כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 4

קורה שמתאהבים - פרק 22 ואחרון❤

היא הייתה הדבר הכי יפה בעולם ככה, במצב המוזר הזה.

~ליאור~

חיפשתי אותה כל הערב, חיפשתי את העיניים שלה בכל בחורה שחלפה מולי עם בושם מתוק שהזכיר לי קצת אותה.
היא עמדה בטור הימני שממול לחופה, יכולתי לראות כמה לא נוח לה עם הנעלי עקב הכחולות שלה, שתאמו לשמלה, ובאופן די מוזר הדגישו את העיניים החומות שלה.
היא חייכה והייתה קשובה לכל הברכות שהרב בירך את נוי ובן, יכולתי לראות שהיא ממש עוצרת את עצמה מלבכות.
אבל זה לא עזר לה כי קצת לפני סוף הברכות כמה דמעות זלגו מעיניה. היא מחתה אותן וחייכה חיוך יותר רחב.
וכאב לי שאני לא לידה עכשיו, מחזיק לה את היד ומנשק את השביל שהדמעות יצרו, מחבק אותה מאחורה ולוחש לה כמה שאני אוהב אותה, מתגעגע אליה, ורוצה אותה איתי במיטה.
ואז קלטתי שהיא מביטה בי, אבל לא הצלחתי לקלוט את הרגש מפניה, פני פוקר.
המשכתי להסתכל עליה, והיא שברה את החיבור קודם והסתובבה למור שזרקה לה איזו מילה על כך שבן עומד לשבור את הכוס.
והן התחילו לצחוק והתקרבו לחופה, לקבל ברכה.
אז עליתי גם אני אחריהן, בן בירך אותי והקול שלו היה מלא ברגש שבקושי סיים משפט כמו שצריך, ערבוב של מילים שיצרו ברכה שריגשה אותי יותר מכל דבר שהוא אמר לי אי פעם.
"אמן" אמרתי והתכוונתי לזה מכל הלב.
מתפלל בפנים רק למשהו אחד שיקרה...

*********************************************************

חיפשתי אותה כל הערב, חיפשתי את העיניים שלה בכל בחורה שחלפה מולי עם בושם מתוק שהזכיר לי קצת אותה.
שתיתי קצת כדי לערפל את החושים שמהבוקר מציקים לי, היא הייתה לידי לאורך כל היום וזה היה קשה.
כמה בחורות חלפו על פניי, מצחקקות, מפלרטטות אבל אף אחת מהן לא הייתה אוראל.
עברתי בין השולחנות שידעתי שהיא אמורה להיות, והיא לא הייתה שם,
חיפשתי בכל הרחבה, והיא לא הייתה שם,
חיפשתי בכניסה איפה שהגישו את המתאבנים והשטויות, והיא לא הייתה שם,
חיפשתי גם בכניסה לאולם, איפה שהציבו את הבלונים בצורת האותיות של השמות של בן ונוי, אבל היא לא הייתה שם.
"מחפש מישהו?" שמעתי אותה ולקח לי כמה שניות להבין איפה היא נמצאת.
היא ישבה על נדנדה ארוכה ליד העץ הגדול שבכניסה, הוא היה די מוסתר והבנתי שהיא כנראה ראתה אותי הולך וחוזר כמה פעמים.
"לא, סתם רציתי לצאת לעשן" פלטתי,
היא התרוממה מהנדנדה והתקרבה אליי, שאפתי את הריח של הבושם שלה ונזכרתי כמה הוא מיוחד עליה, ואיך בכלל יכולתי לחשוב שבשמים אחרים מזכירים לי אותה. יש לה ריח מיוחד.
היא נעצרה מולי, וראיתי בעיניה כמה היא מתלבטת אם לומר משהו או לא, אני מכיר את התנועות גוף שלה, ואיך העיניים שלה לא ממוקדות כשהיא חושבת על כמה דברים בו זמנית.
"טוב" היא לבסוף אמרה "תהנה" והסתובבה להיכנס בחזרה לאולם.

**********************************************************

אחרי שנרגעתי כמה דקות בחוץ נכנסתי לאולם, לשמח את בן ולהיות איתו. את הצרות של החיים האישיים שלי אני יכול לפתור בזמן אחר.
כמה טעיתי שחשבתי שאני יכול לעשות את זה, כי ברגע שראיתי את כפיר שולח ידיים אל אוראל וגורר אותה לרקוד איתו, בערתי. בערתי מכעס.
זה חירפן אותי, איך שהוא היה מתקרב אליה, לוחש לה דברים באוזן, הוא לא יכול לשמור את הידיים שלו לעצמו?
"אחי, מה נסגר?" הוא הביט בי וקלטתי שאני לופת את היד שלו. בחוזקה.
אוראל הביטה בי בהלם "ליאור, זה ממש לא לעניין. זה לא המקום והזמן" היא לחשה בכעס וראיתי שכמה אנשים בהו בי.
"איך את יכולה לעשות את זה?" מלמלתי והתרחקתי. סאמק עם כל זה. לא מתכוון להישאר פה ולראות את שניהם מול העיניים שלי.
יצאתי במהירות מהאולם ושמעתי אותה הולכת אחריי עם העקבים שלה, היא לא דיברה, רק המשיכה ללכת כמה שיותר מהר להשיג אותי.
היא לא קראה לי, היא לא אמרה לי לעצור, היא רק הלכה אחריי. ניסיתי ללכת לאט יותר שתוכל להשיג אותי, אבל לא רציתי שזה יהיה שקוף מידי.
כשבאתי לפתוח את הדלת של הרכב, הרגשתי את הנעל מכה בי בגב.
הסתובבתי אליה
"מה את עושה?"
היא עמדה מולי, מחזיקה בחלק מהשמלה שלה, רגל אחת יחפה ורגל שנייה עם העקב.
היא הייתה הדבר הכי יפה בעולם ככה, במצב המוזר הזה.
"אתה לא עוצר, אתה לא מחכה לי" היא אמרה ושמעתי שהיא מתכוונת למשהו אחר לגמרי.
"אני ניסיתי ללכת לאט יותר בשבילך" לחשתי,
"למה אתה גורם לי לבוא אלייך? למה אתה לא עוצר בשבילי? למה אתה לא מביט אחורה ומדבר איתי? למה אתה חושב שאתה יודע מה טוב בשבילי? למה זה מרגיש שרק אני סובלת?"
הדמעות לא איחרו להגיע, היא לא ניסתה לעצור אותן.
ואני מבין אותה.

************************************************************

~אוראל~

הוא לא ענה, הוא התכופף מעט והרים את הנעל שזרקתי אליו ובא לכיווני. הוא כרע ברך והכניס את הרגל שלי בחזרה לנעל. אבל הוא לא התרומם בחזרה.
"אני מצטער" הוא לחש
ושמעתי את הקול שלו, ידעתי שהוא בוכה.
התכופפתי אליו ומשכתי אותו שיחזור לעמוד, הוא לא הביט בי.
"אתה יכול לדבר אליי? אתה יכול לומר לי מה חשבת? אתה יכול קצת לעזור? כי אני לא יכולה לעשות את הכל בקשר הזה. אני לא יכולה להיות עם מישהו שלא נלחם עליי, וכבר היינו בסרט הזה בפעם הקודמת שנפרדנו. אם אתה לא יכול להילחם עליי ולהיות איתי, אני אמצא מישהו אחר שיעשה את זה"
המשפט האחרון שרף לי בגרון, המועקה שהייתה תקועה לי לא השתחררה.
אולי הוא באמת יוותר.
"אני בחיים לא אעזוב אותך יותר" הוא הרים את העיניים הירוקות שלו אליי "אני אוהב אותך יותר מכל דבר בחיים שלי"
"זה לא נראה ככה" קטעתי אותו, לא מוכנה שהוא יחשוב שבכזו קלות אני אוותר לו על כל התקופה האיומה שעברה עליי.
"אתה יודע איך הרגשתי? אתה יודע כמה פעמים חשבתי שאולי הכל היה שקר? שאולי רק רצית לשכב איתי וראית בי כאתגר? אתה יודע מה זה היה עבורי להתעורר כל יום בבית חולים כשאני שבר כלי? כאב לי פיזית, אבל כאב לי יותר נפשית, כאב לי בגללך"
הדמעות שלי שרפו על הלחיים, הגרון כמעט ולא נתן לי להמשיך ולדבר, הקור שהיה בחוץ חדר לי לעצמות. די, אני לא יכולה להמשיך ככה.
"את יודעת שאני לא ישן כבר חודשים? את יודעת מה הזיכרון שלי מהתאונה? זה היה הרגע שהבנתי שאת מחליקה לי מהידיים, הרגע הזה שהבטת בי בפחד דרך הקסדה ועד הרגע שלא ראיתי אותך יותר... ובבית חולים כשנכנסתי לחדר שלך וראיתי את היד שלך, והרגל, וכל השריטות והצלקות שישארו חרוטים בגוף שלך בגללי... לא יכולתי לעמוד בזה... כאב לי יותר מידי, פחדתי שתשנאי אותי על זה"
"על מה אתה מדבר!" צעקתי עליו, כי לא יכולתי לשמוע את זה, כאב לי והבנתי שכואב לו כמעט כמוני, ואולי... שנינו כואבים ביחד.
"אתה לא נתת לי את האפשרות לראות אותך! לדעת שאתה בסדר! לא דיברת איתי פשוט הלכת!
למה אתה כזה אגואיסט?!"
"חשבתי רק עלייך באותו הרגע אוראל" הוא לחש בקול רועד "חשבתי שאיבדתי אותך, ולא יכולתי להתמודד עם זה... לא יכולתי להתמודד עם האשמה, עם עצמי"
"היית צריך לנסות ולדבר איתי, זו לא הדרך"
"אני יודע ואני אצטער על זה כל החיים שלי" הוא הסתובב והתקרב לדלת של המכונית,
"אתה שוב תגרום לי לבוא אלייך?" שאלתי, ועצמתי עיניים כי לא יכולתי להביט בו הולך ממני שוב.
"לא..." שמעתי את הקול שלו מתקרב אליי "אנחנו ניפגש מעתה באמצע"
הרגשתי שהוא מניח עליי מעיל, כשפקחתי את העיניים ראיתי שזה המעיל שהוא קנה לי בשביל הנסיעות איתו באופנוע.
הוא אחז בפניי עם שתי ידיו, רועד כמוני, "אני אוהב אותך אוראל, אני בחיים לא אגרום לך לסבל כזה יותר, אני נשבע... אני רוצה רק שתהיי מאושרת, אני רוצה שנהיה מאושרים"
הוא לקח נשימה עמוקה והעיניים הירוקות שלו ברקו, מדמעות או מרגש.. אולי שניהם ביחד "אני אוהב אותך"
"אני לא נותנת הזדמנות שלישית ליאור, זו הפעם האחרונה"
"זו הפעם היחידה שאני צריך, זה כל מה שאני צריך " הוא לחש לי כשהשפתיים שלו קרובות לשלי
"אני אוהבת אותך" אמרתי לו והתקרבתי אליו להשלים את הנשיקה.
הנסיעה בסוף החתונה לדירה הייתה מתוחה לגמרי, ישבנו שנינו אחד ליד השני, ורק השירים מהרדיו מתנגנים ברקע.
כשהגענו לדירה שלו הוא עזר לי לצאת מהרכב, נכנסנו אליו והוא ישר הלך למטבח והרתיח מים לשתות.
לא הספקתי להתיישב על הספה וראיתי אותו מביט בי מהמטבח. חיוך קטן עלה על שפתיו והחזרתי לו אחד משלי.
הוא התקרב אליי במהירות והידיים שלו עטפו אותי בעוצמה שהייתה חסרה לי, השפתיים התנגשו ואני בטוחה ששנינו הרגשנו את הרעב הזה ואת התשוקה שהייתה חסרה כל הזמן הזה, כי בין החיבוקים והנשיקות האלו לא הפסקנו לצחוק. יש לנו הרבה מה להשלים.
הוא הפשיט אותי מהשמלה והוריד לי את העקבים, אני פשטתי לו את החולצה המכופתרת והמכנסיים והוא נלחם עם הנעליים והעיף אותן במהירות, גורר אותי למיטה ונשכב מעליי.
הוא נגע בי בכל המקומות העמוקים ביותר, חשף אותי בנקודות הכי רגישות והרגיע אותי עם עוד נשיקות עדינות.
העדינות התחלפה לה לאיטה בצורך קשה וחזק שבסוף התמוטטנו שנינו, בקושי יכולים לדבר.
נשכבנו שנינו על הגב, מתנשמים ומתנשפים, בקצב שונה עד שנרגענו לאט, והוא הוציא ג'וינט אחרון ללילה הזה.
הבטתי בעיניים שלו בין שאיפה אחת לשנייה "אני אוהבת אותך"
"אני אוהב אותך יותר"
חיוך, נשיקה אחרונה, ומחשבות שרצו לי בראש על המשפט שנוי פעם אמרה לי
"ואת יודעת אוראל? לפעמים זה קורה, בלי שליטה, בלי קשר לשום דבר בחיים...
לפעמים קורה שמתאהבים"

**************************************************************

אז אני חושבת שזה יהיה הפרק האחרון של הסיפור:)
לא מוצאת לנכון למתוח אותו עוד...
אשמח לשמוע את דעתכם כמו תמיד, מקווה שאהבתם את הפרק ואת הסיפור בכללי❤
מאחלת לכולם חורף נעים וחמים, עם הרבה אהבה.
וכמובן סעו בזהירות❤

כבר חושבת על הסיפור הבא, אז מקווה שתרצו לקרוא גם אותו:)
תודה לכולם באמת על התגובות והפרגון, זה לא ברור מאליו אף פעם.
אוהבת המון❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

someone else עקוב אחר someone
שמור סיפור
לסיפור זה 31 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Mey 10
Mey 10
הדמעות לא הפסיקו לרדת.
את מרגשת ביותר. 10/10!
הגב
דווח
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
Eden Ifrah
Eden Ifrah
לא הפסקתי לבכות. הכי דיבר אלי בעולם ! סיפור מדהים ♥️❗️
הגב
דווח
טען עוד 58 תגובות
כותבי החודש בספרייה
someone else
חבר שלי נכה רגשית
חבר שלי נכה רגשית
מאת: someone else
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
"אם זה כואב לך, את יכולה לבכות"
"אם זה כואב לך, את יכולה לבכות"
מאת: someone else
נוסעת לצד השני של העולם
נוסעת לצד השני של העולם
מאת: someone else
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
צבעי יסוד
צבעי יסוד
מאת: Feelings .
רעידת אדמה 2
רעידת אדמה 2
מאת: שיר פיליבה
אהבה שאינה תלויה בדבר.
אהבה שאינה תלויה בדבר.
מאת: ???? ?? ??? ???
love and dolphins
love and dolphins
מאת: אביטל סיאני
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer