כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

שדים פרק 5

הוא נשק לראשי והסניף את השיער שלי

העיניים שלו הביטו בי, הנצנוץ המוזר בהם העלה לי חשד.
הוא שיכור?
"איך הגעת לפה?" שאלתי בשקט, "אין לך מה לחפש פה אנטון.. אתה יכול ללכת." באתי לסגור את הדלת, הוא שם את רגלו.
"באתי לבקר, ככה את מכניסה אורחים?" הוא שאל בחצי חיוך.
"אני לא חיכיתי לך ואתה לא אורח כאן. תחזור הביתה." אמרתי בכעס.
הוא פתח את הדלת, מעדתי מעט. כבר שכחתי כמה הוא חזק.
"מה אתה עושה? באיזו זכות בדיוק?" התפוצצתי עליו. אני בן אדם נורא רגוע ביום יום אבל ההתנהגות הזאת עוברת כל גבול. לפרוץ לבית של האקסית שלך בכזו חוצפה? מי הוא חושב שהוא?!
"רציתי לראות אותך.. התגעגעתי אלייך.." הוא אמר בשקט, עוזב את הדלת וסוגר אותה אחריו.
"אני לא הרשתי לך להכנס. ואני לא התגעגעתי אלייך. אז בבקשה תעזוב את המקום לפני שאני מזעיקה לכאן ניידת" אמרתי בתוקפנות, מביטה רותחת מזעם.
"זאייקה('ארנבון'-כינויי חיבה).. בבקשה בואי נדבר." הוא מתחנן.
"אנטון אין לי על מה לדבר איתך. אין על מה" הבטי בו במבט ריק.
"יאן בבקשה" הוא המשיך בשלו.
"על מה אתה רוצה לדבר? על הרגשות שאין פה יותר? על העבר? על הבגידה שלך? על מה?" יריתי לעברו בזעם. החזקתי את עצמי לא להתפרץ בבכי מולו.
"על זה שלא הייתי שם בשבילך כשזה קרה" הוא אומר בשקט ומשפיל את מבטו.
אני מרגישה איך דמעות חמות זולגות לי על הלחיים. שיט, אמרת שלא תבכי יאנה!
"לך מפה." פלטתי בשקט.
"יאן-" קטעתי אותו,
"לך מפה ואל תחזור! תלך!" צרחתי עליו את כל הכאב שהצטבר בתוכי.
השפלתי את מבטי והנחתי יד על פניי.
הרגשתי חיבוק. הוא הצמיד אותי אליו ונשם עמוק.
"אני מצטער יאן.." הוא אמר, הרגשתי את ליבו דופק במהירות, כאילו מאיים לצאת החוצה ולדפוק בין ידיי. הוא נשק לראשי והסניף את השיער שלי.
"אני עדיין אוהב אותך. זה אולי נשמע לך מפגר ומופרך אבל מאז שעזבת.. כבר שנתיים שאני לא יכול עם אף אחת. פשוט התרחקתי מהכל ומכולן, לא מסוגל. כל אחת שאני רואה או פוגש לא משתווה אלייך, אפילו לא בחצי. אין בה את הצ'ארם שיש לך, את הרצינות והחוכמה שיש בך.. כולן סתומות כמו בול עץ." הוא לוגם מהתה.
כן, אנחנו כמו שני אנשים רוסים יושבים במטבח ושותים תה.
"אז למה אתה פה?" הבטתי בו, במבט מרוחק, "ויותר מזה, מאיפה את יודע איפה אני גרה?"
"יש לך חברה שלא ממש יודעת לשמור על סוד. שמעתי שהיא הייתה בצפון ותמיד ידעתי שאת אוהבת את הצפון.. אז עשיתי אחד פלוס אחד ושיחה נחמדה" הוא חייך חיוך קטן, "והנה אני פה".
הבטתי בו והנהנתי קלות.
דוברת, בוגדת קטנה.
"השעה כבר דיי מאוחרת ואני תכננתי ללכת לישון אז.." הוא קטע אותי לפתע,
"אני יכול להישאר איתך? רק הלילה?" הוא הבין בי, מבט מתחנן בעיניו.
"תן לי סיבה אחת הגיונית כדי שאני אסכים לך" מיהרתי להסיט את מבטי.
"אני.. אני התגעגעתי אלייך. למגע שלך, לריח שלך.." הוא השפיל את עיניו.
"לא הגיוני מספיק." לחשתי בשקט וקמתי מהשולחן, שמה את הכוסות במדיח.
"טוב. אבוא לבקר בפעם הבאה" הוא קם מהשולחן.
"אל תטרח. תמשיך בחיים שלך, בלעדיי. אני לא חלק מהם כבר, זאת הייתה בחירה שלך אנטון. בחירה שלך לשבור לי את הלב ולא להמשיך להישאר לצידי. התנהגת כמו מטומטם לאורך כל התקופה ההיא, חשבת שבחורה אחרת תגרום לך אושר? אז תישאר איתה. אל תספר לי פה שאתה לא יכול עם אף אחת, תאמין לי אני מודעת לכמה היית איתן, אז תועיל בטובך לא לשקר לי ולא להראות את הפרצוף השפל שלך פה יותר!" אמרתי בכעס.
הוא בלע את הרוק, מביט היישר לתוך עיניי. אני מכירה אותו טוב כשהוא משקר. ואני לא מתכוונת להתפתות לבן אדם השפל הזה.
"יש לך עוד משהו להגיד? כי אם לא אתה מוזמן לקלף את עצמך מפה." שילבתי את ידי.
הוא פנה לכיוון הדלת ויצא מהבית. נעלתי את הדלת למקרה שהוא ירצה לחזור ומיד חייגתי לדוברת.
"תגידי לי את שפוייה בכלל?!" התפרצתי.
"נונה מה יש מה קרה?" היא שאלה, מבולבלת.
"את נתת לאנטון את הכתובת שלי דוב?! את משוגעת?!" נשמתי עמוק, מנסה להרגע, "הוא היה פה דוב. הגיע להתנצל. ולשקר" בלעתי רוק.
"חוצפן. יצא לי לדבר איתו אחרי שחזרתי, נפגשנו במועדון. הוא שמע ממישהו שהייתי אצלך וכל הערב פשוט שיגע אותי לתת לי את הכתובת שלך.. את מכירה אותי אני חלשה כשלוחצים עליי. סורי יאן לא חשבתי שהוא באמת יבוא." אמרה בטון מתנצל.
"אני כועסת. נדבר מחר" הודעתי לה וניתקתי.
אחרי שיחה ארוכה עם אותי מאשה ומשפחתה הלכתי לישון עם חיוך. אני צריכה ללכת לבקר אותם.
למחרת בבוקר קיבלתי הודעה שהצוות שלי נשאר לניתוחי לילה.
"היי בוקר טוב יאנצ'קה!" ניקול קפצה עליי בחיבוק כאילו לא התראינו שנים.
"בוקר טוב גם לך" חייכתי וחיבקתי אותה בתגובה.
"מוכנה למשמרת הארוכה שמחכה לנו היום?" היא שאלה בחיוך.
אני מתפלאת מהבחורה הזאת שכל הזמן שומרת על אופטימיות.
"בוקר טוב בנות, תהיו מוכנות עוד שעה מכניסים ניתוח" גילה עברה לידינו מגישה לנו קפה, "תהיו חזקות היום, ניתוחים ארוכים שמעתי" היא חייכה ברחמנות והמשיכה למשרדה.
נאנחתי. העבודה קשה, אבל מי עוד יעשה אותה חוץ מאיתנו. חייכתי אל ניקול ושנינו הלכנו לעבר חדרי הניתוח.
"בוקר טוב" שמעתי קול בס עמוק וצמרמורת חמימה התפשטה בגופי.
"בוקר טוב" עשיתי טעות והבטתי בעיניו.
שוב עיניו חודרות לנשמה ושואבות אותי לתוכן.
המשמרת הולכת להיות מאוד קשה היום.

***********
(זאת יאנה ד"א, תכירו>>)

הפרק הבא יצא רק ביום ראשון, עמכם הסליחה אבל חג. :) :) :)
אוהבת המון! חג שמח!

MissL . עקוב אחר MissL
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
MissL .
שדים פרק 7
שדים פרק 7
מאת: MissL .
שדים פרק 12
שדים פרק 12
מאת: MissL .
שדים פרק 6
שדים פרק 6
מאת: MissL .
שדים פרק 10
שדים פרק 10
מאת: MissL .
דרמה
חיים שלי, חוקים שלי!
חיים שלי, חוקים שלי!
מאת: V D
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: עד הפעם הבאה
המדורגים ביותר
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגירה
אידיוט שמסרב להמשיך הלאה
אידיוט שמסרב להמשיך הלאה
מאת: Kipod Kipod
גם לי מותר
גם לי מותר
מאת: Anonimit Anonimit
"כאן גרים בכיף אני והחסרונות שלי."
"כאן גרים בכיף אני והחסרונות שלי."
מאת: SAHAR ..
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni Nassi