כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
3

עלמה פרק 8

הקול הנמוך שלו מעביר בי זרמים מכף הרגל עד לגזע המוח ואני לא נושמת כשהוא כאן..

את הלילה הזה אני מעבירה בין זרועותיו של החבר הכי טוב שלי, זה שתמיד שם בשבילי, זה שחלק איתי את הסודות שלו, אותו אחד שתפס את גופי והגן עלי בכל פעם שהייתי שיכורה או דלוקה, בכל פעם שנישברתי והרגשתי את האדמה נשמטת תחת רגליי.. הוא תמיד ידע להנחית אותי חזרה למקום בטוח..
המגע שלו מצליח להרגיע את הלב שלי שמשתולל רק מהידיעה שאריאל נמצא ממש פה בחוץ.
אני שוכבת בין ידיו ומחליפה איתו מבטים ונשיקות שמשקיטות את כל הסערות שהשתוללו בגופי וראשי מהשניה שהגעתי חזרה לארץ, חזרה למושב הזה וחזרה לאהבה ההרסנית שלי לאריאל..
אלוהים אני חושבת עליו והלב שלי לא עוצר, הוא דופק בקצב.. אז אני חופנת את ראשי בגופו של אור, ומחזקת את האחיזה בו ומסלקת את המחשבות מראשי.. אנחנו נרדמים וההרגשה לישון אותי כבר מרגישה טבעית אחרי חודשים ארוכים שישנו אחד בתחת של השני.. אמנם זאת לא אותה סיטואציה אבל עדיין הרגיש לי כל כך טוב לחלוק איתו את הלילה הזה, להרגיש אותו, להתרגש איתו..

"בוקר טוב מוש.."
"בוקר טוב מסטיק.."
"אני עולה להורים שלי להכין לנו משהו לאכול!
תרגיש חופשי טוב? שים לנו מוזיקה אני אכנס לפני זה למיקלחת!"
"את צריכה עזרה? ... אצל ההורים.."
"אני לא אתנגד לעזרה"
אני מחייכת אליו וניכנסת למיקלחת.. כשאני יוצאת מהמיקלחת המיטה שלי כבר מסודרת והחלונות פתוחים, מוזיקה של בוב מארלי ברקע, הוא עומד עם בוקסר מול החלון, משקיף על המושב..
אני נעמדת לידו, מתלבשת תוך כדי ריקוד והוא מסתכל עליי בחיוך גדול.. הוא מתקדם לכיוון המיקלחת ואני מחכה לו בסבלנות.
כשאנחנו עולים לכיוון ההורים שלי בשעת צהריים מוקדת אני שמה לב שהוא קצת נבוך אז אני מושכת אותו ביד וגוררת אותו אחרי במעלה המדרגות לכיוון ההורים שלי.. הוא צוחק מאיך שאני קופצת על המדרגות..
"בוא כבר, אתה בן בית פה, ממה אתה מתבייש"
"הכל טוב מסטיק זה תכף יעבור"
"מה, ממה אתה מתבייש?"
אני עוצרת ונעמדת מדרגה מעליו כדי להיות פחות או יותר בגובה שלו..
"לא יודע מלא זמן לא ראיתי את ההורים שלך ו.."
הוא מחפש תשובות באוויר כשעיניו מטיילות באיזור השמיים.. ואני מורידה את ראשו אלי ומביטה בעיניו.
"תקשיב.. רק אנחנו יודעים מה היה פה, סבבה?! אין לך מה להרגיש ככה, אנחנו כבר לא ילדים והכל בסדר, מוש.. אני מתה עליך באמת אתה החבר הכי מדהים שיש לי, כייף לי איתך בכל מצב, אתה תמיד איתי וההפך.. מה שהיה אתמול היה קורה מתישהו.. והיה מעולה.. בוא פשוט נתקדם, לא צריך להתבייש או להיות מובכים.."
"טוב יאללה תעלי כבר אני רעב!"
הוא צוחק לי בפנים ומחבק אותי כשאני מרימה אליו גבה..
אנחנו נכנסים לבית של ההורים ושניהם יושבים בדלפק במיטבח מקשקשים בזמן ארוחת צהריים, לפני שחוזרים לעבודה..
"מאז שחזרת לא זכינו לשבת איתך..
אורוש מתוק שלי בוא תיכנס"
אמא שלי מתה על אור, היא קמה אליו מחבקת אותו ומנשקת אותו, על הדרך מזמינה אותו לשבת איתם לצהריים.."
"אימוש עכשיו התעוררנו אני אכין לנו נס וניקח כמה דברים.. אני חייבת לעשות קניות לבית שלי אין לי כלום"
אני קולטת את אור מסתכל עליי ואני מבינה שבטעות פלתטי שהוא התעורר יחד איתי, אני צוחקת עם עצמי, כשגבי אליו ומקווה שהורי לא שמו לב.. וגם אם כן, לא באמת איכפת לי..
"אז מה אור, איך אתה מסכם את הודו?"
אבא שלי משגע אותו בשאלות ואור זורם עם כל החפירה הזאת..
אני מסיימת להכין לנו קפה.. לוקחת כמה עוגיות שאימוש הכינה ומנסה להרים את אור משם אחרת הם לא ילכו לעבודה והיום שלנו יסתכם בסיפורי סבתא שלי על הודו..
"רגע עלמה, מתי את מתכוונת לשבת איתנו קצת? התגעגענו נורא!"
"גם אני אימוש, תכיני ארוחת ערב אני אבוא"
"אור גם אתה מוזמן, אני מחכה לראות את שניכם!"
"סגור אמא נתראה בערב, יום נעים"
שלום וביי וסגרתי את הדלת וניצלנו לזמן הקרוב מכל מה שקשור בהורים..
"טוב תקשיב אתה חייב להציל אותי בערב ובאמת לבוא, אחרת אתה תמצא את הגופה שלי אחרי שמתתי מהם.."
הוא צוחק ומוסיף.. "תפסיקי להגזים אני מת על ההורים שלך, אחלה אנשים!"
"גם ההורים שלך אחלה אנשים ואני מטורפת עליהם.. אתה רוצה להגיד לי שיש לך את הסבלנות הזאת לשבת איתם כמה שעות ברצף?"
"טוב את צודקת, יש בזה משהו.. את חושבת שגם הילדים שלנו יחשבו עלינו ככה?"
אני מסתכלת עליו מופתעת לרגע ומבינה שהוא דיבר בכלליות על כך שיהיה לכל אחד מאיתנו ולאו דווקא לנו ביחד.. הוא מרים את ראשו אלי ואני עושה לו בכוונה פרצוף שילחיץ אותו מעט, כדי שיחשוב שלא הבנתי את הכוונה שלו.. הוא נלחץ לרגע ומנסה להסביר עד שהוא מבין שאני מותחת אותו, אז הוא כבר מקלל אותי ויוצא ממנו הילד שאני מכירה..
אנחנו מתיישבים בשולחן בכניסה לבית שלי, שותים קפה ומעשנים את הפייסל של הבוקר..
"בא לך לבוא איתי לקניות יותר מאוחר? אין לי כלום בבית.."
"האמת שאני גם צריך, היחידה שלי ריקה לגמרי"
"יופי מעולה.. אז נלך יותר מאוחר..
מה עם ניקולס? איפה הוא ולורי.. נתקשר אליהם"
"ניק בטוח התעורר אמא שלו משגעת אותו לגבי עבודה ולימודים.."
"לא מקנא בו וגם לא מקנא ביום שההורים שלי יתחילו לחפור שאני מספיק בוגרת ואחראית, שראיתי עולם ועד עכשיו עשיתי מה שרציתי ושהגיע הזמן להתקדם.. אלוהים אני כבר יכולה לשמוע את זה.."
"אבל תכלס עלמה זה לא משהו שהם לא צודקים בו.. באיזשהו שלב כולנו נצטרך לצאת מהבועה הנוחה הזאת בחצר של ההורים וללכת ללמוד, לעבוד.."
"אני לא אומרת שזה לא נכון מה שהם מנסים לעשות, או אצלי ינסו לעשות, אבל אני לא חושבת שאני מוכנה לזה.. אני צריכה להרגיש מהבטן אם מה שאני עושה הוא טוב או לא ואם אני רוצה או לא רוצה.. קשה לי עם זה שכופים עלי או משכנעים אותי שככה צריך להיות.. מי זה שקבע את זה?!"
באמצע השיחה הנעימה והזורמת שיש לי עם מוש
אני כבר מזהה את הצעדים מאחורי ואני רואה את אור מביט מאחורי..
"מה קורה אור, מה נשמע עלמה?"
הקול הנמוך שלו מעביר לי זרמים מכף הרגל עד לגזע המוח ואני לא נושמת כשהוא כאן.. עוד לא הגעתי להחלטה אם זה מהאהבה אליו או מהעצבים שהוא עישה לי!
אור עונה לו ולוחץ לו יד ואני מסתכלת עליו, הוא לבוש מדים כהים, כל האיבזורים שלו במקום, הבושם שלו כבר מחלחל לגוף שלי, השפתיים המושלמות שלו מרגיזות בצורה המושלמת שלהן.. הזיפים על פניו גורמים לו להראות כל כך טוב..
"צריך משהו?"
אני עונה לו ביובש..
"לא.. סתם באתי להגיד שלום תכף אחיך יורד.."
"אחלה"
הוא מתרחק טיפה בגלל שיחת טלפון..
"יאללה מסטיק אני אזוז, תגידי לי מתי בא לך ללכת לקניות.."
הוא מנשק אותי על המצח נשיקה ארוכה, זורק לי חיוך ועולה לכיוון האוטו שלו..

"הוא ישן פה?"
"מה?"
"שמעת אותי"
"שמעתי כן, אני רק לא מבינה באיזה הזיה אתה חיי שאני צריכה לענות לך על זה.."
אני קמה משם והוא תופס לי ביד, מביט בעיניי, לא משחרר ממני..
"האוטו שלו באותו מקום כמו אתמול, שלא נדבר שהוא לבש את הבגדים שהוא לבש אתמול כשהחזיר אותך.."
הוא מתקרב אליי עוד קצת ומדבר אליי בשקט..
"עלמה תגידי לי שלא שכבתם, תגידי לי שהוא רק נרדם פה.."

*******************
פרק ראשון של בוקקקקקקקקר❤❤❤❤
מקווה שאהבתם.. רגוע הבוקר!
בפרק הבא תקבלו הצצה לאיך הכל התחיל בין עלמה לאריאל!
מה אתם חושבים עד כה?
שתפו אותי!
אוהבת מלא
יום קסום
נתראה בפרק צהריים❤❤❤❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
הילה ונתאי פז
הילה ונתאי פז
וואהוו מושלםם אהובה שליי ❤❤❤
הגב
דווח
Vivi Stories
Vivi Stories
תודה אהבתיייי❤❤❤
תודה רבה!!
הגב
דווח
guest
פרק צהרייםםםם -נצנץ-
הגב
דווח
טען עוד 27 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
סיפורים אחרונים
לתקן את העתיד
לתקן את העתיד
מאת: Ella Magar
They sit on a high horse
They sit on a high horse
מאת: סיגל מור
תחתונים
תחתונים
מאת: איש המגבעת
הדיירת האחרונה בדירה
הדיירת האחרונה בדירה
מאת: Li Ma
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer