כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
4

יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!

לאהוב מישהו זה לאבד את הפחדים שלך ולקבל פחדים חדשים, לאהוב מישהו זה לקבל אהבה ולדעת גם לתת אותה בחזרה.

" טום?" הדלת פתוחה במפתיע ואני נכנסת, מרשה לעצמי להיכנס על אף שלא קיבלתי רשות... אולי אני לא צריכה לקבל אותה או שכן כי גורשתי מכאן?
" עפרה?" הוא מתקדם בכיסא הגלגלים שלו ומסתכל עליי.
" מה את עושה פה? אמרתי לך לא לבוא לפה!"
" לא מעניין אותי מה אמרת, אני לא זזה מכאן אתה לא מבין? תפסיק להתנהג כמו אידיוט" אני לא יודעת אם הוא בהלם מכך שאני מקללת אותו או מהעובדה שאני בכלל מעיזה להתפרץ עליו באופן הזה.
" תני לי להיות האידיוט הזה מאשר שתהיי כאן ותסתכלי עליי במבטים האלו שלך"
" אני לא עוזבת... לא אכפת לי מה תגיד, איפה הבחור הזה שאמר שהוא לא עוזב אותי? שהוא ואני נלחם עליי? שהוא... אין לי אף אחד טום, אני מפחדת כל כך מהאנשים מהעולם החדש הזה... לא התרגלתי אליו עזבתי אותו למען שנינו... ועכשיו..." אני לא עומדת בזה לא הצלחתי להגיד לו שום דבר... הסתובבתי עם הגב אליו והתחלתי לבכות דמעות קטנות.

" עפרה?" הוא לא הבין.
" אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר, אני אוהבת אותך לא רוצה לאבד אותך טום... לא רוצה להרגיש את המחנק הזה..." לא הסתובבתי אליו נשארתי עם הגב ודיברתי אני חושבת שבשלב הזה לא הייתי מסוגלת להסתכל עליו.
" עפרה זו לא את..."
" נו תגיד את ההמשך... זה אני... לא מאמינה במשפט הזה! למה אתה גורם לי להרגיש... חרא? חרא עם עצמי?" למדתי כמה קללות אם זו נחשבת לקללה.
" להרגיש שאני אשמה בכל מה שקרה"
" את לא אשמה... בואי רגע"
" לא רוצה. מה יעזרו לי החיבוקים שלך? המגע שלך אם אתה לא רוצה אותי?"
" נו בואי רגע אל תהיי כזאת עקשנית."
התקדמתי רק כי רציתי, עמדתי מולו.

טום:

היא עומדת בדמעות שלה ואני מת לקבור את עצמי על שגרמתי לזה... ממתינה שאעשה משהו, אני קם על רגליי נאחז בכיסא עד שהיא תופסת אותי, שנינו עומדים זה מול זה ולשם שינוי אני מתגעגע לעמוד מי חשב על זה בכלל.
" אני דפוק בלבקש סליחה... סליחה שהתנהגתי ככה, סליחה על שהסתכלתי לאחות היפה בעיניים הכחולות שהזכירו לי אותך... סליחה שאני כזה אידיוט" הינה זהו התנצלתי הצלחתי, עכשיו רק נשאר לחכות.
" אתה חושב שזה פשוט לסלוח ככה?"
" אני יודע שלא... בטח הרגשת נורא בגללי"
" טום בוא פשוט לא נריב יותר... נהיה שם אחד בשביל השני... זה לא מה שרצית? שנהיה יחד?" אני מהנהן והיא מחזיקה חזק בידיים שלי כי כל המשקל שלי עליה, פאק היא חזקה הקטנטונת הזאת, אני מתעשת וחוסר לשאלה שלה.

" זה מה שאני רוצה"
" אז מה הבעיה?"
" עכשיו כבר אין בעיה... מצטער שהייתי אידיוט והרחקתי אותך ממני... פשוט לא רציתי שתראי אותי ככה, אף בן זוג לא רוצה שהחברה תראה אותו חלש"
" זה אצל כל הגברים ככה או רק אצלך?"
" מה הבושה הזאת?"
" הטמטום!" היא אומרת וצוחקת אני מצטרף לצחוק המתגלגל שלה וצוחק על עצמי.
" אנחנו יחד בזה... אתה תראה עוד קצת ואתה תחזור ללכת" הנהנתי כדי לא למחות את הדברים שלה ישבנו לצפות בטלוויזיה.
" אני זז להתקלח תישארי פה!" מוודא שהיא לא עוזבת אותי.
" אתה תסתדר?"
" כן לא בעיה" משחק אותה כאילו שזו לא בעיה למרות שזו בעיה גדולה, נכנסתי למקלחת לא רק שלא הצלחתי לסגור את הדלת עד הסוף אלא גם לא הצלחתי להוריד את כל הבגדים כמו שצריך אז נשארתי כמו שאני עם בוקסר. פאק איך עולים לאמבטיה הזו עכשיו? איפה נועה שתעזור לי... אלוהים פאק פשוט חרא שאפילו להתקלח אני לא מצליח.

עפרה:

הוא נכנס למקלחת ואני דואגת מה אם לא הצליח להיכנס אליה? מה אם הוא צריך עזרה ומת מפחד לבקש אותה? לא רציתי להיות החברה המציעה לכן נתתי לו להסתדר לבד ובתוכי אכולה מבפנים עד ששמעתי רעש, הוא מקפיץ את ליבי ואני הולכת לראות. ראיתי אותו שוכב על הרצפה מנסה להיאבק עם האמבטיה להיכנס לתוכה.
הוא מבחין בי מעט נבוך, אני עוזרת לו ואני יושב על האמבטיה כיוונתי לו את הדוש שממנו יצאו מים חמים, הוא לא אמר מילה ראיתי את הדמעות שלו מהעיניים שהתמזגו עם המים העלמתי עין וסיבנתי את גופו. מעולם לא קילחתי בחור צעיר בוודאי לא את החבר שלי... זה כלל לא דומה למקלחת של מרים שתמיד הייתה בוכה שהסבון נכנס לה לעיניים ותמיד היה לוקח לי זמן להרגיע את הבכי שלה, חפפתי את ראשו כשסיימתי הוא הסתכל עליי מעט תשוש.

" אל תסתכל עליי ככה, זה הכל זמני אני מבטיחה לך"
" אל תבטיחי משהו שאת לא יכולה לקיים"
" אל תרגיז אותי... יהיה בסדר" הושבתי אותו חזרה בכיסא והוא כולו רועד, גם לעטוף אותו במגבות לא עזר.
" איי מה יש?" ידעתי שהוא רועד ממשהו אחר, שזו לא הסיבה לרעד הזה פתאום.
" אני פוחד" הוא סוף סוף מתוודה בפניי בפחדים שלו, זה בוודאי מעיד הרבה על קשר בין בני זוג.
" ממה?" שאלתי ברוך והתיישבתי על האמבטיה על מנת להיות בגובה עיניים.
" שאני לא אצליח לעשות את זה... נשבע לך שאני אופטימי ומשתדל אבל פוחד שהכל לשווא, שהכל סתם את מבינה?"
" אל תוותר בבקשה... נעבור את זה יחד"
" לא עפרה... את צריכה לחשוב מה את הולכת לעשות עם החיים שלך, תתעסקי בזה עכשיו"
" לא אכפת לי... אתה תצליח אתה שומע אותי? תצליח כנגד כל הסיכויים" אני תופסת את פניו ואומרת לו את זה, מרגישה את הבל פיו אבל לא מנשקת אותו. הוא מהנהן ופתאום פורץ בבכי... בכי שאני עוד לא ראיתי כמותו, מחבק אותי קרוב אליו ובוכה לא ידעתי מה לעשות אני גרועה במצבים כאלה... תחשבי עפרה תחשבי.

טום:

הקטנטונת הזו לא מוותרת לי בקלות, במשך כלל החודש הייתה איתי בישלה לי, כיבסה לי, טיילה איתי רק כדי שלא אפחד יותר... וזה עזר... מהכיסא עברתי לקביים, אבל יש לי עוד דרך לעשות אבל אני סוף סוף מאושר... סוף סוף מצליח לעשות משהו רק כי מישהו מאמין בי שאני יכול לעשות את זה.
" עפרה?" אנחנו יושבים בפארק עם המטפלת שמעט רחוקה והיא מסתכלת עליי.
" מה?" אפילו המה שלה חמוד.
" אני מת עלייך!" אומר לה והיא מתקרבת אליי לחבק אותי.
" ידעתי שיבוא יום ותודה לי שלא תוותר"
" את יודעת איזה דפוק אני"
" כן כבר הספקתי להכיר את הגחמות המטומטמות שלך"

נסענו לבית החולים למעקב, נועה האחות מסתכלת על שנינו כאילו נפלנו מהשמיים היא מתעלמת ודורשת ממני ללכת על המעקה הזה שוב.
" תלמדי בצד השני אני אנסה להגיע עד אלייך"

עפרה:

פתאום אחזה בו התושייה הזו מה פתאום הוא מנסה ללכת עם המעקה לאחר שעות של שכנועים בעבר, שינסה.
" טוב" הלכתי לעמוד בצד השני של המעקה, הוא עוזב את הקביים ופוסע על המעקה כשאני מחזיקה אצבעות בשבילו. הוא מגיע אל סוף המעקה אני כמה מטרים ממנו והדממה בחדר משתקת אותי, הוא מתקדם בכוחות עצמו לעברי, מצליח ללכת בעצמו אני נרגשת כל כך עד שהחיבוק שלו מעיר אותי למציאות.
" הצלחת!" אמרתי לו.
" אני לא מאמין! אני הצלחתי!"
" אמרתי לך שתצליח!" הוא בוכה דמעות אושר ומוחץ אות גופי.
האחות מוחאת כפיים יחד עם הרופאה.

טום:

פעם ראשונה בחיים שלי שמישהי מאמינה בי, דמות נשית לא אימא ולא האחות שאין לי... פעם ראשונה וזו האישה שלי.. האישה המדהימה הזו. נדמה לי שמחצתי אותה יותר מדי השתחררתי מהאחיזה שלה ועמדתי בעצמי למרות שזה קשה עד ששוב נפלתי, היא תופסת אותי בזמן שהאחות נותנת לי את הקביים חזרה אבל אני לא מתייאש... לא מתייאש כי יש לי מישהי שמאמינה בי.

עפרה:

אני חושבת שהחיים מתחילים להסתדר לי... לראשונה אמנם זה קשה לחיות לבד ללא הורים תומכים, ללא האיזון הזה שאם בא לך לברוח אז זה למשפחה. לי אין את זה, רק את טום... טום שיודע ומבין מה אני רוצה עוד לפני שדיברתי. אף פעם לא אהבתי ואולי אני לא יודעת הרבה על אהבה כי זו אהבה ראשונה... שהתממשה אבל דבר אחד אני יודעת וזה לאהוב עד הסוף לא משנה מה. את המשפחה לא ראיתי כמעט שנה אבל בזמן הזה הספקתי לעשות כל כך הרבה להמשיך בלימודים, במלגה, לעשות רישיון ולנהוג סוף סוף... אבל עדיין נשארתי אותה עפרה עם החצאיות הארוכות רק כי אני לא רואה את עצמי במכנסיים לפחות עד שיהיה לי יותר ביטחון... נשארתי אותה עפרה רק עם יותר ביטחון... כמו משהו שמכינים בפעם הראשונה שככל שאתה מנסה יותר אתה משתפר? אז הינה אני עפרה המשופרת יותר.

טום הצליח להתגבר על הפחדים שלו וכבר מתפקד כמו שצריך הולך לעבודה ומחייך. לאהוב מישהו זה לאבד את הפחדים שלך ולקבל פחדים חדשים, לאהוב מישהו זה לקבל אהבה ולדעת גם לתת אותה בחזרה.
טום נכנס הביתה ואני רואה אותו עם בלונים ושלל שקיות.
" מה זה טום?"
" כבר שכחת מיום ההולדת שלך? מזל טוב אהובתי" הוא אומר זורק את הבלונים למעלה הנוגעים בתקרה ומושיט לי את השקית.
" לא היית צריך... יש לי כבר מתנה אחת"
" תפסיקי להביך אותי ותפתחי כבר" בתוך השקית הייתה קופסה גדולה כבר יכולתי לתאר מה יש בה בוודאי שרשרת או צמיד, אך כשפתחתי אותה הייתה בה עוד קופסה ועוד... עד שהגעתי לקופסה קטנה ממש.
" חסר לך שאני טורחת לשווא בפתיחה הזאת"
" פתחתי את הקופסה וראיתי טבעת יהלום"
השתתקתי לא ידעתי מה להגיד... פרצתי בבכי עוד לפני שבכלל התחיל לדבר.

טום:

" עפרה את מוכנה להיות אישתי? אני מצטער שככה הטרחתי אותך בפתיחת כל הקופסאות פשוט רציתי שזה..." לא הספקתי לדבר והיא מנשקת אותי אני מבין שזה כן וכורך אותה סביבי, הטעם שלה בפה שלי והאהבה הזאת גורמים לי להבין שאני עושה את הדבר הנכון... אני בקושי מצליח לנשום אז עוצר בוהה בעיניים היפות האלו שגרמו לי להתאהב בה... היא נושמת עליי מחייכת ומסתכלת גם בעיניים שלי ואומרת " כן" חסרת אוויר וחוזרת לנשק אותי.

הסוף!
אתם לא מבינים כמה פחדים היו לי לפני שפרסמתי את הסיפור הזה, פחדתי שלא יתחברו, פחדתי שלא יקראו כי בכל זאת זה רחוק מהעולם שלי... רחוק אבל עדיין עשיתי את זה בזכותכם!
תודה לכל מי שפרגן, דירג, הגיב!
תודה שגרמתם לי לא לוותר על עפרה וטום.
אני חושבת שלמדתי בעצמי עליהם ועל עצמי.
תודה לכם.
אני לא יודעת מתי אחזור, בכל אופן שיהיה לכם
יום מקסים ❤❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 14 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
וואוועוואואווו איזה סיפורררר..
תקשיבי את גאונה את חייבת להוציא ספרים חייבתתת!!!!
הגב
דווח
Maya B
Maya B
חחחחח תודה גרמת לי לצחוק לטובה!
אני אוציא זה בתהליך...תודה רבה!!
❤❤
הגב
דווח
Maya B
Maya B
תודה רבה❤❤
זה בתכנון
הגב
דווח
טען עוד 25 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 32+33
חבקי אותי חזק פרק 32+33
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 29+30
חבקי אותי חזק פרק 29+30
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 45
צרות של עשירים פרק 45
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
זה בסדר שזה ככה
זה בסדר שזה ככה
מאת: חיים רק פעם אחת
זונת הכפר 18++ פרק ג
זונת הכפר 18++ פרק ג
מאת: שבע סישולדי
בגיל 26 נשבר לך הלב
בגיל 26 נשבר לך הלב
מאת: Koko R
אז למה הדמעות?
אז למה הדמעות?
מאת: חיים רק פעם אחת
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה