כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

איך הגענו לזה ? פרק 5

"מה קרה לכם? הוא לא מוכן לדבר עלייך. מה עשית?" היא שאלה בקול קצת תוקפני, דומה לאחיה שתי טיפות מים רק עם עיניים שחורות.

פרק 5:

דפיקות בדלת העירו אותי בשעה 11 בבוקר והתפלאתי שקמתי מאוחר.
שירן עמדה בדלת עם חיוך שגרם לי לעצבים על הבוקר, "היי אבי, באתי להעיר אותו" היא אמרה ונכנסה לדירה, משאירה שובל של ריח מתוק, תהיתי אם היא תמיד שמה את הבושם המסריח הזה.
הציק לי שהיא קראה לי ככה פתאום. גם הציק לי שהיא נכנסה אליו לחדר וסגרה אחריה את הדלת, הראש שלי ישר החיל לשחזר את אירועי הלילה וזה כאב לי.

לא הצלחתי לחזור לישון אחרי זה, שטפתי פנים וישבתי לי עם הכוס נס של הבוקר, מסתכלת כל כמה דקות לחדר שלו בתקווה שהיא תצא משם כבר, שהוא יצא משם כבר.
הייתי שקועה בספר כששמעתי אותם פותחים את הדלת, שומעת קול של נשיקה. "אני מחכה לך לצהריים" היא אמרה לו והתקדמה לכיוון הדלת של הדירה, "ביי אבי" היא אמרה לי בחיוך, החזרתי לה חצי חיוך שניסיתי לגייס והיא יצאה. הוא נכנס למטבח, לבוש בטרנינג האפור שלו למרות שהיה קיץ.
"בוקר טוב" אזרתי אומץ לשבור את השתיקה, הוא לקח את הבקבוק מים הקטן שלו מהמקרר והתעלם ממני, ממשיך לכיוון החדר שלו, זה צרם לי. "אז מה עכשיו? סימנת וי על לזיין אותי אז קל להתעלם?" אמרתי ונעמדתי מולו, חוסמת לו אפשרות להיכנס לחדר. "אביגיל זה מה שאת חושבת שזה? סימון וי על לזיין אותך?" הוא ענה, "אולי את לא מכירה אותי כמו שאת חושבת" הוא הוסיף, "אתה צודק, הגבר שעומד מולי עכשיו הוא ממש לא הגבר של אתמול בלילה ובטח שלא הגבר שגדלתי איתו" הרגשתי את הדמעות עולות לי. "נכון, אז את גם בטח יודעת שאני חושב שזאת הטעות הכי גדולה שהייתה, אתמול בלילה" הוא אמר והמילים שלו היו כמו סכין. "אז למה בכלל עשית את זה? למה הרסת את החברות שהייתה בנינו?" שאלתי והפעם בכיתי, הוא נשאר אדיש. אף פעם הוא לא עמד מול הבכי שלי בכזאת אדישות, לא הייתה לו שום הבעה וזה כאב לי. "אני חושב שאני אחזור לאמא שלי בתקופה הקרובה, אני אשלם איתך שכר דירה עד שתמצאי שותף או שותפה" הוא אמר והזיז אותי, נכנס לחדר שלו.
25 שנה של חברות ובחיים אבל בחיים לא נפגעתי ממנו כמו באותו הרגע, הלב שלי התרסק. כאילו עשו לי 'קאט' על איזה סרט שרק אני שיחקתי בו. לא האמנתי שהחבר הכי טוב שלי שגדל אתי דיבר אליי ככה. כאילו נכנס בו משהו, ממש ככה.
טרקתי אחרי את הדלת של החדר, העצבים שהיו לי בגוך השתלטו ועם הבכי והכאב נרדמתי.
בצהריים כשקמתי הבית היה ריק, ראיתי הודעה או יותר נכון מגילה מאסף.
'אבי שלי, אני מצטער על יום בבוקר. תאמיני לי שנשבר לי לראות אותך ככה. אתמול היה באמת טעות, ואני האשם, הרסתי את החברות שלנו סתם מתוך יצר.
אני ושירן מנסים לתקן עכשיו וזה מרגיש לי קצת מוזר להיות בדירה איתך כשאני איתה. אני מצטער, מגיע לך יותר' התחרטתי שקמתי וראיתי את ההודעה הזאת, המילים האלה שלו סתם כאבו לי ואפילו לא היה לי מה לומר.

"את יודעת שאני שונא את לירון" אסף אמר לי כשישבנו בספסלים של בית ספר. "מה יש לך לשנוא אותו?" שאלתי וצחקתי, מעשנת מהסיגריה.
"כל שניה הוא נדבק אלייך, הוא סתם רוצה לסמן עלייך וי" אסף אמר וחטף לי את הסיגריה מהיד, מכבה אותה. "למה אבל?" שאלתי בעצבים, "זה רעל. תפסיקי להיגרר אחרי ליבי!" הוא התעצבן גם.
"למה לסמן עליי וי? ואני לא נגררת אחריה, היא נגררת אחריי" עניתי חזרה ודפקתי לו בוקס קטן בכתף.
"הבנים פה חושבים שהם יכולים להתערב מי יזיין אותך ושאני אשתוק" הוא אמר והקול שלו נהיה רק יותר עצבני.
"הבנים פה הם בתולים בני שש עשרה על מה אתה רוצה שהם ידברו?" שאלתי בחיוך, לא נותנת לזה לעצבן אותי. "שידברו על מישהי אחרת, לא על החברה הכי טובה שלי. חוץ מזה, אני לא אתן לאף אחד לעשות שום וי עלייך" הוא החליט, הצלצול של הבית ספר נשמע. "למה? זה יהיה התפקיד שלך?" שאלתי בחצי חיוך, בתמורה קיבלתי בוקס בכתף חזרה. תהיתי אם זה כי נתתי לו מקודם או כי השאלה הייתה לא במקום, בכל מקרה תשובה לא קיבלתי, נכנסו לכיתות.

הרגשתי שהעולם מתנקם בי כשהטלוויזיה החליטה לא לעבוד, והנס יצא לי מגעיל. והמסך של הפלאפון שלי נשבר לגמרי כשניסיתי לקום לסדר את הטלוויזיה ושכחתי שהפלאפון עליי.
התארגנתי ויצאתי מהבית, לא יכולתי להישאר שם אפילו לא עוד שניה אחת.
נסעתי לליבי, שמיד הבינה שמשהו לא בסדר. "מה קרה?" היא הרימה גבה, מכבה את הסיגריה שלה. אסף אז צדק, אני זאת שנגררתי אחריה. ומזל שהיה לי אותו בשביל להבין שסיגריות זה ממש לא הקטע שלי.
"לא הולך לי היום כלום" אמרתי ונשענתי על הכורסא שלה, מלטפת את חזי הכלב הזקן שלה. "נס?" היא שאלה, "כן, תודה" עניתי ונתתי לעצמי לשקוע במחשבות.
"אז מה קרה? שכבת עם ליאור?" היא שאלה, לא בכיוון בכלל. "מה קשור ליאור?" שאלתי, "הוא סיפר לאיתי שאתם חוזרים" ליבי זרקה, איתי היה הבן זוג שלה, אחד מהחבורה שלנו. "ממש לא" עניתי והנדתי בראשי, "אדיוט" היא מלמלה, הסכמתי איתה. היא ראתה שאין לי רצון לפתוח את נושא השיחה על למה אני במצב רוח כזה, אז היא שמה לנו האנטומיה של גריי וגרמה לי במשך חמישים דקות לנקות קצת את הראש.
השעה הייתה חמש אחרי צהריים והחלטתי לחזור לדירה הריקה שלי, מחר אני חוזרת לגן לעבודה ויש לי כמה דברים לארגן.
נפרדתי ממנה בחיבוק מנחם ובמילים המנחמות של "אני פה בשבילך" והודיתי לה על הזמן שהעבירה לי.

"קרן?" שאלתי בהפתעה את קרן שעמדה לי מחוץ לדירה, מנסה לפתוח עם המפתח של אסף את הדירה.
"מה קורה אבי?" היא שאלה, מתייאשת. "אלף פעם אמרתי לו להחליף מפתח" נאנחתי ופתחתי את הדירה. "מה קרה לכם? הוא לא מוכן לדבר עלייך. מה עשית?" היא שאלה בקול קצת תוקפני, דומה לאחיה שתי טיפות מים רק עם עיניים שחורות.
"אני האשמה?" שאלתי בהרמת גבה, רואה את הגלגול עיניים שלה. "אני לא מתערבת, הוא פשוט אחר ממה שאני מכירה אותו" היא לקחה כמה דברים מהחדר שלו לתוך המזוודה הקטנה שנסענו איתה לצפון לפני שבוע. לא הגבתי, לא ידעתי מה הוא סיפר לה ומה לא, העדפתי לשתוק.

יום חמישי הגיע שוב. לא דיברנו מאז, גם לא שמעתי ממנו. אמא שלי כנראה הבינה שמשהו קרה, היא לא העלתה את הנושא וכשבאה לספר על הפרויקט של גידי ואסף היא מיד שינתה נושא.
הילדים בגן מילאו לי את החסר, העבודה איתם הייתה קשה אבל בהחלט מספקת, "אני הולכת, את תנעלי את הגן?" רותי הגננת שאלה אותי בסוף היום, נשאר רק לסדר. "כן רותי, יום טוב" אמרתי בחיוך שניסיתי בכל הכוח לגייס. הייתי שבורה, התגעגעתי לאסף ואני אפילו לא יודעת בתור מה.
השעה הייתה כבר 5 בערב כשיצאתי מהגן, האוטו שלי לא התניע וזה העלה לי את העצבים במיוחד כי תכננתי לישון קצת לפני שאני יוצאת עם ליבי בערב. לא שאהבתי לצאת, אבל לשבת בבית ממש לא בא בחשבון כשמחר אני בחופש.
"התגעגעת אליי?" הקול של בן נשמע מהצד השני, "כן, בוא תציל אותי האוטו לא מתניע" אמרתי בייאוש, "חשבתי שאני טוב רק לדבר אחד" הוא עקץ. "זה הדבר העיקרי שאתה טוב בו, אבל אני בטוחה שאתה יודע להתניע אוטו" אמרתי וראיתי את הג'יפ של ליאור עוצר לידי. "עזוב, התניע לי. תודה חיים" אמרתי וניתקתי מבלי לחכות לתשובה. פתחתי את הדלת של האוטו, הוא פתח את החלון. "צריכה עזרה?" הוא שאל, מחייך. "רק טרמפ הביתה" אמרתי ונאנחתי, האקס שלי לוקח אותי הביתה.
"למה אמרת לאיתי שאנחנו חוזרים?" שאלתי בישירות כשהתיישבתי לידו, אפילו לא שמתי לב שכל הג'ינס שלי מלא בקטשופ שאלעד הקטן שפך עליי בגן.
"איך התגעגעתי למראה העייף שלך שאת חוזרת מהגן" הוא צחק, אני אחריו. "חשבתי שנחזור. זאת אומרת, לא מיד, ידעתי שייקח לך זמן לסלוח לי שהייתי בן זונה, אבל חשבתי שתתני לי עוד הזדמנות" הוא התוודה, "למה בכלל בגדת בי? לא הייתי מספיקה?" שאלתי ומשכתי בכתפיים, "היית מושלמת. הפריע לי שגרת איתו, הרגיש לי כאילו אני הצלע השלישית" הוא אמר משהו שלא שמעתי אותו אומר אף פעם.
"לא שזה תירוץ, לא הייתי צריך לבגוד. אבל זה חנק אותי, זה לא נתן לי להיות רגוע בקשר שלנו" הוא אמר, מניח עליי יד.
"אני מבינה" אמרתי בחיוך. "אז מה קרה לאוטו שלך?" הוא שאל, נכנס לחניה של הבניין שלי. "כרגיל, לא מתניע" אמרתי "מה באמת עשית שם?" שאלתי אותו, "הלכתי להביא מאהובה חולצה של אמא שלי" אמר וצחקנו, התופרת אהובה הייתה ליד הגן שעבדתי.
"תודה ליאורי" אמרתי בחיוך, עייפה. "אין על מה גולי" הוא אמר, בוחן את התגובה שלי. לא היה לי חשק אפילו להתייחס לזה, יצאתי מהאוטו ונכנסתי לבניין.

"אמא-לה" ליבי אמרה שנכנסתי, בוחנת אותי. לבשתי חצאית שחורה וגופיה בורדו עם גב פתוח, חדשה.
"די נו, תמשיכי" אמרתי בחיוך והתיישבנו בבר. המוזיקה הייתה טובה, השתייה שנשבעתי לא לשתות גם כן.
"אפשר להזמין אותך לשאט של ואן גוך אננס?" ליאור נעמד מאחורי, זוכר מה אני אוהבת. "אפשר" אמרתי בחיוך, היד שלו מלטפת את הגב החשוף שלי. "היי ליאור" ליבי התערבה, "היי ליבי" הוא החזיר לה, כמה אהבה בניהם. זה הצחיק אותי. "אני הולכת להתחיל עם החבר שלי" ליבי אמרה כשאיתי נכנס, אחריו נכנסו כל החבורה ואסף בניהם. זה גרם לי לדפיקות לב כל כך חזקות. "נשתה?" שמעתי את ליאור, הוא הגיש לי את הכוס של השאט, אחת ביד לו ואחת בשלי.
אחרי לחיים קצר שתינו, יופי, שאטים זה בדיוק מה שהיה חסר לי לערב הזה. "בואי נרקוד" הוא אמר ומשך אותי, נצמד אליי. יכולתי להרגיש את המבט הבוחן של אסף.
לא רציתי לרקוד עם ליאור, באמת שלא, אבל העובדה שאסף בוחן אותנו גרמה לי להמשיך, זאת תשומת הלב היחידה שקיבלתי ממנו בשבוע האחרון.
"אני הולכת לשבת קצת" לחשתי לו באוזן, הידיים שלו קצת גלשו וזה הפריע לי. התיישבתי חזרה, ליבי סימנה לי מרחוק שהיא תכף באה.
שירן לא הייתה לידו, בכלל, לא ראיתי אותה כל הערב. באיזה שהוא שלב הוא הפסיק להסתכל לכיוון שלי. הוא היה שקוע בפלאפון וכלכך רציתי להיות זאת שהוא מתכתב איתה.
ליבי חזרה לשבת לידי, אבל הייתה עסוקה בלספר לי כמה איתי הכעיס אותה, "אוקיי. מה סיפור עם אסף?" היא שאלה פתאום, גורמת לי להזיז ממנו את המבט. "שום סיפור" אמרתי ולגמתי מהכוס, מרגישה שעולה לי טיפה, אני כזאת חלשה בזה.
"אתם לא דיברתם מתחילת הערב ואיתי זרק משהו על זה שעשית לאסף קטע" היא הוסיפה, בדיוק אסף יצא מהמועדון. "ליבי, תשלמי ממני אני זזה" אמרתי ונעמדתי, משאירה לה שטר של מאתיים שקלים והולכת, משיגה אותו בדיוק כשהוא בא להיכנס למונית.
סגרתי את הדלת וסימנתי למונית שתיסע, "מה את עושה?" הוא שאל, הקול שלו העביר בי צמרמורות.
"מילא, שאתה מנשק אותי ומתחמק. מילא, שאתה מזיין אותי ומתחמק. אבל לספר לסביבה שלנו שאני עשיתי לך משהו?" שאלתי, רציתי בכלל לומר 'אני מתגעגעת אתה מבין?' אבל זה לא יצא לי.
"אביגיל, שחררי מזה" הוא אמר, מזיז אותי מעט. "לא. אני לא אשחרר, אתה לא תוציא אותי בת זונה כששנינו יודעים מי עשה את הטעות" אמרתי בחדות, חוסמת אותו שוב. "לא אמרתי כלום, סיפרתי להם שאני בכלל מתכנן לעבור עם שירן מה את נכנסת לתמונה?" הוא אמר בקרירות, חיפשתי את אסף שאני מכירה בעיניים שלו. "אתה עובר אליה?" שאלתי, נעלבת מעט. "לא יודע בינתיים, מה זה משנה? ליאור יוכל עכשיו להיות איתך בשקט" הוא אמר, הפעם הטון שלו היה קצת פחות תקיף.
"אסף, זאת אני. אביגיל, אני פאקינג מכירה אותך מהרגע הראשון שאני זוכרת את עצמי. מה יש לך?" שאלתי, הדמעות כבר יוצאות. "אני יודע אבי, קשה לי. עשינו טעות, אני מרגיש שאיבדתי את החברה הכי טובה שלי וזה כואב לי" הוא אמר, מנגב לי את הדמעה. "אז די, תחזור הביתה. נתנהג כאילו כלום לא קרה. כלום לא קרה לא?" אמרתי שוב, מושכת באף. "נדבר מחר, אוקיי?" הוא אמר, מחבק אותי. נתתי לעצמי להיסחף בחיבוק שלו.
כאב לי להכחיש שקרה משהו, כי זה הרגיש לי כן עם משמעות, לא סתם. אבל הייתי מוכנה להתעלם מזה כדי לזכות בחבר הכי טוב שלי בחזרה.

*******

אול בפרק הבא אפתיע עם הצד של אסף, מה דעתכם?
תודה לכולםםם ❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

גלי :) עקוב אחר גלי
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Eve Diamant
Eve Diamant
איזה כיףף שהעלת עוד פרק אהובה, עשית לי את הלילה))) פרק קצת עצוב כואב לי על אבי המקסימה ליבי איתה!!
זה יהיה מעולה ומעניין לשמוע את הצד של אסף שעיצבן אותי בתגובה שלו כלפי הסיטואצייה שהוא בעצמו יזם,מסקרן אותי למה הוא ככה...בכלל יהיה מהמם אם לאורך הסיפור יהיה פעם הצד של אבי ופעם הצד של אסף!!!
מחכה להמשך יקירתי❤
הגב
דווח
guest
כןןןן יואו זה יהיה ממש מעניין לשמוע את הצד שלו. מחכה בקוצר רוח להמשך :)
הגב
דווח
גלי :)
גלי :)
תודה ❤❤
הגב
דווח
טען עוד 16 תגובות
כותבי החודש בספרייה
גלי :)
איך הגענו לזה ? פרק 3
איך הגענו לזה ? פרק 3
מאת: גלי :)
איך הגענו לזה ? פרק 8
איך הגענו לזה ? פרק 8
מאת: גלי :)
איך הגענו לזה ? פרק 9
איך הגענו לזה ? פרק 9
מאת: גלי :)
כשנכנסת לי לחיים פרק 28
כשנכנסת לי לחיים פרק 28
מאת: גלי :)
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
הרי את.
הרי את.
מאת: Feelings .
לשחרר או לתפוס חזק?
לשחרר או לתפוס חזק?
מאת: . .
טעם אישי פרק 2
טעם אישי פרק 2
מאת: Maya B
התיקון שעיוות / דוקטור לפט
התיקון שעיוות / דוקטור לפט
מאת: Izo Meich
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D