כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

שדים פרק 7

אל תשברי, תראי שאת חזקה.

אל תפחדי. תעמדי זקופה. תנגבי את הדמעות. אני תמיד איתך...

"היי על מה חושבת?" שחר התיישב לידי, נושף על הנודלס במנה חמה שלו.
"סתם.." פלטתי, בוהה בנקודה כלשהיא בקיר הזכוכית שממולי.
"היי.. את בטוחה שהכל בסדר?" שחר סיבב אותי אליו והביט בי במבט מודאג.
"אני לא נוהגת לספר על זה לאף אחד.. אני בעצם לא סיפרתי את זה אף פעם לאף אחד" ליקקתי את שפתיי, "אז תחשוב שאתה מיוחד" השבתי לו מבט מלא עצב.
"מה העניין?" מבטו של שחר הרצין.
"לפני חצי שנה.. איבדתי את ההורים שלי" אמרתי, כמעט ללא קול, "קיבלתי טלפון מדודה שלי, אחות של אבא שאמרה שלוש מילים שאני בחיים לא אשכח." לקחתי אוויר, מתקשה לדבר, "אמא ואבא אינם." עצמתי את עיניי מחזיקה את הדמעות בפנים.
אל תשברי. תראי שאת חזקה.
"הייתי באמצע שנת הלימודים אז. אני פשוט לא זוכרת כלום. הכל מסביב השחיר פתאום, הגוף שלי כאילו נשאב לתוך עצמו, הרגשתי כאילו הלב שלי התפוצץ." אני משחזרת את ההרגשה, אי אפשר לתאר את זה במילים עד הסוף, כי ההרגשה הנוראית הזאת שאת קורסת לתוך תהום אין סופית, לתוך עצמך זה.. זה כואב אפילו לחשוב על זה.
"עזבתי הכל ויום למחרת טסתי לאוקראינה להורים שלי. רציתי לדעת מה קרה שם, וכשהגעתי לבניין שבו ההורים שלי גרים," נאנקתי בשקט, "גרו" אמרתי לבסוף ודמעה בוגדנית זלגה על הלחי שלי, "חצי בניין היה הרוס... התפוצץ שם בלון גז שאחת השכנות המטומטמות השאירה דולק.. שלוש דירות נהרסו!" אני אומרת ופורצת בבכי מר.
"דיי.. אל תמשיכי יותר, אל תכריחי את עצמך לחזור לזה" הוא חיבק אותי חיבוק חזק וליטף את גבי.
"היא בסדר?" נשמעו קולות מעליי. מלסה וניקול ישבו לידינו, מנסים להרגיע אותי.
"תנו לי רגע" נשמע קול בס מעליי, כולם התרחקו ממני לאט לאט, מותירים אותי יושבת עם פנים רטובות מדמעות כשידיי עליהם. "תקחי" הקול שלו היה כל כך מרגיע!
הורדתי לאט את ידיי מפניי והבטתי בעיניו הירוקות בעיניים אדומות מבכי.
"אני חושבת שהיא תהייה בסדר.." אמרה ניקול, מסמנת לכולם עם ראשה ללכת מכאן. שלושתם הלכו. בזווית העין קלטתי את מבטו הספק מודאג ספק מבולבל של שחר.
הבטתי בו שוב. עיניי הדבש שלי שינו את צבען לירוק, עכשיו העיניים שלנו דומות. גיחכתי מבפנים.
"מה זה?" שאלתי.
"כדור הרגעה" הוא אמר, "תשתי זה יקל עלייך" הוא הושיט לי כוס מים.
לקחתי כדור ושתיתי את כל הכוס במהירות.
"נרגעת?" הוא שואל, מחייך מעט.
"למה אתה דואג לי?" שאלתי אותו בקול רועד והבטתי בעיניו.
"אני לא אוהב לראות נשים בוכות" הוא אמר וקם ממקומו, "את יפה, לא מתאים לך לבכות" הוא פנה משם ונעלם בתוך המסדרון הארוך של הבית חולים.
הלב שלי החסיר פעימה.
'את יפה, לא מתאים לך לבכות' המשפט הזה הדהד בי ועינו הירוקות עמדו מולי עם המבט המסתורי שלהן. הרגשתי חמימות שמתפשטת לי בחזה. אולי זה הכדור הרגעה שנתן לי?
לא לא לא יאנה. אין סיכויי שאת מתאהבת.
היה לי ממש קשה להתנהל בניתוח. גם בכלל המצב הנפשי שנכנסתי אליו, וגם בגלל אלאן. המשפט שהוא אמר לי הדהד בכל פינה בראש ולא נתן לי מקום למחשבות.
"היי איך את?" ניקול ניגשה אליי בסוף הניתוח, מורידה את הכפפות תוך כדי.
"אני מעדיפה לא לדבר על זה.. עדיין קשה לי" אמרתי ונשכתי את שפתיי.
"זכותך.. אני הולכת להחליף בגדים, לחכות לך?" היא מביטה בי בשאלה.
"להחליף בגדים? למה?" סגרתי את המים בכיור והבטתי בה בבלבול.
"נגמרה המשמרת מצחיקה" היא בלגנה את שיערי מעט וחייכה, "אני אחכה לך" היא יצאה מהחדר.
שמעתי רשרוש והסתובבתי לראות מי עוד נמצא בחדר החשוך.
זוג עיניים ירוקות הביט בי, לתוך הכאב שלי.

MissL . עקוב אחר MissL
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
אהבה
חיים שלי, חוקים שלי!
חיים שלי, חוקים שלי!
מאת: V D
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: עד הפעם הבאה
סיפורים אחרונים
יש לי הכל- פרק 92
יש לי הכל- פרק 92
מאת: שלכת כותבת מהלב
את שקרנית
את שקרנית
מאת: ליאל משעל
"הבית"
"הבית"
מאת: y t
את לא חוזרת
את לא חוזרת
מאת: בת שבע מועלמי
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אידיוט שמסרב להמשיך הלאה
אידיוט שמסרב להמשיך הלאה
מאת: Kipod Kipod
גם לי מותר
גם לי מותר
מאת: Anonimit Anonimit
"כאן גרים בכיף אני והחסרונות שלי."
"כאן גרים בכיף אני והחסרונות שלי."
מאת: SAHAR ..
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi