כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

כוכב המזל שלי פרק -11

" לפעמים להיות עם שיער חום ועיניים כהות זה הדבר הכי יפה בעולם..."

" אף פעם לא אמרו לי שאני יפה... חוץ מגיא שהוא לגמרי לא נחשב"
" גיא?"
" האקס" הוא פלט אה מפיו והמשיך לאכול.
" תמיד אמרו לאחותי דאשה שהיא יפה יש לה שיער בלונדיני ועיניים כחולות והיא..."ניסיתי לומר אך הוא קטע את דבריי " לפעמים להיות עם שיער חום ועיניים כהות זה הדבר הכי יפה בעולם..."
" תלוי את מי שואלים"
" בדיוק" אמר וחייך.
" אני חושב שאתעכב על המסמכים תישארי כאן?"
" איתך עד הסוף המפקד" סימנתי לו והוא שוב צחק.
רק לקראת השעה אחת עשרה ברק סיים עם כל המסמכים הוא העיף בי מבט, ואני הייתי חצי ערה חצי עייפה עם כוס קפה שחור ביד מחכה שיסיים ולא הייתי קוץ בתחת אלא שתקתי את השתיקה המתמשכת שלי ובהיתי בקיר שמולי.
" חכי רגע תיכף נלך, אני רק עונה לטלפון"
שמעתי אותו מדבר עם חברה שלו, לעיתים הוא כעס והסביר לה שהוא עוד בבסיס שהצבא חלק ממנו ואז הרגיע אותה, הפסקתי להקשיב להם ושקעתי במחשבות שלי...

" ואל, תראי את השמלה שמאמא קנתה לי!" אמרה לי דאשה בהתרגשות והשוויצה עם השמלה המהממת שלה. היא נראית כמו דוגמנית בכל פעם מחדש.
" איזו אחות יפה יש לי" היא חייכה וחיבקה אותי חיבוק מוחץ.
" תודה ואל אני אוהבת אותך"

" ואלרי... את באה?" שמעתי את קולו של ברק שלגמרי הסיט אותי מכל המחשבות שלי על דאשה.
" כן, חוזרים לתל אביב?"
" כבר ממש מאוחר... נלך לישון כאן אם זה בסדר מבטיח לשמור עלייך ולהחזיר אותך מחר" משהו בקולו אמר לי לבטוח בו וכך היה. נכנסו לחדר שלו הוא הסביר לי שקדוש השותף שלו יצא הביתה ושוייס בגימלים כבר שבוע אז החדר לגמרי פנוי, יש עוד שתי מיטות פנויות.
" קחי... תזדקקי לזה" הושיט לי מצעים נקיים על מנת שאציע את המיטה, זה מה שעשיתי וזה החזיר אותי לתקופת הצבא, לתקופה בה הייתי בחדר עם שתי שותפות שונות לגמרי ממני, אחת הייתה מחליפה גברים כל הזמן, כל חודשיים ומספרת עליהם, השנייה יצאה למסיבות כמעט כל סוף שבוע כשהיינו יוצאות מהבית ואני? עבדתי כמו חמור כדי לצאת משגרת הצבא ולא היו לי חברים כדי לצאת למסיבה, לבלות קצת ולעשות קראחנות.
" קחי" שוב הושיט לי משהו וראיתי שזו חולצה לבנה ששמים אותה מתחת למדים.
" היא אמנם קצת תהיה גדולה עלייך בדיוק כמו כותונת" השלים את המשפט והלך להתקלח, לבשתי את החולצה וקיוויתי שהוא לא ישים לך לסימנים הכחולים שיתעלם מהם ולא ישאל.

" את שומעת? קדוש היום אמר לי שהוא חשב שאת היא ליגל, היא הייתה פה פעם אחת אבל הוא לא היה כאן באותו הזמן..." התחיל לספר לי ואז הסתכל עליי, יושבת על המיטה מולו.
הוא הסתכל על הרגליים שלי, זהו ואלרי הלך עלייך עכשיו יגיעו השאלות... של מי עשה לך או איך זה קרה. אבל ברק הפתיע אותי, הוא לא שאל... אלא חיטט באחת המגירות והתיישב על ידי.
" תמרחי את זה" מסר לי את הקרם הזה עם החברה המשונה שמעולם לא ראיתי לפניי.
" אם את רוצה לדבר על זה אני פה להקשיב" לא הצלחתי לזוז והקרם שבידי רק היה בידי לא באמת הצלחתי לפתוח אותו למרוח אותו על הרגליים הארורות שלי.
" אני רציני ואל... תמרחי את זה!" אבל עדיין לא הייתי מסוגלת.
" כל הזמן שהיו לי סימנים או פצעים לא הייתי מורחת כלום, אלא מחכה שהם ייעלמו בעצמם... זה תמיד עבד ו..."
" אני לא מוכן שתסבלי ככה, או שאת מורחת לעצמך או שאני מורח לך את הקרם... תבחרי" נעץ בי מבט עם העיניים הבהירות שלו שלחלוטין עושות לי מחשבות אחרות בראש כשהוא לבוש בגופייה ומכנס ספורטיבי.
" טוב אני אמרח..." אמרתי ופתחתי את הקרם.
" חכי שנייה..." אמר והרים לי את השרוולים וחשף את הפצעים גם שם, אלו שניסיתי להסתיר.
" אולי תחסכי ממני את כל הבדיקה הזאת ותגידי לי איפה עוד יש לך סימנים? נשבע לך אני אהרוג את הבן זונה הזה... אני פשוט אהרוג אותו!" שמעתי אותו מקלל מה שמעולם עדיין לא שמעתי.
" בכל הגוף... אני פשוט לא מסוגלת למרוח לעצמי הכל כואב... אני כל כך טיפשה כל כך!" השפלתי מבט שמתי את ידיי על פניי והתחלתי לבכות, לא רציתי שיראה אותי במצב הזה שוב, לא רציתי שהגוף יכאב לי רציתי פשוט שהכל יעבור... שמישהו יטיל איזה כישוף ויעלים לי את כל הכאב.
" אני מבטיח לך שהוא ישלם על זה... אם תרשי לי למרוח לך כדי להקל על הכאב הזה..." אמר וחיבק אותי בזהירות כיוון שפחד להכאיב לי יותר ממה שכואב.

" למה אתה טוב אליי? הבחור היחיד שמתייחס אליי בצורה שווה. או שכולם קוראים לי רוסייה זונה או הרוסייה הנותנת... והמילים שלך בלבלו אותי יפה? אף פעם לא ראיתי בעצמי משהו יפה..."
" לי לא אכפת מהשמועות או ממה שאומרים עלייך אנשים אוהבים לדבר, בואי אני אמרח לך מבטיח להיות עדין" בהתחלה זה שרף אבל אז התרגלתי לכאב, הורדתי את החולצה והוא מרח לי גם בגב וניסה לא להציץ על הגוף שלי כשאני נקרעת מצחוק ואומרת לו שזה בסדר, שאני בטוחה שהוא הספיק לראות גוף של אישה... אז מה זה משנה עוד גוף אחד. הקרם התייבש על הגוף לאחר עשר דקות ואז לבשתי את החולצה בחזרה, לבשתי ושקעתי במחשבות.
" את נראית מוטרדת" אמר והדליק את בשקט מוסיקה מהטלפון שלו והשיר שהתנגן היה Goodbye my lover של James Blunt.
" כן... קצת"
" למה התכוונת אז לא לעזוב את ליגל במצב הזה? שלא אפרד ממנה?"

" אני אספר לך רק בשביל שתבחר אחר כך מה לעשות, אתן לך את הבחירה שתלמד מהטעות שלי... לפני שעליתי לארץ בגיל שש עשרה הכרתי בחור בשם אנטון, הוא היה מצטיין בלימודים וגדול ממני בשלוש שנים, הוא התקבל לאוניברסיטה וכולם אהבו אותו... וגם אני אתה מתאר לעצמך אהבה ראשונה הכל טוב ויפה... אחרי שנה כשסיימתי את הלימודים בתיכון הוא הציע לי נישואים, התחתנו... עם הזמן הכל דעך, האהבה שלי אליו, היחסים שלנו, הדיבור שלנו והוא הרגיש שמשהו לא בסדר שאני עושה לו טובה בכל פעם כשאני מנשקת אותו או שוכבת איתו ... סליחה על המידע הרב. ביקשתי ממנו להתגרש אבל הוא לא הסכים, הוא אמר לי לנסות לא לפרק את הנישואים האלו... במיוחד כשציפיתי לילד ממנו, לילד משותף שלנו אבל הייתי בתקופה מבלבלת והבנתי שהתחתנתי כל כך מהר ונשאבתי לתוך דיכאון... דיכאון קליני כך שאפילו התרופות שהרופא דחף עליי לקחת לא עזרו. אז במקום להכאיב לו הייתי מכאיבה לעצמי... ואז הבנתי שאני מכאיבה לו יותר כשאני מכאיבה לעצמי... לא משנה כמה פעמים הסברתי לו שאני לא אוהבת את עצמי, שאני לא רוצה את התינוק הזה בוודאי שלא להיות אימא בגיל שמונה עשרה... כולם היו כל כך מאושרים מהילד שיגיע, מהנישואים האלו שלי כי אני הבת הבכורה... ורק אני שקעתי בעצב. עד שאנטון איים עליי שאם אני מפרקת את הנישואים שלנו הוא... הוא... מתאבד... ערב אחד הוא עמד מולי עם אקדח ביד שאין לי מושג בכלל מאיפה הביא וכיוון לראשו, רציתי להתחרט, לומר לו שלא יעשה את זה שאני אשאר איתו שנשקם את האהבה הזאת שבנינו שלא נוותר בקלות... אבל הוא ירה בעצמו מולי, והתמונה הזאת תמוהה בי עד יום... המילים האחרונות שלו היו אני אוהב אותך ואלריה. ואז היה בום שהרטיט לי את הלב... בום שקרה בגלל שהייתי אנוכית... בחורה שרצחה את בעלה בעצמה..." לא יכולתי להמשיך לדבר, הסתכלתי עליו בפנים בוכות כשהוא מסתכל עליי והלחלוחית בעיניו כמעט והופכת לדמעה אבל הוא מתאפק... מתיישב על ידי ומביט בי, ידיי נוגעות בפניי בעודי ממשיכה לזלוג... וכל נשימה שלו אני מרגישה על פניי ואני עוד שנייה מתמוטטת ממנו... מהעיניים האלו שכמעט בוכות בגללי, עיניים שיודעות כיצד למשוך כמעט כל בחורה לחיקו, וזה עובד לפחות אצלי.

המשך יבוא...
אשמח לשמוע מכם.
:)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אנונימית 1
אנונימית 1
ירדו דמעות
הגב
דווח
Maya B
Maya B
❤❤❤
הגב
דווח
guest
עוד פרק
הגב
דווח
טען עוד 8 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
אהבה בנבדל פרק 59
אהבה בנבדל פרק 59
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 5
חבקי אותי חזק פרק 5
מאת: Maya B
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
כוכב המזל שלי פרק -30 ואחרון!
מאת: Maya B
בוא נדבר על אהבה פרק -31
בוא נדבר על אהבה פרק -31
מאת: Maya B
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
סיפורים אחרונים
חבקי אותי חזק פרק 6
חבקי אותי חזק פרק 6
מאת: Maya B
הארה באמצע היום
הארה באמצע היום
מאת: K L
כשהיינו ילדים..
כשהיינו ילדים..
מאת: K L
האהובה שלי
האהובה שלי
מאת: K L
מומלצים מהמגירה
ארזתי לך מזוודה
ארזתי לך מזוודה
מאת: שבורת כנף
פסימיות
פסימיות
מאת: שבורת כנף
אז אתה בונה ארמון
אז אתה בונה ארמון
מאת: שבורת כנף
ואיך העז הוא
ואיך העז הוא
מאת: שבורת כנף