כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

שחרר אותי פרק 2

חסר לי החיבוק שלה, החום שלה, הנשיקות הנעימות שלה. כל כך כואב לי שזה כבר לא הגיוני. אני מרגיש שמישהו שורף את הלב של כל פעם קצת, לא בבת אחת, כדי שהכאב יהיה ארוך וקשה פי שניים.

2:22 יום רביעי, 3 באוקטובר
כבר שלושה חודשים שאני ומיקה לא מדברים.
ואני יכול להגיד שאלו היו השלושה חודשים הכי קשים בחיים שלי.
חסר לי החיבוק שלה, החום שלה, הנשיקות הנעימות שלה. כל כך כואב לי שזה כבר לא הגיוני. אני מרגיש שמישהו שורף את הלב של כל פעם קצת, לא בבת אחת, כדי שהכאב יהיה ארוך וקשה פי שניים.
ניסיתי להתגבר עליה בהמון דרכים. ואני מודה, לא כולם היו הכי טובות שיש.
שיחקתי בבנות אחרות רק כדי להתעלם ללילה אחד מהכאב של הפרידה שלנו.
אז כן, הייתי מאושר, אבל זאת הייתה אשליה. זה לא אושר באמת. זה אושר רגעי.
באיזשהו שלב הבנתי שלשבור לבנות אחרות את הלב, רק כי שלי שבור לא יעזור לי בשום דבר. אז הפסקתי עם זה.
לא יכולתי לסבול את זה שאני לא מצליח להירדם בגללה, את זה שהימים שלי נהפכו ללילות והלילות לימים.
את זה שהחיים שלי נהרסו מרוב כאב וחולשה.
והכי מצחיק, זה שזאת אשמתי. כי אני עזבתי אותה. אני הרסתי אותה, אני שברתי אותה.
זה כל כך לא מגיע לה, היא מיוחדת. היא הכי מיוחדת שיצא לי לפגוש.
אני שונא את עצמי כל יום מחדש על זה, על זה שהייתי כזה בן זונה אליה.
ושוב, כמו כל יום בזמן האחרון, היא עולה לי למחשבות. גומרת אותי המחשבה שהיא אולי ישנה כרגע עם מישהו אחר. מישהו שמחבק ומלטף אותה. שהיא ישנה לו על החזה והוא נהנה רק מלהסתכל עליה. כמו שאני הייתי נהנה.
אני כל כך רוצה לדבר איתה, לשמוע איך היא... אולי כדאי לשלוח הודעה? לא לא.. האגו שלי גדול מידי..
שוב הקרב היומיומי בין הלב לראש. ושוב הראש מנצח.
הכרית שלי כבר ספוגה מים והראש שלי זועק למנוחה נורמלית. משהו שהגוף שלי לא קיבל המון זמן.
אני מכריח את עצמי לקום להביא את הטלפון ולהיכנס לפרופיל שלה.
היא שינתה את התמונה שלה. היא שינתה לתמונה חדשה שבה לא רואים את הפנים היפות שלה.
אני זוכר איך היא הייתה אומרת לי שהיא שונאת את איך שהיא נראית, ואני כל פעם מחדש חשבתי איך אפשר לשנוא את עצמך שאת כזאת יפה.
לעומת התמונה שהשתנתה הסטטוס נשאר אותו הדבר. "עדיף להיות שנוא על מה שאתה מאשר להיות נאהב על מה שאתה לא" טוב נו, היא תמיד הייתה עמוקה.
היא מחוברת. הלב שלי נעצר. ואני מכריח את עצמי לשלוח לה הודעה.
"היי מיק.." לא לא. אני מוחק מיד. מה "היי מיק", אני לא חברה שלה.
"מיקה שלי אני.." אני מוחק גם את זה.
אני מחליט לצאת הכי מפגר ולשלוח "ערה?"
כי אן לי משהו טוב יותר לשלוח לה אחריי שפגעתי בה כמו שפגעתי.
אני מתלבט עם עצמי שעות אם לשלוח את זה או לא. בסוף אני שולח. מתנתק מהר וממשיך לבכות כמו ילד קטן לתוך הכרית הרטובה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

LiHi C עקוב אחר LiHi
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
נטלי סרור
נטלי סרור
סיפור אמיתי?
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
הירח משקר
הירח משקר
מאת: ג׳ייה הרועה
הילד ההוא
הילד ההוא
מאת: Johnny Walker
ההתנגשות הסופית חלק 21
ההתנגשות הסופית חלק 21
מאת: Miss D
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz