כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 2

כוכב המזל שלי פרק -21

הוא כרך את ידיו סביבי והצמיד את שפתיו לשפתיי ונישק אותי כמו שרק הוא יודע... להמיס את הלב שלי ולשבור אותו יחדיו... ואני מתמסרת אליו, לכל נשיקה ולא רוצה שזה ייגמר, שלא ייגמר.

" חנן? איפה שמת את האופניים שלי?" שאלתי את חנן לאחר שעה בה ניסיתי להירגע, לייבש את הדמעות ואת עיני האדומות ואז הצלחתי איכשהו לחזור חזרה לדירה.
" אני חושב שלמטה במחסן, מה נזכרת עכשיו באופניים שלך?"
" חשבתי לרכב קצת, איפה המפתחות?" הוא זרק לי אותם והלכתי להוציא את האופניים היפים שקניתי בשנה שעברה שלחלוטין שכחתי מהן, אולי הגיע הזמן לנצל את העיר הזו ברכיבה.
החזרתי לחנן את המפתחות ולקחתי עימי את הכינור שלי... הרגע הזה שמנסים לרוקן מחשבות רעות ולא לחשוב עליהן? להעביר את הזמן בנסיעה טובה ובהסתכלות על עוברי אורח שונים. חשבתי פתאום מה יש לברק לחפש בחו"ל מה כבר יש לו שם עם הסינים החכמים האלו, מה פשר כל הנסיעה הזו.

אהבתי לנסוע בלילה, אם היו שואלים אותי איזה בן אדם אני של לילה או בוקר יש לי תשובה חד משמעית והיא לילה לא כי אפשר להיות חיית מסיבות ולשבת על כוס וודקה בבר ולפלרטט עם הגברים הכי יפים בתל אביב אלא בשביל ההרגשה העצמית, ריח הגשם הטרי, האורות הדולקים שעושים לי שמח אפילו התנועה של תל אביב בלילה נראית כאילו אני נמצאת בלאס וגאס. זה משהו שלא ניתן להסביר. עצרתי את האופניים ועצרתי לנגן משהו הפעם במקום אחר שמעולם לא הייתי בו הרבה אנשים החלו להגיח ולצפות, שוב חלקם צילמו אותי ועיניי מחפשות את ברק למרות שידעתי שלא אמצא אותו כאן.

" את מנגנת ממש יפה" ניגש לעברי בחור גבוה, עם גומות ועיניים חומות.
" תודה רבה" אמרתי כשסיימתי לנגן כבר שלושה שירים.
" הנגינה שלך מזכירה לי כל כך הרבה" עמד מולי ואמר את הדברים.
" מה בדיוק?" ניסיתי להתעניין על אף שבאמת לא היה לי כל כך אכפת.
" החברה הקודמת שלי ניגנה בכינור, היא תמיד הייתה מנגנת כשהייתה עצובה... אני מניח שאת מנגנת מאותה הסיבה"
" על סמך מה אתה אומר את זה?"
" תאמיני לי שאני מכיר את זה..."
" יש לך חוש לבחורות עצובות? אני לא מבינה" ניסיתי שלא לצחוק.
" משהו כזה"
" מה קרה לחברה שלך? זאת אומרת אם לא חוצפה לשאול"
" נהרגה בתאונת דרכים לפני שנתיים... ועכשיו כשניגנת היא עלתה לי לראש אחרי שנתיים שניסיתי לשכוח ממנה, לרגע חשבתי שהצלחתי אבל לא בדיוק"
" אני מצטערת" אמרתי בכנות.
" אל תצטערי... עשה לי טוב לשמוע אותך מנגנת... אני אושר"
" ואלרי" חייכתי באילוץ וחיכיתי ללכת אבל הוא עדיין נעמד מולי ואני הייתי צריכה להמשיך להיות נחמד.
" אני חייבת ללכת..." מיהרתי ולא נתתי לו להספיק לומר לי עוד כלום, פשוט התיישבתי על האופניים וחזרתי הביתה למסיבה של החנונים חנן אביעד ועוד כמה בחורים ישבו חלקם שתו בירות ואחרים עודדו את חנן במשחק.

" הי בנים" סיננתי והם הביטו בי כאילו מעולם לא ראו בחורה.
" הי ואלרי" אמרו כולם וזה נראה שחנן סיפר להם עליי.
" לא אפריע אני בחדר" סיננתי והלכתי לחדר כשכל המבטים שלהם עליי.
" אבא שלך התקשר... תחזרי אליו" אמר לי אביעד בידיים שלובות בפתח דלתי בעודי חושבת עד כמה אני חייבת להפסיק להשאיר את מחשב הנייד שלי פתוח.
" אני אחזור אליו... לך לבנים"
" טוב אם משהו אני כאן" הוא חייך והלך. לאביעד יש עיניים כל כך כנות חומות בהירות ושיער מתולתל הדבר היחיד שלא חנוני בו זה שהוא גולש, יש לו גוף חטוב והוא נראה הורס אבל אף פעם לא חשבתי עליו כאל משהו אחר אלא כאל אח.

" פאפא התקשרת?"
" דה דוצ'ה, אימא שלך היא... היא בדרך לישראל"
" מה! מה יש לה לעשות כאן?"
" היא רוצה לראות אותך"
" פאפא, אני לא רוצה לראות אותה... אני פשוט לא רוצה!" אמרתי וכמעט שוב הדמעות שלי חוזרות.
" את יודעת שאי אפשר להקשיב לה... היא באה עם רומן הם רוצים לבקש ממך שתבואי לחתונה שלהם"
" פאפא, אני לא באה לחתונה של איש שאנס אותי... אני פשוט לא באה" אף פעם לא סיפרתי לו את זה, הוא תמיד היה בדיעה של אימא ומעולם לא חשב שאני עושה טוב גם כשהיא תפסה אותי עם אנטון במיטה הוא צידד בה.
" הוא מה?"
" אנס אותי... פאפא"
" אל תדברי שטויות"
" פאפא זה לא שטויות... הייתי בת עשר אתה היית בעבודה וכולם בבית ספר אימא נכנסה למקלחת ורומן ישב איתי כשציירתי... עד שהכל התחיל. אתה לא מאמין לי?"
" אני לא יודע דוצ'ה, רומן איש טוב" וידעתי שאין לי מי שיאמין לי... הם חושבים שיש לי דמיון מטורף שאני ממציאה את הכל כדי להאשים אנשים.
" מתי היא כאן?"
" בדיוק נחתה היא אמרה לי שתתקשרי אליה"
" טוב פאפא, אני זזה"

שנאתי אותה כל כך... שנאתי אותה מאוד ולא הבנתי למה היא בכלל מגיעה ממתי אני חשובה לה, ואיך הרומן הזה מעז להראות את הפרצוף שלו. קיבלתי שיחה מאימא, ידעתי שהיא תתקשר אליי אם לא אני, כל כך לא רציתי לשמוע את הקול שלה.
" הלו" עניתי בביטחון אסור לי להראות חולשה בפניה.
" דוצ'ה אני כאן בארץ... אנחנו צריכות לדבר" למה היא קוראת לי דוצ'ה אני אולי הבת שלה בגלל שהיא הביאה אותי לעולם אבל היא מעולם לא הצליחה להיות אימא נורמלית.
" אשלח לך כתובת של בית קפה, תהיי שם עוד חצי שעה" אמרתי וניתקתי לה לא יודעת איך אהיה מסוגלת לראות אותה בוודאי מרובת תכשיטים וחליפה מהודרת, שיער שופע וחיוך ערמומי. נשארתי בבגדים שלי, שמלה לבנה. דמיינתי מול המראה אותה ומה אני אומרת לה או איך אני בכלל נתקלת בפנים שלה... איך אהיה מסוגלת לראות אותה בכלל. די ואלרי תנשמי עמוק את תצליחי, הרגעתי את עצמי והזמנתי מונית שכבר חיכתה לי למטה.

היא הגיעה בדיוק בתיאור שחשבתי שתגיע התיישבה על הכיסא אפילו ניקתה אותו כאילו שהוא מזוהם כאילו בתי הקפה בישראל מלוכלכים ורק ברוסיה הכל נקי וטהור.
" מה נשמע?" כאילו שאכפת לך חשבתי לעצמי והתיישבתי מולה.
" בסדר" אפילו לא שאלתי לשלומה היא לא בדיוק עניינה אותי, היא הסתכלה עליי ועל הכינור שלי שלקחתי איתי.
" את עדיין מנגנת נכון?" הנהנתי.
" אני זוכרת כמה יפה ניגנת... חבל שאני לא זוכה לשמוע גם היום"
" למה הגעת?"
" מה זאת אומרת? לראות את הבת שלי. אני מבינה שאת לא שמחה לראות אותי" הזעיפה את פניה ולגמה מכוס הקפה.
" בנינו אני יודעת כמה את לא אוהבת אותי אז למה לטרוח ולהגיע לכאן?"
" דוצ'ה איזה שטויות את מדברת. איך אימא לא תאהב את הבת שלה?"
" תגידי לי למה את כאן" אמרתי לה שוב בשפה הרוסית, רק רוסית היא יודעת אפילו האנגלית שלה רעועה רק רומן יודע אנגלית טוב וגם זה בגלל העבודה.

" קחי" הושיטה לי מעטפה"
" מה זה?"
" תפתחי ותראי לפני שאת שואלת" פתחתי וראיתי כרטיס טיסה הלוך חזור.
" אני רוצה שתבואי לחתונה שלי... אפילו קניתי לך כרטיס" אמרה ונשענה על הכיסא לקחה את כוס הקפה באוויר ולגמה ממנו. מזווית העין נדמה לי שראיתי את ברק אבל לא ייתכן לא יכול להיות, הוא בסין או שאולי הוא עדיין לא טס? אני לא מבינה. אימא לא הבינה על מה אני מסתכלת העיפה מבט וראתה שאני בוהה בברק או במי שזה לא יהיה.
" מי זה הבחור הצעיר הזה?"
" אף אחד" אמרתי לה ולא הפסקתי להביט בו ופתאום שמתי לב שהוא נועץ בי מבט מעט מבוהל אבל זה לא גרם לו להתרחק, לפתע הוא קם ופסע לכיוון שלי. אימא לא הפסיקה לנעוץ בו מבט... הוא היה לבוש חגיגי, חליפה שחורה, נעליים יפות וחיוך כובש ראיתי שהיא מתרשמת ממנו בדיוק כמוני.
" למה הוא בא לכאן?"
" ברק... אתה לא אמור להיות בסין?"
" אסביר לך עוד מעט... מי זו הגברת הצעירה?"
" אימא שלי" אמרתי כמעט דומעת מהכיסא שלי כשהיא מסתכלת עליי.
" היא באה להזמין אותי לחתונה שלה אבל אני לא רוצה ללכת... היא חושבת שאם תקנה לי כרטיס טיסה זה ישכנע אותי"
" תגידי לה שאת לא רוצה"
" נראה לך יש עם מי לדבר?"
" ואלריה מי זה הבחור הנאה?" התפרצה לנו אימא לשיחה לא ידעתי אם להציג אותו בפניה אם בכלל מגיע לה להכיר אותו.

" אני ברק אטיאס גברת" שמעתי אותו מדבר ברוסית, לא ידעתי בכלל שהוא יודע רוסית והאמת זה הפתיע אותי.
" מי אתה לבת שלי?" הסתכלתי עליו במבט של " חסר לך אתה מפשל בתשובה שלך" הוא הביט בי לשניות אחדות ואז אמר.
" חבר טוב" הוא חייך, ברוסית חבר טוב זה ידיד בעברית או משהו כזה...
" חבל שהיא רק חברה טובה, בטח לתפוס בחור כמוך גם נראה חכם וגם נאה זה בונוס" אמרה לו והציעה לו לשבת על ידו אבל הוא סרב.
" האמת שיש לי חברה שקצת כועסת עליי כי אני עוד מעט טס..."
" חבל..." פלטה באמצע ולא נתנה לו להמשיך.
" ואל, פשוט תגידי לה מה שאת חושבת... אחכה לך בחוץ לפני שאני באמת נוסע עוד עשר דקות." הנהנתי. סרבתי לקחת את הכרטיס והלכתי משם, השארתי אותה לבד על הכיסא שלה שתסתדר בעצמה כאן, היא אף פעם לא אהבה את ישראל אני שונאת שהיא מנסה להיות נחמדה מול ברק, עם הארץ הזו שהכל קשה לה בה והיא רק התלוננה עליה בזמנו שלא כדאי לי בכלל לעשות עלייה.

" אני לא מתכוונת לבכות... תשמור על עצמך בסדר?" הוא הנהן ועטף אותי בחיבוק מוחץ.
" אחזור עוד שבוע... ואז אסביר לך הכל..."
" איך נתנו לך חופש מהצבא?"
" לא נתנו, שיחררו אותי... אסביר לך אחר כך מבטיח לך"
" שבוע זה הרבה בשבילי" אמרתי והוא מסתכל עליי שוב עם המבט הזה מוריד את הקוקו שאספתי ומביט בי.
" גם בשבילי..." אמר ונישק אותי ברוך.
" אמרתי שאני לא אבכה והינה הדמעות שלי מגיעות בגללך" אמרתי חצי בוכה חצי צוחקת והבטתי בפנים האלו שכל הזמן אני מדמיינת מולי.
" אני מצטער..." אמר וניגב את דמעותיי.
" את לא תצאי לי מהראש בקלות... המונית שלי הגיעה אני צריך לזוז" הפסיק לאחוז במותניי ונכנס למונית, נופפתי לו עם המון כאב המונית נסעה אבל פתאום ראיתי אותה עוצרת ואת ברק רץ לעברי.
" מה קרה?" שאלתי ולא הבנתי למה הוא חזר, הוא כרך את ידיו סביבי והצמיד את שפתיו לשפתיי ונישק אותי כמו שרק הוא יודע... להמיס את הלב שלי ולשבור אותו יחדיו... ואני מתמסרת אליו, לכל נשיקה ולא רוצה שזה ייגמר, שלא ייגמר.
" מה אתה שומע?" שאלתי תוך כדי, ראיתי אוזניה אחת על אוזנו.
הוא שם לי את האוזנייה השנייה באוזן ימין שלי ואני שומעת את השיר מתנגן אצל שנינו ואותו מנשק אותי.
" יש לך עיניים שרואות את הכל מהכל וחיוך מתוק שלא מסתיר... יש לך שפתיים שיודעות לאהוב מקרוב וצלצול שרק אני מכיר..."


המשך יבוא...
שלא תגידו שלא פינקתי בפרק ארוך :)
שתפו אותי בדעתכם ערב מקסים לכולם!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
הוא חזר אך ורק כדי להשמיע לה שיר ומי זה אושר?
הגב
דווח
guest
וווואו אמלאאא
דמעותתתתת
הגב
דווח
Maya B
Maya B
❤❤❤
הגב
דווח
טען עוד 8 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
אהבה בנבדל פרק 59
אהבה בנבדל פרק 59
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 5
חבקי אותי חזק פרק 5
מאת: Maya B
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
מאת: Maya B
בוא נדבר על אהבה פרק -31
בוא נדבר על אהבה פרק -31
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
חבקי אותי חזק פרק 6
חבקי אותי חזק פרק 6
מאת: Maya B
הארה באמצע היום
הארה באמצע היום
מאת: K L
כשהיינו ילדים..
כשהיינו ילדים..
מאת: K L
האהובה שלי
האהובה שלי
מאת: K L
המדורגים ביותר
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski