כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

להתאהב בך.. פרק 38 :)

פרק ארוך וממכר לכבוד סופ"ש! שווה לקרוא :)

תוכן עניינים 1. להתאהב בך.. פרק 1:)2. להתאהב בך.. פרק 2:)3. להתאהב בך.. פרק 3 :) 4. להתאהב בך.. פרק 4 :) 5. להתאהב בך.. פרק 5 :) 6. להתאהב בך.. פרק 6 :)7. להתאהב בך...פרק 7:)8. להתאהב בך... פרק 8:)9. להתאהב בך.. פרק 9:)10. להתאהב בך.. פרק 10 :)11. להתאהב בך.. פרק 11:)12. להתאהב בך.. פרק 12:)13. להתאהב בך.. פרק 13 :)14. להתאהב בך.. פרק 14:)15. להתאהב בך... פרק 15:)16. להתאהב בך... פרק 16:)17. להתאהב בך.. פרק 17:)18. להתאהב בך.. פרק 18:)19. להתאהב בך.. פרק 19:)20. להתאהב בך.. פרק 20:)21. להתאהב בך.. פרק 21 :)22. להתאהב בך.. פרק 22 :)23. להתאהב בך.. פרק 23 :)24. להתאהב בך.. פרק 24:)25. להתאהב בך.. פרק 25 :)26. להתאהב בך.. פרק 26 :)27. להתאהב בך.. פרק 27 :)28. להתאהב בך.. פרק 28:)29. להתאהב בך.. פרק 29:)30. להתאהב בך.. פרק 30 :)31. להתאהב בך.. פרק 31 :)32. להתאהב בך.. פרק 32 :)33. להתאהב בך.. פרק 33 :)34. להתאהב בך.. פרק 34:)35. להתאהב בך.. פרק 35 :)36. להתאהב בך.. פרק 36 :)37. להתאהב בך.. פרק 37 :)38. להתאהב בך.. פרק 38 :)39. להתאהב בך.. פרק 39 :)40. להתאהב בך.. פרק 40! :)41. להתאהב בך.. פרק 41 :)42. להתאהב בך.. פרק 42 :) ספיישל להיום!43. להתאהב בך.. פרק 43 :)44. להתאהב בך.. פרק 44 :)45. ***להתאהב בך- פרקים 45-46****46. להתאהב בך.. פרק 47 :)47. להתאהב בך פרק 48/ אריאל לביא.48. להתאהב בך/ פרק 49.49. להתאהב בך - פרק אחרון :)

הכל היה רגוע סביבנו.
שמעתי את הציפורים מצייצות.
את הרוחות נושבות ברוגע.
את השקט הזה שגרם לי לשלווה שכל כך היינו זקוקים לה.
הבטתי בגלים.
שעלו וירדו. נחבטו ברצפת החול פעם אחר פעם.
עושים זאת שוב ושוב, בקצב אחיד. לפעמים חזק יותר ולפעמים פחות.
שאפתי אוויר לראותיי ונאנחתי. מוקסמת מהנוף המדהים שמולי.
כל כך אהבתי להיות בים, היה בו משהו שהרגיע אותי.
במיוחד ביום שישי בבוקר מוקדם, בחורף, שאין הרבה אנשים.
ואני יכולה לשבת ולהירגע מכל השבוע העמוס שעבר עליי.
המשכתי לשבת ולהביט קדימה.
כשאני חושבת שהגלים האלה.. שהים הזה.. שהנוף המדהים הזה.. הוא ממש כמו החיים שלי.
שעולים ויורדים. ששולחים אליי גלים חזקים וחלשים. שנותנים לי קשיים בחיים.
שאני צריכה להתגבר עליהם כל פעם מחדש. שאני צריכה לדעת להירגע ולנשום עמוק.
לא לפחד מהגלים החזקים. לא לפחד שאתבע בתוכם ולא אצליח לצאת.
לדעת שאני אתגבר עליהם. שאני יעלה עליהם. שאני אקפוץ מעליהם!
שאני מספיק חזקה!
גם אם לפעמים אני מרגישה שלא.. אני ידעתי שאני חייבת לשנן זאת לעצמי כל הזמן.
במיוחד ברגעים האלה שאתה מרגיש שאתה עומד להתפרק לחתיכות.
שאתה צריך להיות שמח ואופטימי. להראות שהכל בסדר. שאתה צריך להיות חזק בשביל הסובבים אותך. שאתה צריך להיות שם בשבילם, כמו שהם היו שם בשבילך.

חייכתי כשראיתי את אריאל מתקדם לעברי מאחור.
הוא היה מרהיב ביופיו, כרגיל.
זיפים מושלמים היו על פניו שעשו אותו הגבר הכי מושך בכל העולם הזה.
מכנסיים קצרות בצבע בז' ישבו בצורה המושלמת על גופו החטוב.
חולצה קצרה לבנה שהבליטה גם מרחוק את השרירים והעצמות המשגעות האלו שלו.
נשכתי את שפתיי והחיוך לא ירד מפניי.
'איך לעזאזל הגבר הזה הוא חבר שלי?' חשבתי לעצמי.
סובבתי את ראשי חזרה אל הים, כשהרגשתי שהוא כבר מספיק קרוב למקום בו אני יושבת.
ידו נחה על גבי, בעדינות הזו שלו. בגבריות הזו שלו. ליטפה אותי וציירה צורות לא ברורות.
גרמה לי לצמרמורות בכל הגוף.
עצמתי את עיניי ושאפתי אוויר לגופי.
הרגשתי כל כך מאושרת איתו.
כל כך שלימה עם עצמי.
לא יכולתי לשקר לעצמי יותר, אני לגמרי מאוהבת בו. לגמרי בכיס שלו.
הוא הצמיד אותי אליו, מניח את זרועו הגברית על כתפיי סביב צווארי ומקרב את ראשי לראשו.
סובבתי את ראשי לכיוון פניו, ופקחתי את עיניי.
עיניו היו עצומות גם. ונפתחו בבת אחת, כאילו הרגישו שאני מביטה בו במבט בוחן.
הוא חייך אליי את חיוכו המושלם.
'על מה את חושבת?' הרגשתי שהוא שואל אותי, כששמעתי אותו נוהם בעדינות "ממ" קטן וחלש.
כבר התרגלתי לתקשורת הזו בינינו, אני מדברת, הוא מדבר איתי חזרה אבל בצורה אחרת.
מדבר איתי בעיניים. מדבר איתי עם ההבעות פנים שלו. מדבר איתי עם המגע הזה שלו.
מדבר איתי ללא קול. מדבר איתי בלי שאני שומעת את הקול הזה שלו.. שהתגעגעתי אליו כל כך.
מידי פעם הייתי זורקת לו מילים שעליו ללמוד להגיד, אבל התייאשתי כשראיתי שקשה לו ושהוא מרגיש לא בנוח לדבר איתי ככה. הוא רצה שזה יבוא בטבעיות והבנתי אותו. הוא לא רצה לחשוב מליון פעם על משפט בראשו ואז להגיד לי אותו בצורה איטית שיכולה להטריף את שניינו.
והבנתי אותו.
הבנתי את התחושות האילו שלו.
וקיבלתי אותם באהבה אליי.
"מאמי.." לחשתי לו בין שפתיו.
עיניו המשיכו להביט בי, מחכות למוצא בי.
לעזאזל, לא ידעתי מה לומר לו. מאיפה להתחיל. הרגשתי שאני חייבת לשתף אותו, שיבין. שלא ירגיש שהוא לא מצליח לתקשר איתי. הרגשתי שאני חייבת לעזור לו בזה.
"אתה הכול בשבילי אריאלי.." התחלתי לומר לו, מופתעת בעצמי מהכנות המוחלטת שיצאה מפי.
ראיתי שהוא ממשיך להביט בי, מחכה שאמשיך, יודע שזה לא מה שרציתי לומר לו.
"מה?" לחשתי והבטתי עמוק לעיניו המהפנטות.
הוא סימן לי בראשו שאמשיך.
נאנחתי.
"מאמי זה קשה לי, תן לי דקה.." לחשתי בשקט.
הוא קירב אותי אליו לחיבוק גדול ונשק לראשי.
קברתי את ראשי תחת ראשו, בשקע צווארו, ממש קרוב לחזה המושלם שלו.
התחלתי לנשק אותו באיטיות נשיקות קטנות בחלקו החשוף של החולצה וי הלבנה אותה לבש.
הרגשתי את פעימות ליבינו מגבירות את הקצב הרגיל שלהן.
המשכתי לנשק, לא עוצרת, נותנת לעצמי להתפרק עליו, להוציא את כל החששות שלי.
מתה מפחד שאאבד אותו. מתה מפחד שהוא יעלם לי. שלא אצליח להתמודד עם מה שקורה לו.
נזכרתי בשיחה ששמעתי בין ההורים שלו לרופא, שיש משהו לא רגיל אצלו, שיש משהו שאני לא יודעת עליו. ליבי נצבט. מה אני לא יודעת עליו? מה הוא מסתיר ממני? אולי הוא גם לא מודע לזה?
ראשי היה מלא במחשבות. הרגשתי שאני עוד רגע מתפוצצת.
בלי שהספקתי לשים לב, הנשיקות שלי עלו אל פניו של אריאל.
נישקתי בפראות את שפתיו. נושכת אותן. אוחזת בחולצתו ומקרבת אותו אליי.
נאנחתי בקול, משתגעת ממה שאני עושה לו. ממה שאני מרגישה אליו כרגע.
הוא היה מעט עדין איתי, לא הגיב בצורה פראית כמוני, והיה יותר מתון.
הרגשתי שהוא קצת חושש ומתוח. אולי מת לדעת מה קורה לי שאני ככה קופצת עליו פתאום.
תוך כדי שאני מנשקת אותו, אני עולה עליו מעט, רוצה לגרום לו ליפול לאחור על המחצלת שהייתה תחתינו.
הוא הפסיק לנשק אותי, מונע ממני לגרום לו ליפול לאחור, ומביט בי בחדות בעיניים האלה שלו.
'נועם את יכולה להסביר לי מה עובר עלייך?' הצלחתי לשמוע את המחשבות שלו בראש שלי.
"מאמי.." לחשתי, ודמעה קטנה זלגה על פניי.
נעלבתי שהוא דחה אותי פתאום. שהוא הפסיק אותי באמצע.
שהוא לא רצה את זה כמוני.
הסתובבתי לכיוון השני, מפנה לו את גבי ומניחה את ידיי על פניי. מייבבת בשקט. בוכה בלי קול.
הרגשתי את ידו מונחת על גבי.
רציתי להעיף אותו ממני. לא יודעת למה. אבל כל כך עיצבן אותי האדישות הזו שלו פתאום.
לא הבנתי מה עובר עליו. ולא הבנתי מה עובר עליי במיוחד שאני ככה עצבנית.
הוא ניסה לסובב אותי אליו ולא נתתי לו.
הוא ניסה שוב להתקרב אליי ולהוריד את ידיי מפניי.
"דיי אריאל!"
אמרתי פתאום והוצאתי את ידיי בחדות מפניי, מנגבת את הדמעות שנשארו על פניי.
ראיתי את עיניו מופתעות, מביטות בי קצת בשוק. ידעתי שהוא לא חשב שאני בוכה.
ידעתי שהוא לא שמע או ראה זאת.
השתגעתי.
הגוף שלי התחמם במהירות.
רציתי ללכת משם.
רציתי לרוץ ולעזוב אותו שם.
לא יכולתי לסבול את המצב הזה.
לא ידעתי איך הכל קרה כל כך מהר, אבל ידעתי שזה היה טעון אצלי הרבה זמן.
ידעתי שהשיחה ששמעתי מהוריו עם הרופא זה מה ששבר אותי.
אבל אריאל לא ידע.
אריאל לא ידע מה עובר עליי ולמה אני ככה.
וראיתי שהוא ניסה להבין.
הוא באמת ניסה.
אבל הוא גם נבהל.
מפחד פתאום.
שאני אולי לא רוצה את הקשר הזה. שאולי זה קשה לי מידי.
הרגשתי כל כך רע עם עצמי שאני יודעת שאני גורמת לו להרגיש ככה.
ראיתי אותו אוסף את הדברים שהביא, מוציא את המפתחות של הרכב מהכיס.
רומז לי שמתקפלים.
לא זזתי ממקומי.
הבטתי בו זז בצורה מושלמת, מסדר את כל מה שסידרנו והבאנו חזרה לסל.
הוא נעמד עם הסל בידו, מביט בי.
'את באה?' הרגשתי שהוא שואל אותי במבטו.
לא עניתי והשפלתי את ראשי חזרה.
הוא התקרב אליי, נשק לראשי במהירות והתקדם אל הרכב.
מה?! מה הולך כאן?! התעצבנתי כמו ילדה קטנה ונעמדתי במקום.
"לאן נראה לך שאתה הולך?" צעקתי אליו כשהיה במרחק מספיק רחוק ממני.
הוא נעצר במקום. מהסס מעט וסובב את ראשו אליי.
הבטתי בו במבט מתוסכל.
הוא הביט בי במבט עצוב והמשיך להתקדם.
הוא הצליח לחרפן אותי זה בטוח.
מה נראה לו שהוא הולך? שהוא משאיר אותי ככה? איך אני אמורה לחזור הביתה? ברגל?
השארתי את המחצלת המסריחה במקום ורצתי אליו.
"אריאל!" צעקתי כשהיה כבר יותר רחוק, וחששתי שלא ישמע אותי.
דמעות זלגו מפניי בשטף. הרגשתי כל כך מתוסכלת אלוהים!
מה אני עושה?!
"אריאל!" צעקתי שוב והדמעות המשיכו לרדת ללא הפסקה.
לפתע נפלתי ארצה ומעדתי על אבן קטנה ומעצבנת.
ברכיי היו על הרצפה, וכך גם כפות ידיי.
בכיתי בקול.
ונשברתי לגמרי..
כבר לא עניין אותי כלום.
מצידי שאריאל ילך.. אין לי כוחות למשחק הזה.
נשארתי לבכות שם, כשראשי רכון לכיוון הרצפה, ואני מרגישה שפשופים קלים בברכיים ובכפות ידיי.
ניגבתי את דמעותיי, והרמתי את מבטי.
ראיתי אותו עומד מולי, ושותק.
למה לעזאזל הוא לא יכול לדבר? התעצבנתי כל כך! אין לי כבר כוחות לדבר כל הזמן ולדובב אותו!
רציתי לצרוח את זה אבל ריסנתי את עצמי כל כך.
הוא הביט בי במבט שואל, 'מה רצית?' הרגשתי אותו שואל אותי.
"תפסיק עם זה" אמרתי לו ונעמדתי מולו.
'מה את רוצה?' הרגשתי אותו שואל באדישות.
"מאמי דיי!" לחשתי והתקרבתי אליו.
הוא זז מעט אחורה, קצת נבהל ממני.
"מאמי.." לחשתי שוב, נעלבת שוב שמתרחק ממני.
ראיתי את המבט העצוב הזה על פניו. בחיים לא ראיתי אותו ככה.
הוא סובב את מבטו ממני, מביט לכיוון הרכב.
"אתה רוצה ללכת?" שאלתי אותו בשקט.
הוא הסתכל עליי חזרה וראיתי את עיניו נוצצות.
כאילו עוד רגע עומדת לרדת לו דמעה או משהו.
כל כך ריחמתי עליו, כל כך כעסתי על עצמי כשראיתי אותו ככה.
לא יכלתי לעמוד בפני המבט הזה שלו.
"אלוהים אני כל כך מצטערת.." אמרתי בקול והתחלתי לבכות, כשאני מתקרבת ומחבקת את חזהו אליי.
בתחילה הוא לא זז, נשאר לעמוד במקומו.
ואז הרגשתי את ידיו סביב גופי.
מעט באדישות בהתחלה ואז מחבקות אותי בחוזקה, ככל שהבכי שלי גובר.
"אני לא רוצה לאבד אותך.." אמרתי לו כשראשי קבור בחזהו.
מבטו התהדק סביבי, כאילו מסמן לי ששומר עליי ושלא יעזוב אותי אף פעם.
נשארנו לעמוד ככה כמה דקות, מתחבקים ונרגעים ביחד.
השתחררתי מהחיבוק איתו והבטתי בפניו המושלמות.
הוא הזיז את שערותיי שהיו על פניי אל מאחורי האוזן, וניגב את הדמעות שנותרו על פניי.
חייכתי אליו בעדינות, מתרפקת על מגעו על פניי ועוצמת בחולשה את עיניי לרגע.
הבטתי בו עמוק בתוך עיניו.
הוא פתח את פיו וסגר.
כאילו רוצה לומר לי משהו.
רציתי לומר לו שזה בסדר.
רציתי לומר לו שיפסיק להתאמץ ושאני מבינה.
אבל ראיתי שהוא רוצה. שהוא מת להגיד לי משהו.
המשכתי להביט בו.
משתגעת מהמבט הזה שלו. ומידיו המלטפות אותי בעדינות, מרגיעות אותי.
הוא קירב את ראשי לראשי ונשק לי בעדינות על שפתיי.
כאילו מנסה להרגיע גם את עצמו.
הוא הביט בעיניי. כשעיניי מול עיניו. אפי מול אפו. שפתיי מול שפתיו.
שניינו במרחק נשימה אחד מהשנייה.
"אריאלי שלי.." לחשתי אליו. "זה בס.."
"מצטער" הוא אמר פתאום בבת אחת וקטע את דבריי.
מילה אחת.
בלי היסוסים.
בלי לגמגם.
בלי למצמץ.
מותיר אותי בהלם. וגורם לליבי לפעום בקצב מסחרר.
וגורם לי להבין דבר אחד..... אני משוגעת על החבר הזה שלי.

***


סליחה מראש על העיכוב עם הפרק, לכן כתבתי אחד ארוך יותר מהרגיל!
לחץ מטורף מטורף מטורף. אבל לא יכלתי שלא להתפרק עם פרק שיעשה גם לי וגם לכם
טוב על הלב (אני מקווה ;). 3>
פרק קצת קשה, מלא ברגשות מלא באהבה מלא בניצוצות :)
מה קורה מה הולך לקרות ומה נסגר עם הזוג המושלם שלנו? :)
מה אריאל מסתיר ומה עובר על נועם?!
בא לי לדעת מה חשבתם על הפרק ומה עובר לכם בראש!
אוהבת מאוד מאוד :):)
ושוב סליחה על הדילאי! ❤❤❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לינדוש ♥️ עקוב אחר לינדוש
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נצנץ
נצנץ
פליז תמשיכייי
הגב
דווח
לינדוש ♥️
לינדוש ♥️
מאמי מצטערת עד אחרי בחינות אין על מה לדבר חחח אוהבת אותך!
הגב
דווח
guest
אוףף התגעגעתי לסיפור שלך שהתחלתי אותו מהתחלה
מתי תמשיכי?
הגב
דווח
טען עוד 19 תגובות
כותבי החודש בספרייה
לינדוש ♥️
להתאהב בך.. פרק 42 :) ספיישל להיום!
להתאהב בך.. פרק 42 :) ספיישל להיום!
מאת: לינדוש ♥️
להתאהב בך.. פרק 34:)
להתאהב בך.. פרק 34:)
מאת: לינדוש ♥️
***להתאהב בך- פרקים 45-46****
***להתאהב בך- פרקים 45-46****
מאת: לינדוש ♥️
להתאהב בך.. פרק 43 :)
להתאהב בך.. פרק 43 :)
מאת: לינדוש ♥️
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D