כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

עלמה פרק 34

הוא נושם את ריח השיער שלי ומחבק אותי בלי להפסיק.. "אלוהים כמה אני אוהב אותך.."

"ההורים שלך ראו אותו?"
"לא.. הם נרדמו כבר, אני הייתי ערה בסלון ושמעתי אותך, בהתחלה לא הבנתי עד ששניה אחרי זה הוא נכנס ככה.."
"ראיתי שסטרת לאורן.."
"מגיע לו גם יותר מזה.. "
"שיחנק עם עצמו עכשיו.. נראה איך הוא יחיה עם עצמו!"
אני מניחה את ראשי על הרגליים שלה והיא מלטפת את פניי ופשוט שותקת יחד איתי, מרגיעה אותי ושומרת שהבכי לא יחזור שוב..
שעות ארוכות אנחנו ככה עד שבשלב מסויים היא מקימה אותי ושתינו נכנסות למיטה.. היא מביטה בי ומחבקת אותי עד שהכעס והעצב מניחים לי ואני מצליחה להרדם..
אני מתעוררת מצליל הודעה וכשאני מביטה בשעון אני רואה שהשעה חמש וחצי לפנות בוקר..
-לא הצלחתי להרדם, הקול שלך שאת קוראת לי לא יוצא לי מהראש.. כל פעם שעצמתי את העיניים, העיניים שלך כשאת בוכה היו מולי.. אני אוהב אותך!
אני לא מפסיק לחשוב עליך-

-אני כותבת לך והעיניים לבד מתמלאות שוב בדמעות.. אני אוהבת אותך כל כך שכבר כואב.. אני כל כך מצטערת שזה מה שקרה, אני מצטערת שבגללי אתה ככה עכשיו! -

-אל תצטערי אהובה שלי, הכל בסדר, הייתי עושה את זה שוב רק כדי להיות איתך!
אני אלך לטפל בזה עוד מעט אצל הרופא-

-מה יהיה איתנו עכשיו.. ? -

-אני לא מתכוון לוותר עליך! אנחנו נחשוב על משהו-

-על מה? שוב פעם נצטרך להתרחק?! -

-לא.. זה לא בא בחשבון! אני לא מתכוון להתרחק ממך, אנחנו נחשוב על משהו-

-אני צריכה לראות אותך-

-איך? -

-אני באה אליך, תיפתח את החלון-

-תיזהרי עלמה! ותעברי בשקט מאחורי הבית של אחיך-

אני קמה מהר מהמיטה, לובשת מכנסיים קצרים וסתם חולצה ישנה..
"לורי.. לורי" אני לוחשת לה בשקט לתוך האוזן בזמן שהיא מעוכה אצלי במיטה..
"מה מסטיק הכל בסדר?"
היא עונה כשהיא מעוכה לכרית וזה גורם לי להעלות חיוך קטן ולהתמוסס מהאהבה אליה..
"אני יוצאת, אני עוד מעט באה"
"לאן?"
"לאחיך!"
"את לא נורמלית!"
"אל תדאגי אם את שומעת את אחי בחוץ תשלחי לי הודעה, אני חייבת לראות אותו"
"טוב תחזרי מהר, בלי עניינים!"
אני יוצאת מהחלון ועוברת בדרך הצדדית של בית הורי, עוברת את המסלול שאריאל עושה כדי להגיע אליי.. כשאני מגיעה לקידמת הבית אני בודקת שאין איש בחוץ והשעה כבר כמעט שש.. אני חומקת מהשער ומתגנבת לחצר שלהם.. כשאני מגיעה לחלון של חדרו אני רואה אותו יושב ומחכה..
הוא קם ועוזר לי להיכנס ואני ניזרקת ישר לתוך ידיו, שעוטפות אותי ואוחזות בי באהבה..
הוא נושם את ריח השיער שלי ומחבק אותי בלי להפסיק..
"אלוהים, כמה אני אוהב אותך!"
אני מרימה את ראשי אליו ואני לא צריכה להביט שוב כדי להבין כמה זה כואב כשאני רואה את החתכים ואת העין הסגולה שסגורה ונפוחה מרוב מכות שקיבל ממנו.. אני מניחה את ידיי על פניי והדמעות מציפות אותי ואני לא מאמינה שזה מה שאחי עשה לו..
"לא, עלמה בבקשה לא! אל תבכי זה רוצח אותי!"
"אני לא מצליחה לעצור את זה אריאל, אני לא מצליחה לעכל שהוא עשה את זה, התמונות האלה שהוא מרביץ לך לא יוצאות לי מהראש"
"אני בסדר עלמה.. ידענו שזה יקרה, כבר הייתי מוכן לזה.. וזה גם מגיע לי! אני החבר הכי טוב שלו, אח שלו ושיקרתי לו בפעם השניה!"
"די עם זה כבר! גם אתה עכשיו מצדיק את זה?!"
"אני לא מצדיק עלמה אבל נישבר פה קוד של שנים!"
"אז מה, בגלל הקוד המזוין הזה עכשיו מה יהיה איתנו?"
"בואי אליי תעזבי את זה עכשיו, אנחנו נחשוב על משהו"
"לא אני רוצה לדעת מה אנחנו הולכים לעשות עם זה.."
"עלמה אני לא יודע, לא יודע!"
הוא מרים את ידיו ותופס את ראשו, מתהלך בחדר בעצבנות והלב שלי דופק כל כך חזק וזה גורם לגוף שלי ממש לכאוב..
הוא מתקרב אלי ומחבק אותי אליו.. "אני לא יודע מה לעשות, אני רק יודע ששום דבר לא יזיז אותי ממך עוד פעם!"
אני עוטפת את גופו בידי ומניחה את ראשי על החזה שלו ודקות ארוכות אנחנו עומדעם ככה מחובקים ולא באמת יודעים מה צפוי לנו הלאה..
"אני חייבת ללכת לפני שתתחיל תנועה בחוץ.. ההורים שלנו עוד מעט יוצאים ואני לא רוצה להיתקל באחי.."
"אני אלך לרופא היום, אני בטח אהיה במחלה בימים הקרובים.. אני אעדכן אותך, ניפגש מחוץ למושב?"
"כן"
אני מנשקת אותו בעדינות כדי לא להכאיב לו וחומקת דרך החלון.. החזרה הבייתה עוברת חלק ולורי מחכה לי ערה במיטה..
"מה שלום אחי?"
"הוא נראה זוועה.. זה הורג אותי"
"בואי.. תחזרי לישון!"
אני נכנסת למיטה והיא מחבקת אותי ובזמן שהיא נרדמת, לי לוקח מלא זמן להרגע שוב..

בשעה אחת עשרה הוא מסמס לי שהוא נמצא בכניסה ליער מחכה לי.. אז אני קמה מהר להתארגן ולורי קמה איתי ושתינו יוצאות ביחד מהבית, אני מספרת לה והיא כמובן מוכנה לחפות במקרה וקורה משהו..
"לאן הולכת?"
"לא עניינך! זוז מפה!"
אנחנו נתקלות באורן והוא נעמד מולי ושואל שאלות.
"תדעי לך שאם את תיפגשי איתו זה יגמר לא טוב עלמה"
"תגיד לי מה קורה לך? תסתכל לי בעיניים ותגיד לי מה קורה לך?! אתה מעדיף להתנהג אליהם ככה? מה ניסגר איתך קבינימט?!"
"לורי אל תתערבי!" הוא מדבר אליה בשקט ולא מעז להסתכל עליה אפילו.. כניראה מהסטירה שקיבל ממנה אתמול..
"לא אני כן אתערב! אני בכל ימי חיי לא חשבתי שתוכל להתנהג ככה למישהו! אתה צריך להתבייש במה שעשית ולא להמשיך לעמוד מולה ולאיים עליה!"
"לורי אני לא יכול שהם יהיו ביחד!"
"למה? יש להם משהו כל כך יפה.. למה אתה מונע מהם.. ?"
הוא שותק ולא עונה לה.. הוא פונה אלי "את לא ניפגשת איתו יותר!"
הוא אומר בשקט ואני שומעת את הקשיחות בקול שלו..
"אני לוקחת אותה איתי לנשום אוויר היא לא הולכת אליו!"
לורי צועקת לו כדי שנוכל להמשיך ללכת והיא באמת לוקחת אותי באוטו שלה כדי שהוא יראה ויוריד את עצמו ממני..
כשאנחנו מגיעות ליער לורי נישארת באוטו ואני מתקרבת אליו מהר ומחבקת אותו אלי..
"הוא לא ירפה ארי.. הוא לא ישחרר מאיתנו!"
"הוא אמר לך משהו?" הוא שאל לתוך הצאוור שלי ונושם אותי אליו כשהוא מחבק אותי ולא מרפה ממני.. אני מניחה את ראשי על החזה שלו ומרגישה את הנשימות שלו..
"הוא כמעט ולא נתן לי ללכת.. אם לא לורי הוא לא היה נותן לי.. אני לא יודעת מה לעשות"
"תסתכלי אלי.. יהיה בסדר אהבה שלי!"
אני מסתכלת לתוך עיניו, טובעת בטוב שיש בהן, מנשקת אותו ולא משחררת את החיבוק ממנו.
"ארי.. אני חושבת.."
"שמה?" הוא קוטע אותי ולא נותן לי לסיים, מסתכל עליי ויודע מה אני הולכת להגיד.
"אני חושבת שנצטרך להתרחק קצת"
הוא מחבק אותי באותה שניה, ממש מצמיד אותי אליו ומשחרר אוויר.
"ועד מתי נמשיך להתחמק ממנו? עד מתי נמשיך ככה עלמה?"
"אני לא יודעת אבל לא בא לי להתחיל לתת לו דין וחשבון לאן אני הולכת ומה אני עושה, וממש ממש לא בא לי שהוא יגלה שוב ויתפוצץ עליך!"
"אני מבין את מה שאת אומרת אבל אני לא חושב שאני מסוגל להתרחק ממך שוב"
"תקשיב.. אני אבוא אליך, איכשהו, מתישהו.. אנחנו ניפגש, פחות בבית יותר בחוץ.."
"המחשבה על זה מחרפנת אותי.."
"גם אותי.."
"אני אוהב אותך"
הוא מוחה את דמעותי ונושק ברוך לשפתיי ואני מרגישה איך עוד חלק ממני מקבל סדק.. ונישבר

בשעות הערב אני יושבת עם החברים שלי במירפסת והם מתעדכנים בכל מה שקרה..
אני מקבלת הודעה ורואה אימוג'י בוכה בתוספת -מתגעגע אליך אהבה שלי-
בתגובה אני עונה לו משפט משיר של guns n' roses..
- dont you cry tonight
i still love you baby.. אני אוהבת אותך-
אני מוסיפה אימוג'י עם נשיקה ומחייכת לעצמי על הקבלה שלנו למצב..
הלב שלי עצוב, הגוף שלי כואב והנפש קוראת אליו צועקת את שמו.. אבל אני יודעת שאין לנו ברירה אחרת עכשיו.. אני משחררת אוויר עוצמת את עיניי ורואה את החיוך שלו מולי..
"אור, שלוף את הגיטרה.. בא לי לשיר איזה שיר שקפץ לי לראש עכשיו.."

********************
פרק שלישי שסוגר לנו את היום!
איזה מושלמים הם.. אני בעצמי מאוהבת בהם קשות..
בא לי להוציא את לורי מהסיפור ולישון איתה בעצמי!
ספרוווו לי כל מה שעולה לכם בראש!
אוהבת לדעת מה אתם חושבים!
ליל אהבה לכולם..
תקשיבו לשיר הוא מדהים.. ❤
נתראה בפרק בוקר
אוהבת❤❤❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
יש מצב שבגלל שאורן רצה אולי את לורי באיזשהו שלב וויתר הוא ככה מתעקש?יכול להיות שעליתי על משהו??
הגב
דווח
Vivi Stories
Vivi Stories
ממממממ אני לא מגלה לך❤❤❤
הגב
דווח
guest
בדיוק גם אני חשבתי על זה..
הגב
דווח
טען עוד 19 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מאת: Vivi Stories
עלמה פרק 41 ואחרון
עלמה פרק 41 ואחרון
מאת: Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מאת: Vivi Stories
זאת אני!
זאת אני!
מאת: Vivi Stories
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
לתקן את העתיד
לתקן את העתיד
מאת: Ella Magar
They sit on a high horse
They sit on a high horse
מאת: סיגל מור
תחתונים
תחתונים
מאת: איש המגבעת
הדיירת האחרונה בדירה
הדיירת האחרונה בדירה
מאת: Li Ma
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer