כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
5

הנסיך הקטן (צלקת)

הפרק השלושה עשר בסיפור האהבה, שמבוסס על מקרה אמיתי.

אף אחד לא אישר הגעה.
החתול של רונית נדרס, לכן אהובה נסעה עמה לוטרינר. אליהו חייב להישאר עד מאוחר בעבודה עם אביה כדי לסגור את העניין של ראיונות העבודה.
רק דניאל לא החזיר לי תשובה.
החלטתי להזמין אותו באופן אישי.
"היי דניאל, מה שלומך?"
"הכל טוב, מה איתך? מי מגיע בסוף למפגש?"
'אתה. בבקשה!', צעקתי לו דרך מחשבותיי.
"בינתיים אף אחד... רוצה להיפגש בכל מקרה? זו מסעדה ממש טובה, בעיר העתיקה."
"וואלה, למה לא? אני דווקא אשמח לצאת קצת."
אני שותה את הצרחות שלי חזרה פנימה. מקווה שלא איחנק, אחרי הכל זו הזדמנות שאסור לי לפספס.
"מהמם! ניפגש בחמש בקניון שמול המרכזית?"
"סגור.", ענה וניתק.

רצתי למראה שבחדר המקלחת. הבטתי לתוך עיני התה שלי והסתנוורתי מהבזקן הנוצץ.
זה דייט? זו סתם פגישת עבודה? שנינו לא ידענו. בינתיים נשאר לי לסיים להבין מה מתוך הערימה שפיזרתי אבחר ללבוש.
כחול, ברור. לפני כמה ימים קניתי סריג לבן יפיפה עם דוגמה של מטוס, זה בטוח יתאים עם הז'קט הכחול שיש לי מאז התיכון.
'אני יפה!', הצהרתי לעצמי. סוף סוף השגתי הזדמנות לצוד את האיל שלי, להתחמם מנשימותיו, כשאקשיב לפעימות ליבו.

הקדמתי בשלוש וחצי דקות. התחנה המרכזית מפוצצת באנשים. מקווה שזה הדבר היחיד שיפוצץ אותה היום. זה הוא?
"דניאל!" קראתי לעברו. הוא התקדם במהרה ועטף אותי בחיבוקו. רטטתי. הריח שלו מכניע את הרגליים שלי, נושא אותי למקומות רחוקים.
"מה קורה? שנלך לקניון?" שאלתי. הוא חייך והשיב בהסכמה: "כן."
שמתי לב שהוא קצת מתוח, לא רגוע. הוא מחפש אחר משהו, לא יוצר קשר עין ממושך. אולי הוא מנסה להגדיר בראשו מה מטרת הפגישה? או שמשהו אחר מטריד אותו? השתוקקתי להרגיע אותו בליטופי, ולשאול. הדפתי את עצמי.
אחרי שיטוט קל בין קומות הקניון החלטנו לשבת ליד בניין העירייה, על אחד הספסלים. השמיים בישרו על תחילת הסרט, כאילו עמעמו אורותיהם כדי שנוכל להתרכז במתרחש מטרים אחדים מאיתנו. היה קריר, לכן ישבנו די קרובים. לא היו הרבה אנשים מסביב, רק כמה יונים כמו תמיד.
"ספר לי קצת עלייך." פלטתי אחרי מסע שכנועים. הוא סיפר לי מה הוא עושה בצבא. התפלאתי, חשבתי שהוא מבוגר יותר. "אני משרת כחובש בבסיס לא רחוק, ומתמחה בחברה כחלק מתוכנית לקידום תעסוקה. בעיקרון אני כבר אחרי גיל שחרור אבל לקחתי חלק שנתיים במכינה דתית בצפון, איפה שגדלתי."
העובדה שהיה במכינה דתית סקרנה אותי ומשכה אותי אליו אפילו יותר. הדהים אותי לגלות שהוא קרוב לעולם שלי. הרי חזרתי בתשובה בילדותי. "זה ממש מקסים ואמיץ מצדך, לחזור בתשובה בגיל כל כך צעיר. זה לא קל להיכנס לעולם הזה בתוך משפחה חילונית. אני חוויתי את הסיפור ההפוך." הקול שלו מרתק. נצרתי במוחי כל מילה שלו. בכל פעם ששאל לגביי, השבתי בקצרה פרטים טכניים וסובבתי את השיחה בחזרה אליו. דיברנו על חלומות. הוא חולם לטייל בעולם, ליהנות, אבל אחר כך ללמוד, כנראה רפואה. הו איל שלי, צעיר ובועט. הוא נראה מסוקרן בי יותר מתמיד. סיפרתי שנולדתי לעולם המוזיקה, שהוא חלק ממני לנצח. תמיד אעסוק במוזיקה, אך לא כקריירה. שיתפתי ששאיפותיי הן לעסוק בחינוך. הוא מבין אותי, מעודד אותי ללכת אחר החלומות שלי.

אחרי זמן מה כבר נעשה חשוך, והקור הפציר בנו להיכנס למקום חמים.
"אתה רעב?", שאלתי בתקווה.
הוא צחקק במבוכה: "האמת שכן, אני בונה על הארוחה הזו."
התחלנו לצעוד אל עבר העיר העתיקה שבמרחק עשר דקות מפה בערך. האמת שלא ידעתי את הדרך במדויק, אבל המחשבה ללכת לאיבוד בשדות הזהובים, לקפץ בין השיבולים, כשהוא מוביל אותי בריחו הממכר ומקשט את העולם בקרניו האצילות, צדה אותי. רציתי להיות לידו.
בדרך שאלתי כמה אנשים היכן המקום, בזמן שהוא קנה טבק לגלגול הסיגריות. תמיד נרתעתי מסיגריות, אך נמשכתי בחוזקה לאנשים מעשנים. זה עצבן אותי שהוא הורס ככה את הבריאות שלו, אבל במובן מסוים זה משך אותי.
השיחה זרמה, והזדמן לנו לדבר על אנשים משמעותיים בחיינו. רציתי לספר לו שהוא אדם משמעותי עבורי, אבל חששתי. הוא סיפר לי על אדם שהכיר בזמן שגר בתל אביב.
"איפה אתה גר עכשיו?", הסתקרנתי.
"פה בעיר, בדירה יחד עם שותפים.", השיב בקצרה.
"ואיפה המשפחה שלך?", תהיתי לעצמי.
"אני חייל בודד... זה מסובך."
לא ידעתי אם להמשיך לדבר על הנושא. היה ניכר שהשיחה מסבה לו עצב. לא רציתי להכאיב לו, למרות שהסקרנות בי צפה ושטפה את קו המחשבה שלי. אחרי הכל, בכולנו יש צלקת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

baby blue עקוב אחר baby
שמור סיפור
לסיפור זה 13 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Sigal Kovalsky
Sigal Kovalsky
מדהים שאתה גם כותב וגם משורר אגב
הגב
דווח
Sigal Kovalsky
Sigal Kovalsky
האמת היא שלא קראתי את כל הפרקים ברצף, אבל אני מתרשמת לטובה. הכתיבה היא לא של נער בן 17 אחרי הכל... מדהים
הגב
דווח
baby blue
baby blue
♥♥♥
הגב
דווח
טען עוד 20 תגובות
כותבי החודש בספרייה
baby blue
תלתלים (שאיפה)
תלתלים (שאיפה)
מאת: baby blue
תומר.
תומר.
מאת: baby blue
אחותי
אחותי
מאת: baby blue
נוהגים.
נוהגים.
מאת: baby blue
דרמה
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
סיפורים אחרונים
האגם של האנשים הבודדים
האגם של האנשים הבודדים
מאת: Vera Vero
אהבה מוזרה
אהבה מוזרה
מאת: בת שבע מועלמי
תקועה- פרק 38
תקועה- פרק 38
מאת: Lee B
משחקי אהבה
משחקי אהבה
מאת: שיר פיליבה
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף