כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

" את שלי לעד " - חלק שביעי

לאן הוא הלך?

באותו יום לא דיברתי כל כך עם איתי. היו לי מבחנים על הראש והוא ידע את זה. גם חזרות לאורך כל הלילה בתיאטרון ככה שלא יצא לנו לדבר בכלל.
הגעתי לבית בערך בשעה 22:00 בלילה ושלחתי לו הודעת לילה טוב שבטח אקבל עליה תשובה בבוקר.

התעוררתי וישר בדקתי את הטלפון שלי אבל שום הודעה מאיתי. הייתה לי מועקה בלב והרגשתי שמשהו מוזר קרה אבל לא באמת ידעתי מה..
התארגנתי כרגיל לבית הספר.. נסעתי ברכבת וכשירדתי בתחנה הקבועה שלי ראיתי את אדם מחכה לי עם קפה ומשהו בתוך שקית.
לא הבנתי בכלל מאיפה זה הגיע. עשיתי לו פרצוף והמשכתי להתקדם בית הספר. אדם רץ לפני וניסה להשיג אותי. הוא עמד מולי והגיש לי את הקפה. הדפתי את היד שלו לרצפה ובהיתי בו בפרצוף מופתע.
" אתה באמת חושב שקפה ואיזה קוראסון יגרמו לי לסלוח לך? ואם כן אתה חי בסרט. תעוף לי מהפנים לפני שאני צורחת." הפצרתי בו והמשכתי ללכת.
" עדן בבקשה.." שמעתי אותו צועק כמה מטרים טובים מאחורי. לא התייחסתי.
לאורך כל היום אדם ניסה לדבר איתי אבל יעל ומוריה לא נתנו לו להתקרב אלי בכלל. ובצדק. באיזה עולם הוא חושב שהוא חי שבו הוא לא מדבר איתי שלושה חודשים ואחר כך עוד דוחף אותי ופוגע בי הרבה יותר מפגיעה גופנית. הרגשתי שאיבדתי את אחד החברים הכי טובים שלי. אבל לא ייחסתי לזה חשיבות.
ככה עבר לו שבוע. אדם ניסה בכל יום לגשת אלי ולדבר איתי, להסביר את עצמו אבל לא נתתי לו. לא הגיע לו בכלל. באותו הזמן איתי לא ענה לאף אסמס או שיחה שלי. הגעתי אליו הביתה אפילו.
אמא שלו פתחה לי את הדלת עם דמעות בעיניים.
"רחל .. הכל בסדר?" חיבקתי אותה תוך כדי שהיא בוכה לי על החולצה.
" אני כבר לא יודעת. שבוע שלם שהוא לא פה. אני דואגת. הוא הקפיץ אותך לבית הספר ומאז לא ראיתי אותו." פתאום ראשה התרומם מולי ומבטה הפך לכועס. היא הלכה כמה צעדים אחורה עם ראש מזועזע. " הכל באשמתך. אני יודעת את זה. אם הוא לא היה מכיר אותך, הילד הקטן שלי עדיין היה פה. הכל באשמתך. ילדה קטנה ומסכנה". ככה היא הטיחה בי את כל העצב שיש לה מהיעלמות של איתי. והדמעות? יצאו כבר החוצה ממזמן. ברחתי מהבית של איתי והתחלתי לרוץ באמצע הרחוב. הדמעות הרטיבו את פני יחד עם הגשם. לא הצלחתי לראות כמעט כלום מה שגרם להתנגשות עם אדם, שהופיע משום מקום.
" מה אתה עושה כאן?" מנסה לנגב את הדמעות ולחמם את עצמי לאור מזג האוויר הנוראי שיש בחוץ.
" אני מצטער. לא רציתי שתיבהלי. אני אלך ואני אשמח אם תדברי איתי כשתוכלי." אדם הסתובב והלך לדרכו.
" טוב חכה. אדם. יש לך מזל שאני במצב רוח טוב. בערך.." התקדמתי חצי צעד לעבר אדם והחלטתי שאני כן רוצה לשמוע את הצד שלו. בכל זאת הוא החבר הכי טוב שלי ואני ממש צריכה תמיכה כרגע.
" אני רואה שאת במצב רוח טוב.. אני פה עם הרכב. רוצה ניסע לבית קפה שקט?"
הסכמתי והתחלנו ללכת לעבר הרכב שלו בשקט מופתי ואפשר להגיד שגם מביך.

בבית הקפה הזמנתי הפוך גדול כרגיל עם חלב סויה כי אני רגישה ללקטוז ואדם תמיד צחק עלי בקשר לזה וזרע לי מלח על הפצעים כי אני לא יכולה לאכול שוקולד אבל אני תמיד אוכלת כי שוקולד זה אהבה.
התיישבנו אחד מול השניה. הוא הדליק סיגריה וחיכך את גרונו והתחיל לספר לי את הסיפור.
" היו לי בעיות במשפחה ולפני שלושה חודשים הם החמירו. אחותי הקטנה חלתה במחלה ושני ההורים שלי נאצלו לעזוב את העבודה שלהם כדי לטפל בה. ככה שעד שהם התפטרו הייתי חייב להישאר בבית ולדאוג לאחותי. ביומיים הראשונים שנשארתי בבית היה לי קשה ממש. הרגשתי כלוא ובייביסיטר כי בתכלס היא אפילו לא אחותי האמיתית. היא מאומצת. קיבלנו אותה בגיל שנתיים. קוראים לה ירדן אם לא ידעת.
יום אחד רבתי ממש עם ההורים. שנמאס לי מזה. שאני מרגיש כמו אסיר. שלא יוצא לי אפילו להיות בטלפון ושאני רוצה לצאת מהבית אבל אסור כי לירדן יש טיפול. אסור כי ירדן לא יכולה להירדם. צריך להכין אוכל לירדן. הכל הפך להיות סביב ירדן ואפילו לא התייחסו אלי. רציתי את התשומת לב הזאת ממך אבל לך היה את איתי להתעסק בו.
בלילה לפני חודש יצאתי מהבית להיפגש עם חברים שהיו איתי ביסודי, שם הם דרדרו אותי לעישון וזה מה שהרגיע אותי עם ירדן. עישנתי סיגריה וטיפלתי בה כמו שבחיים זה לא קרה. זה הרגיע אותי. נתן לי להיכנס לבועה ואת החמש דקות שקט שאני צריך מכל המצב הזה. זה מה שהציל אותי אחרת אני באמת לא יודע מה היה קורה."
הוא סיפר את כל זה ולי בינתיים כאב הלב והרגשתי פספוס שאני לא באמת שם איתו. שלא הייתי שם בשבילו כשהוא היה צריך אותי כל כך. הנחתי את ידי מעל ידו וחייכתי אליו.
" אני באמת מבינה ואני מצטערת שלא הייתי שם בשבילך כשהיית צריך אותי. ואני יודעת שזה לא תירוץ אבל עכשיו אני כאן. מה שתצטרך. אבל... זה לא נתן לך אף לגיטימציה לדחוף אותי כאילו הייתי כלום ולפגוע בי ככה." לקחתי את ידי במהירות ונשענתי אחורה.
" אני יודע. אני באמת יודע. זה קרה בלהט הרגע. אני בחיים לא הייתי פוגע בך את חשובה לי מדי. בבקשה אל תתני לארבעה חודשים האחרונים להשפיע עלייך. לא הייתי אני . אני אוהב אותך עדן."
הכוס של הקפה נפלה מידי והכל נשפך על השולחן. אני. אני לא ידעתי איך להגיב לדבר הזה.
" אני יודע שאת עם איתי אבל בבקשה תני לי הזדמנות לחזור למה שהיינו פעם גם אם את לא אוהבת אותי בחזרה. אני רוצה לתקן את מה שקרה ולהחזיר את האמון שלך בי. תני לי את ההזדמנות בבקשה."
עדיין הייתי בהלם. " תשמע.. תן לי לחזור הביתה ולחשוב על זה קצת. קרו לי יותר מדי דברים היום. אני אשלח לך הודעה בשניה שתהיה לי תשובה. זה גם חופשת פסח אז יש לי קצת זמן פנוי. אני . אני אדבר איתך." לקחתי מהר את התיק שלי שנח על הכיסא שלידי ורצתי מהר לתחנת האוטובוס הקרובה רק כדי ללכת משם.

הגעתי לבית. על הדלת היה מודבק מכתב. " ליפיפייה הנרדמת שלי"..
הלב שלי הפסיק לפעום באותו רגע. אני לא ידעתי מה לעשות. בהיתי במכתב לפחות כמה דקות עד שרטט הורגש אצלי בכיס. זו הייתה הודעה מאדם. " תודה שהסכמת שנשב לדבר היום. מחכה לתשובה".
אחזתי במכתב . ממנו עלה הבושם המוכר של איתי. זה שנרדמתי איתו בלילות וקמתי איתו בבוקר. הבושם שכל כך אהבתי ויכל להרגיע אותי בשניה.

" ליפיפייה הנרדמת שלי..
את בטח שואלת לאן נעלמתי. אני לקחתי פסק זמן. מהכל. גם מאיתנו.."

ההמשך יבוא..
מה יהיה כתוב במכתב שכתב איתי לסיוון?
והאם משהו יקרה בין אדם לסיוון?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Blue Hair Love עקוב אחר Blue Hair
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Eve Diamant
Eve Diamant
מעניין מאוד!!! עוד פרק היום??
הגב
דווח
Blue Hair Love
Blue Hair Love
תודה רבה !! פרק חדש יהיה כנראה מחר
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מתח
אנחנו לא זוג
אנחנו לא זוג
מאת: שקד מיכאל
הסיפור שלי.
הסיפור שלי.
מאת: •Our scratches | השריטות שלנו•
כועסת
כועסת
מאת: Shirel Ben-Or
זה התחיל בהודעה באחת בלילה, ונגמר באהבה אסורה
זה התחיל בהודעה באחת בלילה, ונגמר באהבה אסורה
מאת: Miss Writer
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
הלב שלי עייף
הלב שלי עייף
מאת: אבודה באפלה
שהכל נהיה בדברו 4
שהכל נהיה בדברו 4
מאת: שיר פיליבה
האם אהבה זאת פיקציה?
האם אהבה זאת פיקציה?
מאת: מיכל פרדמן
שהכל נהיה בדברו 4
שהכל נהיה בדברו 4
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה