כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

הבחירה פרק 9

הפנקס של ליבי, והתחושה של דוד.

הוא יצא מהחדר ניתוח, זהו עכשיו הרופא יגיד שהיא לא שרדה! זה היה ברור, איך היא תשרוד שני ניתוחים ברצף,
״אנחנו עשינו את כל המאמצים...״ התחיל הרופא לומר, ומפה התנתקתי.
״דוד... דוד״ לא כל כך שמתי לב מי החזיר אותי למציאות אבל הרופא המשיך, ״כמו שהתחלתי לומר, עשינו את כל המאמצים בשביל לנסות להחזיר אותה, אך כרגע היא עדין בניתוח. בזמן הניתוח אנחנו גילנו מה גרם לה להפסיק לנשום... קרסו לה הריאות בעקבות המכות...״

הוא יצא מהחדר ניתוח, זהו עכשיו הרופא יגיד שהיא לא שרדה! זה היה ברור, איך היא תשרוד שני ניתוחים ברצף,
״אנחנו עשינו את כל המאמצים...״ התחיל הרופא לומר, ומפה התנתקתי.

"אנחנו עשינו את כל המאמצים, והיא כרגע בחדר התאוששות.
מה שקרה זה שבעקבות הבעיטות שהיא קיבלה נשברו לה הצלעות ובעקבות כך זה קרע לה את הריאות וגרם לקריסה שלהם... כרגע היא מונשמת ומורדת והיא בתור לקבלת ריאות"

מה?! היא בחיים! אני לא מאמין... כל כולי הייתי בעננים.
ואז ברגע שבאתי לפתוח את הפה נשמע ברמקול "דוקטור ליברמן ליברמן, מטופלת 2, ליבי קורסת!"
פה לא עמדתי בזה.... עד לפני שנייה היא יכלה להיות אצלי בידיים.
ושוב חיכיתי וחיכיתי עד שלא יכלתי יותר! "את חייבת לומר לי איפה ליבי נמצאת!" התפרצתי על המזכירה שהייתה שם, היא בדיוק הייתה בטלפון וסימנה לי ללכת עד הסוף לחדר האחרון..
ושם היה חדר, חדר ריק עם התיק לימודים שלה, משהו בו קרץ לי לפתוח אותו.
התיישבתי והתחלתי להסתכל על המחברות שלה, על הכתב שלה, ונזכרתי שלמדנו כמה כתב מעיד על רגשות ועל דברים... אהבתי לראות את הכתב שלה.. עד שהגעתי למחברת תנך, היא תמיד אמרה שזה מקצוע מיותר כי הכול אומרים ולא כותבים.. אז התפלאתי שהייתה לה מחברת לזה בכלל.
התחלתי לדפדף בין בראשית העולם ועד לתקופה של אברהם אבינו, עד שהמחברת ניפתחה על החלק האחרון שלה,
דף האהבה הייתי קורא לו.
כל הדף מלא בלבבות ובמילים וראשי תיבות שלה ושל עוד משהו,
שלי ושלה.
חייכתי לעצמי ומיד סגרתי את המחברת הזו, המשכתי לדפדף לה במחברות עד שקיבלתי חום מהכמות שיעורים שלה. שמע ישראל איך היא חיה עם הכמות הזו? טוב אולי כרגע לא חיה אבל בסדר..
באתי להכניס את המחברת האחרונה וראיתי חבורת או פנקס קטן כזה, לא כל כך הבנתי מה זה.
הרמתי אותו והסתכלתי עליו, היה רשום לדוד.
כל כך פחדתי לפתוח אותו, אבל בתכלס כל כך רציתי..
הרמתי את הפנקס ופתחתי בעמוד הראשון, למעלה הופיע התאריך שניפרדנו. 12.12.16 יום חמישי שישי, אני זוכר שקבענו לצאת לסרט.
ואני מתחיל לקרוא את מה שכתוב "עד לפני כמה דקות ניפרדנו, אני ואתה, ניפרדנו כך היטב היטב חרה לי... ככה זה נגמר.
תקופה כל כך יפה בחיים שלי שנגמרה,
אני לא מאמינה שוויתרת עלינו בגלל הצבא, היינו מוצאיים זמן, יכלנו למצוא זמן.
אני אוהבת אותך, ואתה אוהב אותי.. זה לא מספיק?
הצבא לא מעניין אותי ואם צריך אני אחכה לך, אבל לא לתמיד.. אני בטוחה שתיתחרט, אני בטוחה שתבין שזה טעות.."וככה זה נמשך.
לא הייתי מסוגל להמשיך, סגרתי את הפנקס וראיתי שרשום משהו בעמוד האחרון של הכריכה.
סובבתי והתחלתי לקרוא, היה לזה את התאריך של השבוע, והיה רשום בו:
"יפה שלי, דובי שלי. ככה הייתי קוראת לך,
הפנקס הזה אצלי יותר מ4 חודשים, 4 חודשים בהם כאבתי אותך וסיפרתי לך כל כל החוויות שלי.
אני לא יודעת אם להביא לך את זה, אבל פה יש את כל התחושות שלי,
ועד אתמול החלטתי לוותר עליך ולהמשיך הלאה.
השאלה העיקרית שלי היא אם היית יודע את הפנקס וקורא אותו,
היית משנה את הדעה שלך ועושה משהו?"
היא חתמה בשאלה, תמיד ידעה להשאיר אותי סקרן, לגרום לי לחשוב ולהגיע לתובנות עם עצמי.
"כן" אמרתי לעצמי, אם הייתי יודע שככה את מרגישה הייתי עושה את הכול אחרת, ואפילו ביום האהבה בא אליך.
הסתכלתי על השעון שעל הקיר וראיתי שהינה עברה לה עוד שעה בביהחולים הזה, איבדתי כבר תחושת זמן, לא ידעתי כמה זמן אני נמצא בביהח, לא יכלתי יותר.
לפתע הרופא ניכנס, לפני שהוא אמר משהו התחלתי לצעוק לו "דוקטור בבקשה ממך תגיד לי שהיא שרדה!"..
"שב דוד שב.." פה הבנתי שי סיכוי שהיא לא תשרוד, "הצלחנו להשתיל לה את הריאות, מצאנו תורם"
ברגע שהוא אמר את זה כלכ ך שמחתי!
בדיוק הכניסו אותה לחדר, היא הייתה מורדמת ומנושמת.. התפרים ביצבצו לה מהחולצה וידעתי שהיא לא תרגיש יותר שלמה עם עצמה לעולם.. וידעתי שכאן אני ניכנס לתמונה שאני כאן בשבילה.
התיישבתי ליד המיטה שלה עם ההורים שלה, עם נועם ועם מוריה, באיזשהו שלב כולם הלכו ורק אני נשארתי שם.
התיישבתי ומשהו הפריע לי לשבת, קמתי וראיתי את הפנקס, רציתי לקורא עוד.
ידעתי שהוא מיועד בשבילי אבל עדין..
לא עמדתי בזה והתחלתי לקורא.. אם חשבתי שאני מבין את ליבי, עכשיו אני מבין שאני מבין אותה פי 3.
אפעם לא חשבתי עד כמה היא בנאדם מופנם ושקט, עד כמה היא בנאדם שלא מרבה להראות רגשות אבל היא מרגישה אותם.. הבנתי כמה אהבה היא העניקה לי, בגבולות האינסופיים שלה, עד כמה היא העניקה מעצמה כל כך הרבה. ואני חשבתי שזה לא מספיק.
החזרתי לה את המחברות לתיק, והחזרתי גם את הפנקס, והחזקתי לליבי את היד.
בדיוק באותה שנייה היא התעוררה.. הדבר הראשון שרציתי לעשות זה לנשק ולחבק אותה.
ובמקום זה הסתפקתי ביד שלה, הבנתי מהפנקס שהיא הרגישה שאני מאיץ בה, החלטתי לתת לה את הזמן שלה.
בדיוק באותה שנייה חבורה של איזה 20 בנות אולי אפילו יותר אני לא יודע מרוב שהיו כל כך הרבה,
בדיוק כל הבנות ניכנסו למחלקה, עם מלא בלונים, פרחים, שוקולדים ועוד כל מיני דברים.
שמו את זה ליד כל שאר הדברים שהיו ובניהם הדובי הגדול שקניתי לה.
אמרתי ניתן להן לעודד אותה עכשיו ונלך לנוח, התקרבתי אליה לחשתי לה שאני הולך לנוח טיפה כי בניגוד אליה לא ישנתי כל כך הרבה התקרבתי לנשיקה ועליתי לנשיקה על המצח,
הלכתי לכיוון החניון וחיפשתי את הרכב שלי, ולא מצאתי.
עד שלבסוף הבנתי שיש סיכוי שגררו לי אותו. יופי אני והמזל שלי.
הזמנתי מונית... עוד שעה התזבזה לי מהחיים על לחכות למונית.

דובי שלך . עקוב אחר דובי שלך
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
יפהההה
הגב
דווח
דובי שלך .
דובי שלך .
תודה רבה
הגב
דווח
מזי חיימוב
מזי חיימוב
מושלםםם
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
דובי שלך .
אבא,
אבא,
מאת: דובי שלך .
בתולה בת 22
בתולה בת 22
מאת: דובי שלך .
בתולה בת 22 - פרק 4
בתולה בת 22 - פרק 4
מאת: דובי שלך .
הפירסינגים שלי.
הפירסינגים שלי.
מאת: דובי שלך .
אימה
פסיכופט
פסיכופט
מאת: סיגל מור
הסיפור שלי.
הסיפור שלי.
מאת: •Our scratches | השריטות שלנו•
״טיסה מסוכנת״
״טיסה מסוכנת״
מאת: דוד חגולי
״משפט גורלי״
״משפט גורלי״
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
חנוקה
חנוקה
מאת: מישהי .
סמים על הבוקר
סמים על הבוקר
מאת: איש המגבעת
גשם
גשם
מאת: איש המגבעת
לטיפה סטירה
לטיפה סטירה
מאת: השם שלי הוא ..
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema