כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

איך הגענו לזה ? פרק 6

התגעגעתי לבית שלי, לחדר שלי. אפילו להצקות שלה בבוקר, לזה שהיא לוקחת לי את הכוס מהיד וגומרת לי את המים החמים. התגעגעתי אליה.

פרק 6:

יאללה אני שונא את הבוקר. השמש משגעת אותי והיא בדיוק על העיניים שלי ואני מרגיש כאילו היא עושה לי דווקא בדיוק כמו אביגיל כשהיא מחליטה להעיר אותי.
"בוקר טוב" אמא אמרה בחיוך, מתעסקת בבישולים שלה, אבא לעומת זאת היה עסוק בפלאפון שלו, בטח שיחק בקנדי קראש.
"אבא, המשחק הזה עוד קיים?" שאלתי אותו, חוטף לאמא מערימת השניצלים חתיכה. "אני תקוע על שלב 98, אני חייב לעבור אותו" הוא ענה. אמא נאנחה, "תראה איך אתה אוכל, אתם מרעיבים אחד את השניה שם. היא לא מכינה לך לאכול!" היא הוסיפה, קרן בדיוק נכנסה למטבח. "אמא אביגיל לא אשתו של אסף, היא אפילו לא הבת זוג שלו. הם אפילו לא נגעו אחד ב-" "טוב די לדבר עליה, לא בא לי לנהל שום שיחה שהשם שלה מוזכר בה, קרן את יכולה להביא לי מהדירה כמה דברים?" שאלתי את קרן ועצרתי את השיחה הזאת שרק גרמה לי להיזכר בלילה עם אביגיל.
ידעתי שיצאתי מניאק איתה, זה לא הגיע לה. החלטתי לשלוח לה הודעה. 'אבי שלי, אני מצטער על היום בבוקר. תאמיני לי שנשבר לי לראות אותך ככה. אתמול היה באמת טעות, ואני האשם, הרסתי את החברות שלנו סתם מתוך יצר. אני ושירן מנסים לתקן עכשיו וזה מרגיש לי קצת מוזר להיות בדירה איתך כשאני איתה. אני מצטער, מגיע לך יותר' לחצתי על שלח וישבתי בסלון, נאנח.

היא לא ענתה לי להודעה, וקרן כבר הלכה לדירה להביא לי את הדברים. אמא שלי לא שאלה כלום, אבא שלי זרק הערה על כמה חשוב לשמור על האנשים שאוהבים אבל הראש שלי לא היה במקום.
לא הצלחתי להפסיק לחשוב על כלום חוץ מעליה, על הנשיקה שלה, על הריח שלה, על המגע שלה, על הקולות שהיא השמיעה כשהיינו יחד.
מה חשבתי לעצמי? שנהיה יחד? שאני אהרוס את החברות הטובה הזאת בשביל לא להרגיש שאולי אני מפספס משהו אחר איתה? אדיוט.
הייתי חייב שקט, הייתי חייב לסדר את המחשבות.

יומיים שלא דיברנו, היא עם אגו. היא בחיים לא תדבר איתי מעצמה, אני מכיר אותה. השעה 9 וחצי בבוקר ואני ער, היא בטח בגן, צוחקת עם הילדים שהיא אוהבת ואני תקוע על הפרויקט הזה של ראש הממשלה ששכחתי לספר לה, כוסעמק כמה אני מת להתקשר אליה עכשיו ולספר לה, היא הייתה מפרגנת לי.

"אחי, מתי אתה מסיים?" איתי שאל אותי, מפריע לי לשרטט דברים שגידי ביקש. "שעה ככה, יש בירה?" שאלתי, אחרי יום עבודה ארוך חייב בירה קרה. "בטח, תקפוץ" הוא אמר וניתקנו. השקיעה עשתה את השמיים ליפים יותר ותהיתי מה היא עושה.
'שירני' הופיע על הצג, התלבטתי אם לענות. "אה שירן?" שאלתי בקרירות, לא יודע איך לצאת ממנה, חיכיתי שהיא תחזור, חיכיתי שתתחרט ותגיד שהיא לא מוכנה לוותר עלינו. והנה, היא באה ופתאום אני כבר לא כל כך שם.
"מאמי, יומיים לא באת. תקפוץ קצת" היא דיברה בקול התינוקי הזה שלה, שנאתי את זה. נזכרתי איך אביגיל מחקה אותה. סעמק, שוב אביגיל.
"אני בדרך לאיתי. שירן תקשיבי.." התחלתי, תוהה אם זה מכבד לסיים קשר של שנה וקצת בטלפון.
"אני צריך לדבר איתך" אמרתי בסוף, היא כבר התחילה לבכות. שמעתי אותה מבעד לפלאפון. "אני יודעת, אתה לא רוצה יותר" היא הצליחה לומר. נאנחתי, אני כזה אדיוט. מה קורה לי? "ידעתי, זה בסדר. זה מגיע לי, אני זאת שרצתה ללכת והנה, אני מקבלת את מה שרציתי" היא אמרה, לא נותנת לי לדבר. "שירן בואי נפגש בערב, נדבר על הדברים" אמרתי, "מיותר אסף, בהצלחה" היא אמרה וניתקה. ניסיתי לחזור אליה אבל היא לא ענתה. זה כאב לי, אבל לא כמו שחשבתי שיכאב.
"בואנה י'גבר, אתה נראה שבור" איתי אמר לי כשהתיישבתי בספה שלו ביחידה, לוגם מהבירה. "אני שבור, אני עייף מת" אמרתי, משעין את הראש אחורה.
"אביגיל עושה רעש בלילה?" הוא צחק, "י'זין תפסיק לדבר עליה ככה" אמרתי וזרקתי עליו את הכרית של הספה.
"לא אחי סליחה, פשוט שמעתי שהיא וליאור חוזרים" הוא אמר לי, זורק לי את השלט של הסוני. "מי אמר לך?" שאלתי, מתעניין. זה צבט לי. "וואלה ליאור בכבודו ובעצמו, מה אני אגיד לך אחי, היא מבזבזת זמן. אחת כזאת יכולה להשיג מישהו איכותי, היא נכס" הוא אמר, 'ספר לי על זה' אמרתי לעצמי, היא באמת נכס. "שתוק שתוק לפני שאני מקליט אותך לליבי" אמרתי בחצי חיוך, מנסה לגרום לו להפסיק לדבר עליה. התחלנו לצחוק.
כשנכנסתי הביתה רק קרן הייתה בסלון, אבא שלי בטח ישן ואמא שלי הייתה אצל לילך, אמא של אביגיל.
"בוא אחי החתיך בוא" היא אמרה בקול מתנשא, שוכחת שאני הגדול במשפחה. "י'גמדה, מי אמר לך שהדבר הזה באף יפה? תורידי את זה" דרשתי, נגעל מהעגיל הזה שהיא עשתה בחלק התחתון של האף.
"די אספי, אתה לא מבין באופנה" היא אמרה וצחקה, מנמיכה את הטלוויזיה. "אנחנו לא הולכים לדבר על זה" אמרתי, יודע לאן היא חותרת. "למה? מעניין אותי מה קרה בניכם" היא אמרה בישירות. "כלום, קצת התווכחנו" עניתי, "ובגלל זה עזבת את הדירה? אתם מתווכחים כל החיים. נולדתי לתוך הוויכוחים שלכם" היא אמרה, צחקנו. זה באמת נכון. "אני יודעת מה קרה" היא אמרה בהחלטיות, שוברת את הצחוק. "די קרן, תניחי לזה" אמרתי, מפחד להעלות את הנושא. "שכבתם" היא אמרה בהחלטיות, גורמת לי להסתכל עליה. "ידעתי, קיבלתם שכל והבנתם שאתם מושלמים יחד" היא חייכה. "תמחקי את החיוך, היא החברה הכי טובה שלי. כמו אחותי, למה שנשכב?" אמרתי בזלזול שיקרי, מנסה להרים גבה אחת אבל יודע ששתיהן עולות לי. "כי היא לא באמת אחותך. ואפשר להיות גם חבר הכי טוב וגם לשכב, זה מתכון לנישואים טובים" היא אמרה, כמה היא צודקת. "די קרן את מזיינת לי תשכל על שטויות, אני הולך לישון" אמרתי וקמתי, נכנס לחדר שהיה פעם שלי ופתאום הוא מרגיש לי כמו מקום זר.
התגעגעתי לבית שלי, לחדר שלי. אפילו להצקות שלה בבוקר, לזה שהיא לוקחת לי את הכוס מהיד וגומרת לי את המים החמים. התגעגעתי אליה.

הייתי גמור בשביל לצאת, אבל איתי זיין את השכל שיום חמישי וחייב לצאת. ידעתי שאני אראה אותה, הייתי חייב לראות אותה קצת בשביל הנשמה.
אוהו איך ראיתי אותה, בדיוק באמצע השאט שלה ושל ליאור. היא בטוח כבר אחרי שלוש כוסות, ראיתי את זה על העיניים שלה גם מרחוק.
אלף ואחת בחורות והיא היחידה שמושכת לי את העין, היא והריקוד שלה איתו. לא הצלחתי להזיז את המבט ממנה. ניסיתי, באמת. לא הצלחתי.
'אפשר שנדבר?' סמס משירן, 'קרה משהו?' עניתי, לוגם מהכוס. 'מתגעגעת. אני לא יוצאת מהמיטה יומיים' היא עונה לי, זה כואב לי, אבל לא כואב לי כמו שכואב לי מהמראה של ליאור שולח ידיים לאביגיל.
'אני תכף אתקשר' סימסתי לה ושילמתי על החשבון, אומר לאיתי שאני זז.
תכננתי לעלות הביתה ולהתקשר אליה משם, לא ללכת אליה. לא רציתי ליפול לזה, המונית הייתה בחוץ, כאילו חיכתה רק לי.
"מה את עושה?" שאלתי כשאביגיל הגיעה מאחורה, סוגרת את הדלת של המונית ומסמנת לו לנסוע.
אלוהים, הריח שלה הרג אותי, היא הייתה לבושה מושלם. היא הייתה בלי חזיה, אני מכיר את הגוף שלה. "מילא, שאתה מנשק אותי ומתחמק. מילא, שאתה מזיין אותי ומתחמק. אבל לספר לסביבה שלנו שאני עשיתי לך משהו?" היא אמרה, צרם לי לשמוע את המילים האלה, מאוד. "אביגיל, שחררי מזה" אמרתי בסוף, הייתי אדיש אבל רק השם יודע כמה רציתי לנשק אותה באותו רגע. הזזתי אותה טיפה, "לא. אני לא אשחרר, אתה לא תוציא אותי בת זונה כששנינו יודעים מי עשה את הטעות" היא התעקשה ונעמדה מולי, חוסמת אותי. היא עקשנית, רק אני יודע כמה. "לא אמרתי כלום, סיפרתי להם שני בכלל מתכנן לעבור עם שירן מה את נכנסת לתמונה?" שיקרתי, לא רציתי להכאיב לה, לא הצלחתי להגיד משהו אחר. אני כזה אדיוט, אני יודע. "אתה עובר אליה?" היא שאלה ויכולתי להרגיש את העלבון שלה, העיניים שלה נצצו. הלב שלי נצבט. "לא יודע בנתיים, מה זה משנה? ליאור יוכל להיות איתך בשקט" אמרתי, פחות תוקף, יותר מקנא. "אסף, זאת אני. אביגיל, אני פאקינג מכירה אותך מהרגע הראשון שאני זוכרת את עצמי. מה יש לך?" היא שאלה, בוכה מולי ואני כמו גוש קרח לא יודע מה לעשות. "אני יודע אבי, קשה לי. עשינו טעות, אני מרגיש שאיבדתי את החברה הכי טובה שלי וזה כואב לי" אמרתי, מנגב לה את הדמעה. רציתי לנשק אותה, כל כך לנשק. "אז די, תחזור הביתה. נתנהג כאילו כלום לא קרה. כלום לא קרה לא?" היא משכה באף הקטן שלה, "נדבר מחר, אוקיי?" שאלתי וחיבקתי אותה, לא יכולתי להישאר אדיש אליה יותר. סעמק, אני מנסה להבין מה קורה לי בגוף כשהיא רק מתקרבת אליי ואני לא מוצא תשובות. אני חי איתה כל כך הרבה זמן, אנחנו כל החיים ביחד. מה נסגר פתאום?

"בוא לישון בבית" היא אמרה והתנתקה מהחיבוק, עומדת מולי עם החיוך שלה והגומות העמוקות האלה.
תהיתי אם היא יודעת כמה היא מיוחדת, כמה היא כובשת. "אבי אני-" התחלתי לומר, "לא. תבוא, מחר נדבר על הכל אבל אני לא יכולה יותר עם המפלצות בבית" היא אמרה בחיוך וגרמה לי לחייך גם. "את יודעת שאנחנו בני 25 וזה לא יעבוד עליי יותר?" אמרתי, נזכר איך כשהיינו קטנים ורציתי ללכת הביתה היא הייתה משכנעת אותי להישאר לישון אצלה כי יש לה מפלצות בבית והיא מפחדת.
"אז תלך הביתה, אני אמשיך לפחד לבד" היא משכה בכתפיים, מסתכלת עליי עם העיניים החומות שלה והריסים הארוכים האלה שלה. "נו יאללה, תזמיני מונית" נאנחתי, לא יכול לסרב לה. גם התגעגעתי הביתה, זה היה הבית. שם, איתה.
היא צחקה ואחרי שתי דקות עלינו למונית, שותקים כל הנסיעה.
"לילה טוב" היא נעמדה בפתח של הדלת של החדר שלי, אני כבר הייתי במיטה, מסמס לשירן שאני מצטער שלא התקשרתי ושנדבר מחר. היא עמדה שם עם גופית ספגטי ומכנס קצר, גורמת לי לרצות לקרוא לה ולהוריד אותם ממנה. "לילה טוב" אמרתי בחצי חיוך, היא חייכה חזרה, סוגרת אחריה את הדלת.
החושך בחדר שלי היה אחד הדברים שהתגעגעתי אליהם, העיניים נעצמו לי ושמחתי שחזרתי, קיוויתי שהכל יחזור להיות כמו לפני שבוע, שנשכח ממה שהיה, שהחברה הכי טובה שלי תחזור אליי, ואם זה אומר שאני צריך להעלים עין מהעובדה שהסקס איתה זה הדבר הכי טוב שהיה לי בחיים אני אתעלם, רק שאני לא אאבד אותה.

****

אז, מקווה שאהבתם ❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

גלי :) עקוב אחר גלי
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
כתיבה מעולה !
סיפור ראשון שלך שאני קוראת נהנתי מכל רגע, מחכה להמשך ובינתיים אקרא את הסיפורים הקודמים שלך !
הגב
דווח
guest
המשךךךךך-⁦❤️⁩-
הגב
דווח
guest
המשךךך דחוףףףף זה פשוט מושלםםםםם
הגב
דווח
טען עוד 16 תגובות
כותבי החודש בספרייה
גלי :)
איך הגענו לזה ? פרק 3
איך הגענו לזה ? פרק 3
מאת: גלי :)
איך הגענו לזה ? פרק 8
איך הגענו לזה ? פרק 8
מאת: גלי :)
איך הגענו לזה ? פרק 9
איך הגענו לזה ? פרק 9
מאת: גלי :)
כשנכנסת לי לחיים פרק 28
כשנכנסת לי לחיים פרק 28
מאת: גלי :)
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
סיפורים אחרונים
לחסל את עזה .
לחסל את עזה .
מאת: אודליה כחלון
אזעקה כל 3 שניות
אזעקה כל 3 שניות
מאת: איב ...
פתטי
פתטי
מאת: איש המגבעת
שמחה שלחה הודעה
שמחה שלחה הודעה
מאת: Eli Tuil
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer