כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
4

עמליה פרק 42

מה גורם למלך הקרח להתמוסס ולבוא אלי כל פעם מחדש?!

תוכן עניינים 1. עמליה פרק 12. עמליה פרק 23. עמליה פרק 34. עמליה פרק 45. עמליה פרק 56. עמליה פרק 67. עמליה פרק 78. עמליה פרק 89. עמליה פרק 910. עמליה פרק 1011. עמליה פרק 1112. עמליה פרק 1213. עמליה פרק 1314. עמליה פרק 1415. עמליה פרק 1516. עמליה פרק 1617. עמליה פרק 1718. עמליה פרק 1819. עמליה פרק 1920. עמליה פרק 2021. עמליה פרק 2122. עמליה פרק 2223. עמליה פרק 2324. עמליה פרק 2425. עמליה פרק 2526. עמליה פרק 2627. עמליה פרק 2728. עמליה פרק 2829. עמליה פרק 2930. עמליה פרק 3031. עמליה פרק 3132. עמליה פרק 3233. עמליה פרק 3334. עמליה פרק 3435. עמליה פרק 3536. עמליה פרק 3637. עמליה פרק 3738. עמליה פרק 3839. עמליה פרק 3940. עמליה פרק 4041. עמליה פרק 4142. עמליה פרק 4243. עמליה פרק 4344. עמליה פרק 4445. עמליה פרק 4546. עמליה פרק 4647. עמליה פרק 4748. עמליה פרק 4849. עמליה פרק 4950. עמליה פרק 5051. עמליה פרק 5152. עמליה פרק 5253. עמליה פרק 5354. עמליה פרק 5455. עמליה פרק 5556. עמליה פרק 5657. עמליה פרק 5758. עמליה פרק 5859. עמליה פרק 5960. עמליה פרק 6061. עמליה פרק 6162. עמליה פרק 6263. עמליה פרק 6364. עמליה פרק 6465. עמליה פרק 6566. עמליה פרק 6667. עמליה פרק 6768. עמליה פרק 6869. עמליה פרק 6970. עמליה פרק 7071. עמליה פרק 7172. עמליה פרק 7273. עמליה פרק 7374. עמליה פרק 7475. עמליה פרק 7576. עמליה פרק 7677. עמליה פרק 7778. עמליה פרק 7879. עמליה פרק 7980. עמליה פרק 8081. עמליה פרק 81 ואחרון

השקט הזה צורם לי באוזניים..
אני נועלת נעליים ויוצאת מהחדר ומתקדמת לדלת הכניסה.. הוא בא אחרי ואני עסוקה בלחפש את הטלפון שלי..
"מה את עושה?"
הוא שואל בשקט ואני מתעלמת ממנו כי אין לי את הכוחות להתמודד איתו עכשיו..
"עמליה! תעצרי רגע.. מה את עושה?"
"אני רוצה ללכת.. זה מה אני עושה! איפה הטלפון שלי?"
"לאן את הולכת עכשיו? למה את מגיבה לזה ככה?"
"ככה בא לי להגיב לזה! אין לי זין לאף אחד ולא בא לי להישאר פה.. בא לי להיות לבד.. אני הולכת הבייתה"
"תישארי.."
"לא נישארת.. איפה הטלפון המזויין שלי?"
הוא ניכנס למיטבח ולוקח איתו מהשיש שם היה מונח.. הוא מגיש לי אותו ואני פשוט חוטפת לו את הטלפון מהיד ויוצאת כשאני שומעת עם טריקת הדלת את הקול שלו קורא לי..

אחרי שהגעתי הבייתה במונית ספיישל אני זורקת את הטלפון על הספה וניזרקת לידו..
אני לא מאמינה איזה מטומטמת יצאתי..
לא מאמינה ששאלתי אותו את השאלות האלה, שהעמדתי את שנינו במצב הזה..
מה הוא עושה לי?! מה הוא גורם לי להרגיש ואיך הוא מצליח בשניה לגרום לי לכאלה תחושות ולכאלה רגשות מעורבים אליו..
אני משעינה את ראשי לאחור, עוצמת את עיניי והפרצוף הקפוא של אמא שלי מופיע לפני..
אני פוקחת את עיניי, מסתכלת סביבי וקמה..
אני לוקחת את המפתחות של האוטו, טורקת אחרי את הדלת והולכת אליהם.. הם יתנו לי את הדין וחשבון שהם חייבים לי..
אני עוצרת את האוטו בכניסה לבית שלהם..
הלב שלי פועם בקצב והנשימות שלי נעשות כבדות ולא סדירות.. הרכב שלהם שם.. הם בבית..
אני נושמת עמוק ומנסה לחשוב מה להגיד להם, מה לעזאזל אני אומרת לאנשים שפאקינג גידלו אותי בשינאה כל החיים שלי כאילו עושים לי טובה.. מה אני אמורה להגיד? מה לשאול? מה אני בכלל רוצה לדעת?
אני חושבת לברוח משם ולא להתמודד איתם עכשיו.. אבל משהו בתוכי נלחם בצד הזה שרוצה לברוח.. משהו בי, עמוק בפנים רוצה לעשות סוף לסיפור הזה.. שנראה שההתחלה שלו היא סיוט שלא חלמתי עליו..
אני יוצאת מהאוטו והגוף שלי רועד.. אני מסתכלת על השביל הארוך שמוביל לחצר הפתוחה והגדולה שלהם.. של הבית שגדלתי בו.. בית שאף פעם לא באמת היה לי בית.. אני מתחילה להתקדם על השביל ועם כל צעד אני יותר נחושה לדעת..
אני מקישה על הדלת.. אני פאקינג מקישה על הדלת.. כמה מטומטם זה עוד יכול להיות?!
איך כל פעם שאני כאן, אני מרגישה כמו אורח לא רצוי..
אבא שלי פותח.. אבא.. אם אפשר לקרוא לו אבא.. הבן אדם שעשה לי טובה וגידל אותי, פותח לי את הדלת.. ההבעה על פניו חתומה ולא ניתן להבין ממנו הרבה..
"עמליה.." הוא אומר את שמי בשקט ונידמה שלא שמעתי את קולו כבר שנים..
אני עומדת מולו ובולעת רוק.. מנסה להשמיע קול ולא כל כך הולך לי..
"בואי תיכנסי.."
תודה רבה.. באמת מזל שהוא מזמין אותי להיכנס לבית שלי!
"אני מניח שאת כאן כדי לדבר על מה ששמעת"
"אתה מניח נכון.."
"אמא שלך לא רוצה לדבר על זה"
"זה לא באמת מעניין אותי.. אני רוצה לדעת! אני רוצה לדעת למה שנאתם אותי כל השנים האלה.. למה לא מסרתם אותי.. ? אולי היו לי חיים מלאים באהבה.. אולי לא הייתי מנסה לחפש אותה בחוץ כל הזמן.."
אני מרימה עליו את הקול.. דבר שמעולם לא קרה.. תמיד שמרתי על הכבוד אליהם, גם כשהם דיברו אלי בזילזול, גם כשרבתי איתם.. אף פעם לא העזתי להרים את הקול.. עכשיו זה פשוט מתפרץ ממני..
אני נכנסת ללב הבית, לחלל שמפריד בין הסלון למיטבח.. עומדת מולו ומגלה מבט שלא ראיתי עד היום.. רחמים.. הוא מרחם עליי עכשיו.. כוסאמק לאן הגענו.. ?!
"תקרא לה!"
"עמליה תניחי לה היא לא מרגישה טוב.."
"תקרא לה עכשיו!"
אני צועקת ואני בטוחה שהיא כבר שומעת אותי..
הוא מנסה לתפוס את הידיים שלי כדי שארגע ולפני שאני מצליחה לחמוק ממנו כדי לטפס במעלה המדרגות לחדר שלה.. היא נעמדת מולי..
היא יורדת במדרגות והעיניים שלה אדומות, נפוחות ודומעות..
היא מסתכלת עליי בזמן שאני נסערת מול שניהם..
"עמליה אמא שלך לא מרגישה טוב.. אולי תחזרי בזמן אחר?"
"עוזי.. אני אקרא לך עוזי כי אני כבר יודעת שאתה לא אבא שלי.. אז עוזי, אני לא זזה מפה עד שהאישה הזאת שילדה אותי, לא מספרת לי את כל מה שאני רוצה לדעת!"
אני עומדת וצועקת על שניהם והיא מתקדמת לפינת אוכל ומתיישבת על הכיסא.
עם כל העצבים שיש לי בגוף ועם כל הכעסים שמציפים אותי, עם כל הכאב.. אני יודעת לזהות שהיא לא במיטבה.. היא אף פעם לא נראתה ככה מולי או מול אחים שלי.. היא תמיד הייתה מתוקתקת, מאופרת לבושה בהידור, אישה מטופחת עם מבט חזק, כזה שגורם לך לחשוב שהיא עשויה מאבן.. ככה הרגשתי שנים כשהבטתי במבט הקפוא שלה.. עכשיו היא יושבת מולי עם פיג'מה, בלי איפור והמבט הקפוא התחלף במבט חלול, שבור ומלא צער..
"שבי.." היא אומרת ומסמנת לי לשבת בכיסא מולה..
עוזי.. יושב בכיסא לידה..
"מה את רוצה לדעת?"
"אני רוצה לדעת הכל! תתחילי מההתחלה"
"עמליה יש פרטים שאת לא צריכה לדעת"
"את מגנה עליי עכשיו? אני רוצה לדעת הכל מההתחלה אל תחסירי ממני פרטים לא משנה כמה רע זה יהיה.."
"עמליה אני לא חושב שיש צורך שאמא שלך תחזור ליום הזה.. ואני לא חושב שיש צורך שאת תשמעי את הפרטים האלה.."
"אני רוצה לדעת.. ויש לכם בעיה שהסתרתם את זה כל השנים! יש לכם בעיה שהשארתם אותי לגדול בשינאה שלכם עד היום.. תתחילי!"
היא מסתכלת עליי בעיניים אבודות ויודעת שאין לאן לברוח מכאן ושאני ממש לא מתכוונת לוותר..
"לפני כמעט 27 שנים יצאתי מהמישרד שעבדתי בו בקצרין.. זאת הייתה שעה מאוחרת.. הבוס שלי חיזר אחרי תקופה די ארוכה ואני התעלמתי והסברתי שאני נשואה, שזה מחמיא אבל לא יותר מזה.. באחד הערבים הגעתי לחניון והוא חיכה לי שם.."
היא עוצרת ואני מבינה ששם הוא תקף אותה.. אני לא באמת צריכה לשמוע את הפרטים.. משהו בתוכי שרוצה לנקום בה רוצה להעביר אותה את הסבל הזה שבלספר.. אבל אני לא מסוגלת..
"תדלגי על האקט.."
אני אומרת לה בשקט והיא כבר מזילה את הדמעות שניסתה לשמור בפנים..
"חזרתי הבייתה ולא סיפרתי על מה שקרה.. יום למחרת לא הלכתי לעבודה.. ככה גם בשבוע שאחרי ואז התפטתי.. אף אחד לא הבין מה קרה.. למה אני לא עובדת פתאום ולמה אני בבית, למה התפטרתי.. המצאתי תירוץ שזה לא בשבילי ושאני מחפשת משהו מאתגר יותר.. שיקרתי, שיקרתי לכולם.. בחודשיים הראשונים שלא קיבלתי מחזור חשבתי שזה מהלחץ.. כשעשיתי בדיקה הבנתי שאני בהריון.. ידעתי תמיד שאת שלו.. שאת של ה.."
היא עוצרת ולא מסוגלת להגיד..
"מתי עוזי גילה?"
"את ההריון שלך סחבתי כשעוזי, בטוח שהוא אבא שלך.. בלידה נישברתי, רציתי למסור אותך לאימוץ.. לא רציתי שתהיי חלק ממני, לא רציתי לראות אותך ולהיזכר בו.. נישברתי וסיפרתי לעוזי את כל מה שקרה.. הוא סרב למסור אותך לאימוץ.. הוא התעקש שתישארי איתנו כי את חלק ממני, חלק מהאחים שלך.."
"את מבינה בכלל מה את אומרת לי! ? הוא רצה אותי ואת לא! את השרשת בכולם פה בבית את השניאה אליי, החדרת להם בתודעה שאני פחות טובה, דאגת להוציא אותי כאחת כזאת בכל היזדמנות.. מה עשיתי לך?! מה עשיתי לך שככה התנהגת אליי?"
"לא עשית כלום.. לא ידעתי איך לשלוט בזה.. כל פעם שגדלת יותר הפרצוף שלו היה מולי.."
"האחים שלי יודעים?"
"חוץ מגבי שיודע את זה ממך, לא.. הם לא יודעים!"
"יופי עכשיו יש להם ובעיקר לבת האהובה עליך סיבה מספיק טובה לשנוא אותי.. לתעב אותי באמת! בדיוק כמו שאת עשית לי! אין לך מושג כמה נלחמתי, כמה ניסיתי להתחבב עליך, אין לך מושג כמה היית חסרה לי, כמה האהבה של אמא הייתה חסרה לי בכל רגע בחיים שלי ואיזה נזק עשית עם השנים.."
אני קמה ועוזי בא אחרי כשאני יוצאת משם ומשאירה אותה להתמודד עם עצמה..
"עמליה חכי רגע.."
"עוזי אני לא יכולה.. באמת שאני לא מסוגלת להיות כאן עוד רגע"
אני מסתובבת ובורחת משם, עולה לרכב ופשוט בורחת משם..
אחרי סיבוב ארוך של שעות בשדה שצרחתי את חיי בתוך הרכב, אני חוזרת בלי קול ובלי כוחות חזרה למערה שלי..
הג'יפ שלו שם בכניסה לבית שלי.. ואני מרגישה כל כך רע שאין בי את הכוחות לעמוד מולו עכשיו..
אני נכנסת למירפסת והוא יוצא מבין הצללים.. בלי לשים לב כבר הגיע הלילה..
"איפה היית? את יודעת כמה זמן אני מחכה לך כאן?"
"מה זה משנה?"
"למה את ככה? לאן הלך הקול שלך?"
"צרחתי קצת.. למה אתה פה?"
"על מי צרחת?"
"אלמוג מה אתה רוצה?"
אני נכנסת פנימה והוא אחרי..
"למה אתה פה? אני הרי לא עושה לך שום דבר! נימאס לי מהדאגה הזאת, נמאס לי מכל היחס הזה שלך שגורם לי להיקשר אליך.. למה אתה עושה את זה? אתה הרי מלך הקרח לא?! אתה לא אחד שמתאהב.. באת לרחם על עמליה המסכנה? באת לחבק את הילדה השבורה שצצה לך באמצע החיים? מה גורם למלך הקרח להתמוסס ולבוא אלי כל פעם מחדש.. ?!"
הוא תופס אותי בכתפיים, מנסה להרגיע אותי בשקט בזמן שאני יורה עליו ובוכה בקול..
הוא תופס את פני כשאני כבר באפיסת כוחות..
מסתכל לתוך העיניים שלי.. חודר אליי..
"די עם המבטים.. אלמוג"
"אני אוהב אותך.. "

*****************
פרק שלישי שסוגר לנו את הלילהההההההההה
הגיעו ימות המשיח באמת!
תודה רבה אלמוג!
מה אתם חושבים על ההורים של עמליה ועל מה שהם גילו לה..
מה אתם חושבים על המישפש שסוגר לנו את הפרק.. ?
שתפו אותי..
אוהבת אתכם יםםםם!
ליל אהבה
נתראה בבוקר
❤❤❤❤❤❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 38 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
אלמוג הוא לא מלך הקרח
הגב
דווח
1 אהבתי
Vivi Stories
Vivi Stories
בכלל לא!!
הוא מדהים
הגב
דווח
guest
המתח הזה מוגזם
הגב
דווח
טען עוד 90 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מאת: Vivi Stories
עלמה פרק 41 ואחרון
עלמה פרק 41 ואחרון
מאת: Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מאת: Vivi Stories
זאת אני!
זאת אני!
מאת: Vivi Stories
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה