כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

פרק עשירי- התחלה חדשה?

בית הקפה של עומר היה רועש ומלא באנשים. לא ידעתי שהמקום הזה כה פופולארי. נכנסתי פנימה, משפשפת את ידיי זו בזו, מחפשת את כל כתמי הצבע שהיו עלי עד לפני כמה דקות, לפני שנכנסתי למקלחת.

פרק עשירי- התחלה חדשה?

בית הקפה של עומר היה רועש ומלא באנשים. לא ידעתי שהמקום הזה כה פופולארי. נכנסתי פנימה, משפשפת את ידיי זו בזו, מחפשת את כל כתמי הצבע שהיו עלי עד לפני כמה דקות, לפני שנכנסתי למקלחת.
לא ידעתי בדיוק מה אני עושה ולמה אני עושה את זה, אבל הרגליים שלי פשוט הובילו אותי לבית הקפה. בכלל לא ידעתי שאני זוכרת את הדרך. נעמדתי בפתח, מביטה בכל המלצרים נעים ממקום למקום כמו ריקוד מתואם. כולם היו כל-כך חייכנים וכל- כך אופטימיים. משהו שאני לא חשתי הרבה זמן. תמיד אומרים שפרידות הן הכי קשות בהתחלה. לפחות לבחורות. אנחנו תמיד בוכות ומאשימות את עצמנו, ואז אנחנו מתעודדות. אף פעם לא חשבתי שאני אתעודד. כל החיים שלי היו בנויים סביב אביתר, ולא יכולתי לדמיין את עצמי בלעדיו. אבל היי! הנה אני כאן, כבר חודש בלעדיו. ואני בסדר. משהו בתחתית בטני התהפך, אבל לא כתחושה רעה או כאב בטן, ההפך- זו הייתה תחושה נעימה וטובה. ואז מישהי חייכנית הופיעה מולי. עיניה הגדולות היו קרובות אלי מידי, והחיוך שלה היה גדול מידי. זכרתי כל-כך הרבה פעמים שישבתי עם ה׳חברות׳ שלי בבית קפה. הן היו נוהגות לצחוק על הבנות האלה. אני דווקא אהבתי אותן. עמוק בתוכי. שאף אחת אחרת לא תשמע. אבל הפעם אף אחת אחרת לא הייתה לידי כדי שאפחד להביע דעה, אז פשוט חייכתי בחזרה. וזה הרגיש טוב.
״מה שלומך?״ היא שאלה.
״בסדר,״ שחררתי את ידיי זו מזו. ״מה שלומך?״
״מעולה! שולחן לאחד?״ האנגלית שלה הייתה מעולה, אבל לשם שינוי זה לא הפחיד אותי.
״לזוג.״ שמעתי קול גברי מאוחרי. זה היה עומר. הוא עקף אותי, כשהוא מחזיק בידיו יותר מידי קרטוני קניות. מיהרתי לקחת מידיו חלק מהשקיות, והתקדמתי אחריו למטבח. אם חשבתי שהריקוד של המלצרים נראה טוב, אז הריקוד של הטבחים היה נראה מדהים; הקמח שהיה סביב והתעופף באוויר, הקול של חתיכות הסכין, והאנשים עם הסינרים והכובעים הגדולים שהסתובבו סביבנו. נכנסו ביחד לתוך ענן קמח, ואז הגענו למחסן מקורר. נכנסנו פנימה, מתחילים לסדר בשקט מופתי את כל הציוד. אחרי שסיימתי עם השקיות שהיו בידיי, התחלתי לסדר את שאר המדפים שהיו מולי, מפחדת להסתובב לאחור ולהביט בעומר. מה אני כבר יכולה להגיד לו? שבאתי לכאן בלי סיבה? או שאולי יש... ?
ואז היד שלו נחה על ידי שלי והגוף שלו היה סביב הגוף שלי. ״את צריכה לעצור, אחרת אני אהיה חייב לשלם לך על זה,״ הוא לא נשמע כועס כמו אתמול בלילה, וגם לא תקיף. משהו בו היה חיובי כמו שאר האנשים במקום הזה. הסתובבתי אליו לאט- לאט, מביטה בחיוך שלו. השיער שלו היה מלא בקמח, דבר שגרם לי להרים את ידי אלו שערות ראשו. ״גם את מלאה בקמח, את יודעת.״
״אומיגד,״ מיהרתי להסתובב בחזרה ולהחליק את שערותיי בידיי. הוא החל לצחוק. ״למה לא אמרת כלום כל הזמן הזה?״
״למה את לא אמרת?״
״כי אני רק עכשיו ראיתי.״
״בסדר, אולי קצת אהבתי שהשיער שלך מלא בקמח.״
״אני מבינה שאתה אוהב את המראה הפרוע.״
״הייתי קורא לזה המראה הטבעי.״
״אני לא חושבת שזה טבעי שיש לבחורה קמח על הראש,״ הסתובבתי. ״נשאר?״
החיוך של עומר הסגיר אותו.
״תעזור לי!״ קראתי בכעס.
הוא גיחך ומיהר להיצמד אלי. אומנם היינו בחדר קירור, אבל הרגשתי איך גופי מתלהט מהקרבה שלו. הרגשתי נבוכה כשידיו החליקו על ראשי, וכשגופו היה כה צמוד לשלי. לבסוף הוא התרחק וצחק. ״היית נחמדה יותר מקודם.״
״אני חושבת שהתכוונת למצחיקה יותר.״
״לא, התכוונתי לחמודה.״
שתקנו לכמה דקות.
״שנחזור לבית הקפה?״ הוא הציע, וזה פתאום נראה הדבר הכי הגיוני לעשות.
עומר הושיב אותי בשולחן שהיה כבר ערוך. רק תפריט אחד היה עליו, והוא היה מופנה לכיווני. הופתעתי מעצמי, אבל פתחתי אותו, מרגישה את הרעב מכה בי. אני לא זוכרת מתי אכלתי פעם אחרונה.
״אני הייתי ממליץ על מנת השף היומית.״
״אני אף פעם לא מזמינה את היומית,״ כיווצתי את פניי. ״אתה לא יכול לדעת מה יצוץ לך שם בצלחת.״
״ואולי זה מה שיפה בזה,״ עומר ענה. הוא ישב שעון על הכיסא שלו, ומשהו בשפתיו שהיו חצי מתוחות מעלה סקרן אותי. ״את יודעת, לתת לאדם אחר להיות אחראי על ההנאה שלך. לפעמים יש בזה משהו משחרר אפילו.״
״אתה לא נראה מסוג האנשים שמשחררים מעצמם את האחריות.״
״הרבה אנשים אמרו את זה,״ הוא שתק לרגע. ״אני ממליץ לך על המנה היומית. אני הוא זה שקבע אותה.״
״חשבתי שזאת המנה של השף.״
״את אמרת שאני לא נראה מסוג האנשים שמשחררים מעצמם אחראיות.״
חייכתי. ״אני אקח את מנת השף היומית.״
עומר הרים את ידו מעלה. תוך רגע מלצרית חייכנית עמדה לידנו. ראיתי איך היא מצפה שעומר ידבר, אז מיהרתי אני להזמין. ״אנחנו רוצים בבקשה שתי מנות השף היומיות, וחשוב מאוד שלא תספרי לנו מה המנה הזאת. בנוסף, עומר ירצה את הקפה הקבוע שלו, אבל רק בסוף הארוחה, כי קפה לא מתאים כשאוכלים. אה, ואני רוצה בנוסף למנה הזאת קערה גדולה של חומס עם לחם הבית ושתייה קרה,״ פני הועברו לעומר בשאלה. הוא הרים לעברי גבה מסוקרנת. חייכתי. ״קולה.״
המלצרית המופתעת מיהרה לחזור על ההזמנה. עומר הנהן באישור והיא מיהרה ללכת.
״אסרטיבית,״ הוא הניח את ידיו על השולחן, נשען לקראתי. ״מה מוביל אותך לבית הקפה שלי?״
״זה אסור? אני מתכוונת לשלם על זה.״
״מותר בהחלט,״ הוא הופתע מדבריי. ״ואת לא הולכת לשלם על זה.״
עניתי לו במבט חמור. הוא השיב לי את אותו המבט.
״אני לא חושב שרעב זה מה שהביא אותך לכאן.״
הרגשתי כמו עכבר שנתפס במלכודת, ועומר הכין עבורי מלכודת טובה. נעתי בכיסאי באי נוחות, מרגישה איך עיניו ננעצות בי.
״זה בקשר לשיחה של אתמול, זאת אומרת היום. השיחה שהייתה בלילה.״
עומר המשיך להביט בי.
״תראה, אמרת הרבה דברים, ויצא שחשבתי עליהם די הרבה-״
״תראי, גאיה,״ הוא מיהר לקטוע אותי ״את לא חייבת לי כלום, במיוחד לא כשזה מדובר בחיים האישיים שלך ובהיסטוריה שלך. אני באמת מתנצל על איך שהגבתי אתמול. זה לא היה במקום,״ מילותיו הכו בי בהפתעה. ״ו... לא משנה, פשוט-״ הוא עצר את עצמו.
״מה?״ הכעס פשט בי. ״דבר.״
עכשיו היה תורו של עומר לנוע בחוסר נוחות. ״פשוט חשבתי כל השיחה שלנו אתמול שהבחורה שדיברה איתי על העבר שלך זאת לא גאיה שאני מכיר. זאת אומרת, אנחנו לא מכירים מספיק זמן כדי שאני אגיע למסקנות כאלה, אבל הייתי בטוח שקלטתי אותך בחודש האחרון. והבחורה שדיברה אתמול, ששמעתי עליה ועל העבר שלה הייתה זרה לי, זה הכול.״
שתקתי לרגע ״מה זאת אומרת הייתה זרה לך?״
״הייתי בטוח שאת אמיצה יותר, חזקה יותר. עצמאית. כבר יצא לי לראות לא מעט אנשים מגיעים לניו-יורק והולכים לאיבוד. אצלך תמיד זה היה נראה מין שקט כזה בטוח. זאת אומרת, ראו עלייך שהיית זקוקה לנתק הזה שרק בחו״ל קיים, כן? אבל תמיד נראה שאת עוד רגע עומדת על שתי הרגליים שלך וממשיכה בחיים שלך, כי נראה שאת אוהבת את מה שאת עושה ואת גם די מוצלחת ובטוחה בעצמך.״
״מה זאת אומרת מוצלחת ובטוחה בעצמי?״
״לא יודע איך להגדיר את זה בדיוק,״ הוא נע בכיסאו שוב ושוב. ״נכון כשרק הגעת נשברת, אבל זה קורה לכולם, אבל מהר מאוד נעמדת על שתי הרגליים. זאת אומרת, היית שמחה וחיוביות ומלאה בביטחון. לפחות בפעמים שאני ראיתי אותו.״
כל הסיטואציות עם עומר חלפו בראשי; שרק הגעתי ופרצתי בבכי, כשעזרתי לו עם שוכר פוטנציאלי, שישבנו בבית הקפה ודיברנו על הציורים שלי, כל הפעמים שיצא לו לראות אותי כמעט- ערומה, כשהתווכחנו על קרטון החלב ו... הלילה האחרון. אין פלא שעומר תפס ממני עד עכשיו חיובית וחזקה. הוא עוד לא ראה אותי בוכה לפני.
״אני ממש מצטערת לבשר לך, אבל נראה שהבחורה שהכרת אתמול היא גאיה האמתית. מה שראית בחודש האחרון היה מסכה אחת גדולה של ניסיון עלוב לנסות ולהתגבר על כל מה שעבר עלי בזמן האחרון,״ עצרתי, מרגישה כל-כך מובכת וכל-כך קטנה. ״הדברים שאמרת אתמול היו נכונים. כל היום הם העסיקו אותי. כל החיים שלי אנשים אחרים שלטו בי. תמיד חיכיתי שמישהו יבוא ויגיד שמה שאני עושה זה בסדר, ואם לא אז מה כן כדאי לעשות. אביתר וההורים שלי תמיד החליטו בשבילי, ורק אתמול קלטתי את זה.״
המלצרית נעמדה בנינו, מניחה על השולחן שתי מנות חלביות שנראו טוב מידי. ״בתיאבון-״
עומר הניע את ידו בסימן ברור. המלצרית הבינה ומיהרה להיעלם.
הדמעות החלו לעלות מעלה. ״וכשאני משחזרת את הכול, אני מבינה שפעם זה לא היה ככה. זאת אומרת, הייתי מאוד עצמאית ומאוד חזקה. אני זוכרת את האומץ שתמיד היה לי. מיה הייתה מקנאה בי בעבר. ואז הכרתי את אביתר, והוא התחיל לשנות אותי, לעצב לפי רצונו. אז זה התחיל בדברים הקטנים, כמו סוג הבגדים שלבשתי. כי בכל זאת, אני יוצאת עם כוכב ענק, ואני צריכה להתאים את עצמי אליו. וכשאני חושבת על זה, תמיד אני הייתי נראית הרבה פחות מרשימה לידו. זה גם הגיע לדברים שאני צריכה לאכול, ולאיזה ספורט אני צריכה לבצע. וזה המשיך להחלטות משמעותיות בחיים שלי, כמו אם כדאי לי לפתח את הכישרון שלי וללכת ללמוד בבית הספר לאומנויות, או שכדאי לי למצוא עבודה אמתית, כדי שאני אביא פרנסה וכבוד לבית ולמשפחה. אם כדאי לי לעזוב את העבודה של ההורים שלי, כי דרכה הם מרגלים אחריי, או שכדאי להישאר במוכר והידוע,״ נאנחתי. ״ולעזאזל, המחשבה על זה שכל הזמן הזה ככה הייתי, כמו בובה שעושה מה שאומרים לה לעשות, משגע אותי. אני חושבת על כל הדברים שיכולתי לעשות ושיכולתי להשיג, וזה מחרפן אותי. אני כל-כך כועסת שאני רוצה להחזיר לו. אני רוצה להוכיח לו שהוא טעה בכול, לנקום בו. כמו שאני איבדתי בגללו הכול- ככה גם הוא צריך לאבד.״
שתיקה ארוכה השתררה בנינו. כבר יכולתי לראות את עצמי קמה והולכת בצורה מבישה, אבל רגע לפני שהרמתי את עצמי מהכיסא, עומר דיבר. ״תמיד אמרתי, ואת יכולה לשאול גם את מיה, שגדולתו של אדם זה להודות בטעות שלו,״ הוא אמר. ״המזל הכי גדול שלך, גאיה, זה שהבנת את המצב הנורא שנכנסת עליו עכשיו, את הטעות שעשית, ושאת רוצה לשנות אותה.״
״אלו מילים יפות, אני בטוחה שגם מיה ציטטה לי אותן כמה פעמים, אבל מה זה בדיוק נותן לי עכשיו? אני זאת שיושבת בניו-יורק בלי פרנסה, בן זוג או משפחה תומכת.״
״אבל למה את צריכה מישהו שיתמוך בך כל הזמן?״ נראה שהוא שומר על איפוק מולי. ״לעזאזל, גאיה. מה את ילדה בת חמש? תתעוררי. את ילדה גדולה. כמו שהייתה לך עבודה אצל ההורים שלך- את יכולה לחפש עבודה אחרת. כמו שהיה לך בן זוג, את יכולה למצוא אהבה חדשה. משפחה? אני לא רואה קרובים מסביבי. מה הופך אותך למיוחדת כל הזמן?״
״שום דבר לא הופך אותי למיוחדת. אבל אני חושבת שמותר לפחד. זו בכל זאת התחלה חדשה.״ עניתי לו, למרות שידעתי בתוך- תוכי שעד עכשיו אפילו לא עלתה לי המחשבה בראש להתחיל הכול מחדש. אבל כשיצא לי לחשוב על זה עכשיו, משהו בתוך- תוכי החל לבעור.
מבטו של עומר התרכך. ״רק שלא תתני לפחד הזה לשתק אותך.״
״בשביל זה יש לי אותך,״ לקחתי את המזלג שלי, אוספת כמות נכבדת של אוכל ממנת השף. ״כמובן, רק אם תרצה ו-״ עיניי הורמו בחזרה אל עומר. ״ולא תהיה לך בעיה, זאת אומרת, הצעת לי להישאר-״
״את מדברת יותר מידי, ואני רעב. תאכלי כבר.״ עיניו הונחו במהירות על הצלחת העמוסה שלו. נראה שאני לא היחידה שהפכה לנבוכה מהסיטואציה.
חיוך לא רצוני עלה על פניי. מיהרתי להסתיר אותו כשאני מכניסה אוכל לפי. עומר עשה כמוני. הבטנו זה בזו כשהאוכל נלעס בפיותנו. בלעתי את החתיכה הטעימה והתחלתי לצחוק. עומר הביט בי בחוסר הבנה, ומיהר להגיב. ״מה יש לך?״
אבל משהו בתוכי כל-כך בער, שלא הצלחתי לעצור את עצמי. תוך רגע גם עומר החל לצחוק. וככה יצא ששנינו ישבנו בבית הקפה הקטן, צוחקים בלי סיבה הגיונית, ועדיין לא מצליחים להירגע. ככה זה מרגיש התחלה חדשה?

נראלי שנמאס לכם ממני, אבל היי- העליתי פרק!
אוהבת המון 3>

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lin Amzallag עקוב אחר Lin
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
Gilat Damti Yitzhak
Gilat Damti Yitzhak
היי היי! אני לא מתייאשת, פתאום קלטתי שעברו חמישה חודשיםם
הגב
דווח
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
אמן שיהיה רצףףף
הגב
דווח
טען עוד 11 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
(18+) עדיין לא מכירה אותי
(18+) עדיין לא מכירה אותי
מאת: The Thousand Faces Villain
הנערה בעלת קשר הפרפר
הנערה בעלת קשר הפרפר
מאת: POOF PAF
הקורסלה של הסוסים-1
הקורסלה של הסוסים-1
מאת: אביטל'וש סיאני
הכרתי מישהו חדש
הכרתי מישהו חדש
מאת: C E
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה