כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

חלום בלהות פרק שלישי-הסיוט מתחיל

פרק שלישי-הסיוט מתחיל

בזמן שאני אוחז בידיים של הילדה הזו כל מה שמעניין אותי זה לא הבית, זה לא החיים שלי אלא דנה שנשארה שם בגללי.
איך הבניין התפוצץ?
כל הבניין התחיל לבעור באש גסה שהתפשטה פנימה עוד יותר.
"איך עשית את זה?!" צרחתי לכיוון השוטר, שעיניו הקרות הביטו בבניין הבוער בסיפוק גדול.
"אתם תשלמו, כולכם תשלמו על החטאים שלכם!" אמר השוטר בזמן שהוא מתקרב לכיוון הבניין לאט לאט.
הוא נכנס פנימה לתוך האש.
רצתי עם הילדה ושמתי אותה לרגע מאחורי בניין מוגן.
הלכתי אחריו.
השוטר עלה במדרגות, כשהכל בוער מסביב.
הוא עלה קומה ועוד קומה עד שהגיע לדלת.
זו הייתה הדלת שלי.
"תפתח אותה עכשיו" הוא אמר.
מסתכל עליו בבלבול פתחתי את הדלת.
הוא נכנס פנימה לחדר השינה.
"תסתכל טוב על החברה שלך, היא מוגנת כי היא ישנה".
רצתי אליה.
"מי אתה ומה עשית?!
עזוב את המקום הזה!
איך אתה יודע שהיא חברה שלי?!" צעקתי אליו ואני מבולבל.
לפתע הוא איבד את ההכרה, כאילו יצא ממנו דיבוק.
"היי! אתה בסדר?!" צעקתי אך לשווא.
לקחתי את דנה מהרגליים על הידיים שלי והתחלתי לרוץ למטה, דנה הייתה בחורה קטנה כך שיכולתי לסחוב אותה במהירות.
עם השוטר זה היה כבר משהו אחר.
השוטר הזה היה בחור שמנמן וכבד.
הייתי צריך לגרור אותו למטה במהירות ובזהירות.
אחרי שהוצאתי אותם בדקתי בדירות אחרות, כולן היו ריקות, מוזר.
כנראה שגם הם לא נרדמו כמוני הלילה.
האש המשיכה להתפשט וכבר כמעט הגיעה לדירה שלי.
ניסיתי לכבות אותה אבל היא גדלה וגדלה.
הבנתי שאם אני צריך לשרוד אני חייב לעזוב הכל וללכת.
כל מה שחשוב זה שדנה מוגנת.
ירדתי למטה במהירות והשוטר נעלם.
אני לא מאמין, מה קורה פה?
דנה שכבה שם עם חיוך קטן שתמיד יש לה כשהיא ישנה, לא הרגישה שום דבר מסביבה.
רצתי לחפש את הילדה, היא הייתה שם מאחורי הבניין, בוכה ועצובה.
"היא מתה, לא יכול להיות שזה נכון, אימא שלי!" צעקה וחיבקה אותי עם דמעות בעיניה.
"ילדה, ילדה, תירגעי היא לא מתה הכל יהיה בסדר" שיקרתי לה כדי שתירגע.
"מבטיח?" הסתכלה עליי בעיניים גדולות.
"מבטיח" שיקרתי שוב וחייכתי חיוך שירגיע אותה.
"איך קוראים לך?" שאלתי.
"נטע" אמרה וניגבה את הדמעות.
"אני מיכאל ואנחנו נמצא מקום מוגן להיות בו".
הסתכלתי לחפש את אימא שלה אבל גם היא נעלמה, הרגשה מוזרה הייתה לי בגוף.
הצליל הנוראי הזה חזר.
"תכסי את האוזניים נטע! מהר!" לקחתי את שתי ידיי וכיסיתי על האוזניים שלה.
החתכים שהיו לי בידיים מהרעש הקודם גדלו יותר.
גם השריטות של נטע בזמן שברחנו התחילו לגדול.
הרעש הפסיק, הפעם מהר יותר ממקודם.
"בואי נלך מפה, נמצא מחסה" אמרתי לנטע.
לקחתי את דנה על הידיים והתחלנו ללכת מהר.
תוך 5 דקות הגענו לאזור עירוני.
שוב, ריק מבני אדם.
הכל נראה נטוש ומבולגן.
חנויות היו פרוצות ומכוניות בכל מקום.
"אני מפחדת" אמרה נטע והחזיקה את ידי.
"למה לא יכולנו לקחת את אימא שלי איתנו?" שאלה בתמימות.
"אנחנו נמצא אותה שוב אל תדאגי, הכי חשוב שתהיי מוגנת נטע, זה הכי חשוב".
תל אביב בחיים לא נראתה ככה, חסרת חיים, מתה, אפלה.
ערפל כבד היה בסביבה.
"אני מכיר מישהי שתוכל לעזור לנו" אמרתי לנטע עם חיוך.
באמת הכרתי מישהי, מישהי שיכולה לעזור במצב הזה.
מישהי שאין סיכוי שהיא הלכה לישון הלילה.
ד"ר רוני יעקב, עובדת סביב השעון בבתי חולים, חוץ מהזמן שבו היא לא עובדת כמובן.
במקרה, או שלא היא בת דודה שלי וגרה גם היא בתל אביב.
חייגתי אליה.
היא מיד ענתה.
"מיכאל זה אתה?" שאלה רוני בפאניקה.
"כן זה אני, קרה משהו בעולם, משהו רע" אמרתי לה.
"תאמין לי אני יודעת, טיפלתי בהמון מקרים של אנשים שלא מתעוררים, נראה שהגוף שלהם איכשהו לא יכול להיפגע מכלום כל עוד הם ישנים, כאילו הם במצב המתנה".
"המתנה למה?" שאלתי אותה.
"את זה נצטרך לבדוק, איפה אתה עכשיו?" שאלה רוני.
"אני פה עם דנה ונטע, דנה לא התעוררה בבוקר ונטע זו ילדה שמצאתי לבדה ברחוב, אני שומר עליה".
"אתם במקום בטוח?" שאלה.
"אנחנו מחפשים מקום בטוח" אמרתי לה.
"איפה אתם כרגע?" שאלה רוני.
"אנחנו במרכז העיר" אמרתי לה בניסיון לשכנע אותה שתעזור לנו.
"תקשיבי, אנחנו צריכים עזרה, אני צריך מקום בטוח, אני לא רחוק מהבית שלך" אמרתי לה.
"אני עוד שעה בערך אגיע הביתה, יש מפתח רזרבי מתחת לשטיח, תיקח אותו ותיכנסו לשם בינתיים, לפי מה שאני רואה עם האנשים שלא מתעוררים הם לא יכולים להיפגע מכלום כי הגוף שלהם איכשהו חסין, דנה תהיה בסדר גמור" אמרה לי רוני והצליחה להרגיע אותי.
"תודה רוני את מצילת חיים" אמרתי בתחושת הקלה.
"בטח בן דוד, במצב של עכשיו צריך לעזור אחד לשני, זה יכול להיות מדבק או משהו מסוכן המגפה הזו".
"נתראה בקרוב, ביי" ניתקתי לפני שהיא הספיקה להגיב.
"בואי נטע, הולכים!" אמרתי לנטע.
נטע הלכה אחריי כשאני מחזיק את דנה בידיים.
הסתכלנו מסביב לראות שאין משהו חשוד.
הגענו לבניין של רוני.
עלינו מהר במדרגות לקומה האחרונה.
המפתח מתחת לשטיח, מצוין.
נכנסנו, שמתי את דנה על הספה ונטע התיישבה לידי בספה השנייה.
הדלקתי את הטלוויזיה.
מהדורת חדשות התחילה:

"צהריים טובים מפי יהונתן שמעוני והרי החדשות, הלילה בשעה 2 החלה כמו מה שנראה בשלבים אלו מגיפה, חצי מהעולם הלך לישון בלילה ולא התעורר בבוקר.
החצי השני ככל הנראה מנסה לברר מה גרם לדברים אלו לקרות.
ד"ר ברנשטיין, מדען ורופא בכיר מבית החולים סורוקה מסר את הפרטים הבאים:

"ככל הנראה מסתובב לו וירוס זר ולא ידוע שתקף את עולמנו, זן חדש של וירוס שתוקף את מערכת העצבים בצורה כזו שבה הגוף נשאר במצב שינה.
אני ממליץ לאנשים להישאר בבתיהם ומי שבאזור של בית חולים שיילך וייבדק.
אנחנו עוד לא יודעים עם מה אנחנו מתמודדים, נגלה במהלך הימים הקרובים.
אין צורך להיכנס לפאניקה מיותרת".

זהו כל המידע שיש ברשותנו כרגע על מה שנראה כמו אסון בסדר גודל עולמי.
יהונתן שמעוני מחזיר את השידור, ועכשיו, תחזית מזג האוויר עם החזאית שלנו רעות מוריה".

וירוס?
אולי זה מדבק?
אנחנו חייבים להישאר בבית שלה כמה שאפשר.
אבל אין סיכוי שהיא תיתן לי להישאר פה איתן כל כך הרבה.
הילדה הזו מפוחדת ודנה לא מגיבה.
אולי אצליח לשכנע אותה, אני חייב לשכנע אותה.
ישבתי וצפיתי בטלויזיה בזמן שנטע הסתובבה בבית.
היא הסתכלה על משהו שנראה לה מוזר במטבח.
לפתע משהו משך אותה פנימה.
"מיכאל! הצילו! זה מנסה לתפוס אותי!" צרחה לי נטע.
"נטע!" צעקתי וקמתי מהספה.
רצתי אליה, משכתי את נטע מהדבר המוזר הזה.
זה נראה כמו יד, יד שמשכה אותה לתוך המטבח יותר ויותר חזק.
משכתי חזק, בסוף הצלחתי, היד שחררה ונעלמה.
נכנסתי למטבח לחפש מה זה היה, אבל זה כבר נעלם.
זה היום הכי מוזר שהיה לי בחיים.
אולי אני חולם, זה בטוח חלום.
אני אתעורר בבית בבוקר כשהספר הזה עם החומר למבחן בתוך הפנים שלי, כרגיל, מאחר למבחן, ודנה מכינה לי ארוחת בוקר, אני בטוח.
היו לי המון שאלות ואפילו לא תשובה אחת, תקוע עם בת זוג שלא מתעוררת וילדה יתומה ומפוחדת בבית של בת דודתי הרופאה שלא דיברתי איתה כבר חצי שנה.
מה שלא ידעתי זה שהתשובות כבר שם, ואני עומד לגלות אותן בקרוב מאוד.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Shoval Lavid עקוב אחר Shoval
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Just me .
Just me .
וואו מדהים :)
הגב
דווח
Shoval Lavid
Shoval Lavid
פרק 4 עוד לא נכתב אז זהו לבינתיים :)
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Shoval Lavid
לא רוצה להיות לבד יותר
לא רוצה להיות לבד יותר
מאת: Shoval Lavid
מאין באתי?
מאין באתי?
מאת: Shoval Lavid
אני הבחור הזה
אני הבחור הזה
מאת: Shoval Lavid
לעטוף אותך בידיי
לעטוף אותך בידיי
מאת: Shoval Lavid
מסתורין
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
Smells Like Teen Spirit
Smells Like Teen Spirit
מאת: Sophia Rose
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה