כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

כוכב המזל שלי פרק -6

הייתי ספוגה בסימנים בגופי, שותקת ומחכה שתסיים להכות אותי... תמיד הפה שלי היה מסבך אותי.

" אם לא הייתי מציל אותך אין לדעת מה היה קורה" אמר ולרגע רציתי שהמכונית ההיא תדרוס אותי, תיקח אותי מהעולם הרע הזה שאני מנסה לברוח ממנו, כאילו זה יד הגורל אם בכלל יש דבר כזה שהגיחה המכונית הזו משום מקום ואם לא הוא מזמן הייתי מדממת לבד.
" אז הייתי נדרסת, תעזוב אותי אני רוצה ללכת לבד" אמרתי בכעס שמעט הבהיל אותו, מה לעשות אני חסומה רגשית חסומה מלתת למישהו להיכנס לחיי, שנאתי את התחושה שאני מסלקת אנשים ממני עוד לפני שניתנה להם ההזדמנות להכיר אותי אבל אני פוחדת, רק מלחשוב על זה הידיים שלי רועדות מהפחד שאפגע במישהו או שהוא יעזוב אותי כמו שתמיד עשו לי. הלוואי והייתי יכולה להיות רחוקה מכל העבר הישן שלי, העבר השבור הזה שאני מנסה להדחיק... בא לי לקחת את כל הרסיסים האלו ולפזר אותם הרחק ממני ושאף אחד לא יוכל להרכיב אותם חזרה ואז למצוא את הבעלים שלו ולהחזיר לי אותם.
" את... את רועדת" אמר והבחנתי שהוא עדיין נמצא מולי עומד ודרוך במקום.
" זה לא משנה... בבקשה תלך אני אתמודד עם הרעידות שלי בעצמי" הייתי חזקה והתאפקתי לא לבכות מולו ולהיראות חלשה.
" איך שאת רוצה" אמר בטון מרגיז הפנה לי את גבו והלך משם, צעדיו התרחקו יותר ויותר עד שלא ראיתי אותו באופק רק אז המשכתי לפסוע לבית לבד. איך שהגעתי הביתה נשכבתי על המיטה ועצמתי את עיני אבל נשמעה דפיקה בדלת, תהיתי מי זה יכול להיות רק לא ברק הטמבל הזה, לא אין סיכוי הוא לא רדף אחריי. צעדתי בעצלתיים לכיוון הדלת ופתחתי אותה.

" גיא!" קולי הצליח למרות למרות העייפות.
" חשבתי להפתיע אותך... קחי זה בשבילך" הושיט לעברי שקית ונכנס פנימה.
" תפתחי" האיץ בי. פתחתי את השקית והראש שלי היה במקום אחר... במקום אחר לחלוטין ולא עניין אותי שום דבר.
" נו מה את חושבת?" זו הייתה שרשרת זהב, תכשיטים לא מפתים אותי או עושים לי שמח רק טבעות אני אוהבת לענוד, אבל אני לא אקבל טבעת מגיא כל עוד הוא נשוי... רציתי לומר שלא היה צריך אבל במקום זאת חייכתי וביקשתי שיסגור לי אותה מאחור.
" אני התגעגעתי אלייך" אמר וחיבק אותי מאחור, לא רציתי להגיד לו ללכת אז נתתי לו לחבק אותי... לעטוף את גופי ולגרום לי להתעורר, אבל לא הצלחתי...
" את לא נראית משהו... מה קרה?"
" אני פשוט עייפה" ביאסתי אותו, ראיתי את פניו היפות ובעיקר את עיניו מתאכזבות ממני.
" שאני אלך?" ידעתי שאם אגיד לו לא הוא יתאכזב, אז לא אמרתי דבר אלא הסתובבתי אליו ונישקתי אותו למרות שאני עייפה, למרות שחשבתי על דברים אחרים שבהם הוא לא כלול.
" לרגע... הבהלת אותי" אמר כשהצמיד אותי לקיר.
" בוא לחדר... הם צריכים לחזור עוד רגע" אמרתי בין לבין, ונתתי לו את גופי בלי לאהוב אותו ברגעים האלו למרות שאני אוהבת אותו. למרות שכל פעם שהוא נוגע בי אני מצטמררת מחדש ולא רוצה שזה יפסק... הראש שלי רוצה אותו בתוכי אבל הלב שלי מבקש שיפסיק כל מגע, כל רגע שהוא נוגע בי ומספק אותי ופתאום הדמעות שלי זולגות ולמזלי חשוך והוא איננו יכול לראות... לראות את הפחדים שלי מתגלים.
" את ... בסדר?" שאל תוך כדי שהבחין שאני שותקת.
" כן... כן תמשיך" אמרתי וחיכיתי שזה ייגמר, וזה מוזר התחושה המוזרה הזו הזכירה לי את אנטון... שאני מכריחה את עצמי לשכב עם מישהו שכיבכול אני אוהבת ולא הבנתי מאין התחושה הזו הגיעה ולמה אני חושבת על זה כשידיו על הירכיים שלי מנסות לגרום לי להבין למה אני עושה את זה לעצמי ועוד עם בחור נשוי... הרבה מחשבות צצות לי לראש... ואף אחד לא מצליח לגרום לי להעלים אותן.

גיא נרדם בסופו של דבר, מחבק אותי והוא נראה כה שליו פתאום כשהוא ללא תנועה רק נושם כשהבטן החסונה שלו עולה ויורדת ואני לרגעים מסוימים פוחדת שהיא תפסיק לעלות ולרדת. קמתי בבוקר וראיתי שגיא לא במיטה, שמתי על עצמי חולצת טריקו ויצאתי מהחדר ראיתי את גיא הולך ערום במטבח.
" לפחות תלבש משהו... הבנים בדירה"
" זה לא שהם לא ראו דבר כזה לפני" אמר והניח את כוסות הקפה על השולחן.
" לא נו ברצינות לך תשים על עצמך משהו" אמרתי והתיישבתי על השולחן.
" טוב קרצייה" נשק לשפתיי והלך ללבוש משהו.
חנן ואביעד הצטרפו לאכול איתנו הם אהבו את גיא למרות הכל הוא היה מצטרף למשחקים שלהם ומשאירים אותי בצד, אז הייתי מנקה את הבית לא היה לי אכפת.
" איך בילית אתמול?" שאלתי כשסיימתי לסדר מהשולחן והבטתי יחד איתם במסך הטלוויזיה.
" בסדר"
" אתם חייבים לי פרטים!" אמרתי ועזבתי אותם בשקט.
" אני יוצאת לריצה... אל תעשו בלאגן" אמרתי להם והלכתי להתלבש.
" אני יוצאת" התקרבתי לגיא לתת לו נשיקה שהסיטה את תשומת ליבי מהמסך, הוא קירב אותי אליו ולא נתן לי ללכת.
" אי רומיאו ויוליה תעשו טובה לא כאן!" אמר אביעד שניסה להתרכז במשחק.
" אתה לא חייב להסתכל תתרכז במשחק שלך..." ניסיתי לומר.
" טוב גיא אני באמת יוצאת... תישאר איתם..." נישקתי אותו בפעם האחרונה ויצאתי מהבית.

לאחר מתיחות קלות התחלתי לרוץ ושמתי את השיר Soul של Brandon Pacheco והגברתי את הריצה שלי בשביל בגן הציבורי שהיה מספיק ארוך כדי לעשות כמה סיבובים... התפרקתי קצת, המוסיקה הגבירה את המחשבות שלי, ואלרי תחשבי על הנשמה שלך ומה באמת את רוצה אולי באמת גיא לא מתאים לך אולי הוא יגרור אותך עד גיל שלושים להיות רווקה... פחדתי פתאום הסתכלתי בדרך הייתי חדורת מוטיבציה לסיים את כל הסיבוב במלואו וראיתי את ברק עובר מולי שרץ גם כן רק לכיוון השני עשיתי עצמי לא רואה למרות שעיניי לא הפסיקו להסתכל עליו בשנייה הזו כך גם הוא, והמשכתי לרוץ עד שהפסקתי הסדרתי את נשימתי והתיישבתי על הדשא, שהיה מעט רטוב ולח והבטתי לשמיים.

" אני מת לדעת על מה את חושבת" התיישב ברק ותהה לעצמו על מה בחורה כמוני חושבת.
" אתה לא באמת רוצה לדעת" השבתי לו והמשכתי להסתכל על התכלת שבשמיים.
" אני רוצה"
" אתה מכיר את זה שאתה מנסה להעלים את המחשבות שלך? אבל הן חוזרות שוב ושוב וזה נהיה גרוע יותר?" הוא הנהן כשהסתכלתי עליו.
" כל חיי רציתי שיהיה לי טוב, עברתי לגור בארץ, יש לי חבר, אחלה שותפים ועבודה... אבל עדיין מרגישה לא שלמה עם עצמי זה... פשוט אוכל אותי מבפנים" סיפרתי לו פתאום סתם כך, שפכתי את כל מחשבותיי באוויר.
" אני באותה ההרגשה"
" אני לא בטוחה בזה..." פקפקתי בהרגשה שלו והוא החמיץ את פניו.
" עדיף שתמשיכי להביט בשמיים במקום לדבר ככה"
" אני מצטערת..." מלמלתי והסטתי את מבטי ממנו.
" תשכחי מזה..." פלט וראיתי מישהי באה לכיוונינו ולפי מבטו של ברק היא מכירה אותו.
" הי המפקד... מה נשמע?" מפקד? למה היא קוראת לו מפקד ומי זו לעזאזל.
" בסדר ליאור מה שלומך? טוב לראות אותך משתקמת"
" אני מפריעה?" שאלה וחייכה.
" לא, בכלל לא בואי נלך אני רוצה לדבר איתך" אמר לה ככה פתאום וקם מהמקום שלו, שישב קרוב אליי אפילו לא הביט בי וצעד איתה בפינה מרוחקת בפארק הזה.

המשכתי לרוץ שוב פעם כשהמון מחשבות בראש עם הרבה שירים שמתנגנים לי מהאוזניות ואז אני נעצרת ממש קרוב אליהם מביטה בהם עוד קצת... בחיוך שלה אליו... במבט הרציני שלו עד שהם נפרדים מנופפים זה לזה ונדמה שזו שיחה בין מפקד לחיילת.
" אז אתה איש קבע?" פלטתי מפי והסדרתי את הנשימה שלי.
" כן... זו הייתה חיילת שלי היא עברה תאונת דרכים ומאז היא בשיקום... עד לא מזמן היא לא יכלה לעמוד וזה עושה הרגשה טובה לראות אותה הולכת"
" אתה פה עם אחותך?" שאלתי
" לא, איילה עם אימא שלי. היא ממש מודה לך על הכדור"
" כשראיתי את העיניים שלה והחיוך באותו הזמן ידעתי שהיא מאושרת מבפנים. למה לקחו לה את הכדור?" שאלתי והתיישבתי על הספסל שבו החיילת שלו ישבה איתו.
" יש כמה ילדים שמציקים לה כל הזמן... בגלל המשקל שלה. איילה אוהבת לאכול ואימא שלי לפעמים נורא קשה איתה בכל מה שקשור לאכול כמו רס"ר בצבא" המקרה שלה הזכיר לי קצת את אימא שלי, כשג'ניה היה קטן היו לו בעיות בנשימה בגלל המשקל שלו אז היא לא נתנה לו לאכול אחרי שש, אמרה שעליו לשמור על המשקל לרזות וללכת לעשות ספורט, ילד בן שמונה שצריך לאכול תזונה טובה... הוא עד היום זוכר את הדיאטות שלו של ילד בן שמונה כשכולם אכלו טוסט עם חמאה וגבינה הוא אכל תפוח בלבד, עד שאמרתי לה שתפסיק עם זה שהיא הורסת את הילדות שלו, שיאכל כמה שהוא רוצה זה הגוף שלו ושתדאג לעצמה הסברתי לה בנוסף שהוא יגבה וכל השומנים האלו ייעלמו.

הייתי ילדה בת עשר נחושה ובוגרת אבל אימא אף פעם לא אוהבת שמעירים לה על מה שהיא אומרת או על הדרך שהיא דוגלת בה, אז היא הרשתה לעצמה להרביץ לי עם החגורה מול דאשה וג'ניה, שלא ידעו מה לעשות דאשה בכתה בצד ג'ניה ניסה להרגיע אותה ואני? הייתי ספוגה בסימנים בגופי, שותקת ומחכה שתסיים להכות אותי... תמיד הפה שלי היה מסבך אותי. הייתי מסתירה את הסימנים הכחולים שלי בסריגים ארוכים אפילו שהתחיל הקיץ והיה חם, היא הכריחה אותי להסתיר את הפצעים שאף אחד לא ידע. התחלתי לדמוע נשאבתי לתוך הזיכרונות ורציתי שמישהו יעיר אותי מהן.

" את... למה את בוכה?" שאל ופתאום התעוררתי, ראיתי זוג עיניים יפות בוהות בי ממש קרוב.
" בבקשה אל תיתן לאחותך... שאימא שלך תציק לה לגבי האוכל... היא עדיין ילדה זה צריך לבוא לה מהלב, ברגע שהיא לא תאהב את השומנים שלה היא תדאג לטפל בזה רק צריך ללמד אותה איך... ואם טוב לה אם המראה שלה... אז שתפסיק להציק לה... הכל מתחיל מהמשפחה ... שתדע לך" זו הפעם הראשונה שדיברתי כל כך הרבה מולו, הוא הביט בי וראיתי את ידו האחת מנגבת לי את הפנים, לא אמרתי דבר אלא נתתי לו.
" אף פעם לא שמעתי מישהו שמגן ככה על איילה, זאת אומרת מדבר ככה על מראה חיצוני... כולם מרוכזים באיך שהם נראים... ואת... את באמת מסתכלת מה יש לבן אדם בפנים" אמר והמשיך לנגב את דמעותיי ויכולתי להיסחף למבט הזה שלו, ולדיבור.
" היא רק ילדה... היא לא צריכה לאבד את הילדות שלה בגלל שהיא אוהבת לאכול, אוכל הוא... הוא הנאה בחיים... היא צריכה לתת לעצמה לשמוח, לפרוח לגדול... אלו מילים משיר שהייתי שומעת כשרק עליתי ארצה... שיר שעודד אותי קצת" אמרתי ולמעשה דיברתי על עצמי דרך אחותו, על הילדה שאבדה לה הילדות בגלל אימא שלה, על הבחורה שכל כך רוצה לחזור לילדות שלה ולתקן אותה.
" די אל תבכי..." הוא פשוט חיבק אותי ככה בלי שום מילה מיותרת, חיבק אותי חיבוק חם וחזק והריח של הבושם שלו היפנט אותי אליו... ככה שנינו שני זרים באמצע הפארק מחובקים ושום דבר לא הולך להפריע לנו עכשיו.

המשך יבוא...
נראה לי שפינקתי אתכם היום בהרבה פרקים.
מקווה שנהניתם מהפרק ושאתם כבר התאהבתם
בואלרי כמוני :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אנונימית 1
אנונימית 1
לדעתי לא פינקת מספיק חחחח כרגיל מעולה
הגב
דווח
Maya B
Maya B
חחחח תודה
שלושה פרקים ביום לא פינוק?אולי יהיה ארבעה
הגב
דווח
Mor B
Mor B
מגלים עוד פרטים על ואל כל פעם קצת. ברק חמוד כזה איך הוא דואג לה ככה. ומה היא צריכה את גיא הזה הרי הוא לא יעזוב את המשפחה שלו.
ותודה על הפינוק יקירה❤
הגב
דווח
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
סיפורים אחרונים
חבקי אותי חזק פרק 6
חבקי אותי חזק פרק 6
מאת: Maya B
הארה באמצע היום
הארה באמצע היום
מאת: K L
כשהיינו ילדים..
כשהיינו ילדים..
מאת: K L
האהובה שלי
האהובה שלי
מאת: K L
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
מהי אהבה
מהי אהבה
מאת: Kipod Kipod
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay