנימי שלהם, הגלים היו עדינים והתנודות היחידות שנוצרו היו מהגלים שאנחנו יצרנו בהתקדמות שלנו לכיוון הנקודה המסתורית שדני קרא לה ״קסם״ השתוקקתי לדעת על מה הוא מדבר.
נכון, עד כו יכולתי לקבל את התחושה על מה מדובר אבל אפילו הדרך עצמה לא גילתה דבר, הכל נשאר מסתורי ומסקרן.

כל דבר בדרך הזו משך את תשומת ליבי, הצליל של המים, הטקסטורה של האבן והגומות שנוצרו בדפנות המערה, ככל שהתקדמנו כך גם החשיך יותר, דני אחז בידי והוביל את הדרך.
תחושת הלחץ התחילה לעלות במעלה הגב שלי, מקומות קטנים וחשוכים הן לא הדבר האהוב עלי אבל סמכתי עליו בעיניים עצומות וגם פתוחות ולא רואות.

בשלב מסויים פתאום ראיתי חריץ קטן של אור שנכנס פנימה, ככל שהתקדמנו כך הוא גדל והמעבר הצר התרחב והמים התחממו, הגענו לפתח נוסף שחשף חוף לבן מושלם וקטן בלי איש.
מעליו היה פתח עגול שאיפשר לקרני השמש לחדור ולחמם את האיזור.
מהפתח ניתלו ענפים ירוקים עם פרחים סגולים עליהם, הבטתי סביב בהלם תוך כדי ששחינו לחוף עצמו בשביל לנוח עליו מן הדרך ולהתייבש מעט.
פתאום נפלה עלי ההבנה שהחוף עצמו ממקום בתוך הגבעה עצמה, שכל האי הזה זה בעצם חוף נעלם.

הגענו לחוף ונשכבנו על החול החם, זה היה נעים.. השילוב הזה של השמש והחול הנקי והבתול מנזקים ולכלוך של אדם.
דני נשכב לידי צמוד, נשען על צידו ומביט בי.
חייכתי אליו, ״מדהים פה״.
״את מדהימה״ הסמקתי כהרגלי, אני לעולם לא אדע איך להגיב למחמאות שלו, גם ככה קשה לי לקבל מחמאות וכשזה מגיע ממנו בכלל.

״עוד לא ראית כלום אבל..״ החיוך הממזרי שלו הופיע, הוא העביר את האצבעות שלו בשערי לא מסיר ממני את המבט אפילו לשנייה.

לאט ובזהירות הוא העביר את ידו לכיוון הבטן שלי מלטף בעדינות בגבולות המותרים.
נמסתי, כל השיערות גופי סמרו מהצמרמורת שהוא העביר בי.
כל כך רציתי שהוא יגע בי, בכל מקום.
המגע שלו היה ממכר.

״אמרתי לך שאני אקח אותך למקום מיוחד.. אף אחד לא יכול למצוא או להפריע לנו פה שתדעי״.
הוקל לי.. ויחד עם זאת חששתי מעט, התרגשתי והרגשתי שכל העיניין הזה הולך בדרך חד סיטרית.

התרוממתי לישיבה, דני הפסיק והביט בי מופתע, חייכתי אליו חיוך מרושע, קמתי ומשכתי אותו אלי.
רצתי לכיוון המים והוא אחרי, הפלתי אותו פנימה ונתלתי על גבו.

הוא צחק, ״ככה את רוצה לשחק?״ הוא תפס אותי והפיל אותי מעבר לכתפו, מטביע אותי ומתפוצץ מצחוק תוך כדי.
יצאתי מהמים ונשמתי נשימה עמוקה, עיניי עדיין עצומות בגלל המלח של המים, דני משך אותי אליו והצמיד אותי כלפיו, ניגבתי את המים מעיניי ופקחתי אותן בזהירות, דני היה קרוב, התמגנטתי אליו, לא יכולתי לשלוט בזה.

הלב שלי הלם במהירות והנשימה גם כן.

התקרבתי בזהירות ונישקתי אותו, התגעגעתי לטעם ולשפתיים הרכות שלו.
הוא העביר בי זרמים.
ידיו גלשו מעורפי לאורך הגב שלי עד לגב התחתון, הכבוד שהוא נגע בי רק גרם לי להשתגע יותר.

הרשתי לעצמי להחזיר לו באותו מטבע העברתי את אצבעותי בעדינות על כל חלק בגופו שכבר למדתי להכיר.

הרגשתי מוכנה.
כל חלק בגופי הרגיש מוכן, החלטתי להשתלט על הסיטואציה ולכוון אותה בכיווני.

העברתי את ידו לכיוון השכמות שלי, דני הבין את הרמז ובמיומנות התיר את הקשר של חלקו העליון של הבגד ים שלי.
לא התנגדתי אפילו לשנייה.. משם הכל זרם..

הפכנו לאחד, ברגע הכי נכון.
במקום הכי נכון.
בשקט המיוחד שלנו.

באותו הרגע היה ברור שאנחנו אחד של השנייה, לנצח.

Eliel Abulafia עקוב אחר Eliel
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
מושלם מושלם מושלם מושלם!
הגב
דווח
Eliel Abulafia
Eliel Abulafia
❤❤❤❤
הגב
דווח
guest
מדהיםםםםם
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Eliel Abulafia
מצטערת
מצטערת
מאת: Eliel Abulafia
זויינת, גם זה קורה
זויינת, גם זה קורה
מאת: Eliel Abulafia
המאהב הלטיני שלי - פרק 32 ואחרון..
המאהב הלטיני שלי - פרק 32 ואחרון..
מאת: Eliel Abulafia
המאהב הלטיני שלי - פרק 31
המאהב הלטיני שלי - פרק 31
מאת: Eliel Abulafia
לילה מטורף
בלי תחתונים
בלי תחתונים
מאת: Yoav Rehavi
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המתנה שלי
המתנה שלי
מאת: Luba Viskun
סיפורים אחרונים
בר
בר
מאת: רק עוד אחת .
הסוף ידוע מראש, הרי ..
הסוף ידוע מראש, הרי ..
מאת: Ofri Shapira
המבחן
המבחן
מאת: Vegas .
תחזור יקירי, רק תחזור
תחזור יקירי, רק תחזור
מאת: ימית טייב
המדורגים ביותר
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eli Krimov