כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

השכן שלי - פרק 7

אדם היה איש של העולם הגדול. העולם היה שייך לו והוא לא שייף לאף אחד.

נשארתי כמה דקות באוטו, הרגשתי שבאלי לבכות.
אני לא זוכרת מתי רציתי לבכות בגלל מישהו.
איך הוא הביא אותה שוב? אחרי שהוא היה איתי היום?
ואז כעסתי על עצמי. מה כבר שכחתי שהוא לא שייך לאף אחת?
והוא באמת לא היה שייך לי. אבל כאב לי, כאב לי לחשוב שהשפתיים שלו נגעו בשלי לפני כמה שעות ועכשיו נוגעות בשלה.
ואולי זה לטובה, אולי עכשיו אני אפנים שהוא לא בשבילי, ממילא ההורים שלי יתעלפו אם הם רק ישמעו שהוא נתן לי טרמפ הביתה בשעה 4 בבוקר ונישק אותי.
אז עדיף, עדיף שהוא יהיה איתה ואני לא יהיה איתו, הוא ממילא לא בחור יציב.
ניסיתי לשכנע את עצמי ללא הצלחה.
במקום לשנוא אותו, רציתי אותו יותר. הרגשתי טיפשה.
סגרתי את הווילון בחדר וכיביתי את האור, לא רציתי לראות מה קורה בבית החטאים של אדם. לא רציתי לחשוב מה הם בטח עושים עכשיו, ואני יושבת פה ורוצה לבכות.
הייתי כל כך פגיעה מול אדם, מצחיק איך לגברים אחרים בחיי לא הייתי נותנת כל כך מהר לעבוד עליי כי כל כך פחדתי להיפגע, תמיד אני זאת שהייתה פוגעת. אז: Karma is a bitch, כמו שאומרים.

"היי אמה בוקר טוב" שלי המזכירה שלנו בירכה אותי לשלום כשנכנסתי למשרדים שלנו. לא היה לי מצב רוח, רציתי להיכנס למשרד שלי ולהינעל שם למשך כל היום. אבל לא הייתה לי אפשרות, הייתה הרבה עבודה והרבה אנשים הלכו וחזרו לא נתנו לי שקט. אולי זה מה שהייתי צריכה, קצת הסחת דעת מאדם.
כשחזרתי מארוחת צהריים עם החברות מהעבודה עברתי קצת על המיילים במחשב, פתאום קיבלתי הודעה בפייסבוק. זה היה אדם. לא רציתי לפתוח את ההודעה, מה זה יתן לי עכשיו.
אבל פתחתי. "איך היה לאכול היום בלעדיי?". הייתי חייבת לעקוץ אותו אבל לא רציתי לצאת שוב סטוקרית. בעצם מה אכפת לי ממילא הוא מפגר ואסור לי להיות איתו אז לפחות שאהנה קצת.
"היה מעולה תודה. איך היה בלילה עם החברה שלך?". כבר לא היה אכפת לי.
אדם לא ענה. ברור! אין לו מה להגיד, תפסתי אותו על חם והוא לא מרגיש בנוח.
עברו כמה דקות והוא ענה. "אני למטה, תרדי רגע". מה הוא עושה פה? שוב פעם! הוא לא מבין שאני לא רוצה שום קשר אליו? לא עניתי. שיתפוצץ מצידי שם למטה.

"אמה אל תשחקי איתי, תרדי עכשיו, אני רואה שאת מחוברת ולא עונה". חוצפן, מה יהיה לו לומר לי עכשיו כשאני ארד? , ומה יש לו לחפש ליד המשרד שלי כל יום? .
לא עניתי והרגשתי כל כך גאה בעצמי הפעם שלא נפלתי לרגליו כמו בכל פעם אחרת. חזרתי לעניינים שלי וניסיתי לא לחשוב על זה.

אחרי כמה דקות שלי חייגה למשרד שלי ואמרה לי שיש פה מישהו שקבע איתי פגישה ואם אני פנויה להכניס אותו. שלי הייתה נשמעת מתלהבת בטח מאיך שאדם נראה.
ממתי קובעים איתי פגישה ולא ידעתי? . זה היה ברור שזה אדם. אמרתי לה לא להכניס אותו ושאני עסוקה. אבל היא לא הספיקה לומר לו את זה וראיתי אותו כבר בפתח המשרד שלי.
המשרד שלי היה קטן יחסית ולא היו הרבה קשקושים, אהבתי אותו ככה נקי, בלי תמונות ובלי ברכות.
"אז מה זה המשרד שלך אמה? , לא דמיינתי אותו ככה עצוב". בטח הוא ציפה שהמשרד שלי יהיה משרד של פאקצה עם קישוטים ורודים.
"מה אתה עושה פה אדם?", הייתי נחושה ולא חייכתי בכלל.
"אני רוצה לדבר איתך ואת לא עונה לי, אז החלטתי לעלות למעלה. אל תדאגי לא אמרתי פה לאף אחד שאני שכן שלך". חשבתי על איך הבנות פה יציקו לי עליו, ישאלו מי זה החתיך הזה.

"אין לי על מה לדבר איתך אדם, אני אשמח אם לא תפנה אליי יותר. רק תסגור את הדלת בדרך החוצה תודה." שיחקתי אותה קוראת משהו במחשב שלא יחשוב שאני שמה לב אליו.
"אני אוהב אותך ככה קשוחה אמה" אדם אמר וסגר את הדלת.
"זה לא מצחיק אותי, אסור לך להיות פה. בבקשה תלך".
"אני יודע שאת רוצה את זה בדיוק כמוני, למה את נלחמת בזה?" אדם רכן מעל השולחן שלי ולקח את העט מהיד שלי. הרגשתי את היד שלו נוגעת בשלי, הצמרמורת שהרגשתי תמיד כשהוא נגע בי עברה שוב.

"אני לא רוצה שום דבר, יש לך חברה ואנחנו לא מתאימים, אתה גם מבוגר בשבילי". ברור שהגיל לא הפריע לי אפילו קצת.
"אמה אין לי חברה תפסיקי עם השטות הזאת" אדם אמר בעצבים. "היא דיברה איתי אתמול וכל כך רצתה לבוא, אני פשוט הייתי נחמד". אוי ממש מסכן לרחם עליו שהיא כל כך רצתה והוא לא ידע מה לומר.
"אני לא מתעסקת עם גברים כמוך אז חבל לך על הזמן". אמרתי וחייכתי חיוך גאה.
אדם צחק וחשב כמה שניות. אחרי דקה הוא הסתובב מסביב לשולחן שלי ועמד ליד הכיסא שישבתי עליו. סובב את הכיסא אליו ועמד מולי עם חיוך של דביל. "תפסיקי לשקר לעצמך אמה" אדם אמר ועל פניו היה פרצוף מסופק.
"אני לא משקרת לעצמי, אם לא תלך עכשיו אני אתקשר לאבטחה שיעיפו אותך מפה".
אדם היה קצת בשוק ממני, אבל הוא עדיין חייך. "בסדר אני הולך, אבל אנחנו עוד נדבר על זה אמה".

אדם נעלם מהמשרד שלי מהר מאוד, ניסיתי לחזור לענייני העבודה אבל לא הספקתי. "אמההה, מי זה שהיה כאן עכשיו? תספרי!" שלי צעקה ונכנסה למשרד שלי, דנה הייתה אחריה ונראתה נלהבת לשמוע איזו רכילות.
"סתם זה שכן שלי, הוא עובד בסביבה והוא בא לקחת משהו", קיוותי שהם יקנו את הסיפור ויעזבו אותי.

בדרך הביתה חשבתי על כל הגברים שיצאתי איתם, כשאני אומרת "כל" אני מתכוונת לשני גברים שאפשר לקרוא להם רציניים וכל השאר היו דייט או שניים של שעמום ורצון למות. אדם היה שונה כל כך, הם התחילו איתי, התאמצו להרשים אותי ולקחו אותי, אבל אדם? אדם אפילו לא חשב על לקחת אותי לדייט. הייתי השכנה הצעירה שלו ואני יודעת בדיוק מה הוא מצא בי. סקס מזדמן ולא יותר מזה.
אפילו שרציתי לעשות איתו כל דבר שרק ירצה, המוח שלי אמר שזה אסור, המזל שברוב המקרים אני מקשיבה לו.

לא ראיתי את אדם יומיים, גם לא שמעתי ממנו. בכל ערב האורות שלו היו כבויים כבר בשעה 23:00, לא התאים לו, אבל שמחתי שהוא לא מדבר איתי, ככה אולי אצליח לשכוח אותו.
ביום חמישי בבוקר יצאתי קצת יותר מוקדם לעבודה, רציתי לתדלק את האוטו ולקנות משהו לפני.
כשהייתי בדרך לרכב, ראיתי את אדם חוזר מריצת הבוקר שלו. אני לא מבינה אין מכון כושר? למה הוא צריך לרוץ בשכונה. הוא היה בלי חולצה, עם השורט השחור שתמיד היה לובש. כולו מזיע, מבריק מכף רגל ועד ראש.
"בוקר טוב אמה" אדם עצר ליד הרכב שלי מתנשף. "הייתי נותן לך נשיקת בוקר טוב אבל אני כולי מזיע".
"בוקר טוב אדם" לא רציתי להגיב על מה שאמר ופשוט נכנסתי לאוטו וסגרתי את הדלת. הוא דפק על החלון שאפתח אותו. "מה עכשיו?" אמרתי ופתחתי את החלון.
"אני מקווה שאין לך תוכניות להיום, תהיי אצלי ב21:00 אני רוצה שתבואי לראות איתי סרט". ממש בדיחה, שיחלום שאני אבוא לראות אצלו סרט.
צחקתי וסגרתי את החלון. אדם עמד וחייך, הוא ראה בזה הסכמה כנראה.

האמת שלא היו לי תוכניות, אבל לא רציתי ללכת אליו הביתה. חשבתי גם מה אני יאמר להורים שלי? קצת מוזר שאני הולכת לבית שלו, אני אצטרך לשקר ולהורים שלי קצת קשה היה לשקר תמיד.
כשחזרתי מהארוחת צהריים, הטלפון שלי במשרד צלצל. עניתי לשיחה וזיהיתי קול מוכר.
"אני מדבר עם אמה?".
"כן, מדברת, מי זה?"
זה היה אדם, הוא לא הזדהה אבל זיהיתי את הקול אחרי משפט אחד שלו. מאיפה יש לו את המספר?
אבל לא טרחת אפילו לשאול, כי ידעתי שאקבל תשובה מסתורית.
"את זוכרת שב21:00 את אצלי כן?".
"אני דווקא זוכרת שאני לא".
"אמה תפסיקי עם ההצגות האלה, את באה ואני אחכה לך" אדם אמר וניתק את השיחה.

חשבתי כל הדרך על ההצעה שלו, מצד אחד חשבתי על זה שאני אף פעם לא מסתכנת יותר מידי ואולי פעם אחת אני אחשוב על ההנאה והכיף ולא עם כל אחד צריך לצאת משהו רציני. מצד שני זה הפחיד אותי, פחדתי מאדם, בעצם לא מאדם, פחדתי להיפגע ממנו.
בסוף החלטתי ללכת, אמרתי להורים שלי שאני הולכת לחברה ברגל ואחזור יותר מאוחר. לבשתי סתם מכנס וחולצה שלא יחשדו.

בשעה 21:10 דפקתי לאדם בדלת. רציתי לאחר קצת שלא יחשוב שחיכיתי לזה או משהו.
לקח לו דקה לפתוח. הוא היה עם מכנס טרנינג וטי שירט בצבע לבן. ככה הכי אהבתי אותו, הוא היה יחף, נראה ביתי כזה. פתאום הוא היה נראה אנושי יותר.
"אמה, ידעתי שתבואי בסוף, תיכנסי".
לא הייתי נחמדה, כי לא רציתי לתת לו את הספק, אבל עצם זה שבאתי הוא ניצח.
"אז איזה סרט אנחנו הולכים לראות?" שאלתי וידעתי שלא באמת נראה סרט.
"יש איזה סרט שאני הרבה זמן רוצה לראות, אבל לא רציתי לראות לבד, את כבר תראי", ממש היה חסר לו בנות לראות איתן את הסרט.
"היית רואה עם איזה חבר או משהו" אמרתי וניסיתי לעקוץ קצת.
"אין לי חברים, את לא שמה לב שאף אחד לא בא לפה אף פעם?" אדם אמר ולא היה נשמע עצוב מהמצב. נכון הוא צודק, חוץ מהמסיבה ההיא, אף פעם לא ראיתי איזה חבר שבא לביקור, רק בחורות באמצע הלילה.
"למה אין לך חברים?" הרגשתי בנוח לשאול את זה.
"אני לא סומך על אף אחד, אבל עזבי את זה בואי נראה את הסרט".
אדם שם את הסרט, קראו לו "12 שנים של עבדות". ראיתי את הסרט הזה כבר, אני זוכרת שלא הפסקתי לבכות. הסרט היה כבד וקצת הופתעתי מהבחירה שלו.
לא אמרתי כלום, פשוט בהיתי במסך וחשבתי על כמה בודד אדם ואיזה עצוב שאין לו חברים.

אחרי חצי שעה שאדם היה כל כך שקוע בסרט, הוא הניח את היד שלו מעל הכתף שלי. הרגשתי כמו בגיל 17 כשהייתי רואה סרט עם מישהו מהכיתה והוא היה מנסה לנשק אותי, זה הצחיק אותי.
פתאום הרגשתי נורא. אני הסכמתי לבוא לפה, הייתי נחמדה, ולמה? לא מגיע לו.
פתאום הרגשתי חלחלה והזזתי לו את היד.
"אדם אני רוצה ללכת הביתה" אמרתי וקמתי מהספה.
אדם נבהל ותפס לי את היד. "מה קרה לאן את הולכת?".
"זה לא מתאים לי. אני לא יודעת למה באתי לפה עכשיו. אתה פעם מדבר, פעם נעלם, פעם יש לך מישהי. אני לא רוצה להיפגע".
"אני לא אפגע בך תפסיקי. ממה את מפחדת אמה? את יודעת שזה הדדי, ולמי אכפת מזאת שבאה לפה, אני מבטיח לך שהיא לא תבוא יותר".
"אני לא מאמינה לך!" אמרתי והתקדמתי לכיוון הדלת יציאה.
"אני לא אתן לך ללכת, למה את נלחמת בי? את רוצה אותי בדיוק כמו שאני רוצה אותך!" אדם אמר בעצבים.
כעסתי על זה שהוא בטוח בזה כל כך, כעסתי שחשפתי את עצמי בפניו.
"אני לא רוצה אותך, אני רוצה ללכת" צעקתי בעצבים חזרה.
אדם תפס לי את היד ומשך אותי אליו. נישק אותי בחוזקה ולא נתן לי להוציא אפילו מילה מהפה.
לא הצלחתי להתנגד לו.
כי רציתי את זה.
רציתי אותו.
רציתי את זה בדיוק כמו שהוא אמר.
אז נישקתי אותו בחזרה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Miss Writer עקוב אחר Miss
שמור סיפור
לסיפור זה 30 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אשת  איש
אשת איש
את לא תעלי יותר פרקים ?
הגב
דווח
Miss Writer
Miss Writer
אני כן!!! מבטיחה שאעלה הסופש
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
זה מושלםםםםם
מתי יהיה עוד פרק ????
הגב
דווח
טען עוד 29 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מתח
אנחנו לא זוג
אנחנו לא זוג
מאת: שקד מיכאל
הסיפור שלי.
הסיפור שלי.
מאת: •Our scratches | השריטות שלנו•
כועסת
כועסת
מאת: Shirel Ben-Or
זה התחיל בהודעה באחת בלילה, ונגמר באהבה אסורה
זה התחיל בהודעה באחת בלילה, ונגמר באהבה אסורה
מאת: Miss Writer
סיפורים אחרונים
חשוך - פרקים 5+6
חשוך - פרקים 5+6
מאת: בתאל דורון
הצורך שלנו
הצורך שלנו
מאת: Yael Shayn
בין דמיון למציאות.
בין דמיון למציאות.
מאת: Yarin Levi
ווינרית
ווינרית
מאת: ימית טייב
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D