כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
4

ברכה מהרב - פרק 16

המשכנו כולנו לשוחח על נושאים אחרים. אבל דבר אחד ידעתי, אבא שלי גיבור.

היה לי קשה להתעלם מהחיוך של יהונתן כשהוא נכנס לבית וראה אותי מסדרת את השולחן.
הוא ניגש קודם לאמא שלו לאחל לה שבת שלום ואז כמעט ורץ אליי "שבת שלום" הוא נשק לי בלחי
ויכולתי לראות את החיים שלנו ביחד באותו הרגע, יכולתי לראות את כל השבתות שלנו ביחד.
ככה. בדיוק ככה. זה היה כמו חלום.

***********

"שבת שלום לאורחת שלנו" מיכאל, אבא של יהונתן התקדם אליי, אחז בידי ונתן לי נשיקה בלחי "שמח שבאת אלינו, לבנות בהחלט לא יהיה משעמם השבת" הוא חייך והסתכל על הודיה ושירה שעמדו קרוב אליי מהרגע שהם חזרו מבית הכנסת.
"כן חברים, בואו ניתן לליאל קצת מרחב שהיא תוכל לנשום ותבוא לבקר אותנו עוד כמה פעמים ולא תשאירו אותה בטראומה" אחיו הצעיר של יהונתן, דניאל, נכנס אחרון לבית בעודו זורק את הערה הזו
"לא, לא הכל בסדר!" אמרתי מיד וכולם התחילו לצחוק
"יופי עם האווירה הזו בואו כולם לשולחן, יהונתן יתחיל לזמר לנו" רחל אמרה וכולם התקדמו לשולחן האוכל.
"אתה שר?" שאלתי אותו מופתעת, הנה משהו חדש שאני מגלה עליו השבת הזו, מעניין מה אני עוד אגלה.
"לא ממש לא" הוא חייך ואז שמתי לב שמיכל והודיה מתווכחות ביניהן מי תשב לידי "תראי אותן" יהונתן אמר, צופה באחיותיו כמוני בשעשוע "שבית את כולם"
"גם אותך?" שאלתי אותו בלחש
"אותי ראשון" הוא נישק אותי בלחי ואז הזיז עבורי את הכיסא שאתיישב לידו. הודיה ויתרה למיכל במקום, ומיכל משכה לי את החולצה טיפה וסימנה לי שהיא יושבת לידי עם חיוך יופלה.
כולם התחילו לשיר את "שלום עליכם" ואני הייתי קצת יותר קשובה ליהונתן.
הייתי ממש מופתעת, פעם ראשונה ששמעתי אותו שר, בקול. התאהבתי בו יותר אם זה בכלל אפשרי.
"מי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא... צאתכם לשלום, מלאכי השלום,
מלאכי עליון..."

יהונתן לא פספס את הסלסול התימני ואני פשוט ישבתי המומה לידו, הוא לא הפסיק לחייך כשראה
את התגובה שלי. זה היה חדש.
אבא שלי ואחי מעולם לא שרו, תמיד מיהרנו לעשות את הקידוש, לסיים לאכול ואז כל אחד לעיסוקיו.
המשפחה של יהונתן שרה את כל השיר, בקולי קולות, מתענגים על כל הברה והברה, נהנים מהביחד המשפחתי הזה.
מלמלתי פה ושם את המילים וכולם חייכו אליי, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. אני לא יכולה לומר שהייתי שמחה שזה נגמר, הם ידעו לשיר, כולם.
"איפה החבאת את הקול הזה?" שאלתי את יהונתן בשקט ואז הודיה שישבה מולנו קפצה "הוא תמיד התבייש בזה, מפתיע שהוא שר לידך ככה"
מיכאל סימן להודיה לעצור רגע והגברים התחילו בקידוש, שהיה מוכר לי. שמחתי שלפחות את זה אני מכירה.
כשהסתיים הקידוש כולם קמו ולא הבנתי, יהונתן לחש לי באוזן "נטילת ידיים לברכת המוציא"
התרוממתי והלכתי אחריו למטבח. בצד הכיור הייתה מונחת נטלה לבנה עם חרוזים נוצצים שמודבקים עליה, יהונתן מילא אותה והגיש לי,
"תקחי את הנטלה ביד שמאל ותשפכי שלוש פעמים על יד ימין ואז ההפך" הוא לחש לי את ההסבר, ויכולתי לשמוע את מיכל מצחקקת לה מאחורה.
אלוהים תעזור לי לעבור את השבת הזו בשלום.
אחרי שביצעתי את מה שיהונתן אמר לי, הוא אמר לי את הברכה על הנטילה ולאחר מכן חזרנו להתיישב בשולחן.
הוא אחז לי את היד מתחת לשולחן והרגשתי הקלה.
מיכאל אמר את ברכת המוציא וחילק לכולם מהחלה, אחרי זה התחיל טירוף בשולחן.
רחל כמובן דאגה שרוב האוכל יהיה ממוקם מאוד מאוד קרוב אליי, והיא ומיכאל לא הפסיקו להציע לי אוכל.
יהונתן מיד אמר "אני יודע שכולכם רעבים, אז אל תתדאגו תתחילו לאכול, אני אדאג לחברה שלי"
איך שהוא סיים לומר את זה כל אחיו הקטנים התחילו לצחוק ולהוסיף קריאות של "אוווווו"
רחל חייכה "יופי, לפחות אני רואה שהצלחתי לגדל ג'נטלמן אחד"
"יש לך עוד שלושה ג'נטלמנים אמא" דניאל הזכיר לה "אל תשכחי את אבא, אותי ואת ליאור"
"נכון טעות שלי" היא צחקה וכולם התחילו לאכול.
דניאל התחיל לספר על החוויות שלו מהאימון בחטיבת צנחנים, מיכאל אחריו סיפר על החוויות שלו בסיירת שקד בחטיבת גבעתי, יהונתן לא נשאר בצד.. והתגאה במורשת של גולני.
"תקשיבי ליאל, כל שבת הם מתווכחים פה איזו חטיבה יותר טובה. אם בחוץ זה קרב, פה זה ממש מלחמה" הודיה צחקה
"הודיה, תהיי בטוחה שליאל חושבת שגולני זו החטיבה הכי טובה" יהונתן חייך בגאווה
"תתפלא" עניתי לו וכולם חיכו למוצא פי כשהם צוחקים על יהונתן
"אני דווקא חושבת שסיירת שקד בגבעתי היא הכי טובה"
"זהו קנית אותי! תסגרו כבר חתונה" מיכאל התחיל לצחוק
"אבא שלי היה חובש בסיירת הזו" אמרתי, מסבירה את הבחירה שלי בגבעתי.
"באמת? איך קוראים לאבא שלך?" מיכאל שאל מופתע לחלוטין
"אורן מקייטן" עניתי
"את הבת של אורן מקייטן?" הוא שאל בהלם וקם מיד מהשולחן.
"מיכאל לאן אתה הולך?" רחל שאלה
"כבר בא!"
כולם כבר סיימו לאכול והתחילו לפנות את השולחן בזריזות.
התעקשתי לשטוף את הכלים, כי לא ידעתי איך לסדר את הסלטים והאוכל במקרר, אז רחל וויתרה לי.
יהונתן הצטרף אליי וככה אני שפשפתי את הכלים והוא שטף אותם במים.
מיכאל חזר עם ספר גדול כזה והתיישב בשולחן האוכל בחזרה, אני ויהונתן סיימנו והתיישבנו לידו.
"מזה אבא מה אתה מחפש?" יהונתן שאל בסקרנות
ואז מיכאל אמר "הנה! וואו אני לא מאמין" הוא הוציא מהספר תמונה ישנה וסובב אותה כך שכולנו יכלנו להביט בה. בתצלום היו שני גברים צעירים מחויכים, במדי צה"ל. אחד עם שיער פרוע והיד שלו מסובבת טיפה, כנראה לא מבין למה מצלמים אותו אך הוא עדיין מחייך, והשני נשען קרוב אליו עם חיוך שהיה לי מוכר.
"ילדים, אתם זוכרים את הפציעה שסיפרתי לכם עליה? שהייתי במצב קשה במלחמת לבנון הראשונה?"
"כן..." יהונתן והשאר ענו "נו תמשיך"
"זו התמונה שצילמו אותי ואת הבחור הצעיר שהציל אותי, הוא הגיע בערך אחרי שנה אלינו. בתור חובש"
הוא העביר לי וליהונתן את התמונה וישר זיהיתי את הבחור שישב בצד שמאל.
"זה אבא שלי" עניתי ומשום מה, העיניים שלי התחילו לדמוע.
עצרתי את עצמי כי לא רציתי להרוס את האווירה, אבל הרגע הזה בהחלט ריגש אותי.
"אבא סיפר לי המון על התקופה שלו בצבא" התחלתי להסביר להם, "בהתחלה אני ואחי קצת צחקנו עליו ואמרנו שהוא.. אתם יודעים ממציא סיפורים, עד שלפני בערך שנתיים הוא סיפר לי על חייל אחד שהוא ניסה להציל אותו ומת לו בידיים. הוא לקח את זה מאוד קשה. הבנתי שהוא רציני כי יכולתי לראות שהוא חווה את הכל שוב, ואז הוא סיפר לנוו בגאווה על חייל אחר שהוא הציל וזה נתן לו תקווה להמשיך" חייכתי אליהם והם הביטו בי ובמיכאל בהלם.
"וואו" רחל אמרה וראיתי שהיא התקשתה למצוא מילים לתאר את הסיטואציה שבה כולנו היינו.
"יש לך אבא מדהים ליאל. הוא הציל ועזר להרבה אנשים" מיכאל חייך אליי ולא יכולתי לעצור כמה דמעות מלזלוג.
"אני אכין משהו חם לשתות" הודיה התנדבה וקמה למטבח.
"אני מצטערת... זה מרגש אותי" מחיתי את הדמעות והתנצלתי
יהונתן הניח את ידו על כתפי והשעין אותי עליו "ברור" הוא חייך אליי
והמשכנו כולנו לשוחח על נושאים אחרים.
אבל דבר אחד ידעתי, אבא שלי גיבור.

****************

את הפרק של היום אני מקדישה לאבא שלי, שאכן גיליתי במהלך השנים כמה הוא עבר בחייו, וכמה הוא מקדיש את חייו לזולת.
ובעצם מקדישה את הפרק עבור כל האנשים הגיבורים שנמצאים בחיינו, ועבור אלו שכבר אינם.

שיהיה לכולם שבוע טוב ומבורך, אוהבת המון ❤

someone else עקוב אחר someone
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שירה פלטיאל
שירה פלטיאל
זה פרק ששבר איתי...
הגב
דווח
lior gonen
lior gonen
באמת פרק מרגש מאוד.. מחכה להמשך!
הגב
דווח
someone else
someone else
תודה רבה ליאור!! המשך בקרוב❤
הגב
דווח
טען עוד 19 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
perfect imperfections
perfect imperfections
מאת: No Name Needed .
כתם שחור
כתם שחור
מאת: No Name
רק שניה אחת ! רגע של אופטימיות !
רק שניה אחת ! רגע של אופטימיות !
מאת: ג'רונימו .
 הדרך אל האושר
הדרך אל האושר
מאת: ג'רונימו .
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan