כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

אני גאיה: פרק תשיעי- נקמה:

התהלכתי בחדר שלי ללא הפסקה. צבעי פסטל היו זרוקים מסביבי, לצד ערמת המכחולים החדשים שלי, אלו שעכשיו נראו כאילו שנים נעשה בהם שימוש. כשמיה הייתה רואה אותי במצבים האלה, היא הייתה טוענת שאני נראית כאילו אני אחוזת דיבוק. מסתובבת ממקום למקום, ללא מטרה מסוימת.

פרק תשיעי- נקמה:

התהלכתי בחדר שלי ללא הפסקה. צבעי פסטל היו זרוקים מסביבי, לצד ערמת המכחולים החדשים שלי, אלו שעכשיו נראו כאילו שנים נעשה בהם שימוש. כשמיה הייתה רואה אותי במצבים האלה, היא הייתה טוענת שאני נראית כאילו אני אחוזת דיבוק. מסתובבת ממקום למקום, ללא מטרה מסוימת. הייתי יכולה להתחיל במצבים האלה חמש יצירות במקביל, רק כי לא ידעתי להגדיר באחת את כל הרגשות שלי. הפעם המילים של מיה לא היו סתם הלצה. באמת הרגשתי כאילו דיבוק אוחז בי. עיניי היו כבר אדומות וכואבות. הבחילה שמילאה את תחתית בטני לא הייתה סימן חיובי במיוחד, וכאב הראש שלי לא עזב לרגע. כל התסמינים בישרו רעות, אבל למרות כל זה, לא הצלחתי להביא לגופי הוראה להיכנס למיטה. פשוט המשכתי להסתובב בחדר הקטן, מרגישה כמו עכבר שנלכד, מנסה להזיז את כול גופי בכוח, רק כדי לנסות לצאת מהמלכודת, אך ללא ההצלחה מרובה.
השיחה עם מיה עוד חזרה על עצמה בראשי, בדיוק כמו השיחה עם ההורים שלי. יכולתי לדמיין את מיה יושבת מצד אחד שלי, מדברת אלי בהיגיון שלה, בעוד שההורים שלי בצד השני, צועקים עלי את ההפך ממילותיה. אבל הדבר היחיד שחזר על עצמו ללא הפסקה במשך כל הזמן, היו מילותיו של עומר, שצרבו את תחתית בטני.
׳את יודעת מה, גאיה? אם את לא מסוגלת להחליט עבור עצמך, אולי כדאי שתחזרי לישראל, תעשי מה שההורים שלך אומרים לך. אז לפחות תעשי משהו. ׳
הוא יצא מהבית כבר לפני כמה שעות טובות. ברור שהוא לא ראה אותי, ברגע ששמעתי אותו מתארגן ליציאה, ברחתי לחדר שלי. צחוק עלוב עלה במחשבתי. ׳החדר שלי׳. אחרי השיחה הזאת עם עומר, לא היה שום ספק מי בעל הדירה. המחשבה הראשונה שלי הייתה להרים את כול הציוד שלי ולהיעלם. אני אלך למלון, בדיוק כמו שתכננתי. ומה אעשה אז? המחשבה הזאת שברה אותי כל פעם מחדש. ומה לעזאזל אני יכולה לעשות?! לחזור לבית אני ממש לא יכולה, בעיקר אחרי השיחה עם ההורים שלי. ולהישאר כאן? אחרי השיחה עם עומר? ומאיזה כסף לעזאזל אני אתפרנס? בנקודה הזאת של הדיאלוג, שחזר על עצמו ללא הפסקה בראשי- הייתי נופלת. פיזית. ידיי כיסו את פניי, לא כדי להסתיר את הבכי, יותר כדי לכסות את הבושה. כי זה הדבר היחיד שהרגשתי כרגע. ההורים שלי לא מאמינים בי, ולא מוכנים יותר לתמוך בי, החברה הכי טובה שלי גוערת בי לעשות משהו, להגיע להחלטה. אבל מה לעשות, לעזאזל, ואיזו החלטה אני צריכה לקחת? והנורא ביותר- עומר. אדם שאני לא מכירה, שהחליט שהוא מכיר אותי יותר טוב מכולם. באיזו חוצפה הוא העביר עלי כך ביקורות? הוא אפילו לא מכיר אותי. חשתי צביטה בגבי, כאילו מישהו מעמיד אותי על שקר. אני כבר כמעט חודש גרה איתו באותה הדירה. אז מה, גם ככה רוב הזמן הוא בכלל לא התייחס אלי. אבל אני היא זו שסיפרה לו את הסיפור שלי. כאב הראש שלי התגבר. לעזאזל!
הרגשתי מלוכלכת ומגעילה. ידיי המופשלות היו מלוכלכות בצבע, ופניי היו אדומות מהבכי הרב. אבל הדבר שהכי הפריע לי, הוא הספק שהחל לכרסם בי. כל שנות הזוגיות שהיו לי עם אביתר, הייתי בטוחה בעצמי. ידעתי שהמקום שאני נמצאת בו הוא המקום הנכון. תמיד הייתי יושבת עם חברות, והיינו מדברות על שגרת היום-יום. יכולתי לראות איך הן מקנאות בי. ואיך אפשר שלא? אני עובדת בעבודה נחשקת בחברה מצליחה. אז מה אם זאת החברה של ההורים שלי? הם פשוט עזרו לי להתקדם, זה לא אומר שאני לא בסדר. ההפך, אני מצליחה גם לשלב עבודה טובה וגם חיים עשירים בטוב. אני יכולה לנוח בצהריים ולצייר מתי שאני חשה צורך. שלא נציין את הדרך שבה כולם היו מדברים סביבי על בן הזוג שלי- הבחור הכי נחשק בישראל. ולמרות כל התארים המנופחים, הרגשתי עמוק בתוך- תוכי את הספק מכרסם. כי למרות שלעיני כולם החיים שלי היו ׳מושלמים׳, אני תמיד הרגשתי שמשהו חסר.
יכולתי להיזכר בקלות בשנים הראשונות של הזוגיות עם אביתר, איך הייתי מתייפחת מולו שעות על העבודה המגעילה, ועל היחס שאני מקבלת מההורים שלי על העיסוקים שלי. הוא זה שתמיד היה שם כדי להירגע ולהנחות. להסביר שזה המקום הכי טוב שאני יכולה להגיע אליו, שרק ככה אני אוכל גם להתפרנס וגם ליהנות מהחיים. מיה, לעומת זאת, אף פעם לא הסכימה עם אביתר. ״למה נראה לך שאת נשארת לעבוד שם? אז מה אם הם ההורים שלך, זה אומר שהם יכולים להחליט בשבילך, ולרגל אחרייך בעזרת המנהלים שלך?!״ אבל קול ההיגיון של אביתר וההורים שלי תמיד היה חזק יותר מקולה התקיף של מיה.
מילותיו של עומר המשיכו להדהד בראשי. ׳את מחפשת מישהו שיתמוך בך כל הזמן, שיגיד לך מה לעשות ושאת צודקת. אז אני לא חושב שאת צודקת, ואני גם לא מתכוון להגיד לך מה לעשות. ׳ התסכול מילא אותי. מה אם הוא באמת צודק? מתי בפעם האחרונה ביצעתי משהו על דעת עצמי? מתי החלטתי משהו בשביל עצמי? גם הטיסה לניו-יורק הייתה החלטה של מיה ולא שלי. ממתי הפכתי להיות כזאת? ממתי אני לא שולטת בחיים שלי? ומה לעזאזל אני צריכה לעשות במצב הזה?
עשרות סיטואציות רצו בראשי, צמתי דרכים שנתקלתי בהם במהלך החיים. החלטות גורליות שהייתי צריכה להגיע אליהן. בכולן, ללא יוצא מן הכלל, אביתר היה זה שהכיוון אותי. תמיד מילותיו היו מלאות בהיגיון שלא יכולתי להילחם בו, ובאופן תמידי היה סנכרון בינו לבין הוריי, כאילו היו יושבים ביחד לפני שפגשו בי, מחליטים מה עלי לעשות בחיים שלי. זה קרה כשהתקבלתי לבית הספר לאומנות, ותהיתי אם כדאי לי ללכת אליו לבסוף, או להישאר בקו החיים העדכני שלי, כשרציתי כל-כך לפרסם את היצירות שלי באיזו גלריה מוכרת, כשאחד המכרים הרחוקים של אביתר רצה לקנות ממני יצירה בעלות גבוהה מאוד, ואביתר הפציר בי לתת לו אותה ללא עלות. כשהציעו לי לעשות כתבה גדולה בעיתון נחשק כדי שמעריצים יוכלו להכיר אותי באמת, כשהציעו לי להצטלם לקמפיין זוגי, בתמונות מעט חשופות. ואז ההבנה נפלה בי. כל התקדמות גדולה בחיים שלי נמנעה. איך הרשתי לדברים האלו ליפול לי מבין הידיים? מצד אחד, רציתי כל-כך להתקשר לאביתר ולצעוק עליו, להבין מדוע אמר את כול הדברים הללו, ומדוע מנע אותם ממני? ומצד שני, כל-כך רציתי לנקום. אבל איך לעזאזל נוקמים?

________________________

היי חברים. אני יודעת- המון זמן עבר.
אני מקווה שתבינו אותי- עבודה, חגים, שגרה... תכף מתחילים לימודים.
בנוסף לכל הדברים האלה- אנחנו חיים לפי המוזה. כשהיא מגיעה אז הכל מעולה, וכשהיא הולכת- צריך לחרוק שיניים. מקווה שתבינו ותסלחו 3>
אני עוד לא מרגישה שהפרק הזה מלא ומספיק טוב, אבל הרגשתי חובה כבר לעלות משהו לאתר, כי לא הגיע לכם ההמתנה הזאת.
אז אני מקווה שתאהבו למרות הכל, ומאוד אני אשמח לשמוע את דעתכם- תיקונים, הערות, הארות...
אוהבת המון 3>

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Lin Amzallag עקוב אחר Lin
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Tzadef Asayag
Tzadef Asayag
יהיה פרק נוסף?
הגב
דווח
אנונימית 1
אנונימית 1
מעניין מה תיהיה הנקמה בסוף?? מעניין
הגב
דווח
Lin Amzallag
Lin Amzallag
ממממ האם תהיה נקמה? מה היא תהיה...? 3>
הגב
דווח
טען עוד 6 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Lin Amzallag
אני גאיה: פרק שמיני- אולי כדאי שתחזרי:
אני גאיה: פרק שמיני- אולי כדאי שתחזרי:
מאת: Lin Amzallag
אני גאיה: פרק שלישי- חלום בלהות:
אני גאיה: פרק שלישי- חלום בלהות:
מאת: Lin Amzallag
אני גאיה: פרק ראשון- טיסה לניו-יורק:
אני גאיה: פרק ראשון- טיסה לניו-יורק:
מאת: Lin Amzallag
פרק עשירי- התחלה חדשה?
פרק עשירי- התחלה חדשה?
מאת: Lin Amzallag
סיפורים אחרונים
הילד ההוא
הילד ההוא
מאת: Johnny Walker
ההתנגשות הסופית חלק 21
ההתנגשות הסופית חלק 21
מאת: Miss D
ליבי - פרק 17
ליבי - פרק 17
מאת: כותבת אנונימית
מתי
מתי
מאת: ג׳ייה הרועה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan