כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

נימוסים במעלית- פרק 14

-״מה אתה עברת?״ אני שואלת בצורה מופתעת. הוא נראה כל כך חזק, כל כך אופטימי, בן אדם שלעולם לא נפל.. מה הסוד שלו?

השעה שבע בערב, אני כבר בבית אחרי עבודה, מאורגנת ומקולחת.
אני יושבת בסלון די רגועה יחסית לטלטלות שעברתי היום.
אני מנסה לשחרר ממה שקרה כי די אהבתי את התחושה של השחרור, התחושה של החופש לעשות מה שאת רוצה, התחושה של הבן אדם העצמאי.
אבל.. יש אבל והוא גדול, באופי שלי אני אחת שמתכננת, שחושבת, שבודקת, שסוקרת לעומק. ולכן כל עניין השחרור לא מגיע במלואו..

אני מחליטה לגמור את היום הזה די מוקדם, ורגע לפני שאני מתקשרת ללינוי לספר לה מה קרה ולשמוע את כל התדהמות והצעקות שהיא הולכת לחטוף במהלך השיחה - הטלפון שלי מצלצל. זה עומר..
אני לא יודעת אם לענות.. אני מתברברת עם עצמי ולא יודעת אם כדאי לי לענות לו, או שפשוט ללכת לישון ולתת לעניין להישכח מעצמו..
כאילו שדבר כזה שוכחים.

כמה שניות ארוכות שאני לא עונה הטלפון מפסיק לצלצל.
אני גאה בעצמי שעמדתי במשימה, ולפתע הוא מצלצל שוב..
פעם שניה זה כבר קשה מידי אני חושבת לעצמי בראש.
אני מחליטה לענות ולשמוע מה יש לו להגיד.. במילא אם לא אענה אחשוב על זה כל הלילה.
״הלו?״
-״מה?״ אני עונה הכי יבש שרק אפשר.
״איפה את יפה?״ הוא עונה במרץ.
-״הולכת לישון.״ אני מדברת בשביזות.
״מה זאת אומרת לישון רק שבע.. הלילה עוד ארוך.״ הוא צוחק.
-״התעייפתי מהיום הזה.״
״את בטוחה שאת סתם עייפה? כי את קצת נשמעת שונה..״ הוא עונה ומתחיל להבין שמשהו פה לא בסדר.
-״כן כן.״ אני משקרת.
״למה את משקרת לי?״ הוא קולט אותי.
-״כי אני סתומה. זה למה.״ אין לי כבר כוחות להסביר.
״מה? מה קרה עכשיו? מופרעתת.״ הוא צוחק בטלפון והדבר היחיד שהיה בא לי לעשות אם הוא היה פה זה להעיף לו אגרוף.
-״כלום, טעיתי. באמת שטעיתי.
תמחק לך מהראש את מה שקרה היום, זה לא הולך לקרות שוב זו הייתה טעות.
נפתחתי מהר מידי ועל השניה הראשונה התאכזבתי.. אני פשוט מצפה יותר מידי, ולא אתה ולא אף גבר אחר כנראה אי פעם תענו על מה שאני מבקשת..
פשוט בוא נישאר עובדים, ושכנים, וזהו..
אני מבקשת ממך עומר.״
אני לא נותנת לו לענות ומנתקת את הטלפון, אני מרגישה כל כך כבדה. כל כך הורסת שמחות.
ברגע קצר אני מבינה שוויתרתי עליו, על הדבר הגדול השרירי והמושלם הזה שהיה לצידי, שהראה לי דאגה, שתמיד ניסה לגרום לי לחייך.. וזה גורם לי לבכות, בכי מר. בכי כועס על מי שאני ומה שיוצא ממני כתוצאה מהשברון לב המטומטם הזה..

כמה דקות אחרי שאני טובעת בבכי של עצמי בסלון ומנסה לנחם את עצמי אך ללא הצלחה, נשמעת דפיקה בדלת.
אני ישר נרתעת כי אף אחד לא אמור לבוא וחוץ מזה כל הפנים שלי אדומות מבכי.
אני רצה בשקט לדלת כדי להציץ מי נמצא שם.
זה הוא..
אני פותחת את הדלת והוא ישר נלחץ למראה הפנים שלי..
״מה קרה לך?״ הוא נכנס לבית שלי בלי שהזמנתי ותופס לי את הפנים.
-״כלום לא קרה.״ אני אומרת ומתחילה שוב לבכות.
״היי יפה תרגעי. ידעתי שקרה משהו.. אני פה.״
-״אמרתי לך שזה נגמר לא? למה את פה?״
אני אומרת ומנסה להשקיט את קול הבכי.
״איך משהו שעוד לא התחיל כבר יכול להיגמר יפה?״ הוא אומר בתמימות יפה וברוגע מהפנט ומסתכל לי לתוך העיניים עם חיוך שליו.
״מה עשיתי לא נכון?״ הוא ממשיך.
-״אני מתחילה לחשוב שזה בכלל לא אתה.. שזו אני.״
אני מתחילה להגיד,
״דקה אחרי שעזבת אותי במשרד והלכת לפגישה שכנעתי את עצמי שזה בגללך. שאתה פשוט הלכת ולא אמרת שניפגש, ולא אמרת שנדבר, ולא הגדרת מה אנחנו בכלל.. פשוט הלכת והשארת אותי שם מאחור לבד עם המחשבות שלא מפסיקות להגיע..
אני לא יודעת כבר מה לחשוב עומר, אני חושבת שאני רוצה אותך. אבל מצד אחר חושבת שלא כדאי לי לעשות את זה שוב.
טל שבר לי את הלב, אני האמנתי בבן אדם הזה כמו שלא האמנתי באף אחד.. ׳כל הסודות שלי היו שמורים אצלו, כל דבר שקרה רק הייתי מתה לרוץ ולספר לו..
הוא היה הבוקר, הצהריים, והלילה.
הוא היה השמש, הירח והכוכבים.
הכל סבב סביבו..״ אני אומרת בבכי מתחזק.
״אני פשוט לא האמנתי שבן אדם שאני כל כך אוהבת וכל כך סומכת עליו יכול לרסק לי את הלב..
יום אחד, תקופה קצרה אחרי שעברנו לגור ביחד דברים התחילו להשתבש.. הוא היה פחות נחמד אליי, גרם לי להרגיש לא טוב עם עצמי. הייתי בטוחה שאני עושה משהו לא טוב, הייתי מנסה לדבר, ומנסה לנשק, ומנסה להיות שם בשבילו..
הייתי כל כך מיואשת מעצמי, האמנתי שאני החברה הכי גרועה שיש ושמישהו עובר עליו ואני לא שם בשבילו כמו שהוא תמיד היה שם בשבילי..
לילה אחד הסתכלתי לו בהודעות כי הטלפון שלא הפסיק להשמיע צליל רטט בזמן שהוא ישן.. וראיתי את כל השיחות, ההודעות, וההתכתבויות עם חברה טובה שלי.. לשעבר.״
לא יכלתי להמשיך ולספר, הלב שלי נחצה שוב לשתיים. הבכי רק התחזק, ועומר ישר תפס אותי בידיים שלו וחיבק חזק חזק.
״בקיצור...״ אני מנסה להירגע ולסיים את דבריי.
״אני פשוט לא רוצה להאמין שוב באנשים כל כך מהר כדי לא ליפול...״
-״יפה.. את יודעת שזה הוא אשם ולא את כן?
שלא משנה מה תעשי יהיו גם אנשים כאלה.. והגדולה היא לא ליפול לתוך התהום, אלא לעלות הלאה ולזרוח.
אין דרך מדויקת או שיטה לגלות מי נאמן לך ומי לעולם לא יבגוד בך, את פשוט צריכה ללמוד אנשים, להכיר אותם, לסמוך על עצמך.. לא לסגור את עצמך ולהתנתק..״ הוא עונה לי ומלטף את לחיי.
-״לך קל להגיד..״ אני בטוחה שהוא לא יודע מה זה.
״גם אני עברתי את זה יפה.. גם אני ואני כבר לא שם.״ הוא עונה ומשתיק לי פתאום חלק מהפחדים..
-״מה אתה עברת?״ אני שואלת בצורה מופתעת. הוא נראה כל כך חזק, כל כך אופטימי, בן אדם שלעולם לא נפל..
מה הסוד?
״עברתי יפה..״ הוא מפסיק את השיחה ואני מבינה שהוא לא רוצה לדבר על זה.

אני נשכבת בספה והוא נשכב לצידי.
-״אתה לא אמור ללכת עכשיו? אני אומרת בצחוק בזמן שאני אדומה מבכי.
״אני חושב שאני אשאר.״ הוא מנשק אותי בהפתעה.
״היי היי מה אתה עושה בדיוק?״ אני עוצרת את הנשיקה בחיוך שובב.
״אחרי זה תחשבי.. עכשיו קצת הפסקה מהכל.״ הוא תופס אותי ומנשק בלהט, בתשוקה.
שנינו שכובים על הספה, מכורבלים אחד בתוך השני. אני לוקחת פסק זמן מהמחשבות ומתרכזת רק בו ובתחושה המושלמת הזה שהוא מביא איתו..

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

ענבל לוי עקוב אחר ענבל
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Nurit Gabay
Nurit Gabay
מהממם
הגב
דווח
guest
כמה שאני מחכה לפרק!!
מתי תמשיכי?
הגב
דווח
קולמוס הלב ..
קולמוס הלב ..
מחכה לפרקק
הגב
דווח
טען עוד 15 תגובות
כותבי החודש בספרייה
ענבל לוי
ביצ׳ית מתחילה
ביצ׳ית מתחילה
מאת: ענבל לוי
״ואם אני אבגוד בך? תסלחי לי?״
״ואם אני אבגוד בך? תסלחי לי?״
מאת: ענבל לוי
ידידים מיוחדים
ידידים מיוחדים
מאת: ענבל לוי
״את חושבת שנשרוד את השלוש שנים האלה?״
״את חושבת שנשרוד את השלוש שנים האלה?״
מאת: ענבל לוי
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
החורף האחרון
החורף האחרון
מאת: טלי טל
געגועים ללבנה
געגועים ללבנה
מאת: איש המגבעת
כאילו יש לנו זמן
כאילו יש לנו זמן
מאת: איש המגבעת
על האיש שהכי אוהב לשבור לי את הלב.
על האיש שהכי אוהב לשבור לי את הלב.
מאת: gali the first
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D