כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

למה דווקא היא? - פרק 5

״אדידס.. אני חייב לרדת בתחנה הקרובה, תביא שנייה את הפלאפון שלך״. לקחתי אותו והתקשרתי אליי. ״זהו אדידס, עכשיו לא תוכלי להתחמק ממני״ חייכתי והתחלתי לצעוד לכיוון הדלת. ״רותם!״ אדידס פתאום צעקה. ״קוראים לי רותם״. ״דקל..״ החזרתי לה וירדתי מהרכבת. פתאום לא היה אכפת לי מהריתוק או מהחום או מאורנית שבטח תצרח עליי שוב. פגשתי שוב את אדידס, בעצם את רותם. גאון מי שהמציא את אדידס, בעצם את רותם.

26.6.2013
22:27
סינימה סיטי גלילות

תכף נגמר הסרט. הראש שלי עסוק כל הזמן איך לנשק אותה, מתי לנשק אותה ואם כדאי בכלל לנשק אותה. אנחנו יוצאים כבר שבוע, הכי כיף לי איתה בעולם, אבל אני מפחד שזה לא מרגיש ככה אצלה. אני מפחד שאם אני אתקרב אליה, היא תתרחק ואני ארגיש אבוד. אני מפחד שהיא רואה אותי בצורה אחרת ממה שאני רואה אותנו, אבל הכי אני מפחד שסוף שמח יש רק בסרטים, שבמציאות, בטח בשלי אין סיכוי להתפחות רומנטית בעלילה ביני לבין שקד.

שיט! הסרט נגמר. כמובן בנשיקה מרגשת על רקע נוף פסטורלי, איזו הפתעה! ‪אידיוט מי שהמציא האפי-הנד בסרטים. הכתוביות מתחילות להופיע על המסך והפרפרים ממשיכים לטייל בלב. אנחנו יוצאים לאט לכיוון היציאה, מנפצים בדרך חתיכות פופקורן שנדבק לסולייה. אני מנסה לברוח מהפחד שתכף אצטרך לעשות את הצעד הראשון, ולקוות שהיא תרצה שנמשיך לרקוד ביחד. ״סרט ממש טוב הא?״ שאלתי שוב, בפעם החמישית בערך. הראש לא היה מסוגל לחשוב על משהו אחר. רק תיכננתי כל הזמן מה יקרה ומתי, כשנגיע אליה הביתה? תוך כדי שאנחנו הולכים ברגל? לשים שירים מהפלאפון ברקע? להגיד משהו לפני? אימאלה! אידיוט מי שהמציא את האהבות בגיל 17. הכל תמיד כזה מסובך. ״דקל? ״ שקד קטעה את המחשבות שלי פתאום. ״אני שמחה שיצא לי להכיר אותך״ היא חייכה. ״עשיתי משהו מיוחד?״ ניסיתי לסחוט ממנה קצת מחמאות. ״לא, אתה פשוט מיוחד בעצמך״. אלוהים כנראה שמע את המחשבות שלי ואירגן לי את הרגע המושלם לנשיקה. זהו! הכל מוכן. רק לקרב את השפתיים שלי אליה. ״שקד? תודה על הסרט היום. היה אחלה סרט״ אידיוט! זה מה שאני! ברחתי שוב לדבר על הסרט המעפן הזה שישבנו בו לבד באולם מרוב שהוא מרדים. ״יש לי שאלה דקל״ הטון שלה הפך להיות חסר סבלנות קצת. ״אתה מתכוון לנשק אותי כבר או שאני אמשיך להאריך את הדרך עד שזה יקרה?״. הלחיים התחילו להסמיק, העיניים נצצו קצת, והשפתיים? קפאו. ״האמממ, מה?״ עניתי מובך. ״אוי דקל, אתה פשוט משהו מיוחד!״ היא אמרה רגע לפני שנישקה אותי במשך דקות ארוכות. ״פעם אחרונה שאני זאת שמנשקת אותך! דיר באלק!״ היא תקפה וחזרה לנשק אותי. גאון מי שהמציא האפי-הנד במציאות.

**

24.12.2015
8:47
תחנת רכבת סבידור מרכז

סעמק. החיים שלי בזבל. לא רק שחם לי, לא רק שאורנית החליטה לתת לי שבוע ריתוק בגלל האיחורים שלי. לא רק שהתיק שהבאתי כבד פיצוצים, כל זה ואני עדיין מקווה לפגוש אותה. היום זה הניסיון האחרון. יש גבול כמה אני מסוגל להתעלל בעצמי. אם היום לא אפגוש אותה בתוך הרכבת, או בתחנה או לא משנה איפה לעזאזל, אז זה כבר לא יקרה אף פעם. אלוהים, יש לך צ׳אנס אחד להוכיח לי שאתה קיים. מה אכפת לך להפגיש בינינו? את הבלאגן של אחרי תשאיר לי. כרגע, רק תן לי לראות אותה עוד פעם אחת. תן לי לשאול אותה איך קוראים לה. אני כבר שבועיים מדבר עם שלו עליה וקורא לה ״אדידס״. פעמיים ראיתי אותה, פעמיים היא הייתה עם סווטצ׳ר שחור של אדידס. לא יצא לי להכיר את אדידס בכלל. אין לי מושג למה היא בכלל הייתה על הרכבת, לא בת כמה היא, לא איך קוראים לה, ואם בכלל אכפת לה ממני. האמת? שלא כל כך אכפת לי. אדידס הייתה מיוחדת. היא הצליחה לגרום לי לדפוק לעצמי את החיים ועדיין לחשוב שזה לטובתי. יאללה, אני עולה לרכבת. הזדמנות אחרונה אלוהים!

״דוקטור לק או וניליה?״ אני שומע פתאום קול מוכר בזמן שאני מנסה להבין מה זה עיר בירה אירופאית - 5 אותיות - מתחיל באות ב׳. ״שלום לך באמת!״ הרמתי את הראש וחייכתי אל אדידס. כן, גם הפעם היא לבשה סווטצ׳ר של אדידס, הפעם בצבע לבן. ״ואת מזמינה אותי לגלידה, אז את בוחרת את המקום, אני את הטעם״ צחקתי. אדידס התיישבה מולי, בינינו שולחן קטן ועיתון שפתוח על התשחץ. ״מה זה התיק הזה? אתה טס לחו״ל או משהו כזה?״. כן, ממש אורנית תיתן לי לקחת חופש מהתפקיד הכל כך חשוב שלי - מש״ק כלום ושום דבר. ״האמת שאת לא רוצה לשמוע את הסיפור המלא, את תחשבתי שאני פאתטי״. ״סיקרנת..״ היא סגרה את העיתון וסימנה לי להתחיל לספר. ״לפני הכל, אפשר לדעת רק איך קוראים לך? שלו מכור לנייקי, הוא שונא שאני קורא לך אדידס״. ״שלו? אדידס? מה?״ היא קימטה את הפנים כאילו היא מופתעת. שכחתי שהיא לא מכירה את הסיפור. ״אז ככה.. לפני שבועיים אחרי שראיתי אותך פעם ראשונה...״ דיברתי ודיברתי עד שכמעט פיספסתי את התחנה וכנראה גם החופש שלי מהבסיס בחודש הקרוב. ״אדידס.. אני חייב לרדת בתחנה הקרובה, תביא שנייה את הפלאפון שלך״. לקחתי אותו והתקשרתי אליי. ״זהו אדידס, עכשיו לא תוכלי להתחמק ממני״ חייכתי והתחלתי לצעוד לכיוון הדלת. ״רותם!״ אדידס פתאום צעקה. ״קוראים לי רותם״. ״דקל..״ החזרתי לה וירדתי מהרכבת. פתאום לא היה אכפת לי מהריתוק או מהחום או מאורנית שבטח תצרח עליי שוב. פגשתי שוב את אדידס, בעצם את רותם. גאון מי שהמציא את אדידס, בעצם את רותם.

**

בפרק הבא:

26.6.2016
2:47
הבית של רותם

המסך היבהב פתאום. הרטט העיר אותי. רותם עדיין ישנה. הצצתי על המסך בעיניים חצי עצומות והתעוררתי סופית בבהלה. ״היי, התגעגעתי.״ המספר לא היה מזוהה, אבל הכרתי אותו. הכרתי אותו כל כך טוב. הלב התחיל לדפוק במהירות ובעוצמה, פחדתי שרותם תתעורר בגללו. פתחתי את הווטסאפ ושלחתי לשלו הודעה. ״סתמה, אתה לא מבין! שקד שלחה לי הודעה..״

*********
המשיכו לעקוב אחרי סימן שאלה!
אינסטגרם
האתר הרשמי

סימן שאלה! עקוב אחר סימן
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
איילה סבאג
איילה סבאג
היי לא כלכך הבנתי מה הולך פה
מיזאת שקד זאת האקסית?מיזאת רותם זאת ההיא שדקל פגש בתחנת רכבת?או החברה שיש לו עכשיו ואתה מי הוא נישק בסרט..?
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
סימן שאלה!
אני אוהב אותך, סליחה.
אני אוהב אותך, סליחה.
מאת: סימן שאלה!
Die לגזענות!
Die לגזענות!
מאת: סימן שאלה!
למה זה מגיע לי?
למה זה מגיע לי?
מאת: סימן שאלה!
פחדן
פחדן
מאת: סימן שאלה!
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer