כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

יש לנו משהו מיוחד -33

" תפסיקי לזיין בשכל ותלכי מפה"

יצאתי ככה עם השיער המרושע והבגדים מאתמול... אולי הם יביאו לי מזל אני אומרת לעצמי ומצלצלת למונית, כעבור עשר דקות בהן אני מחכה אחוזת תזזית המונית טורחת להגיע, הנהג אומר שיעלה לי הרבה לא ממש אכפת לי העיקר טום, זה כל מה שהיה לי בראש. הייתי כל כך לחוצה שהסתכלתי עת הדרך של הנהג שכבר התחיל לפקפק בי ולחשוב מדוע אני לא מפסיקה להביט בדרך כך.

אני משלמת לנהג בסוף הנהיגה כשהגעתי לכניסה התחלתי לרוץ כל כך מהר.
" סליחה? את יכולה להגיד לי מה עם המטופל טום וייס בבקשה?"
" תמתיני בבקשה" אני מהנהנת עדיין חסרת סבלנות.
" הוא תיכף יוצא מניתוח, אחד הרופאים ייתן לך מידע לגביו". האחות הנחמדה אומרת לי משולחן הדלפק וממשיכה לקרוא מן המחשב מההודעה ששלחו לה, הרבה אנשים נמצאים בבית החולים ויש כאלו שעל בסיס קבוע.
" סליחה? המשפחה של טום וייס" רופא מבוגר פונה אליי בסבר פנים רציני.
" כן, דוקטור מה עם טום?"
" בחדר התאוששות, האמבולנס שלהם נקלע לתאונת דרכים טום נפגע קשה... אני חושש שהוא לא יצליח ללכת, אבל את זה אפשר לדעת רק כשיתעורר"
רק כשהתעורר? ומה אם לא יתעורר בכלל? לא לא עפרה אל תחשבי על זה.

" אתה יודע מתי הוא יקום? או שזה ייקח זמן?"
" אני לא יודע לומר לך, נעדכן אותך"
אני יושבת מול טום שלרגעים נראה חסר כל, מכוסה בשמיכה עם צינורות על הידיים ועל הפנים.
"אני לא מרשה לך לעזוב אותי... תתעורר. החיים שלי כבר לא אותם חיים מאז שהכרתי אותך... אל תשאיר אותי לבד טום, בבקשה אל תשאיר אותי לבד... אני... איך אתפקד? מה אני אמורה לעשות? לחכות לזמן? למה שהזמן לא יחכה לי? למה תמיד צריך לרדוף אחריו" הדמעות יורדות לי ואני לא יכולה להפסיק. התחלתי להתרפק על גופו... זוהי התפילה שלי... ובכיתי. רק אחרי שלוש ימים הוא מתעורר, השותפה לעבודה שהייתה איתו באמבולנס מגיחה לחדר מעט צולעת בוהה בשנינו ומחייכת.
" אני שמחה שאתה בסדר" היא אומרת לו.
" גם אני שמח, איך הרגל?" הוא שואל אותה ועדיין לא יודע על מצבו.

" משתפרת... אני בדיוק בדרכי לפיזיותרפיסטית תשמור על עצמך כן?" הוא מחייך כמעט בקושי.

" תודה" פלטתי בלחש לעברו בתקווה שהוא הצליח לשמוע.
" על?
" שלא עזבת אותי... כל כך הבהלת אותי... אל תעשה את זה שוב אני מתחננת"
" פעם הבאה לפני שתהיה תאונה אעשה לעצמי התראה... הלוואי עפרה והייתי יודע על זה קודם. תאונות קורות... למה את עצובה?"
" כי פחדתי לאבד אותך... אין לי אף אחד אחר מלבדך... אני... אני כל כך שמחה שהתעוררת!" אמרתי ונגעתי בכף ידו, הייתה שתיקה אף אחד מאיתנו לא דיבר אלא שהסתכלנו אחד על השנייה ללא הרף עד שהרופא אמר לי שעליי לצאת בשביל שיבדקו אותו, התפללתי שהם טעו באבחנה שהוא יוכל ללכת, שהוא לא יהיה מתוסכל מזה.

לפתע שמעתי צעקות, הצצתי מהחלון וראיתי את טום מתעצבן... הרופא הבחין בי וסגר את החלון המשקיף עם הטיעון ולא יכולתי לראות שום דבר, הייתי מתוסכלת יחד איתו כי הבנתי שבישרו לו שהוא לא יוכל ללכת.
" דוקטור מה קרה? סיפרת לו?"
" כן, אמרתי לו אבל זה זמני... הגוף שלו יכול לצאת מזה. סיפרתי לו שאפשר לעשות פיזיותרפיה אבל צריך לתת לו קודם טיפול פסיכולוגי... אני פולטת כן כל כמה שניות כאשר הוא מספר לי ונכנסת לטום.

" היי" פלטתי פחדתי שהוא עדיין נסער.
" עפרה אני רוצה כמה דקות לבד... בבקשה" הנהנתי ויצאתי משם יכולתי להבין אותו הוא מתוסכל... אבל זה כן בר טיפול הרי הרופא אמר שזה אפשרי.

טום:

כוס אמק! אני לא מאמין התאונה המחורבנת הזאת... להיות בכיסא גלגלים ולראות איך כולם מרחמים עלייך? מסתכלים עלייך ואומרים " מסכן הוא לא יכול ללכת?" אני מחזיר את עפרה לחדר רק המבט שלך מרגיע אותי היא פוחדת עד שאני מתנהג יותר ברכות לא רוצה להבהיל אותה.
" איך אתה?" נו ברצינות? איך אני? חרא! בטוח שאת לא היית מתחלפת איתי.
" בסדר" אני אומר ולא משכנע אותה.
" אתה תצא מזה... אתה צריך להאמין בזה ובעיקר בעצמך"
" איך בדיוק? אני לא רוצה להירקב פה, ואת לא תרצי בן זוג נכה שתצטרכי לטפל בו"
" תפסיק לדבר שטויות אני אוהבת אותך ומוכנה להכל" היא אומרת לי ישר ומסתכלת עליי עם העיניים המכשילות האלו שלה.
" לא עפרה, אני בטוח שאת לא רוצה.
" טום? אנחנו צריכים ללכת" מגיעה האחות מנסה להושיב אותי בכיסא כשעפרה עוזרת לה אבל אני נופל על הרצפה, הן רוצות להרים אותי אבל אני מתנגד.
" אל תרימו אותי... אתן לא מבינות!"

עפרה:

הוא לא רוצה שיגעו בו בזמן ששרוי על הרצפה, האחות נבהלת והולכת לקרוא למישהו בזמן שאני עומדת ומסתכלת עליו.
" את לא מבינה אני לא רוצה את הרגליים האלו! הם לא שלי... פשוט לא שלי!" התחיל להכות את רגליו בחוזקה והזיל דמעות תסכול, אף פעם לא ראיתי אותו בוכה ופה ידעתי שהוא באמת מתוסכל... לא ידעתי מה לעשות. ניסיתי לגעת בו אבל הוא הזיז את ידי.
" עפרה די... אני לא צריך רחמים! בבקשה תלכי אל תסתכלי עליי ככה כשאני במצב המחורבן הזה"
" אני לא אלך, תפסיק לרחם על עצמך! תעשה משהו בשביל עצמך זה בר טיפול אתה מבין? הגוף שלך בטראומה זה לא פשוט!"
" תפסיקי לזיין בשכל ותלכי מפה"
הוא לא דיבר ככה מעולם אולי זה התסכול שמדבר במקומו.

" אני לא מוותרת עלייך, לא אכפת לי אם אתה מגרש אותי"
" עפרה אני לא יכול להתמודד עם כל זה... חשבתי על זה אני חושב שכדאי שתעברי לנעמי"
" מה זאת אומרת? אתה נפרד ממני?"
" אולי עדיף ככה, אני לא רוצה להיות איתך במצב הזה... שאת תרחמי עליי... אין סיכוי"
" אין לי אף אחד מלבדך טום... איך אתה יכול להיפרד ממני אחרי כל מה שעברנו יחד?" הינה גם אני מתחילה לבכות ושנינו כמו תינוקות בוכים הוא מהתסכול ואני ממנו.
" זה עדיף ככה" הוא פולט, אני מסתכלת עליו בפעם האחרונה נסערת מהמילים שהוא אומר במקום להיות איתו ובשבילו שם הוא מגרש אותי, יצאתי מהחדר שלו וחזרתי הביתה... לקחתי מונית שברדיו התנגן שיר שהתאים למצב הזה שלנו.

" מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך
ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך
מלבד להיות איתך..."

הזמרת שרה ואני בוכה... בוכה בגללו לא ציפיתי שהוא יעשה את זה חשבתי שהוא אוהב אותי.

" הכל בסדר?" הנהג שואל אותי אני מהנהנת וממשיכה לנבור במחשבות שלי... אולי אקבל מהן תשובה למה הוא עשה את זה, מה ההיגיון בכל המעשה.

המשך יבוא...
פינתי אתכם בפרק לפני
הזמן שהבטחתי לכם.
בנימה זו שבוע טוב
פרגנו בדירוג❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 7 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Mor B
Mor B
היוש היוש מאיוש❤
אני לגמרי יכולה להבין למה טום מרחיק את עפרה ממנו.
הוא מתוסכל הוא מרגיש כאילו הגוף בוגד בו
הוא מרגיש שהוא יהפוך לנטל על עפרה במקום לדאוג לה יקרה בדיוק ההפך והיא תצטרך לטפל בו.
אז הדרך הכי קלה להרחיק אותה זה פשוט להתנהג אליה כפי שהוא התנהג ולדבר אליה לא יפה למרות שהיא ציינה שהיא אוהבת אותו אבל אותו זה לא עניין הוא רוצה להרחיק אותה.
אבל כמו שהספקתי להכיר את עפרה היא תלחם עליו תגרום לו להבין מה הוא מפספס.
ממש אהבתי את השיר
אוהבת❤
הגב
דווח
Maya B
Maya B
אוהבת אותך בחזרה!!
את כל כך צודקת
הגב
דווח
Rachel Haimov
Rachel Haimov
וווווואווו מטורףף הרסת אותייי כואב עליווו
הגב
דווח
טען עוד 11 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
מלאכית לוחמת
מלאכית לוחמת
מאת: Vena Cat
קיום של שניים
קיום של שניים
מאת: Tzori Admoni
בסוף מתרגלים- פרק 10
בסוף מתרגלים- פרק 10
מאת: אלה בר
מלב שבור ללב שלם - פרק 2
מלב שבור ללב שלם - פרק 2
מאת: Daniella Lev
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D