כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
5

מצטיירת בתוכך.

כשראתה אותו לראשונה היא הופנטה מעיניו הכחולות הפגיעות. משהו בגבר הזה הרטיט בה את כל החושים. היא נדהמה לגלות עליו דברים שלא היו עולים בדעתה. היא נסחפה לסערת התשוקות, וטבעה ברגשות. איך הוא יוכל להתאהב שוב? מה הרגיש כשראה אותה? הכל אתם תדעו, גם בפרק הבא.

תוכן עניינים 1. מצטיירת בתוכך.2. מצטיירת לעינייך.

אנגר אוגוסט- דומיניק, "האודליסק". יצירה די חרושה. אישה עגלגלה כשגבה מופנה לאמן. למה לעזאזל עמוד השדרה שלה כזה ארוך? התעמקתי ביצירה וניסיתי להבין, למה מכל היצירות היא זו שהתעכבתי עליה. גל המחשבות שלי נקטע כשחברתי ג׳וסלין אמרה: ״אהבת את היצירה?״. הסתכלתי עליה בפרצוף של 'את צוחקת עליי נכון?' מלצר אחד נדחף בינינו והציע לנו יין מרלו אדום, יבש וקלאסי, אהוב על כולם- פירותי ובעל ניחוחות ייחודיים. שלפתי גביע מהמגש ולגמתי שניות קצרות, אך איטיות, מתענגת על החמימות בשובל הזרם בגרוני. המלצר הציע לג׳וס גם משקה אך סירבה. ״אני צריכה עוד לנהוג לבית.״ טענה. שתיתי את כל מה שנשאר לי בכוס ואמרתי: ״מעולה! אז אני אקח את הכוס שלה,״ הנחתי את הכוס הריקה על המגש ומיד אחזתי בחדשה. ״שלא תשתכרי לי כאן, אני צריכה אותך על הרגליים.״ צחקקה. המלצר הסתכל עלינו, חייך, וחזר לדרכו. ג׳וס תקעה לי מרפק ואמרה: ״ראית איך הוא הסתכל עלייך? הוא לגמרי בעניין שלך!״. ״תפסיקי עם השטויות שלך, אני לא מעוניינת באף אחד כרגע, אבל את לעומת זאת..״ קרצתי לה. היא חייכה חיוך ענקי שחשף לעולם את שיניה המבריקות. אלוהים, אני כל כך מקנאה בה. היא תמיד כל כך יפה! העניים שלה בצבע דבש טהור והשיער שלה שופע ברק, משיי בצבע אדמדם. אין גבר שלא הסתכל עליה כשנכנסה למוזיאון, במיוחד עם השמלה האדומה בעלת הגב החשוף שתאם לשערה באופן מושלם. היא לבשה תכשיט מפואר כסוף שנצמד לצווארה והעצים את מראה היוקרתי. היא נראית מיליון דולר! היא סידרה את שערה ואמרה בהתרגשות: ״הנה המשקיע שלי, תסתובבי בינתיים, אני אחזור בעוד כמה דקות.״ הנהנתי. ראיתי אותה מתרחקת ממני ומתקרבת לגבר נאה, לבוש חליפה אלגנטית ושעון שצועק כסף. הבן אדם נראה נינוח. הסתכלתי סביבי והתרשמתי ממראה המוזיאון. המוזאון בנוי משלוש טבעות בטון ברוחב שווה, ובקוטר שהולך וגדל כלפי מעלה. הרווחים הצרים שבין הטבעות הם פסי חלון המקיפים את הבניין ומאירים את החלל הפנימי. הכול היה בנוי בצורה פרפקציוניסטית. עיניי המשיכו להביט במראה המפואר עד שנתקלו בגוף ענקי שמשך את כל עיניי האנשים, הסתכלתי על עיניו הכחולות הפגיעות. לא היה ניתן לפספס אותן. הוא לבש טוקסידו שחור ומתחת חולצה מכופתרת לבנה, פתוחה במקצת. שיערו החום גלש עד מורד צווארו וקצוות שיער בצבצו לו במצח. הוא היה מדוגם מרגל עד ראש! הסטתי בזריזות את מבטי כשקלטתי שאני בוהה בו, והוא חייך אליי חיוך שהעצים את המבוכה שלי. העברתי בו מבט חטוף כדי לראות אם הוא עוד בוחן אותי. ״על מה את מסתכלת?״ שאלה ג׳וס. שאלתה הבהילה אותי. תירגעי, זו בסך הכול אני״. הרגיעה אותי. ״סליחה, פשוט בהיתי במשהו ולא שמתי לב בכלל שחזרת.״ אמרתי לה. היא הסתכלה עליי וחייכה. ״זה לא במשהו, אלה במישהו!״ אמרה בזדוניות. לא הכחשתי את מה שאמרה. המשכתי לבהות בו. ״קוראים לו ג׳ורדן סטארק, הוא בין המשקיעים הגדולים ביותר של העמותה לנפגעי תאונות דרכים. חלק מהיצירות שאת רואה כאן, הן של אשתו זכרה לברכה.״ פערתי את פי, והיא המשיכה. ״היא נהרגה לפני שלוש שנים בתאונת דרכים, והערב הוא מוכר את יצירותיה למען העמותה. מדהים לא?״. עדיין התקשיתי לעקל את הפצצה שהטילה עליי. הסתכלנו יחד על ג׳ורדן ומיד התמלאנו מבוכה כשהסתכל עלינו והתחיל לצעוד לעברנו. הסתכלתי על ג׳וס ואז על השמלה שלבשתי. היא סימנה לי בלחיצת עידוד על היד שאני נראית בסדר. כשהיה מולנו, ג'וס קיבלה אותו בנשיקה על הלחי והציגה אותו בפניי כאילו לא סיפרה לי לפניי שניה את כל קורות חייו. ״אווה תכירי, זה המשקיע הגדול של העמותה לנפגעי תאונות דרכים, ג׳ורדן סטארק.״ הושטתי את ידי כדי ללחוץ את ידו. ״שלום, אני מר סטארק.״ פניי האדימו והרגשתי שכל האוויר בריאותיי אזל. שיט. אני לא מאמינה שאמרתי את זה. ״סליחה, אווה. שמי הוא אווה.״ שיט! פאק פאק פאק! אני לא מאמינה כמה מטומטמת יצאתי. הוא צחק, הרים את ידי, ונשק לה. כל גופי הצטמרר מתחושת שפתיו. ״נעים להכיר אותך, אווה.״ ״מצטערת שאני קוטעת אתכם, אני חייבת ללכת לקבל את שאר האורחים, אצטרף אליכם מאוחר יותר.״ כשהתרחקה, הסתכלה עליי וקרצה. הסתובבתי עם חיוך בחזרה לג׳ורדן וקלטתי שהוא בוהה ביצירה. הסתכלתי גם אני על היצירה ותהיתי מה דעתו עליה. ״את אוהבת את היצירה?״ שאל. בדיוק את אותה השאלה שג׳וס שאלה אותי, אבל הפעם, החלטתי לענות. ״האמת היא שלא. היצירה נורא לעוסה, היא מצוירת בדייקנות אך לא רואה בה משיכה או יופי. רק דיוקן עירום של אישה.״ הוא חייך והרגשתי שבעת רצון על שגרמתי לו על כך. ״לא כל יצירה חייבת להיות יפה בשביל שימשכו אליה.״ אמר. ״אנגר, עסק כל חייו בנושא העירום הנשי. הוא הציב את הנשים העירומות שלו לרוב בסביבה אוריינטלית, חושנית ואקזוטית, כדי להקנות להן יופי אידיאלי. הוא ויתר אפילו על התיאור האנטומי הנכון. למשל ביצירה הזו, 'האודליסק', הגב מוארך יתר על המידה ולצופה לא ממש ברור מאין צומחת הרגל הימנית.״ הייתי מופתעת מחכמתו ומהידע המורחב על היצירות. הוא המשיך: ״אנגר נודע כצייר דיוקנאות וציורים היסטוריים חשוב בתרבות הצרפתית של המאה התשע-עשרה. מנהיג המסורת הנאו-קלסית הצרפתית לאחר מותו של ז׳אק לואי דוד.״ הפתעתי את עצמי עוד יותר כששאלתי: ״מי זה ז׳אק לואי דוד?״. ״אנגר היה תלמידו. בסטודיו של דוד עוצב סגנונו הנאו- קלסיציסטי.״ ״זה נשמע כאילו קראת ושיננת את כל החומר על האמן.״ הסתכלתי בעיניו. ״לאחר כמה שנים, הוא חזר לפריז והקים סטודיו לתלמידים. כדי לעורר שוב את המוניטין הטוב שלו, התחיל להתערבב עם אנשי החברה הגבוהה בכך שצייר את דיוקנאותיהם״, הוא הסתובב כדי להביט בחזרה לתוך עיניי, ואמר: ״ולאחר כ- 26 שנים עזב את האקדמיה בעקבות מות אשתו.״ פניו המלאות הביעו צער. השתוקקתי לחבק אותו ולנחם אותו באהבתי. הרמתי את ידי כדי לגעת בו, אך היססתי מעט, פחדתי מהתגובה שלו. לא ידעתי מה לעשות. רציתי לדעת עליו יותר. רציתי לדעת מה היה בעברו, מה קרה לאשתו, מתי הוא התחתן. היו מלא שאלות שהציפו אותי ולא ידעתי מאיפה להתחיל, אם בכלל. צעדתי טיפה קדימה, נעמדת קרוב אליו. ״רוצה להסתובב טיפה במוזיאון? אני יודעת שאתה צריך להיות כאן.." היססתי. "בעצם, זה טיפשי מצדי. אני מתנצלת.״ הוא שלח את כף ידו ואמר: ״בואי אני אעשה לך סיור.״ הושטתי את ידי והלכתי בעקבותיו. בשל צורתו הייחודית של המבנה, נחשב מבנה המוזיאון כיצירת אמנות בפני עצמה. צורתו המעוגלת הבלתי סדירה היא מרשימה ביותר. ג׳ורדן ואני הסתובבנו ודיברנו קצת על יצירות שראינו. הייתי שקועה במילותיו העשירות ומתפלאת מרגע לרגע על חוכמתו המרתקת. הוא סיפר לי על חייהם של אמנים. איך הגיעו למעמדם ומה עומד מאחורי כל יצירה. הוא סיפר לי שהאמן המועדף עליו הוא סלבדור דאלי. הוא טען שיצירות האמנות שלו סוריאליסטיות להפליא. היו בנינו חילוקי דעות, אך תמיד לקחנו אותן לכיוון הנכון. הסתכלנו עוד על הרבה יצירות וצחקנו על יצירה אחת של גויה פרנצ'סקו. לאט לאט, הרגשתי שאנחנו מתקרבים יותר. עצרנו ביצירה של האמן דומייה הונרה, 'הטבח ברחוב טרנסונן'. ביצירה נראתה משפחה שלמה הרוגה כאשר בן נמצא מתחת לאביו כך שהאב מגן עליו. חיים שלמים נגזלו מהמשפחה רק בשל קונספירציות שנאמרו עליה. זה העלה בי את הצורך לשאול אותו על משפחתו. הוא סיפר לי שהוריו התגרשו כשהיה צעיר ולכן אביו לא היה חלק משמעותי מחייו. הוא גדל עם אמו שגרה בכפר לא רחוק מכאן. שמחתי שהוא הרגיש בנוח לספר לי קצת על חייו, אבל רציתי לדעת גם על אשתו, נושא שלא פתח עד כה. התחלנו להתקדם לכניסת המוזיאון כשגילינו שאנחנו מעל שעה נעדרים מהאירוע. הדרך לכניסה הייתה שקטה. נעצרנו ליד תצוגה שעוד לא נפתחה, אזרתי אומץ ושאלתי: ״ג׳ורדן, למה באמת אתה כאן?״. הוא הכניס את ידיו לכיסיו, התנשם עמוקות ואמר: ״אשתי תמיד אהבה לצייר. תמיד האמנתי בה, האמנתי שיום אחד היא תצליח בדיוק כמו שאר האמנים.״ אמר. ״היא התרגשה כול כך לקראת הפתיחה של המוזיאון ו..״ הוא הרכין את ראשו ועצם את עיניו. לחצתי את ידו. לא אמרתי מילה. נתתי לו לשקוע בעצבות אך לא נתתי לו לטבוע. ״אהבת אותה מאוד.״ אמרתי. הוא החזיק את ידי חזק וקירב אותי אליו. ״אהבתי, אני אוהב, ותמיד אוהב.״ חייכתי אליו. התקרבתי אליו עוד יותר, וחיבקתי אותו, לא ידעתי מאין הגיע אליי האומץ הזה. הרגשתי טיפה נבוכה, אך כשחיבק אותי בחזרה הבנתי שעשיתי את הדבר הנכון. ״זה בסדר להיות עצוב. וזה בסדר שאתה לא ממשיך הלאה. גם כשיעברו עשרים שנה אי אפשר לצפות לכך. אבל הדבר היחיד שאוכל לומר לך, זה שתמיד יש מי שמאחוריך. תמיד תוכל להתאהב מחדש. כן, זה ייקח זמן. ואולי אף אחת לא תצליח למלא את מקומה, אבל תמיד יש תקווה.״ התרחקתי ממנו והבטתי באותן עיניים כשראיתי שרק הגיע למוזיאון. העיניים היפות והפגיעות. הוא התקרב עם ראשו לפי, התקרבתי גם אני ושפתותינו התחברו. נשיקתו הייתה כואבת אבל עדינה. קירבתי את עצמי אליו עוד יותר. זרועותיו נסגרו סביבי ונאחזו בי בחזקה. יהיו לי סימנים כחולים, אבל לא אכפת לי, זה מה שרציתי. להיות אתו. התרחקנו מעט אחד מהשנייה ושלחתי את ידי ללחייו. משרטטת עם אצבעותיי את מתאר הלסת המדוגמת. ״האם זה הדבר הנכון?״ שאלתי. וכשהבנתי מה אני עושה הרחקתי מיד את ידי מפניו, אך טפס אותה בזריזות והצמיד אותי לקיר בחוזקה. הוא הסתכל עליי, הפשיט אותי במבטו. הייתי כל כך שקועה בעוצמתו, שפרח מזיכרוני שאנחנו נמצאים במוזיאון. הוא סובב אותי לקיר, עם הגב אליו. הדופק שלי הואץ במהירות שיא, נשמתי בכבדות. הוא העביר את שיערי במשיכה אחת לכתפי והתחיל לפתוח את רוכסן שמלתי כלפי מטה באיטיות, הרגשתי חסרת סבלנות. אני לא יודעת למה לא נרתעתי, או לא התנגדתי. משהו בגבר הזה הרטיט בי את כל החושים. התמכרתי לריח גופו הגברי, כמו לסם. רציתי שימשיך. רציתי שייגע בי, שילטף אותי, שינשק אותי. רציתי הכול. הוא התקרב עם ראשו לשקע צווארי וחפן את אחת משדיי. אלוהים אדירים. גוועתי לקרבה שלו. הוא נשם את ניחוחי עמוק לתוכו ואמר: ״אני לא יודע אם זה הדבר הנכון, אווה. אבל מאז שנכנסתי למוזיאון ראיתי רק אותך, הפנטת אותי עם המראה שלך, לעזאזל!" הוא הכה באגרופו על הקיר. ״דמיינתי איך אני מפשיט אותך, דמיינתי שאני נוגע בך, בועל אותך, מזיין אותך חזק כול כך עד שתייבבי את שמי!״ נדהמתי מההצהרה שלו שנגדה באופן מוחלט את מה שקרה לפני רגע. הפגיעות בעיניו התפוגגה וקיבלה צבע של תאווה. המילים שלו הסעירו אותי וחרמנו אותי עד כדי כך שכולי נרעדתי. לא ידעתי מה עליי לעשות. אני יודעת שאיבדתי שליטה כשהתמסרתי לתשוקתנו, אבל זה מה שרציתי. רציתי להיות כמה שיותר קרובה אליו. הוא התרחק ממני מעט וסגר את רוכסן שמלתי. אכזבה מילאה אותי. הוא התקרב אליי והביא לי את כרטיס הביקור שלו. הסתכלתי עליו, מנסה להבין מה הוא הולך לעשות. הוא הפך את הדף, הוציא עט ממכנסיו ורשם את הכתובת שלו. ״תפגשי אותי שם בעוד שעה, תעלי לקומה החמישית. הדלת לפנטהאוז נמצאת מצד ימין.״ אמר, ״אני מצפה לראותך.״ הוא נשק את ידי ולפני שהלך להיפרד מכמה אנשים, נעץ בי את עיניו שפקדו עליי להגיע. הבטתי בו עד שיצא מדלתות הזכוכית. מחשבות עטפו אותי ובבת אחת חזרתי למציאות. התקדמתי לעבר הקהל. ג׳וסלין התקרבה אליי במהירות ונהמה: ״איפה לעזאזל היית?! דאגתי לך ברמות! את בסדר?״ לא עניתי. שלחתי מבט מרוחק לעבר דלת הזכוכית, וכשלא היה עוד במה לבהות, העברתי את מבטי לחברתי המודאגת. הבאתי לה את כרטיס הביקור וענייה נפערו. ״את הולכת לעשות את זה?" שאלה. גם אני לעצמי תהיתי אם באמת אעשה זאת. האם כדאי ללכת על זה? מה יקרה כשאגיע לשם? והשאלה האמתית היא, למה מכולן, אני.

Yarin Twito עקוב אחר Yarin
שמור סיפור
לסיפור זה 92 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
P A L
P A L
אני מאוהבבבב
הגב
דווח
Roni Zh
Roni Zh
מדהים כמה הידע שלך רחב!!!
אני מזה אוהבת שאת מתארת השפה שלך גבוה ונקייה..
חבל שזה כזה קצר ... לפחות יש המשך
הגב
דווח
סופי עמר
סופי עמר
אין דברים כמוך!!
הגב
דווח
טען עוד 89 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
מה אנחנו עושים?! פרק 92
מה אנחנו עושים?! פרק 92
מאת: V D
מה שיש אצלו שאין בך
מה שיש אצלו שאין בך
מאת: אתי בן ארויה
״ עולם מסוכן ״ פרק 27
״ עולם מסוכן ״ פרק 27
מאת: ליאל לוי
אבק של כוכבים - פרק 51
אבק של כוכבים - פרק 51
מאת: Anna Shtren
מרתק
״ עולם מסוכן ״ פרק 26
״ עולם מסוכן ״ פרק 26
מאת: ליאל לוי
אני לא מאמינה בך - פרק 30
אני לא מאמינה בך - פרק 30
מאת: Bar
פשוט נהדרת פרק 24
פשוט נהדרת פרק 24
מאת: Maya B
אבק של כוכבים - פרק 50
אבק של כוכבים - פרק 50
מאת: Anna Shtren
סיפורים אחרונים
על אחת שמעולם לא הייתה
על אחת שמעולם לא הייתה
מאת: כותבת שמחה
ביום שתרגישי לבד-תצלצלי.
ביום שתרגישי לבד-תצלצלי.
מאת: Winter girl
זיכרון דוהה
זיכרון דוהה
מאת: מייקל 117
יש חל(ו)ם, בחלמיש
יש חל(ו)ם, בחלמיש
מאת: Lola Her
מומלצים מהמגירה
 פִּלְחֵי הַלֵּב
פִּלְחֵי הַלֵּב
מאת: Liav A
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi
צעצועים
צעצועים
מאת: שבורת כנף
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
שיחת הטלפון שלא תגיע לעולם
מאת: שבורת כנף