כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

אף פעם לא הייתי שלך 44

הנה הוא מתעורר!

תוכן עניינים 1. אף פעם לא הייתי שלך 2. אף פעם לא הייתי שלך 23. אף פעם לא הייתי שלך 34. אף פעם לא הייתי שלך 45. אף פעם לא הייתי שלך 56. אף פעם לא הייתי שלך 67. אף פעם לא הייתי שלך 78. אף פעם לא הייתי שלך 89. אף פעם לא הייתי שלך 9-10 (פרק ספיישל)10. אף פעם לא הייתי שלך 1111. אף פעם לא הייתי שלך 1212. אף פעם לא הייתי שלך 1313. אף פעם לא הייתי שלך 1414. אף פעם לא הייתי שלך 1515. אף פעם לא הייתי שלך 1616. אף פעם לא הייתי שלך 1717. אף פעם לא הייתי שלך 1818. אף פעם לא הייתי שלך 19-20 (פרק ספיישל)19. אף פעם לא הייתי שלך 2120. אף פעם לא הייתי שלך 2221. אף פעם לא הייתי שלך 2322. אף פעם לא הייתי שלך 24 23. אף פעם לא הייתי שלך 2524. אף פעם לא הייתי שלך 2625. אף פעם לא הייתי שלך 27-28 (פרק ספיישל)26. אף פעם לא הייתי שלך 2927. אף פעם לא הייתי שלך 3028. אף פעם לא הייתי שלך 3129. אף פעם לא הייתי שלך 3230. אף פעם לא הייתי שלך 3331. אף פעם לא הייתי שלך 3432. אף פעם לא הייתי שלך 3533. אף פעם לא הייתי שלך 3634. אף פעם לא הייתי שלך 3735. אף פעם לא הייתי שלך 3836. אף פעם לא הייתי שלך 3937. אף פעם לא הייתי שלך 4038. אף פעם לא הייתי שלך 4139. אף פעם לא הייתי שלך 42 -43 (פרק כפול)40. אף פעם לא הייתי שלך 44

"הנה הוא מתעורר!" עמית צעקה לעברי וזינקה מהכיסא,
איך שהיא אמרה את זה קמתי מיד ועזבתי את כל מה שאני עושה.
"אה..." איתי מלמל וחייך את החיוך הכובש שלו כשהוא פותח את העיניים,
"תגיד לי?! אתה מפגר?!" עמית צעקה בקול גבוה יותר ממקודם תוך כדי שהיא מחזיקה לאיתי את הידיים.
"מה עשיתי?" איתי שאל בדיוק כמו שהיינו ילדים והוא היה זורק ניירות בכיתה עד שהמורה הייתה ניגשת אליו,
"מה עשית?!" עמית חזרה על המילים שלו ואמרה "יש לך מזל שהראש שלך חבוש עכשיו!"

אני ועמית נמצאים בתל השומר עם איתי, הגענו תוך כמה שעות מהרגע שידענו על התאונה.
במזל איתי יצא מזה עם כמה צלעות שבורות, זעזוע מוח קל, פצעים שטחיים... הוא אומר שזה "בקטנה".
"הדאגת אותנו" אמרתי לפתע בקול רציני. "אני יודע" איתי ענה מיד והמשיך "אני יודע מה אתם חושבים ואיך זה מרגיש",
"לא אחי" אמרתי והתעצבנתי "אתה לא יודע. לעלות על ההגה שיכור? לנסוע בכזאת מהירות על הכביש?"
איתי שותק. "תמיד היית האחראי מבנינו... לא מתאים לך" אמרתי במבט מאוכזב,
"די נו נועם. תעזוב אותי, אין לי כוח לשמוע את זה עכשיו".
"אין לך כוח לשמוע?!" עמית צעקה שוב "כמעט איבדתי אותך!" - "טוב די! סליחה בסדר?!",
אני ועמית מביטים אחד בשני ולפתע איתי אומר:"טוב תודה שבאתם... עכשיו אם אפשר, תנו לי לנוח ותשאירו אותי לבד בחדר".

עמית משתהה לרגע, זה נראה שהיא בהלם מהתגובה שאיתי זרק,
היא יוצאת מהחדר במהירות וטורקת את הדלת חזק.
התקדמתי כמה צעדים לכיוון הדלת, נעמדתי לידה והבטתי בו,
"פעם הכרתי בן אדם" התחלתי להגיד "בן אדם שהקרובים אליו הם הדבר שהכי חשוב בשבילו".
איתי שותק. "אתה לא יודע כמה עמית אוהבת אותך,
אין לך בכלל מושג איך היא מדברת עליך, איך היא מעריצה אותך".
איתי ממשיך לשתוק. "דבר אחד אני רוצה לדעת... למה עלית לכביש אחרי ששתית?",
הוא מרים מבט לעברי אבל לא מדבר. "איתי, למה עשית את מה שעשית?"
שקט. הוא לא מוציא מילה מהפה. פאק כמה הוא עקשן. "דבר כבר נו! דבר!"
- "בגלל ימית! בסדר?!" איתי לפתע מוציא את זה ואומר.

לאחר שניות איתי אומר:"הלכתי לשתות באיזה בר. רק כדי לנסות ולשכוח ממנה, אפילו לכמה שעות...
רק כדי להקל עליי, להקל על הגוף שלי שחלש בגללה, להקל על המחשבות".
אני מתקדם כמה צעדים לעבר איתי ונעמד במקום,
והוא ממשיך:"תכננתי לשתות כוס בירה, לא יותר מזה. אבל לא יודע איך זה קרה התחלתי לשתות הכל חוץ מבירה, הכל קרה מהר פתאום.
יצאתי מהבר ונכנסתי למכונית. התחלתי לבכות. לא יודע כמה זמן הייתי שם ובכיתי... אולי שעה.
התקשרתי לימית אבל היא לא ענתה לי כמו כל החודשיים האלה. היא לא ענתה לאף שיחה או הודעה.
אין יום שאני לא מתעורר ונזכר באותו ערב כשהיא חזרה מארצות הברית...
נועם, אתה לא יודע איך היא הסתכלה עליי כשאמרתי לה על מה שקרה עם אור... התמונה של אותו הרגע עלתה לי. אז התנעתי את המכונית.
התחלתי לנסוע בכבישים הריקים של הלילה תוך כדי שאני לא מרפה מהדוושה,
רציתי למות. באמת שרציתי. זו באמת הייתה ההרגשה".
דמעה מתחילה לזלוג מהעין הפצועה והסגולה שלו,
קשה לי לשמוע אותו ככה, אני מרגיש אשם, לא ידעתי שהוא מרגיש ככה, לא ידעתי שזה המצב שלו.

"אני זוכר שעליתי על איילון. אבל משם אני כבר לא זוכר מה קרה" איתי אומר ומסתכל עליי.
"כשהתעוררתי הרופאים אמרו לי שירדתי מהשוליים... ובנס היום אני פותח את עיניי."
אני שותק, דמעות עומדות בעיניים שלי ממה שאיתי הרגע אמר,
המראה שלו כל כך עצוב ופצוע... בחיים שלי לא ראיתי את איתי ככה בעבר.
"היא הייתה פה" לפתע איתי אמר וקטע את הדממה,
"מי הייתה פה?" - "ימית" איתי עונה במהרה, "מה?"

בהתחלה הופתעתי מזה אבל לאחר שנייה התחלתי להבין שזה מתאים לימית,
אני מכיר אותה, את הלב הגדול שלה, אני יודע כמה היא דאגנית.
"היא שאלה אותי איך אני מרגיש וכל זה... אתה מכיר אותה כבר" הוא אמר וגרם לי לחייך חיוך קטן,
"ביקשתי ממנה הזדמנות שנייה, ביקשתי ממנה שתישאר איתי כאן".
"נו! ומה היא אמרה?" אמרתי במהירות והסתכלתי על איתי במבט חודר,
"היא אמרה שהיא... היא אמרה שיש לה מישהו אחר".

דממה ריחפה לה בחדר לאחר המשפט של איתי.
דמעות התחילו לזלוג מהעיניים שלו וגם מעיניי.
"אבא שלי רב איתי" איתי מוציא ומספר לי עוד "הוא רב איתי כל יום בעבודה, הוא אומר שאני מזלזל, שאני עצבני כל הזמן,
נמאס לי כבר מזה, פשוט בא לי לעוף מפה, לא בא לי להיות כאן".
- "אני מבין שעוברת עליך תקופה קשה בגלל העבודה וימית,
אבל אתה יודע שאני תמיד פה בשבילך. לא רק אני, גם עמית."
-"נועם אתה סיימת עכשיו את התואר, לא היה לך זמן ואני לא רציתי ללחוץ עליך,
הרבה פעמים לא ענית לי ואם כבר ענית אמרת שאתה עסוק. ככה זה היה בכל פעם שהתקשרתי אליך".
אני מתחיל להיזכר בזה. האמת שאיתי ניסה להיפגש איתי בזמן האחרון ואני כל פעם סירבתי,
רוב הזמן הייתי עם עמית... או שלמדתי...

"עמית..." איתי מתחיל להגיד "הייתה תמיד בחו"ל וכשהיא הייתה בארץ היא בכלל לא הייתה בבית, תמיד היא הסתובבה...
נראה לי שיש לה מישהו והיא לא מספרת לי, לא יודע... זו המחשבה".
עיניי נפתחו לרווחה, הבטן התחילה להתהפך בשנייה,
"אני אגלה את זה" איתי אומר ומהרהר "אני אחקור את זה, זו לא בעיה".
אני ממשיך לשתוק, לא מצליח להרים את הראש ולהסתכל לאיתי בעיניים,
הוא כל כך חשוב לי, הוא הכל בשבילי ואני כמו חבר מניאק... הורס את החברות שלנו בינתיים.
"תגיד" איתי אומר ומסתכל עליי "אתה חושב שיש לה מישהו?"
-"אמממ... אני לא" - "לא יודע" איתי אמר וקטע אותי "חשבתי אולי היא אמרה לך משהו?"

המשך יבוא...

הדף שלי:
https://www. facebook. com/guylanker1/? ref=bookmarks
- המחברת של גיא -

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Guy Lanker עקוב אחר Guy
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
רחלי גולדשטיין
רחלי גולדשטיין
למה אין המשך??? ❤❤❤
הגב
דווח
guest
מה עם המשך??
הגב
דווח
guest
הגזמת אחי מתי עוד פרק????
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Guy Lanker
חסר לי
חסר לי
מאת: Guy Lanker
תחזרי הביתה
תחזרי הביתה
מאת: Guy Lanker
המכתב
המכתב
מאת: Guy Lanker
את אוהבת אותי, אבל אותו יותר 3
את אוהבת אותי, אבל אותו יותר 3
מאת: Guy Lanker
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan