כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

חלום בלהות פרק שביעי-טרגדיה

פרק שביעי-טרגדיה

המשכתי לרוץ ונטע על גבי.
הסתובבנו ברחובות והזמן הרגיש כמו נצח.
"עשינו את זה נטע, יצאנו מזה" אמרתי לה.
"אל תעזוב אותי יותר, תבטיח לי מיכאל" אמרה לי נטע.
"אני מבטיח, נישאר ביחד תמיד" אמרתי לנטע.
לפתע, צל משונה יצא מהסמטה.
"תעצרו איפה שאתם!" צעק הקול הזה, שנשמע מוכר.
זה לא יכול להיות השוטר, ואולי, רוני?
"רוני, זה אני מיכאל" צעקתי.
"מיכאל?" שאל הקול.
זו הייתה רוני.
היא נראתה כולה מלוכלכת ותשושה.
"רוני!" צרחה נטע, הורדתי אותה לאט לרצפה.
"מיכאל, נטע, אתם בסדר!" אמרה וחיבקה אותנו.
"מה קרה לה ברגל? איפה הייתם?" שאלה רוני.
"זה סיפור ארוך, קודם תטפלי לה ברגל" אמרתי לה והתיישבתי.
בזמן שרוני טיפלה בפצע של נטע סיפרתי לה את מה שקרה לנו.
"אז השוטר שראיתי בבית החולים, אותו אחד שאתה ראית מחוץ לבניין שלך חטף אתכם? מסיבת אימה? למה אתה מתכוון? אני לא מבינה" שאלה רוני בבלבול.
"אמרתי לך שזה סיפור ארוך, מה שבטוח הוא שהפרופסור והשוטר קשורים למה שקרה לכולם, יש לי הרגשה כזו" אמרתי לרוני.
"איך אתה כל כך בטוח?" שאלה רוני.
"הרעש ההוא שפצע אותי והיה גם בבית החולים, הם יצרו אותו, הם אחראים לזה, משהו גדול יותר מתרחש כאן, ואנחנו נמצאים עמוק בתוכו" אמרתי לרוני בייאוש.
"תנוח, עברת הרבה, אני אמשיך לטפל בנטע" אמרה רוני.
נשכבתי על הרצפה ועצמתי את עיניי.
ערב הגיע לו, והחושך היה כבד.
התעוררתי עם אנרגיות חדשות לקראת מחר, יום חדש.
"איך הרגל של נטע?" שאלתי את רוני.
"זה סתם פצע קטן הכל בסדר היא תוכל ללכת ולרוץ אחרי מנוחה קטנה" אמרה רוני וחייכה.
"אתה יודע מיכאל, אני נזכרת עכשיו למה לא דיברנו תקופה ארוכה" אמרה לי רוני וחייכה.
"זה כבר לא חשוב, עכשיו אנחנו כאן אחד בשביל השני, מה שהיה היה" אמרתי לה.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה לדעת למה המשפחה שלנו התרחקה כל כך?" אמרה רוני וצחקה.
"גם ככה אין לנו משהו אחר לעשות, בואי נשמע" אמרתי לה וחייכתי.
"המשפחה פשוט התפרקה מאז שדוד אלברט נפטר, הוא היה תמיד זה שהצחיק את כולנו בארוחות" אמרה רוני.
"אני מתגעגע אליו ולבדיחות והסיפורים שהוא היה מספר" אמרתי ונזכרתי לרגע בעבר.
"היית ילד כל כך מתוק, תמיד מחייך וצוחק אבל תמיד היו לך בעיות להישאר בשולחן ליותר משתי דקות" אמרה רוני וצחקה.
"לא נכון, פעם אחת נשארתי חמש דקות רצופות" אמרתי והתחלתי להתפקע מצחוק.
"לרגע גרמת לי לשכוח שהעולם שלנו השתגע, הלוואי וכל זה היה חלום רע" אמרתי לרוני וחזרנו שוב לייאוש.
"אני הולך לישון, נצטרך כוחות לקראת מחר" אמרתי לרוני.
נטע כבר ישנה, שום רעש לא הפריע לה.
"לילה טוב" אמרה רוני.
"לילה טוב" אמרתי ונשכבתי על הרצפה.
הבוקר הגיע.
חיפשנו עוד אנשים ולא מצאנו כלום.
"אנחנו צריכים להישאר ביחד, הפעם אסור לנו להתפצל" אמרה רוני.
"מעניין אותי מה קרה למתי" אמרתי לרוני.
"נראה לכם שנמצא עוד ילדים?" שאלה נטע.
"בטח שנמצא, ותשחקו ביחד ויהיה כיף" אמרה רוני לנטע.
המשכנו ללכת.
"אתה יודע? תמיד רציתי ילדה קטנה" אמרה רוני.
"את עוד תזכי לגדל ילדה משלך, כשכל הבלאגן הזה ייפתר" אמרתי וחייכתי.
"מה זה?" שאלה נטע והתחילה להתרחק לכיוון אחר.
"נטע אמרנו שאסור לנו להתפצל!" אמרתי לה אבל היא לא הייתה שם, היא נעלמה.
"נטע! נטע! איפה את?" צעקתי וחיפשתי אותה.
לפתע נשמעה צרחה.
"מיכאל! הצילו!" צרחה נטע.
רצנו לכיוון הרעש, מישהו תפס את נטע, זה היה השוטר, ולידו היה הפרופסור.
מצוין, עד שהכל הסתדר לנו, עד שהצלחנו לברוח מהם הם מצאו אותנו, איך?
"אם אתם רוצים שהמוח של נטע יישאר בתוך הראש שלה ולא יתפזר כאן על הרצפה אתם תבואו איתי" אמר הפרופסור וכיוון אקדח לראש של נטע.
"נטע הכל יהיה בסדר, אל תבכי" אמרתי לה, ניסיתי להרגיע אותה.
בינתיים השוטר כיוון אלינו אקדח, אני הוצאתי את שלי וכיוונתי אליו חזרה.
"אנחנו נבוא איתכם, רק תשחררו את הילדה" אמרתי לפרופסור.
"אחרי הטריק הקטן שעשיתם לנו אני אחליט מה יקרה, לא אתם" אמר הפרופסור.
"בבקשה, היא רק ילדה" אמרתי לו.
"תירה בהם" אמר הפרופסור לשוטר.
השוטר ירה ופגע ברוני שנפלה על הרצפה.
"לא!" צרחתי ויריתי לשוטר בראש.
השוטר נפל ומת.
התחיל קרב יריות ביני לבין הפרופסור.
הוא העדיף לפגוע בי מאשר בנטע, הוא דחף אותה לרצפה והתחיל לירות לכיווני.
כשהבין שאין לו טעם לאבד גם את חייו הפרופסור החליט לברוח.
הוא התחיל לרוץ לכיוון רכב כלשהו.
"לא! אני לא אתן לך לצאת מזה!" צרחתי ורצתי אחריו.
הפרופסור הספיק להיכנס לרכב וברח, יריתי המון כדורים לכיוונו אבל הוא הצליח להתחמק.
זרקתי את האקדח, רצתי בחזרה לרוני, נטע הייתה בריאה ושלמה.
"רוני! רוני!" צרחתי אליה.
היא נפגעה בצוואר, דם נשטף לה מהגרון.
שמתי את שתי ידיי על הגרון שלה כדי לחסום את הדם.
"זה חסר טעם מיכאל, תן לי ללכת" אמרה רוני.
"אני אציל אותך רוני, אל תוותרי!" אמרתי ופרצתי בבכי.
"אתה אמיץ מיכאל, אבל זה הסוף" אמרה רוני ועיניה נעצמו.
הבכי חנק לי בגרון.
רוני איננה.
"לא! רוני! לא!" צרחתי וחיבקתי את הגופה שלה.
נטע ראתה אותה והחלה לצרוח.
"לא! אל תמותי רוני!" צרחה נטע ופרצה בבכי.
"נטע, זה כבר מאוחר מדי, היא איננה" אמרתי וחיבקתי אותה.
שנינו היינו מרוסקים, נשארנו לבדנו.
בינתיים הספיק הפרופסור לחזור למעבדה שלו.
הפרופסור נכנס לחדר צדדי והחל לדבר עם צללית של אדם שהסתתרה בצד השני של החדר.
"התוכנית מתנהלת כמו שרצית אדוני, הם לא חושדים בכלום" אמר הפרופסור לצל.
"מצוין, הגיע הזמן להעיר אותה" אמר הצל.
"אתה בטוח שזה לא מוקדם מדי?" שאל הפרופסור.
"עכשיו כשהשוטר מחוץ לתמונה אנחנו צריכים להכניס שחקנית חדשה לתוכנית שלנו" אמר הצל והראה לו משהו.
הפרופסר הנהן וניגש למכשיר הקשר שלו.
"תעירו בבקשה את הבחורה שאספנו, אחת מהרדומים" אמר הפרופסור במכשיר קשר לעבדיו.
בתא מספר 10, התא שליד התא שבו הייתה נטע נמצאת בחורה, שמה הוא דנה, בת הזוג שלי.
אם רק הייתי יודע לאיזה מצב מחורבן נכנסתי, אבל הייתי שקוע במוות של רוני.
דנה הייתה רדומה מאז אותו הבוקר של האסון, חשבתי שהיא מוגנת אבל טעיתי.
עבדיו של הפרופסור פתחו את התא, דנה פקחה את עיניה, דנה ערה עכשיו.
הם לקחו אותה אל האיש המסתורי.
"יש לי משימה בשבילך" אמר לה האיש המסתורי.
מה יקרה עכשיו כשדנה התעוררה?
איך היא הגיעה לידיהם של הפרופסור והאיש המסתורי?
- המשך יבוא -

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Shoval Lavid עקוב אחר Shoval
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Birdy Yosef
Birdy Yosef
הייתי רואה סדרה מבוססת על זה!
הגב
דווח
Shoval Lavid
Shoval Lavid
אתה תראה
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מדע בדיוני
ההוא מהעתיד
ההוא מהעתיד
מאת: אביהוא
קופסא מעץ
קופסא מעץ
מאת: Idan Shai
ג'וסוס והארלין קווינזל
ג'וסוס והארלין קווינזל
מאת: Eltchin's Emotions
הבאסה במסע בזמן / הנעלם הגלוי
הבאסה במסע בזמן / הנעלם הגלוי
מאת: Izo Meich
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D