כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

שדים פרק 10

יצאנו מהחדר שלה, בתוכי דלקה לה אש קטנה, הייתה לי תחושה מאוד טובה שהאש הזאת תגדל לה בקרוב..

הדפיקות בדלת התחזקו.
לא היה לי שום חשק לפתוח. פשוט ישבתי על הספה ולא זזתי ממקומי. תחושת העלבון בלב התפשטה לה ואיתה לא איחרו לבוא הדמעות.
הוא לא מוותר. שילך כבר, הדלת ממילא סגורה.
בשלב כלשהוא הדפיקות פסקו.
הלכתי לעבר האמבטיה, נשענתי על הכיור והבטתי בפניי האדומות. כבר כבר אפשר לסבול?
אני בדרך כלל לא מתאפרת, מעדיפה את המראה הטבעי. עכשיו המראה הטבעי שלי היה מסקרה שנמרחה לי על הפנים.
שטפתי אותם וחידשתי את האיפור.
'מוזר, אבל לא שמעתי שום רכב מתניע', חשבתי לעצמי כשהתיישבתי על הספה בסלון. הדלקתי את הטלויזיה והעברתי את הזמן עד המסיבה של ניקול.
ב6 וחצי יצאתי מהמושב לכיוון עפולה, בדרך גלגלתי בראש את היום שעברתי, מהשיחה עם אלאן עד הארוחת צהריים איתו.. אוליי הייתי קשה מידי איתו? לא הייתי צריכה להגיד לו שזה לא היה רעיון טוב.. רגשות אשמה התחילו לכרסם אותי מיד. אני לא בן אדם רע מטבעו, אולי קצת הגזמתי עם התגובה?
החניתי את האוטו בחנייה בקרבת המקום והלכתי לבית של ניקול, כמובן שלא שכחתי לקנות מתנה בדרך, סט קרמים של ללין.
"היי הגעת!" ניקול מקדמת את פניי בחיוך, כהרגלה תוססת וחייכנית, "היי הכל בסדר?" היא שמה לב שמשהו לא בסדר איתי, רואים את זה בעיניים שלי.
"לא הכל בסדר.." אמרתי וחייכתי חיוך מזוייף.
"יאנה.. בואי" היא אמרה ומבטה הרצין. שנינו הלכנו לחדר שלה שהיה ריק מאנשים בניגוד לסלון ולגינה.
"לא הלך" אמרתי והבטתי בה בעצב.
"מה קרה?" היא הניחה יד על כתיפי.
"יצאתי מפגרת ואמרתי לו שזה היה רעיון לא כל כך טוב ושאני בכלל מרגישה בדייט ולא כיף לי" אמרתי בעצב.
"למה? הוא עשה משהו לא בסדר?" היא המשיכה להביט בי במבט מרחם.
"הוא התחיל להתעניין למה בכיתי בבית חולים אז, אמרתי לו שאני לא רוצה לדבר על זה והוא פשוט לא עזב מהנושא והתעצבנתע וזה מה שיצא.. אני כל כך סתומה.." כיסיתי את פניי בידיי ונאנחתי עמוקות.
"היי.. הכל בסדר זה עניין אישי והוא באמת לא היה צריך לכעוס עלייך כל כך" מבט מבין היה בעיניה.
"כן רבל לא הייתי צריכה להגיב בצורה כל כך חמורה" משכתי באפי, "יצאתי רעה אליו" הבטתי הצידה.
"תקשיבי.." היא ליקקה את שפתיה, המבט בעיניים שלה היה לא ברור, ספק מפוחד ספק חושש, "הזמנתי את הצוות שלנו.." היא השפילה את מבטה.
"זכותך" אמרתי.
"את כולו" היא המשיכה להשפיל את עיניה.
"מבינה, זכותך" השבתי.
יצאנו מהחדר שלה, בתוכי דלקה לה אש קטנה, הייתה לי תחושה מאוד טובה שהאש הזאת תגדל לה בקרוב..
ואז ראיתי אותו. עיניו הירוקות היו מופנות כלפי מישהי אחרת, בחורה נמוכה עם רעמת תלתלים ג'ינג'ית. וואחד רעמה. הם דיברו בניהם ונראה שהיא צחקה, ואלאן שלח אליה את החיוך הקטן הזה שהוא תמיד עושה.
לפתע הוא הרים את עיניו, כאילו מחפש משהו והתעלם לגמרי מהקשקשנית הג'ינג'ית. הוא מחפש אותי.
ישבתי לי נינוחה על אחת הספות בגינה והפטפטתי עם ניקול. בזמן האחרון אני וניקול התחברנו ממש והתחלנו לדבר על דברים יותר עמוקים ואישיים. אבל עדיין לא הגעתי לשלב של לספר לה על ההורים שלי. רק לשחר סיפרתי. כשאמרתי לה זאת היא לגמרי הבינה אותי ואמרה שזאת זכותי המלאה לבחור.
קפאתי במקומי כשזוג עיני אמרלד הביטו בי.
"מה יש?" ניקול עצרה את השיחה והביטה לאותו מקום שאני הבטתי וחייכה. היא נופפה בידה לעבר אלאן מסמנת לו לבוא אלינו.
"היי זה ביג נואו נואו" אמרתי בעודי מביטה בו והנדתי בראשי לשלילה.
אלאן התקדם לכיוון שלנו. הבחורה הג'ינג'ית לא הבינה מה מתרחש כאן והתחילה ללכת אחריו.
הוא עצר באמצע הדרך ואמר משהו שגרם לה ללכת משם נסערת.
"היי בנות" הוא התיישב באחת הספות לא רחוק ממני.
"היי" אמרתי כמעט בלחש מסיטה את מבטי ממנו
"אחותי צריכה אותי אז.. אני חכבר אחזור" אמרה ניקול בחיוך מתנצל וקמה ממקומה, "נסו לא להרוג אחת את השני בזמן שאני לא פה" היא הלכה לתוך הבית.
שקט שרר בנינו, כמו באותו היום באוטו.
"תקשיב אלאן," התחלתי להגיד ולקחתי אוויר, עדיין הבטתי לכיוון הנגדי, "אני-" הוא קטע אותי,
"אני כאן. לא שם" הוא אמר וקולו היה יבש.
הבטתי בו ופחדתי שעיניי יתמלאו דמעות.
"הייתי לא צודקת ויהירה מידי. אני מצטערת שהתעצבנתי עלייך ככה" אמרתי לבסוף, "הנושא הזה נורא אישי ואני לא אוהבת כשמחטטים לי בחיים" הבטתי בו, "מקווה שאתה לא כועס" שלחתי לו מבט חושש.
אלאן המשיך להביט בי במבט רציני ועמוק.
"תגיד משהו" אני אומרת והבעתי משתנה.
"לא נעלבתי. אני לא נוטר טינה כלפי אנשים. אבל מה שכן תפס אותי זה שעמדתי כמו דפוק שעה מחוץ לדלת שלך כי שכחת את התיק שלך ולא פתחת לי" הוא זרק בבוז.
"מה?" הבטתי בו בבלבול.
"התיק שלך אצלי" הוא אומר כאילו בידיו חומר סודי כלשהוא.
"אז תחזיר" אני אומרת.
"לא" הוא אומר כשחיוך קטן על פניו.
"היי זה התיק שלי אתה יודע" אני מביטה בו בעויינות.
"והוא נמצא אצלי" הוא צחק.
המשכתי עם המבט שלי ואלאן לפתע החליט לחקות אותי.
"תחזיר לי את התיק" אמרתי.
"תחזיר לי את התיק" הוא חזר אחריי.
"אוי אלאן ממש בוגר." אמרתי וקמתי ממקומי.
"אוי אלאן ממש בוגר" הוא חזר וקם אחרי.
מה שקרה אחר כך לא היה צפויי בכלל.
"מה קורה כאן?" ניקול עמדה לידינו והביטה בנו בפליאה.

MissL . עקוב אחר MissL
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
MissL .
שדים פרק 7
שדים פרק 7
מאת: MissL .
שדים פרק 12
שדים פרק 12
מאת: MissL .
שדים פרק 6
שדים פרק 6
מאת: MissL .
שדים פרק 17
שדים פרק 17
מאת: MissL .
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה בנבדל פרק 50
אהבה בנבדל פרק 50
מאת: Maya B
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
אני חושב שיש לי רגשות אלייך
אני חושב שיש לי רגשות אלייך
מאת: Omri Yoffe
קשת בענן
קשת בענן
מאת: Ronius Shar
"בשבילי" - פרק שביעי : איתך עד הסוף
"בשבילי" - פרק שביעי : איתך עד הסוף
מאת: eynat marlov
פסיכופתית
פסיכופתית
מאת: אני אנחנו
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף