להתאהב בך.. פרק 12:)
הבטתי בו. בחייל המועדף עליי. עיניו הטובות חייכו אליי. ראיתי שהוא דואג לי. הבטתי סביבי, מבינה שאנחנו לבד.
פקחתי את עיני, והבטתי סביבי. זיהיתי את המרפאה הצבאית.
ראשי קצת כאב.
הבטתי בשעון, השעה הייתה 4 לפנות בוקר.
ניסיתי לקום.
"אח.." מלמלתי.
הרגשתי כאבים בגופי.
ראיתי שרגלי חבושה בתחבושת דקה.
לפתע הרגשתי עיניים מביטות בי.
"היי.. איך את?" שמעתי קול גברי מוכר מכניסת החדר.
***
הבטתי בו.
בחייל המועדף עליי.
עיניו הטובות חייכו אליי.
ראיתי שהוא דואג לי. הבטתי סביבי, מבינה שאנחנו לבד.
הוא התקדם לעבר מיטתי, והתיישב בכיסא ליד, עם 2 כוסות בידו.
הוא הגיש לי כוס תה חמה, עם נענע, בדיוק כמו שאני אוהבת.
"תודה.." לחשתי. , עם חיוך קטן. מניחה אותה לידי. "מה קרה?"
"מצאנו אותך מעולפת על הרצפה, עם חבטות ומכות יבשות.. הרופא חבש לך את הרגל,
יש חשש לנקע.." הוא ענה, מוכן עם כל המידע הנדרש.
דמעה זלגה מעיני כשנזכרתי בשיחה עם אריאל אתמול.
תום לא היסס, וניגב אותה עם ידו.
"נועם, ביקשתי ממך שתשמרי על עצמך.." הוא אמר, מזכיר לי את השיחה איתו בחדר שלי לפני שבוע. "אני לא יכול לראות אותך ככה יותר.. מה קורה לך?"
"נפרדנו" לחשתי לו, בקול שבור.
הוא שתק, והניח את ידו על ידי.
"מצטער.." הוא לחש, וליטף את ידי עם אגודלו.
אהבתי את ההרגשה שהוא איתי. אהבתי את זה שהוא לידי. שהוא דואג לי.
שלחתי את ידי לפניו, וליטפתי את זיפיו. פניו היו משורטטות ויפהפיות.
הוא עצם את עיניו.
"נועם.. אל.." הוא לחש, מנסה לסמן לי לעצור.
"שש.." השתקתי אותו, והנחתי את אצבעותיי על שפתיו. מלטפת אותם בעדינות.
כל כך התגעגעתי להרגשה הזו.
הוא היה נראה תשוש ועייף, כנראה התנדב להישאר פה למקרה שאתעורר.
עיניו העייפות הביטו בי.
התקרבתי מעט עם ראשי אליו, והצמדתי את מצחי למצחו.
הוא המשיך להביט בי, לא מסיר את עיניו ממני, מנסה להבין מה אני עושה.
הוא יפהפיה, חשבתי בליבי.
אבל הוא לא אריאל..
הוא פשוט לא אריאל.
דמעה זלגה מעיני ונפלה על ברכו.
הוא הביט בה נופלת, ואז בי.
"את אוהבת אותו" הוא אמר, והתרחק ממני.
"אני לא" אמרתי בגסות, משקרת לעצמי.
הוא חייך אלי חיוך עצוב.
"אני מכיר את המבט הזה שלך בעיניים, נועם" הוא דיבר איתי בגלוי.
אני לא יכולה לאהוב אותו, למה הוא לא מבין? אני לא יכולה לאהוב בנאדם כזה.
רציתי להוכיח לו. רציתי להראות לו שהוא מדמיין. רציתי להוכיח לעצמי, שאני חופשייה.
קירבתי אותו אליי בפתאומיות, אוחזת בעורפו.
"אני לא אוהבת אותו" לחשתי, קרוב לאוזנו.
נשארנו בתנוחה הזו לכמה שניות.
לפתע הוא נצמד לצווארי והחל בנשיקות קטנות כמו סערה.
עובר במהירות למעלה, ומגיע קרוב לשפתיי.
הוא נעצר לשניונת, ובלי שהספקתי לשים לב שפתיו עלו על שלי. הוא טחב את לשונו במיומנות
לפי ונישק אותי בתשוקה שלא הכרתי. הוא ליטף את שערי, ונצמד אלי יותר ויותר.
לפתע ידו נשלחה לכיוון מותניי, ומיד עצרתי אותה עם ידי.
"תום.." התנשפתי בכבדות.
הרגשתי כמו בסצנה מסרט. הנשיקה הזו הייתה שונה משהכרתי, הוא נישק במיומנות ומקצוענות. לעומת הנשיקה עם אריאל, שהייתה נשיקה ראשונה טהורה, נשיקה איטית מלאה בעוצמה, בתשוקה מסוג אחר...
"אני מצטער נועם.. אני.." הוא אמר מתנשף גם הוא, עיניו קופצות ממקום למקום, מביטות סביב, מחפשות תשובה מספיק טובה.
הנחתי את ידי על ידו, מנסה להרגיע אותו ואת עצמי יחד.
"אני סתם אפס.." הוא מלמל. "כל הגברים סתם אפסים".
חייכתי. "סוף סוף יש לך משהו חכם להגיד.."
הוא חייך אליי.
"ו.. את אוהבת אותו" הוא הוסיף.
הוא הביט בי בעיניו הטובות.
לא ידעתי מה עובר עליי, ואיך אני מרגישה בדיוק אחרי הנשיקה הזו,
אבל בדבר אחד הייתי בטוחה..
הוא צודק.
הלב שלי שייך לאריאל..
לעזאזל.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
מושלם מידי :)