כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

שדים פרק 6

עמדתי מופתעת לרגע שהוא לא המשיך להביט בי כמו שהוא תמיד עושה, שואב אותי לתוך העולם שלו, לנשמה שלו, למיסתורין שלו.

"הכל מוכן?" שאל שושן כשהוא נכנס בחלוק הניתוחים שלו.
"כן" עניתי והבטתי על הכלים של השידה.
"אלאן ההרדמה מוכנה?" הוא הביט באלאן, הוא הנהן בתגובה.
הבטתי במבט חטוף על אלאן שהתעסק במזרקי ההרדמה שלו.
הוא גבר כל כך מושך. הוא פשוט יפה.
"המנותחת שלנו" מלסה נכנס לחדר מגלגל מיטה ועליה ילדה קטנה כבת 10, שנכראה כבר קיבלה זריקת טשטוש.
"נעביר אותה" מלסה לקח את הלידה והשכיב אותה על מיטת הניתוחים, ניקול ואני התחלנו לסדר את השמיכה והמכשירים על הילדה.
"אמא" היא לחשה בשקט ברוסית, "אמא איפה את?" המשיכה.
"את תכף תראי את אמא, עכשיו את הולכת לישון" ליטפתי קלות את ידה.
"אני מפחדת" היא לחשה שוב.
"אל תפחדי. אנחנו פה. הכל יהיה בסדר." חייכתי אליה.
אלאן ניגש אל הילדה ושם עליה מסיכה.
"תנשמי עמוק.. איך את מרגישה חמודה?" הוא אמר לה, ברוסית מושלמת.
הוקסמתי מהקול שלו, הוא שידר כל כך הרבה ביטחון.
"מסתובב.. הראש.. מסת.." היא הוציאה כמה צלילים ועצמה את עיניה.
אלאן השאיר את המסיכה לכמה דקות נוספות כדי לוודא שהיא אכן רדומה והזריק את חומר ההרדמה לתוך הקטטר שהיה ביד שלה.
הוא הוריד לאט את המסיכה ולחץ לה בכמה מקומות בצאוור, לבדוק רפלקסים.
כל הזמן הזה הייתי שקועה בתנועותיו, איך הוא עושה הכל בביטחון, בשלווה. זה הרגיע אותי מעט, הרוגע שהוא משדר. לאחר שהיה בטוח שהילדה רדומה אמר שניתן להתחיל בניתוח.
ניסיתי להתרכז בניתוח. אף פעם לא השתתפתי בניתוח אצל ילדים. הרגשתי מן עצב לא מובן כזה בלב, כאילו עוד רגע הוא הולך להתפרץ.
"פד" אמר שושן והושטתי לו פאן (דמויי מספריים עם קצה קהה ומנגנון נעילה שנועדו לתפוס חפצים) עם פד גזה, הוא ספג בעדינות את הדם שהיה במקום.
"אלאן מה עם המדדים?" הוא שואל בלי להביט בו, עסוק בשלו.
"תקין" משיב לו.
הבטתי בו לשבריר שניה ופגשתי בעיניו הירוקות שהסתכלו היישר לתוך עיניי.
הוא הסיט את מבטו להפתעתי והביט בילדה.
עמדתי מופתעת לרגע שהוא לא המשיך להביט בי כמו שהוא תמיד עושה, שואב אותי לתוך העולם שלו, לנשמה שלו, למיסתורין שלו.
לאחר כשעה וחצי נגמר הניתוח. יצאתי ממנו בהרגשת מועקה מוזרה שישבה לי על הלב, קשה לי לראות ילדים במצב הזה.
יצאתי לפטיו מחוץ למחלקה שלנו והתיישבתי על ספסל.
"מה יש?" שחר ניגש אליי וישב לידי, מדליק סיגריה תוך כדי.
"סתם.. רגשות מעורבים בגלל הניתוח" אמרתי, נושפת את האוויר שהצטבר בי.
"זה קשה כשיש ילדים" אמר גם הוא, נושף את עשן הסיגריה.
שחר הוא חבר למחלקה שלנו, הוא גם אח, מסתובב בדרך כלל בחדר הטרום, עושה מדדים למטופלים לפני שהם נכנסים אלינו. הכרתי את שחר כשהגעתי למחלקה, ממש התחברתי אליו. אפשר לדבר איתו על הכל, הוא אף פעם לא ישפוט ולא יגיד רע, הוא תמיד ייעץ ויתמוך, אני מרגישה נורא משוחררת כשאני מדברת איתו.
"אף פעם לא הייתי בניתוח עם ילדים" אני אומרת ומושכת באפי.
"היי זה בסדר", הוא מסתובב אליי ומביט בעיניו השחורות בעיניי, "את תתרגלי עם הזמן, גם לי היה נורא קשה בהתחלה, אבל התרגלתי. זה הרבה יותר כואב לראות אותם בוכים בטרום ואז מקבלים זריקת טשטוש והופכים לזומבים קטנים" הוא אומר בעצב ולקח שאכטה מהסיגריה.
"זאת העבודה שלנו, מה נעשה.." אני מחייכת מעט.
"אסור לנו להיות רגישים, אם תערבבי רגשות עם עבודה יהיה לך ממש קשה, תאמיני לי" הוא מתיישב ומשעין את ידיו על ברכיו, הסיגריה בידו והוא לוקח שכטה ארוכה. "את יודעת," הוא אומר לפתע לאחר שתיקה ממושכת, "את ממש חמודה" הוא מחייך חיוך קטן ומביט בי.
אני מסמיקה מעט, "תודה שחר גם אתה" אני מחזירה לו חיוך, "ממש משחרר אותי לדבר איתך לפעמים" אני ממשיכה לחייך.
"יותר קל לי וזורם לי איתך מאשר עם חברה שלי. כל שיחת טלפון אנחנן רבים. שונא לדבר בטלפון" הוא מביט בנקודה מסויימת באוויר ונושף את העשן באיטיות.
"היי יהיה בסדר.. פשוט תסביר לה איך הדברים הולכים, אני בטוחה שהיא תבין, לא נעלבים על אמת" אני מחייכת חיוך מעודד.
"כבר הסברתי לה המון פעמים. אבל היא פשוט נעלבת כל פעם כשאני לא עונה לה או אומר לה שאני עסוק" הוא מביט בי ואני רואה עצב וייאוש בעיניו.
"היי זאת העבודה שלך חבר" אני מניחה יד על כתיפו מנסה לעודד אותו, "תיקח אותה לשיחה ופשוט תגיד מה שיושב על הלב. אל תשמור בבטן, זה רק יעשה לך רע עם הזמן" אני מביאה לו חבטה חברית בכתף.
"איזה כיף שיש לי אותך." הוא מחייך ומחבק אותי קלות.
שונאת ריח של סיגריות.
"בכיף, בשביל מה יש חברים" אני צוחקת, "חוץ מזה רואים איך אתה אוהב אותה".
"אני מת עליה. היא חיימשלי. אבל לפעמים מעצבנת" הוא מכבה את הסיגריה וקם ממקומו.
"לכל אחד יש את הרגעים האלה" קמתי אחריו ושנינו פנינו למחלקה.
נכנסתי לחדר הניתוח לניתוח נוסף, השעה הייתה קרוב ל6 ובית החולים היה ריק ברובו, למעט אנשים שחיכו ליקיריהם לאחר הניתוח, בחדר היינו רק אני ואלאן.
"היי, יודע מה מצפה לנו?" אמרתי בחיוך.
הוא הסתובב אליי והביט בי במבט הירוק העמוק שלו, "לא.. אולי תגידי לי?" פניו נשארו חתומות כשמבט רציני עליהן.
"עוד ניתוח" אמרתי וגיחחתי מעט, כשחיוך קטן על פניי. הרגשתי מעט נבוכה ממבטו הרציני.
"ממ לא חדש" הוא פנה להתעסק בהרדמות.
"אתה לא מדבר הרבה" אני אומרת בשקט ומתחילה לפתוח את מגש הכלים.
"גם את לא" הוא משיב לי בלי להביט בי, "אני דווקא אוהב את זה".
הרמתי את ראשי במהירות והבטתי בו.
ולראשונה, זויות פיו הורמו לחיוך. קטן אבל חיוך.

MissL . עקוב אחר MissL
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
סיפור מרתקקקקק הכתיבה שלך מושלמתתתתת
הגב
דווח
MissL .
MissL .
הגב
דווח
guest
מהמם! מחכה להמשך
הגב
דווח
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
MissL .
שדים פרק 7
שדים פרק 7
מאת: MissL .
שדים פרק 12
שדים פרק 12
מאת: MissL .
שדים פרק 10
שדים פרק 10
מאת: MissL .
שדים פרק 17
שדים פרק 17
מאת: MissL .
דרמה
חיים שלי, חוקים שלי!
חיים שלי, חוקים שלי!
מאת: V D
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: עד הפעם הבאה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: עד הפעם הבאה
מומלצים מהמגירה
אידיוט שמסרב להמשיך הלאה
אידיוט שמסרב להמשיך הלאה
מאת: Kipod Kipod
גם לי מותר
גם לי מותר
מאת: Anonimit Anonimit
"כאן גרים בכיף אני והחסרונות שלי."
"כאן גרים בכיף אני והחסרונות שלי."
מאת: SAHAR ..
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi