כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

ילד אסור, ילד מותר פרק 19

אני ילד אבוד בן 25 שלא נישאר לו כלום בחיו..

תוכן עניינים 1. ילד אסור, ילד מותר פרק 12. ילד אסור, ילד מותר פרק 23. ילד אסור, ילד מותר פרק 34. ילד אסור, ילד מותר פרק 45. ילד אסור, ילד מותר פרק 56. ילד אסור, ילד מותר פרק 67. ילד אסור, ילד מותר פרק 78. ילד אסור, ילד מותר פרק 89. ילד אסור, ילד מותר פרק 910. ילד אסור, ילד מותר פרק 1011. ילד אסור, ילד מותר פרק 1112. ילד אסור, ילד מותר פרק 1213. ילד אסור, ילד מותר פרק 1314. ילד אסור, ילד מותר פרק 1415. ילד אסור, ילד מותר פרק 1516. ילד אסור, ילד מותר פרק 1617. ילד אסור, ילד מותר פרק 1718. ילד אסור, ילד מותר פרק 1819. ילד אסור, ילד מותר פרק 1920. ילד אסור, ילד מותר פרק 2021. ילד אסור, ילד מותר פרק 2122. ילד אסור, ילד מותר פרק 2223. ילד אסור, ילד מותר פרק 2324. ילד אסור, ילד מותר פרק 2425. ילד אסור, ילד מוכר פרק 2526. ילד אסור, ילד מותר פרק 2627. ילד אסור, ילד מותר פרק 2728. ילד אסור, ילד מותר פרק 2829. ילד אסור, ילד מותר פרק 2930. ילד אסור, ילד מותר פרק 3031. ילד אסור, ילד מותר פרק 3132. ילד אסור, ילד מותר פרק 3233. ילד אסור, ילד מותר פרק 3334. ילד אסור, ילד מותר פרק 3435. ילד אסור, ילד מותר פרק 3536. ילד אסור, ילד מותר פרק 3637. ילד אסור, ילד מותר פרק 3738. ילד אסור, ילד מותר פרק 3839. ילד אסור, ילד מותר פרק 3940. ילד אסור, ילד מותר פרק 4041. ילד אסור, ילד מותר פרק 4142. ילד אסור, ילד מותר פרק 4243. ילד אסור, ילד מותר פרק 4344. ילד אסור, ילד מותר פרק 4445. ילד אסור, ילד מותר פרק 4546. ילד אסור, ילד מותר פרק 4647. ילד אסור, ילד מותר פרק 4748. ילד אסור, ילד מותר פרק 4849. ילד אסור, ילד מותר פרק 4950. ילד אסור, ילד מותר פרק 5051. ילד אסור, ילד מותר פרק 5152. ילד אסור, ילד מותר פרק 5253. ילד אסור, ילד מותר פרק 5354. ילד אסור, ילד מותר פרק 5455. ילד אסור, ילד מותר פרק 55 ואחרון

אני יוצא בקושי מאוד גדול מהחדר ואני מרגיש שאני עדיין לא מוכן להיפרד ממנה אני מרגיש שפספסתי כל כך הרבה.. בא לי לצרוח ואני עוצר את עצמי..
אנחנו מתקדמים למקום הקבורה שלה ומרחוק אני רואה את המישפחה של אבא שלי מתקרבים, אופיר מתקרב אלי ותופס אותי כשאני מתחיל להתקדם אליהם כדי לגרש אותם מפה.
"אוריה לא עכשיו! אל תעשה את, זה לא פה! "
"אני לא רוצה לראות אותם פה, הם עשו לה את זה, הם נתנו לזה לקרות"
אני צועק ואני כבר לא שולט בעצמי..
"אחי תקשיב שניה, תן להם, תן להם לראות מה הוא עשה, תן להם להיות פה.. "
אני מסתכל לתוך עיניו של אופיר ואני נירגע וזז חזרה אחורה..
שירלי מתייצבת לידי ומחבקת אותי עם ידיה הקטנות בבטן..
"אמורה תהיה רגוע בבקשה, תיתן לה את הכבוד שמגיע לה"
אני נושך שפתיים ושותק, מסתכל עליהם בשינאה עם אש בעיניים.. על המישפחה שלו על ההורים שלו שמעולם לא עצרו את זה ולא דאגו לנכד שלהם ולכלה שלהם.. הם אשמים בדיוק כמוהו..
כשאנשים מהמושב מגיעים והמקום כבר התמלא ממש התחלנו בקבורה, בזמן שאני מקריא קדיש לראשונה בחיי, מקריא ומנסה לשמור על הקול שלי רצוף לא נותן לגולה בגרון להשתלט עלי..
אני מסתכל בעניהם של בסבי וסבתי בשינאה וצועק לעברם את הקדיש, מדגיש כל מילה ורואה איך הם משפילים את ראשם מטה ומביטים בכלה שלהם עטופה תכריכים נקברת באדמה..
אני בוכה לחיבוק של אופיר ולא מאמין שהיא נמצאת שם למטה.. הוא מחזק את החיבוק ולא משחרר אותי.. הוא לא מוסיף מילים, הוא לא באמת צריך.. תמיד דיברנו על הרגע הזה שיגיע בסוף.. איפושהו תמיד ידענו שככה זה יגמר.
הוא נישאר איתי שם בזמן שכל השאר מתפזרים ויוצאים מבית העלמין, ואני מתרסק על ברכי ומביט בערמת האדמה שמכסה אותה.. הידיים שלי חופנות את האדמה ואני צורח לה.. צורח את המילה אמא והכאב בלב שלי רק הולך וגדל..
אני ילד אבוד בן 25 שלא נישאר לו כלום בחיו..

בדרך הבייתה היא תופסת לי את היד, אוחזת אותה חזק בין ידיה ולא משחררת את האחיזה.. היא מביטה בעיני ואני מביט בה בעיניים מפוצצות דמעות שלא ניגמרות.
כשאנחנו מגיעים הבייתה הרכב שלהם חונה בחוץ והם יוצאים לכיוון הבית.. אני עומד בפתח ורק מחכה שהם יגיעו.. הסבים שלי, אח של אבא שלי ושתי אחיות שלו..
אני עומד שם לבד וברגע שהם נעמדים מולי אני נתקף שינאה שוב...
"כל השנים האלה, 25 שנה היא חטפה מכות ממנו, 25 שנה היא ספגה הכל.. אתם ידעתם, אני בעצמי אמרתי לכם, מעולם לא דרכתם כאן כדי לעזור לה, אתם מעזים לבוא לפה עכשיו"
אני צועק ותוך שניה אופיר תופס אותי ומושך אותי לאחור..
"הדם שלה על הידיים שלכם, אתם והבן שלכם רצחתם אותה! אתם אשמים בדיוק כמוהו! אין לכם מה לחפש פה! אתם לא המישפחה שלי, אף פעם לא הייתם, מעולם לא נקפתם אצבע בשבילנו..
תעופו מפה ואל תחשבו לחזור.. ותמסרו לבן שלכם, לאח שלכם שאני מקווה שהוא ירקב בכלא כי אם הוא יצא משם אני אדאג שהוא יגמור כמוה!"
הם מביטים בי בעצבות מבינים בדיוק על מה אני מדבר, הם מנסים לדבר ואני פשוט מסתובב וניכנס הבייתה.. אופיר דאג שהם יסתלקו משם..
הדודות שלי מושיבות אותי לידן ואני מוצא את עצמי מוקף באנשים שאני לא רוצה לראות ולא רוצה לידי בכלל.. אני יודע שאין לי ברירה, אז אני פשוט יושב ומשעין את ראשי לאחור על הקיר ועוצם את עיניי..
מתעלם מכל הסביבה, מהרעש, מהבכי, מתנתק לגמרי ומנסה לא לחשוב על שום דבר..

הימים עוברים ובין לבין בזמן שיש לי קצת שקט אני עובר על חפצים ישנים שלה, על תמונות ואני מחליט לקחת אותם איתי..
ביום האחרון של השיבעה, הדודות שלי מספרות שהן לא דיברו איתה כי הוא היה מאיים עליהן כל הזמן שירצח אותה.. הן אומרות שזה גם מה שעשה לה איתי.. בפעם האחרונה שבאה לראות אותי היא כנראה חטפה על זה.. אני מרגיש שאני לא יכול להיות יותר בבית הזה.. עם כל סיפור וכל זיכרון אני יותר שוקע ויותר נאכל..
הדודות שלי מחבקות אותי ומתעקשות לשמור איתי על קשר.. אני לא יודע אם אני רוצה או צריך אבל מתוך נימוס אני מאשר להן שזה מה שיהיה..
בלילה האחרון שם אני בקושי מצליח לישון ואני מחליט להתקשר לעטרה.. בזמן השיבעה היא דאגה לתת לי את הטלפון שלה, הייתה פה כל יום ודאגה לאחות את הפצעים שלי בחיבוקים שלה..
הרגשות האלה שגיליתי אליה נתנו לי כוח לא מובן להמשיך, להתרומם ולקוות.
"הערתי אותך?"
"לא.. מה שלומך?"
"בסדר.. ואת?"
"אני בסדר, מתהפכת במיטה.."
"מה עם עמית? את לא איתו עכשיו?"
"לא.. כשחזרנו מאצלך אמרתי לו שאני עייפה והוא הלך.."
"מה איתכם?"
"אוריה אני לא חושבת שזה הזמן לדבר על זה"
"למה לא? מה הבעיה שנדבר למה אף פעם זה לא הזמן?"
"אתה שם לה לטון שלך?! אתה כועס ועצבני ואין שום סיבה! ואנחנו לא ננהל את השיחה הזאת עכשיו.. מחר אתה חוזר הבייתה ונמצא את הזמן"
"סליחה.. אני מצטער"
"באיזה שעה אתה מגיע?"
"אני הולך לבית העלמין בבוקר ובא חזרה לפה מתארגן ויוצא.. אני מעריך שבסביבות 12 כבר אגיע"
"התגעגעתי אליך.."

"גם אני התגעגעתי אליך"
אמרתי לה כמעט ולחשתי, כמו מתבייש לחשוף בפניה את מה שאני מרגיש, אני מבין שאני לא רוצה אותה רחוק.. אני לא אומר לה יותר מדי כי הכל נורא מבולבל..
"בא לי להיות לידך.."
"הלוואי והיית פה.. הכל היה מרגיש אחרת"
אנחנו מסיימים את השיחה ואני לא מפסיק לחשוב עליה.. אני לא מאמין על עצמי שאני תכלס מחכה למחר כדי לראות אותה שוב, לחבק איתה שוב, להרגיש את הידיים שלה את החום שלה.. הריח שלה לא משחרר ממני ואני לא יכול יותר לשמור את הרגש הזה בפנים..

****************
פרק שלישי לאחה"צ!
הפתעהההההה
למרות שתיכננתי להיום רק 3 בא לי להעלות לכם 4!
אוהבת אתכם ואת האהבה שלכם ותודה על כל דירוג וכל תגובה אתם מדהימים❤❤❤
נתראה בפרק לילה❤❤❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vivi Stories עקוב אחר Vivi
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Maya B
Maya B
מי אמור
הגב
דווח
דניאלה לנקרי
דניאלה לנקרי
וואוו כל פעם את מדהימה אותי מחדש קראתי הכל ברצף ועכשיו אני במתח !!
את פשוט מדהימה !
כתיבה יוצאת מהכלל
הגב
דווח
Vivi Stories
Vivi Stories
תודה רבה דניאלה יקירה שלי!
❤❤❤❤
הגב
דווח
טען עוד 16 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מה אנחנו עושים?! פרק 1
מאת: Vivi Stories
עלמה פרק 41 ואחרון
עלמה פרק 41 ואחרון
מאת: Vivi Stories
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מה אנחנו עושים?! פרק 94
מאת: Vivi Stories
זאת אני!
זאת אני!
מאת: Vivi Stories
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה