כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

כוכב המזל שלי פרק -22

אם לא ג'ניה אני חושבת שמזמן הייתי הורגת את עצמי ומצטרפת לאנטון...

" אתה בוכה" סיננתי לעברו כשהפסקנו להתנשק ורק התחבקנו.
" אל תתייחסי פשוט קשה לי להיפרד ממך" אמר לי ואני מביטה בו עם כל הגובה שלי בגובה הגבוה שלו ולא יודעת אם לבכות או לצחוק, אם לומר משהו או לשתוק... בחרתי לשתוק כי זה הדבר הכי טוב לעשות כרגע, הבחירה שלי לכל דבר... ולא בכל הפעמים היא הבחירה הטובה ביותר.
" ואל, אני צריך ללכת... תחכי לי עוד שבוע נכון?" הפסיק לחבק אותי אבל אחז בידיי.
" כל שעה ושעה... טוב לך כבר שהנהג שלך יפסיק כבר לבהות בנו כמו זומבי" הוא צחק והלך משם, לא הרגשתי עצוב כמו בדרך כלל אולי זה כי ידעתי שהוא חוזר למלא את החור הזה שהשאיר, חוזר ואז נוכל להיות יחד בלי כל הדרמות מסביב, בלי ליגל, בלי אימא שלי, רק ברק ואני.

" מסתבר שכולם בישראל שקרנים" ראיתי את אימא מאחוריי רוטנת לעברי ולא מבינה בדיוק על מי היא אומרת את המשפט הזה.
" על מה את מדברת?"
" לא על מה, אלא על מי. על הבחור הזה שלך... למה לא סיפרת לי שהוא החבר שלך?" היא כנראה ראתה אותנו יחד עכשיו, מה היא מצפה שהיא תבוא ואנהל איתה שיחה נורמלית? כמו אימא ובת?
" את באמת חושבת שאספר לך את האמת? מי זה? כדי שתתחילי לחקור אותי להרוס לי הכל? אני לא אתן. ולשמחתך הוא ואני לא ביחד..." לא אמרתי משהו שהוא לא נכון, עדיין אנחנו לא יחד, כי הוא עזב... עדיין לא היינו זוג נורמלי שמחזיק ידיים כשהוא הולך, לא רבנו כמו זוג כל מה שעשינו יחד זה רק לבכות כל הזמן טוב נו... רק אני ברוב הפעמים.
" אם להתנשק עם בחור צעיר ולחבק אותו לא אומר שאתם חברים אז אני לא יודעת מה כן, אני אוסרת עלייך להתראות איתו"
" את לא אוסרת עליי כלום, אני כבר בת עשרים ושתיים יש לי בעלות על עצמי. אם היית אימא מספיק טובה היית יודעת מה עברתי בזמן שאת אמללת את חיי, לא מגיע לך אפילו לדעת... לכי מכאן... יודעת מה אני אלך כי אני לא מסוגלת להסתכל עלייך!" אמרתי לה בטון רגוע לא נתתי לעצמי להתעצבן בוודאי שלא מולה, לתת לה את התענוג הזה היא לא תקבל אותו. היא ניסתה לקרוא לי ואמרה בין לבין שאני חוצפנית, שהדיבור שלי הפך להיות כמו כל הישראלים כאן, שהנימוס שלי נעלם בשלב מסוים לקחתי את עצמי מהמקום שבו נעמדתי עם הגב אליה ורצתי לא היה לי משנה לאן, לא חשוב לי לאן הלכתי העיקר הרחק ממנה. אף פעם לא תיארתי לעצמי שאברח מאימא שלי, זו שילדה אותי, שלא אוכל לספר לה דברים, לרכל כמו שאומרים. הייתי כל חיי אכולת קנאה במשפחות האלה שיוצאות ומבלות יחד זה עם זה, עושות תמונה משפחתית ועל אחת כמה וכמה אוכלות ארוחת משפחתית יחד ומדברים זה עם זה. לי זה מעולם לא קרה... לא היו לנו טיולים עם המשפחה, בקושי גם תמונה משפחתית ובוודאי שלא ארוחה כמו שצריך, כל הזמן היה את אותו הדבר על השולחן וממש מעט.

אימא שהיה לה כסף מרומן לא השקיעה בקניית מוצרי מזון אלא בקניית תכשיטים לעצמה וכל מה שהיא ידעה זה להשוויץ בהם, אבא היה קונה יחד איתי כשעבדתי אחרי שהתחתנתי עם אנטון... גרנו אצלנו בבית רק כי לא יכולתי להרעיב את המשפחה היקרה שלי, המשפחה שלה אני מוכנה לתת הכל והם לא יתנו טיפה מעצמם... אולי רק ג'ניה כן. הגעתי לרחבת דשא גדולה, כל הירוק הזה בחושך עשה לי טוב. התיישבתי על הדשא ונכנסתי למחשבות... זה זרק אותי ליום בו הייתי צריכה להכריע על חיי.

" את אוהבת אותו?" שאלה דאשה והתיישבה על המיטה.
" כן"
" אז למה לא בעצם? למה את לא רוצה להתחתן איתו?" שאלה נרגשת ולא הפסיקה לקפוץ על המיטה בישיבה.
" דאש... את עוד קטנה... אף פעם לא חשבתי להתחתן כל כך צעירה... וזה להיכנס לכל כך הרבה דברים ואז יהיו לי ילדים... אני מבולבלת" סיננתי לה בשקט שאימא לא תשמע.
" את יודעת שאימא תדבר איתך על זה מחר"
" אני יודעת" אמרתי והתמלאתי בפחד, אצל אימא זה אף פעם לא דיבור אלא צעקות ואולי גם מכות.
" ואל? לא כואב לך?" שאלה אותי לפתע כשכיביתי את האור וכיסיתי אותה בשמיכה.
" לא כואב לי מה?" שאלתי כלא מבינה.
" שהיא מרביצה לך ככה, למה את לא מדברת? אני בטוחה שכואב לך יש לך עדיין סימנים כחולים מהפעם הקודמת" סימנה בידיה את הסימנים על ידיי למרות שהיה חשוך, הייתה לה ראייה טובה.
" אני בסדר... לילה טוב דאש"
" לילה טוב ואל"

אני זוכרת את השיחה הזאת, זוכרת ולא אשכח אף פעם, כל מילה חקוקה אצלי בראש... לא באמת הצלחתי להבין כיצד הצלחתי לספוג את כל המכות, את כל הרוע הזה שטמון אצל אישה אחת הקרויה אימא שלי, אישה שנתנו לה את השם נאדג'דה או בקיצור נאדיה שזה תקווה ברוסית... אין בה שום תקווה רק אסון גדול היא עושה כל הזמן, אסון שאי אפשר לפרק אותו או להעלים. הדלקתי לי שיר ברוסית בשקט שרק אני שומעת של להקה שאהבתי לשמוע בשם Reflex ועצמתי קלות את עיניי ניסיתי לא לחשוב על כל העבר שלי... על כל הדברים שהיא עוללה אבל זה היה חזק ממני.

" למה? רק תגידי למה את לא רוצה? איזו סיבה יש לבחורה צעירה לא להתחתן? ומה אם לא תתחתני לעולם? אף אחד לא ירצה את הבת שלי יותר?"
" אל תדברי שטויות, תעזבי אותי כבר אני לא רוצה להתחתן בגיל כל כך צעיר"
" את אוהבת אותו בכלל?" שאלה והזכירה לי את השיחה מאמש.
" כן אני אוהבת את אנטון... אבל גם אם לא נתחתן לא אומר שאוהב אותו פחות!"
" אני לא אתן לאיש שידבר על הבת שלי ברחוב... את חייבת להתחתן!" אמרה במחאה וכבר יכולתי לראות את הכעס העוצמתי שלה בעיניים, פחדתי ממה שתעשה אבל הייתי מוכנה לכל.
" אני לא אתן... שאנשים יקראו לבת שלי... לבת הבכורה שלי... זונה!" אמרה ומשכה בשיערי הארוך... משכה אותו כמעט עד זוב דם בעודי מנסה להרפות ממנה, מהאישה הלא שפויה הזו.
" מאמא, תעזבי אותה" ניסתה לומר דאשה אבל גם לה היא הרביצה בטעות, היא מעולם לא נגעה בדאשה היא כל כך אוהבת אותה את התינוקת שלה.
" זה מה שאת רוצה להיות? זונה? להיקרא כך? לעשות לי בושות?" הכתה את גופי העליון בידה הימנית ובשמאלית עדיין משכה לי בשיער.

כבר לא בכיתי גם אז, הכנתי את עצמי נפשית שזה מה שעומד לקרות שאני אאלץ להתחתן בכל הכוח... למרות שיכולנו לחיות אנטון ואני בשקט גם ללא טבעת הרי היינו צעירים גם ככה הוא בן עשרים ואני בת שבע עשרה מה כל כך בער לה, לא היה לי אכפת מה חושבים אחרים... עד היום לא אכפת לי שילכו כולם לעזאזל חשבתי לעצמי, אני זוכרת כמה חיכיתי באותו היום שג'ניה יחזור... ראיתי את דאשה מהצד מחייגת אליו הוא היחיד שידע לעצור אותה. אני זוכרת כיצד הוא נכנס כולו... הזיז את אימא ממני בצעקות וחיבק אותי חזק בכל גופו שלא תוכל להגיע אליי, חיבק ואמר מילים מנחמות. אם לא ג'ניה אני חושבת שמזמן הייתי הורגת את עצמי ומצטרפת לאנטון, אף על פי שאני חושבת שלא אהיה מסוגלת להרוג את עצמי גם לא אז... אני פחדנית מדי מעדיפה לסבול מאשר להרוג את עצמי... אלוהים יחליט מתי תורי ללכת מהעולם הזה... אחרי הכל הוא זה שקובע.

השיר בטלפון נגמר ורציתי לשים עוד שיר חשבתי טוב טוב איזה שיר לשים... אבל אז קיבלתי הודעה מברק... הודעה ארוכה עם ציטוט " ובלילה, בלילה בשעות הקטנות התפילות הפשוטות מבקשות בלילה, בלילה לחכות לתשובות כדי למצוא עוד סיבה לקוות..." עם המשפט " לפני ההמראה הלילה הזה הזכיר לי שיר ששמעתי יום אחרי שהיית איתי בבסיס, לילה טוב ואלריה היפה".

המשך יבוא...
הרבה דברים מתגלים עוד ועוד
מה דעתכם? שתפו אותי!
לילה טוב לכולם :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Mor B
Mor B
אני מאוד אוהבת את השיר הזה הוא מקסים מלא תקווה כל כך מתאים להבטחה של ברק.
אמא של ואל ממש רעה כמה ואל עברה בגללה איך אמא מסוגלת לעשות דבר כזה לבת שלה.
ברק מתוק חחח אבל זה לא חדש מעניין מה הוא רוצה להסביר לה אני סקרנית.
לילה נפלא יקירה❤
הגב
דווח
Maya B
Maya B
זה שיר שמזכיר לי תקופות אחרות...כיצד ללמוד לא לוותר...בעיקר.
ואלרי עברה המון...סך הכל ילדה שרוצה לשמוח ...מסכימה לגבי אימה.
אין דרים כמו ברק❤
לילה מקסים אהובה
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Maya B
אהבה בנבדל פרק 59
אהבה בנבדל פרק 59
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 5
חבקי אותי חזק פרק 5
מאת: Maya B
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
מאת: Maya B
בוא נדבר על אהבה פרק -31
בוא נדבר על אהבה פרק -31
מאת: Maya B
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
חבקי אותי חזק פרק 6
חבקי אותי חזק פרק 6
מאת: Maya B
הארה באמצע היום
הארה באמצע היום
מאת: K L
כשהיינו ילדים..
כשהיינו ילדים..
מאת: K L
האהובה שלי
האהובה שלי
מאת: K L