כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

לאבד אותך

׳אני לא יכול לחכות שנבוא לפה ביחד בחורף! את תמותי על זה. ׳ הוא אמר, תפס במותניי ונישק אותי. והחורף כבר ממזמן פה, אבל הוא כל כך רחוק ממני. ולפעמים אני עדיין נזכרת בגשר ההוא, ומנסה לדמיין בראשי את הנהר, ואת הריח של הגשם, ואת כל הירוק הזה מסביב, ואותנו. ניגבתי במהירות את הדמעות שלא הבחנתי שזלגו והתאמצתי לא להסתכל על תא הנהג של הרכב שנמצא מולי. לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת של המכונית.

תוכן עניינים 1. לאבד אותך2. לאבד אותך חלק שני

׳אני למטה׳ הוא שלח.
׳יצאתי׳ עניתי לו במהירות השיא.
ניסיתי לבדוק אם אני מרגישה פרפרים כלשהם,
אבל נזכרתי שהם ממזמן נשרפו והפכו לאפר.
הסתכלתי במראה רגע לפני שיצאתי מהדלת.
עיניי השחורות החזירו לי מבט, חלולות, קרות.
בכלל לא דומות לעיניים שהיו לי עוד בימים כשהייתי איתו.
תהיתי אם הוא ישים לב,
ואם הוא ידע שהכל זה בגללו.
התאפסתי על עצמי, לקחתי את השקית שישבה לי בארון בחצי שנה האחרונה ויצאתי מהבית.
טרקתי את הדלת אחריי בחוסר תחושה,
והאוויר הקר של ינואר קיבל את פניי בברכה.
התענגתי עליו וניסיתי להירגע.
תמיד אהבתי את החורף.
המגפיים שלי דורכות על הרצפות הישנות של השכונה העתיקה שלי בזמן שאני מפלסת את דרכי בין האנשים לכיוון הכביש הראשי, ולרגע אני תוהה כמה הן כבר שונות ממני בהרגשה שלהן.
אני מזהה את הרכב שלו בכזאת קלות כאילו רק אתמול הוא החזיר אותי לבית והביא לי נשיקה אחרונה, בלי מילים.
הזיכרון מעורר בי כאב שלא חשבתי שקיים כבר,
ואני מכניסה אותו לקופסא דמיונית ודוחקת אותו עמוק עמוק לחלק האחורי של המוח שלי,
כמו שלימדתי את עצמי לעשות כל כך טוב בתקופה האחרונה.
טיפות קרות של גשם ראשון להיום נופלות על פניי ואני מחייכת בעצב, בימים חמים מאלה נהגתי לחשוב על החורף ולחכות לבואו.
לא יהיה לי קר כשהוא איתי, חשבתי, אבל קר לי עכשיו.
אני נסחפת לקראת עוד זיכרון שמכה בי בכזו מהירות,
שאין לי בכלל זמן לחשוב על הדחקה.

׳לאן אנחנו נוסעים?! ׳
שאלתי אותו בציפייה כשחיוך מאוזן לאוזן דבוק על פניי.
יד אחת שלו בידי והאחרת על ההגה,
וחיוך ערמומי עולה על פניו. ׳את תראי כשנגיע׳
הוא אמר כשומר סוד ונישק לי כל אחת מהאצבעות בנפרד,

כמו שעשה תמיד בזמן שנהג.
רטנתי בדממה והסתרתי חיוך.
ידעתי שאין טעם לשאול שוב,
אז פשוט חיכיתי בחוסר סבלנות שנגיע לשם.
אני יכולה להתרגל לזה, חשבתי לעצמי בסיפוק.

הסתכלתי דרך החלון על כל החופש והשטח היפיפייה שמעולם לא ראיתי בעיר שגדלתי בה,
הסתכלתי על פניו היפות ועל ידו שבידי,
והרגשתי איכשהו בבית.
נזכרתי שוב בשיחה שלנו כשרק הגעתי אליו היום בצהריים,
וחמימות נהדרת מילאה את גופי.

ליטפתי את היד שלו בהיסח הדעת והתקשתי להאמין שכל זה סוף סוף שלי.
כל מה שרציתי בחודשים האחרונים סוף סוף קורה.
הוא החנה באיזה פנייה מאולתרת ויצא מהרכב עם תיק צד שחור.
יצאתי אחריו בהיסוס והוא הושיט לי את היד.
הלכנו בדממה עד שהגענו לשם.
היה שם גזע עץ שניחשתי שכרתו במכוון וכבר ממזמן קיבל צורה נוחה של ספסל, המון עצים, ובעיקר ירוק.
בדיוק כמו שאני אוהבת.

הסתכלתי עליו בשאלה והוא התיישב על גזע העץ,
והוציא את הפקל קפה מהתיק.
התיישבתי מולו.
׳אבא שלי תמיד לקח אותנו לפה כשהיינו ילדים.
שמעת פעם על ליל הגשרים? ׳
הוא שאל תוך כדי שהוא מכין את הקפה.

הנהנתי, מנסה לעקוב.
׳אז אחד הגשרים נמצא ממש פה מאחורי העצים האלה, ׳
הוא אמר והחווה בראשו לעצים שמצד שמאל.
׳נהגנו לבוא לפה ולעשות פקל קפה על הגשר.
אני אוהב את המקום הזה׳

הוא אמר ועיניו הביעו רגש שלא יכלתי להבין.
חייכתי אליו והחלטתי שברגע הזה גם אני,
החל מעכשיו גם אני אוהבת את המקום הזה.
שתינו קפה וצחקנו והתנשקנו ואפילו עשינו סלפייז מפגרים עם כל מני פרצופים,

ובכלל לא שמתי לב שהתחיל להחשיך.
׳בואי. אני רוצה שתראי את הגשר לפני שמחשיך לגמרי׳
קמתי בקפיצה והלכתי אחריו,
מתענגת על חום גופו כנגד שלי.
הגשר היה חום ברונזה עם המון ירוק מסביב,

והריח של העשביה והלחות היה בכל מקום עכשיו.
הוא נראה עתיק ויציב, היסטורי. יפיפייה.
ניסיתי לראות מה יש מתחת לגשר אבל לא היה שם כלום.
רק שביל ריק.
׳בחורף יש פה מין נהר כזה. בעיקר בימים הגשומים. ׳

הוא אמר והביט בי.
׳אני לא יכול לחכות שנבוא לפה ביחד בחורף!
את תמותי על זה. ׳
הוא אמר, תפס במותניי ונישק אותי.
הוא ידע כמה אהבתי את החורף.

והחורף כבר ממזמן פה, אבל הוא כל כך רחוק ממני.
ולפעמים אני עדיין נזכרת בגשר ההוא,
ומנסה לדמיין בראשי את הנהר, ואת הריח של הגשם,
ואת כל הירוק הזה מסביב, ואותנו.
ניגבתי במהירות את הדמעות שלא הבחנתי שזלגו והתאמצתי לא להסתכל על תא הנהג של הרכב שנמצא מולי.
לקחתי נשימה עמוקה ופתחתי את הדלת של המכונית.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Ro Guy עקוב אחר Ro
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
My Endless Pain .
My Endless Pain .
מדהים !
הגב
דווח
Ro Guy
Ro Guy
טנקס!❤️
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Ro Guy
היא לעולם לא תדע
היא לעולם לא תדע
מאת: Ro Guy
סולחת לך
סולחת לך
מאת: Ro Guy
אני שונא את רוז מהכיתה.
אני שונא את רוז מהכיתה.
מאת: Ro Guy
לאבד אותך  חלק שני
לאבד אותך חלק שני
מאת: Ro Guy
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D