כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

כוכב המזל שלי פרק -19

מי ידע למלא לי את החור הזה שהוא עשה, ירה לי בלב ללא אקדח אלא במילים...

" נו תגיד כבר!" האצתי בו וראיתי שהוא בכלל לא מתקרב להזיז את השפתיים שלו אלא מתקרב אליי ושוב הנשימות שלו על פניי ואני מרגישה שעוד רגע אני מתעלפת מרוב אי וודאות. השפתיים שלו נושקות לי בעדינות אבל אני לא מנשקת אותו חזרה... עד שהוא לא יודע איך לשכנע אותי לנשק אותו חזרה. אבל אז לא עמדתי בפיתוי ונישקתי אותו חזרה באמצע הרחוב הזה כשחלק מהאנשים מסתכלים עלינו, נישקתי אותו בתשוקה ופתאום לא אכפת לי מכל ההמון הזה שמסתכל, הוא אחז במותניי ולא הפסיק... לפעמים עצר כדי לנשום ואז חזר לנשק אותי והגוף שלי... היה לי כל כך חם, הלשון שלו נוגעת בשלי והחמימות הזו לא מרפה ממני, טעם שפתיו הנעים, שפתיו היפות רציתי להמשיך שזה לא ייגמר לעולם.

" אני..." ניסה לומר תוך כדי נשימות כשכבר הפסקנו את הנשיקה הלהוטה הזו.
" בוא נישאר ככה עוד דקה... לפני שתגיד מה אתה רוצה... חבק אותי... אני... אני רוצה להרגיש שאני לא היחידה שאוהבת אותך. לא היחידה עם הלב הכואב הזה שמחכה כבר שתאמר אני אוהב אותך... אבל זו רק אני והמחשבות הדפוקות שלי" רקעתי ברצפה והוא פתאום שוב הצמיד אותי אליו, חיבק אותי חזק מהקור אבל בעיקר מהתחושה המעיקה שיש לי. נתן לי כמה רגעים של שקט, נישק בין לבין נשיקות חפוזות על השפתיים ואז פתאום פלט ככה מפיו.

" באתי להיפרד" להיפרד? איך הוא יכול לבוא לכאן לשמוע את המוסיקה שאני מנגנת, לחבק אותי, לנשק ואז לבוא להיפרד?
" מה זאת אומרת?"
" מה ששמעת... אני באתי להגיד שלום"
" למה אתה עוזב? לאן?" פרצתי בבכי והוא לא עזב אותי אלא המשיך לחבק ולמרות שרציתי לסלק אותו ממני מהסיבה שהוא עוזב, עדיין השארתי אותו קרוב אליי.
" זה לא משנה... תשמרי על עצמך בסדר?"
" אני לא מבינה איך אתה יכול לעזוב אותי... חשבתי שאתה אוהב אותי... אבל התרגלתי כבר שלא אוהבים אותי רק מנצלים ובורחים"
" את גומרת אותי אל תבכי... זה לא בגללך..." מחה את דמעותיי בין משפט למשפט.
" בגללך הפכתי לבכיינית, למה שוב דבר לא יכול להיות נורמלי בחיים שלי? שתהיה לי משפחה נורמטיבית, מישהו שיאהב אותי חזרה ועבודה אחרת"
" אני חייב ללכת" אמר ולא הקשיב בכלל למשפט האחרון שלי... נשק לשפתיי בפעם האחרונה והלך.
" ואל... שכחתי להגיד עוד משהו"
מה הפעם? איזו עוד בשורה הוא רוצה להפיל עליי?
" אני אוהב אותך" ראיתי את הכאב שלו בעיניים שהוא לא רוצה לעזוב אותי אבל משהו מונע ממנו, משהו שהוא לא מספר וזה מטריף לי את כל החושים, את כל הדם בגוף.
" חשבתי שאף פעם לא אשמע את זה" הוא חייך כהרגלו והלך סופית, על המדרכה עד שהתרחק לחלוטין ולא היה ניתן לראותו כלל.

עזבתי את המקום מוחה את דמעותיי ומנסה לשוב ולהיות הואלרי הזו שלא אכפת לה מאף אחד, לא מרגשות, לא מאנשים ולא מעצמה... מאיך שהיא מתלבשת או מה היא אומרת... אנסה להיות ללא רגש כדי לרוקן את האהבה הזאת שלא התממשה עדיין אני מרגישה את טעם שפתיו שלא מרפה ממני, הטעם הזה שחקוק אצלי לנצח... למה הוא עוזב לעזאזל למה הוא משאיר אותי עם לב שבור, עם לב שלא הספיק לאהוב אותו כמו שצריך, לב שלא ידע אהבה כראוי לא אהבת אם ולא אהבה בין בני זוג. אף פעם לא אהבתי מישהו באופן הזה, בוודאי שלא מגלה לו את כל הצלקות שלי מהעבר... מגלה לבחור הזה והוא בורח יחד עם הצלקות של שנינו... אלוהים אם יש אחד כזה למעלה או למטה או איפשהו בכלל למה אתה מרחיק אותנו, למה הוא פתאום שינה את דעתו? מדוע אנשים עוזבים אנשים אחרים בלי לתת להם סיבה מוצדקת? אל תשאיר אותי לבכות בחדר הזה לבכות ולא להבין למה, רק לדעת שמישהו שאת אוהבת בורח ממך ... אוהב ובורח.

" ואל את בוכה כבר שבוע... תספרי לי מה קרה" זה היה אביעד שאיתו אני מרגישה משוחררת לספר כמעט הכל.
" זה הבחור הזה שוב? מה הוא עשה הפעם?"
" אביעד... הוא... הוא עזב... אני משתגעת כואב לי הלב אני לא מסוגלת להיפרד מהעיניים האלו שהסתכלו עליי מנגנת, מי יסתכל עליי מנגנת, מי ידע לעצבן אותי כמוהו? מי ידע למלא לי את החור הזה שהוא עשה, ירה לי בלב ללא אקדח אלא במילים... אני... אני לא מסוגלת לזה..." הסימנים שעשיתי לעצמי בידיים בלטו ואביעד לא הפסיק לבהות בהם, הוא גם לא ידע כל כך כיצד להתמודד עם זה משום שאף פעם לא ראה מישהו שמכאיב לעצמו בצורה הזאת.
" ואל זה לא טוב לך להיות עצובה... בואי אני אחבוש לך את הידיים... את משוגעת אני צריך את הידיים האלו, את צריכה מי ינגן לי אם לא את? קדימה בואי" ניסה להקים אותי אבל לא הצליח אז הוא נשאר לחבק אותי ככה כשאני דומעת חיבוק שהייתי יכולה לעשות עם ההורים ואחד מהם יכול היה לנחם אותי לומר לי שהכל יהיה בסדר, שאני לא צריכה לפגוע בעצמי כדי להגן על הלב הרכרוכי הזה שלי... אבל במקום זה השותף שלי מחבק אותי ונותן לי לבכות... נותן לי להרגיש שאני לא לבד.

קמתי לקראת הערב מבלי להבין שנרדמתי בכלל. ואז הבנתי לאיזו מציאות קמתי כשנזכרתי שוב בפרידה ההיא, וכל המצב המחריד הזה הזכיר לי את אימא כיצד היא באה להיפרד מכולנו יום שבו הייתי מאושרת כל כך, היא לקחה מזוודה ואמרה:
" אני עוזבת... רומן ואני טסים לרומא" אמנם זה היה לשבוע בלבד, אבל השבוע הזה היה הכי טוב בחיים שלי... הפצעים שלי התחילו להיעלם, אנטון היה ישן אצלי בבית כמובן עם דאשה שישנה איתי רק כי אין לנו בית מספיק גדול וג'ניה גבר וזה חייב אותנו לישון יחד כדי לתת לו פרטיות. אז אנטון ואני עשינו הכל בשקט... שחלילה דאשה לא תתעורר. אבל כשהיא חזרה לכולם חילקה מתנות לג'ניה קנתה הרבה חולצות ושני ג'ינסים יקרים של מותגים, לדאשה היא קנתה סט תכשיטים אפילו לאבא היא קנתה כמה בגדים שיתלבש כמו בן אדם, רק לי היא לא קנתה כלום... אמרה שרומן לא נתן לה מספיק כסף כדי לקנות לבת שלה מתנה. לא רציתי ממנה שום דבר... למרות שיכלה לפנק אותי במשהו צנוע וקטן... אני זוכרת כמה בכיתי על כך... על כך שיש לי אימא שכל כך שונאת את הבת שלה רק בגלל שיש לה חבר, חבר שהיא אוהבת... חבר שמנשק אותה, מחבק אותה, עושה איתה אהבה... אמנם הייתי בת שבע עשרה מבחינתה זה עדיין ילדה ועבורה לאבד את התמימות בגיל הזה זו בושה, אבל היא לא ידעה שאיבדתי את התמימות כבר בגיל עשר כשרומן שלה נכנס לחיי.

אף אחד לא היה בבית מלבד אימא שנכנסה למקלחת... באותו היום ציירתי ציור בסלון כי רציתי להראות לאימא... אני זוכרת הייתי חולה ואמרו לי להישאר בבית. רומן היה מגיע מחייך אליי ואומר שאני מציירת יפה... ואז נוגע בי, איך ילדה קטנה אמורה להבין שזה לא בסדר? בהתחלה באיזור החזה שכלל לא צמח, הוא הצמיד אותי אליו ואני הסתכלתי עליו ידעתי כבר שמשהו לא בסדר אבל לא הצלחתי לצעוק... מה האימא המשוגעת הזאת הייתה יכולה כבר לעשות. הוא הוריד לי את המכנסיים והסתכל עליי, הזיז הצידה את התחתונים ודחף לי אצבעות... שוב ושוב אמרתי לו להפסיק שזה כואב לי... שאני אספר הכל לאימא אבל הוא השתיק אותי ואיים עליי לא לספר. אז הוא המשיך בשלו... גרר אותי לחדר שלי ושל דאשה ופשט את התחתון שלי לחלוטין... אני זוכרת את הדיבור המגעיל שלו כיצד הוא דיבר אליי באותו היום. פחדתי כל כך ואפילו רעדתי, איך ילדה בת עשר אמורה להגן על עצמה? לומר לאיש כמעט בן ארבעים שיעזוב אותה שיפסיק לפשק את רגליה ולחדור אליה כל הזמן...
ישבתי שם אחרי שהלך רועדת ומקופלת בתוך עצמי בוכה ולא מבינה מה קרה עכשיו... למה כואב לי שם ולמה זה מגיע לי... למה בכלל הוא עשה את זה הרי אני בכלל לא יפה, משומשת.

אז כן אימא יקרה קשה לי לומר לך למה אני שונאת אותך כל כך... למה לא הבאת לי מתנה או למה נתת לו לאנוס אותי ככה שהשארת אותו לבד שישמור עליי? למה רק בגיל שבע עשרה למדתי לא לפחד מגברים... לא לפחד להיות איתם להראות להם אהבה כשטכנית את חשבת שאף פעם לא הייתי עם גבר ומסתבר שהגבר שלך היה איתי יותר מדי זמן ואני רק אומרת תמיד שזה לא קרה, מוחה את הנעשה ואומרת שאנטון האהבה הראשונה שלי והבחור הראשון שלימד אותי מהי אהבה. רק כשהכרתי את אנטון בתחילת כיתה י' העזתי לספר לו על רומן, אנטון איים עליו להפסיק עם זה. פחדתי לספר, פחדתי לומר לו לא וסבלתי במשך שנים. זו הסיבה שלא אכפת לי מהגוף שלי, אני חסרת רגש, למדתי לנטרל רגשות כשזה נוגע לגברים... רק מגבר אחד קשה לי לנטרל את עצמי... ברק.
ההרגשה הזו לחיות ולהרגיש מתה מבפנים כלל לא מהנה, אבל כך הרגשתי ואי אפשר לעשות עם זה כלום. חודש עבר מאז שברק נפרד ממני, חודש שאני מנגנת בחוץ ומחפשת אחר העיניים שלו ולא מוצאת... חודש שאני מתנחמת בגברים אחרים כדי למלא את החור הזה שעשה לי... אבל מבינה שזה לא עוזר.
צלצול הטלפון הסיט את תשומת ליבי וראיתי הודעה מברק הודעה שאפילו לא התחלתי לקרוא ורק מהשם על הצג התחלתי לבכות.

" הי ואל,
אני יודע שלא שמעת ממני הרבה... רק שתדעי שאני מתגעגע ויודע שאת מנסה לכפר על הכאב הזה, יודע שאת מחפשת אותי בין כל האנשים כשאת מנגנת... אני מצטער על מה שגרמתי ועל מה שאני גורם. תביני לא קל לי בעצמי... ומקווה שכשתדעי למה אני עושה את זה תביני... אל תפגעי בעצמך אלא תשמרי כדי שתוכלי לחיות יש חיים בחוץ ועוד מלא בחורים שאת יכולה להתאהב בהם ככה זה יעזור לך לשכוח אותי...
ובינתיים אני אמשיך לאהוב אותך את כוכב המזל שלי ...
ברק"

המשך יבוא...
פרק של בוקר...
עוד פרטים נחשפים אודות ואל,
וגם הודעה לא מובנת מברק.
שבוע טוב שיהיה
ועד לפעם הבא :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אנונימית 1
אנונימית 1
וואו מי אמר שאמא יש רק אחת יש אמהות שצריך להרוג
הגב
דווח
Adi Namir
Adi Namir
וואוו מסכנה
הגב
דווח
Maya B
Maya B
כן...
❤❤
הגב
דווח
טען עוד 8 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
חבקי אותי חזק פרק 6
חבקי אותי חזק פרק 6
מאת: Maya B
הארה באמצע היום
הארה באמצע היום
מאת: K L
כשהיינו ילדים..
כשהיינו ילדים..
מאת: K L
האהובה שלי
האהובה שלי
מאת: K L
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay