כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
4

לאהוב אותך זה לא פשוט - פרק 4

משב של ריח מוכר היה באוויר והפנתי את ראשי לצד שמאל, וזה היה הגבר שממנו ניסיתי להתחמק במשך קצת יותר מחצי שנה.

"אז מה, סקס אחרון לתקופה הקרובה?" דורון הביט בי ברעב כזה שיכולתי לראות בקלות. עמדנו אחד מול השני במעלית מחכים עד שנשמע את הצפצוף המעצבן של המעלית שתודיע לנו שהגענו לקומה הרצויה.
"אתה שואל אותי?" חייכתי, מנסה להסתיר את האכזבה שחשתי מבפנים.
"צודקת" הוא נד בראשו והחזיר את עיניו אליי. נושך קלות את השפה התחתונה שכל כך אהבתי.
איך שהמעלית השמיעה את הצפצוף והדלתות נפתחו הוא התקרב אליי והרים אותי בידיו.
כרכתי את רגליי סביבו ושמחתי על כל השיעורי פילאטיס שהלכתי אליהם לאחרונה.
הנשיקות שלו בצווארי הוציאו אותי משיווי משקל, בקושי הצלחתי לפתוח את הדלת של הדירה
"חכה רגע" צחקתי בקול,
"זריז" הוא מלמל לצווארי ונותן לי פסק זמן, קצר מאוד.

"אני אתגעגע אלייך" לחשתי לו באוזן.
העיניים שלו היו עצומות וראיתי איך החזה שלו עולה ויורד עם כל נשימה.
אני באמת אתגעגע אליו.
עצמתי את עיניי והנחתי לכל המחשבות שהתחילו להתרוצץ לי בראש.
אולי זה לטובה.

בבוקר כשפקחתי את העיניים, מצאתי את עצמי שוכבת לבד עירומה במיטה. הוא הלך כבר.
הרמתי את הראש ועל השידה שבצד המיטה היה מונח פתק
"אני גם אתגעגע אלייך, מאוד"
גלגלתי עיניים בחיוך כי זה כל כך התאים לו וקמתי להתארגן לעוד יום של עבודה.

בעבודה הכל הלך חלק, הצלחתי לסגור את הפער שנוצר אחרי השבוע מחלה שהוצאתי בגלל השפעת שתקפה אותי. העבירו את הכסף של התביעה לשלמה קורשטיין והתחלתי לסיים תיקים של לקוחות נוספים. יופי טליה, ככה הכל צריך ללכת.. בצורה חלקה.
הטלפון צלצל ועניתי לספיר
"טלוש, את באה לאכול איתי צהריים? לא הספקתי להכין לעצמי..." היא מלמלה בחשש כי היא ידעה שלא אהבתי ללכת לשם. והיא גם ידעה את הסיבה
"אני לא יודע-"
"אני גוועת. תעשי לי ג'סטה... אני אסיים לאכול כל כך מהר שאת לא תשימי לב בכלל שהיינו שם. וחוץ מזה, זה לא שאת יכולה להתחמק ממנו כל החיים שלך"
בפועל, אני בהחלט יכולה לנסות להתחמק, במיוחד אחרי שדורון עזב ואין לי תמיכה ממשית.
אני מרגישה את החוסר שלו ועברו רק כמה שעות מאז שהוא עלה על הטיסה.
"בסדר" עניתי לה בחוסר התלהבות.
"יופי מעולה. אני ארד לקומה שלך ונלך ביחד"
"ברור מה חשבת" מלמלתי לה וניתקתי.
שעת ארוחת הצהריים הגיעה מהר מכפי שציפיתי, ספיר גררה אותי לחדר האוכל העצום וחשבתי שאולי אני באמת יכולה להתחמק ממאור. אבל כמובן שמרפי מאוהב בי, וזה בלתי אפשרי שהוא לא יפעיל את אחד מהחוקים שלו עליי.
ספיר עמדה לפני בתור והעבירה לי מגש עם צלחת וסכום, הנחתי אותו לפניי והתחלתי לבחון את הסלטים שהיו מסודרים בשורה לפניי.
משב של ריח מוכר היה באוויר והפנתי את ראשי לצד שמאל, וזה היה הגבר שממנו ניסיתי להתחמק במשך קצת יותר מחצי שנה.
"טלטול, הרבה זמן לא ראיתי אותך פה" הוא הניח גם את המגש צמוד לשלי והביט בי עם חיוך, ואני חייבת לציין שהחיוך היה די מאופק.
החזרתי לו חיוך דומה "כן..."
הסתובבתי להביט בסלטים והתיאבון שלי צנח מטה מטה, ובכל זאת לקחתי סלט ירקות והתלבטתי אם לקחת סלט סל-
"למה את לא לוקחת סלק?" מאור שאל ורציתי להניח את המגש ולרוץ משם כל עוד אני מסוגלת לעמוד.
"לא ממש מתחשק לי" שיקרתי והוא חייך "למה אתה מחייך?"
"כי אני מכיר אותך לא מהיום, כל פעם שהיינו יורדים לאכול פה היית רצה קודם כל לסלט סלק של אביבה"
אני שונאת אותך.
"דברים משתנים" מלמלתי והוא הרים גבה בשאלה
"טליה, חיפשתי מקום לשבת ואין..." ספיר התקרבה אל שנינו וכשהבחינה במאור דיברה בקול חלש. וזה לא היה מספיק חלש
"יש לידינו מקומות לשבת, בואו" הוא אמר וספיר הלכה אחריו בעודה שולחת לי מבטים מתנצלים.
אני שונאת גם אותך.
ספיר התיישבה מצד ימין שלי ומאור ממולי, וזה בהחלט הרגיש לי לא נעים.
"אני רואה שהחלטת לרדת לעם טליה" נדב נעמד לידי עם מגש וחשבתי בלב שיותר גרוע מזה כבר לא יכול לקרות, אז החלטתי לקבל את מרפי בחיבוק ידיים.
מאור חייך וסימן לו להתיישב לידינו, ונדב התיישב לצידי.
"לא לקחת סלק?" נדב שאל ומאור הרים את עיניו מהאוכל והביט בי. קלטתי שאני מביטה בו אז הסתובבתי לנדב
"לא, אני כבר לא אוהבת סלק"
ספיר כחכחה בגרונה וידעתי שהיא מרגישה לא בנוח, אבל... שתתאר לעצמה כמה אני מרגישה לא בנוח.
"מה מאור, שמעתי שאתה עובר למחלקה שלנו?" נדב שאל את מאור שהיה בהלם
"מה.. איך אתה יודע?" הוא מלמל ויכולתי להבחין בלחץ שלו כי הוא העביר את המזלג על הסלט מצד לצד ולא אכל.
"נאווה דיברה איתי קודם, היא אמרה שאתה מחפש לעבוד יותר עם לקוחות ופחות עם נציגי שירות"
"כן" מאור אמר ויכולתי לראות שהוא הציץ לעברי, ממש כפי שאני עשיתי. "מיציתי קצת את התפקיד הזה, אני רוצה שינוי. מקווה שאתה וטליה תקבלו אותי יפה"
הוא חייך ונזכרתי בחיוך הזה שלו, מלפני כמה חודשים.

"טליה! הנה את!" ירדן התקרבה לרחבה וחיבקה אותי "חיפשתי אותך!"
"מה את עושה פה?" שאלתי בעודי מחבקת אותה. מאור לקח כמה צעדים אחורה והמשיך להביט בי
"במקרה עברתי פה עם נוי וראיתי את ספיר בחוץ ונזכרתי שקבעתם לחגוג היום את הסיום של הקורס" היא צחקה בקול ומאור חייך
"מי זה?" ירדן שאלה והעבירה יד על החזה של מאור, שהיה נראה קצת בהלם מהגישה של ירדן
"מאור" הוא ענה כי לא מצאתי מילים "אני ע-"
"זה מאור?" היא הגבירה את הטונים שלה ועצמתי מעט את העיניים, מתפללת שלא תפלוט משהו. היא עמדה רחוק מידי ולצבוט אותה לא היה אפשרי במרחק כזה
"זה מאור החתיך שסיפרת לי עליו?" היא כמעט וצעקה. רציתי לקבור את עצמי במקום.
מאור נראה קצת בלחץ, ולא נינוח בכלל... בלשון המעטה
"אז מה אתם עושים עכשיו?" היא שאלה
"רוקדים" הוא חייך, ויכולתי לראות בעיניים שלו ניצוץ.. משהו אחר... והבנתי שזה אבוד לי.
"אני לא רואה שטליה רוקדת" היא הסתכלה עליי והניחה עליו יד אחת "ומה קורה ביניכם?"
"אנחנו רק ידידים" פלטתי מהר. מה כבר יכולתי לומר אחרי הבושות שהיא עשתה לי, ואחרי התגובה של מאור לירדן?
"טליה את רו-"
קטעתי את מאור "לא שמתי לב לשעה.. אני חייבת להחזיר את ספיר הביתה" מלמלתי וברחתי משם מהר.
"טליה!" מאור צעק לי ולספיר כשהיינו כבר בחוץ. היא התקדמה מעט לכיוון הרכב ואני הייתי כל כך נבוכה שלא ידעתי מה הוא הולך לומר לי.
"שכחת את המפתחות של הרכב ואת האשראי שלך אצלי..." הוא אמר בשקט.
"תודה" חייכתי לו והוא התקרב לחבק אותי. הריח שלו ישאר חקוק לי בזיכרון.
"את בסדר? ..." הוא שאל כשהתרחקנו מעט
"כן.. תהנה עם ירדן.. לילה טוב" מלמלתי והתרחקתי משם מהר.

הלוואי והייתי עושה את הדברים אחרת באותו הלילה.
אבל זה אבוד לי.

***********************************

חזרתי! ❤
מצטערת על החודש הזה, תודה לאל תקופת המבחנים הסתיימה לה ואני יכולה לסמן וי.
בכל מקרה, מקווה שאהבתם את הפרק... אני רואה שאין הרבה ביקוש לפרקים אז אני באמת שוקלת לעצור את הסיפור פה... נראה מה יהיה..
שיהיה בינתיים שבוע טוב ומבורך! וכיף לחזור, התגעגעתי :)❤

someone else עקוב אחר someone
שמור סיפור
לסיפור זה 23 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
guest
מושלם
הגב
דווח
guest
מתי עולנ פרק?
הגב
דווח
טען עוד 40 תגובות
כותבי החודש בספרייה
someone else
חבר שלי נכה רגשית
חבר שלי נכה רגשית
מאת: someone else
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
"אם זה כואב לך, את יכולה לבכות"
"אם זה כואב לך, את יכולה לבכות"
מאת: someone else
נוסעת לצד השני של העולם
נוסעת לצד השני של העולם
מאת: someone else
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
אילת
אילת
מאת: שיר פיליבה
אילת
אילת
מאת: שיר פיליבה
אילת
אילת
מאת: שיר פיליבה
אילת
אילת
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D