כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

כוכב המזל שלי פרק -1

משהו בי אומר לי שאני רקובה וצריכה לוותר לחלוטין...

אז הפרק הראשון עולה ואני מקווה שתיהנו
מעולמה של ואלרי שלחלוטין לא תפסיק להפתיע אתכם.
שבת שלום שיהיה ותיהנו :)

"הי הגעתי" אמרתי ברגע שפתחתי את הדלת וראיתי את חנן ואביעד יושבים על הספה ומשחקים פיפא אחד נגד השני, חנן לוחץ על הכפתור בכל הכוח ומנסה להביס את אביעד שלא מוותר לו.
" שוב אתם עם המשחקים האלו! תראו את הדירה כמה היא מטונפת. אתם פשוט שני חננות שכל מה שמעניין אותם זה משחקי גיימינג!" הרמתי את קולי שישר הסיט את תשומת ליבם ושניהם מביטים בי כשאני רואה במסך שאחד מהם הפסיד בגללי, אבל לא היה לי אכפת. הם היו קשובים לי ונדמה לי לפעמים שאפילו פוחדים בכלל שאני מתעצבנת אז כל אחד מהם התחיל לזוז חנן הלך לשטוף כלים ואביעד הלך לטאטא קצת ולנקות אבק. ותפקיד הכביסה היה עליי מלבד לקפל אותה... אוח כמה אני שונאת לקפל כביסה פשוט אין לי סבלנות ואין סיכוי שאתן לאחד השלומיאלים האלו לשים כביסה במכונה, הם חלילה עלולים להתבלבל בין הכביסות.

" ואל יש לך שיחת סקייפ" צעק לעברי אביעד מבעד לסלון שם שכחתי את המחשב שלי לפני שיצאתי לעבודה. על המסך אני רואה תמונה של אבא מחייך יחד עם אימא לחצתי ברגע האחרון על העיגול הירוק ומולי אני רואה את אבא.
" מה נשמע ביתי היקרה?" שאל ברוסית שפה שלא דיברתי אולי כבר שלוש שנים לפחות כי כאן כל החברים שלי לא דוברים רוסית.
" בסדר פאפא, איך כולם בבית?" שאלתי כשמאחורי במצלמה אני רואה את אביעד סופר ברוסית בכוונה, זה רק מה שהוא יודע לומר ברוסית..."אדין, דווא, טרי, צ'יטירי..."
" אולי די יא קרצייה!" אמרתי בכעס עם צחוק ביחד משום ש המבטא הישראלי שלו התערבב בספירה וזה הצחיק אותי כל פעם מחדש, הוא לא הפסיק אז זרקתי עליו את הכרית של הספה ואז הוא סתם את הפה.
" עוד פעם השותפים שלך? למה לא יכולת לגור עם שותפות?" שאל אותי כבר בפעם המאה, זו שאלה שהוא שואל כל שיחה שאנו מנהלים או יותר נכון הוא שואל ואני עונה אז זו לחלוטין לא שיחה, אלא כמו ראיון עבודה רק בנוסח משפחתי.
" פאפא, הם בסדר גמור אל תדאג"
" אני מקווה שהם מתייחסים אלייך טוב"
" דה פאפא" אמרתי ברוסית ונשענתי על השולחן.
" אתקשר מחר, לילה טוב שיהיה" אמר וניתק את השיחה ושוב כרגיל לא הספקתי להשיב לו לילה טוב בחזרה. הזמנו פיצה האוכל היחיד שהצלחנו להתפשר עליו בשעה כזו.

" טוב חברים אני הולכת... חסר לכם כשאני חוזרת אם יהיה בלאגן!" הם ידעו לאן אני הולכת זה לא חדש להם וגם אף פעם לא הסתרתי מהם. זה שהם לא יוצאים עם בחורות לא אומר שאני צריכה להתנזר ולא ללכת לגיא.
" שוב לגיא?" הנהנתי.
אני זוכרת רק כשהגעתי לדירה הזאת וחנן ואביעד הצטרפו הרגשתי חלק מהם ולא הייתי צריכה לשתוק כל הזמן, רק בחוץ עם הישראלים האחרים אף פעם לא הצלחתי להתמזג. אפילו בצבא היו לי קשיי הסתגלות אז שלחו אותי לקב"ן שנתנה לי הקלות בשירות לא מספיק חיילת בודדה הייתי. חנן ואביעד הם טיפוסים שכל פעם מצליחים לעלות לי את העצבים ברמה כזו או אחרת אבל אז מבינים שהכעיסו אותי ומנסים לפצות. לא יכולתי לקבל דיירים יותר טובים מהם. חנן ואביעד אומרים שאני מכניסה את עצמי לתסביך לא נורמלי עם גיא, וטענו שממש לא מתאים לי לצאת עם איש נשוי ולפגוע באשתו כך. אבל הם לא מבינים שאשתו מזמן לא אוהבת אותו הוא אמר שהיא לא רוצה להתגרש בגלל הילד שלהם שעדיין קטן... היא רוצה שיהיה לו אבא לפחות עד שיגדל ואז יוכלו לחלק את המשמרות בניהם עם הילד. ולפי דעתי זו טעות לעשות, אם לא מאושרים צריך ללכת. שנה שלמה אני מחכה שיתגרשו אבל זה לא קורה אז הוא ואני נפגשים בשעות הפנויות שלו. אשתו יודעת שיש לו מאהבת, עכשיו שחושבים על זה אף פעם לא חשבתי שאהיה על תקן המאהבת זה נשמע מדהים ואכזרי בו זמנית משום שלא חשבתי שאצליח לאהוב מישהו נשוי ועל אחת כמה וכמה לפגוע במישהי שנשואה לו.

" הי" אמרתי כשנכנסתי לביתו הריק, אשתו והילד נמצאים בעיר אחרת אצל חמתו.
" אני במטבח" צעק לעברי התקרבתי בצעדים קטנים וראיתי אותו שותה מים ומתקרב לנשק אותי.
" אתה לבוש" סיננתי ולא ידעתי למה.
" לא רציתי להגיד בטלפון אבל יש לי ארוחת עסקית מהעבודה עוד חצי שעה" סינן לעברי והחמצתי את פניי.
" חבל שלא אמרת לי הייתי באה מחר"
" מצטער יפה שלי... אני מבטיח..." התקרב אליי ונישק אותי נשיקה חפוזה.
" מבטיח, עכשיו אני חייב לזוז. מזל שבאת לפחות הספקתי לראות אותך" חייך לבש את המעיל ואמר לי לנעול אחריו. הסתכלתי בדירה שלו שמלאה בתמונות שלה ושל הילד, שניהם מחייכים ולרגעים הם נראים משפחה מושלמת, משפחה שאין לה בעיות אבל על מי אני עובדת לכולם יש בעיות לכל משפחה, וזה מתחיל החל מהמשפחה שלי. היינו משפחה נורמלית למעשה אנחנו עדיין, רק שכל אחד עוסק בשלו. אני כאן בארץ, דאשה מסיימת השנה את בית הספר, ג'ניה בצבא לגבי אימא ואבא אני לא ממש מתעניינת מה הם עושים, הם יותר דואגים לי ממה שאני להם אפילו שאת דאשה וג'ניה הם אוהבים יותר, זה לא משנה אם אני הבכורה... אותי הם שונאים עד היום המבטים שלהם לא מרפים ממני. פאפא כל הזמן שואל אם מצאתי חבר כאן בישראל אני משקרת ואומרת שלא, גיא חבר שלי למרות שהוא נשוי. חבר כבר שנה שלמה אולי הוא בן שלושים אבל עדיין כמו תינוק, בנים מתבגרים רק בגילאים האלו לצערי.

" ואל כבר חזרת?" שאל חנן בעודו אוכל עדיין את הפיצה שוודאי הספיקה להתקרר.
" כן, תפנו לי מקום" הם התפעלו שאני מתעניינת במשחקים שלהם ויושבת ליד כשהם משחקים בדרך כלל אני נמנעת מלארח להם חברה כשהם שבויים במסך ומרותקים לשלטים שלהם.
" תן לי לשחק" אמרתי לחנן ולקחתי ממנו את השלט, הוא לא נע מהתנועה שבה לקחתי והיה בפה פעור.
" מה אתה בהלם אני רוצה לשחק"
" מישהי כאן במצב רוח רע, הינה קחי תשחקי" לחץ על הכפתורים בשבילי ונכנסתי למשחק הזה, כדורגל שאלוהים יודע איך אני מוסרת את הכדור או איך מכוונת כשיש קרן, כדור חופשי או פנדל... בסופו של דבר הסתדרתי וניצחתי, מי אמר שבנות לא מבינות בכדורגל? או לא יודעות לשחק?
" זה מזל של מתחילים" אמר אביעד באומץ לעברי.
" אל תתחיל איתי" אמרתי בקול מאיים.
" זה רק פוקס" עצבן אותי בכוונה.
" מה אמרת?" תפסתי אותו בחולצה וראיתי את הפנים החמודות שלו מתכווצות מפחד.
" סליחה... אל תפגעי בי לא התכוונתי"
" יש לך מזל שאני אוהבת אותך, אני הולכת לישון אל תשכחו לכבות את הזה שלכם ולהיות בשקט קצת" הם הנהנו כמו חיילים ואני חייכתי בחיוך כמו מלכת אנגליה ונכנסתי למקלחת.

למחרת בצהריים יצאתי למשמרת שלי בעבודה ברגל בגלל שעשיתי כמעט כל דבר שרציתי מלבד רישיון אחרי טסט שני כבר התייאשתי. משהו בי אומר לפעמים לא לוותר ולהמשיך לנהוג ולהילחם על הרישיון שיהיה לי ומצד שני משהו בי אומר לי שאני רקובה וצריכה לוותר לחלוטין. המשכתי ללכת עד שראיתי ילד קטן רץ במהירות מטורפת ולעיתים מביט לאחור ונדמה שהוא רץ בפחד עד שלפתע בחור שכביכול רדף אחריו נתקע בי עם הכתף ונפל קדימה.
" תסתכלי לאן שאת הולכת!" אמר קם וניקה את עצמו מהרצפה המלוכלכת.
" אני... מצטערת" גמגמתי והסתכלתי עליו והוא זה שמביט בי בשנאה על כך שהפרעתי לו לתפוס את הילד שכבר הספיק להיעלם.
" עכשיו בגללך פספסתי את הילד הזה שגנב לאחותי את הכדור!" הפיל עליי את האשמה. רציתי לומר לו שהוא חוצפן שבכלל רודף אחרי ילד קטן ושזה נראה די דבילי מהצד שבחור בגילו עוקב אחרי ילד תמים, ונכון שהמעשה של הילד אכזרי אבל זה לא מצדיק בשום אופן את הרדיפה הזו שלו. הוא התנשף עמד מולי והסתכל עליי עם העיניים היפות שלו... ואני מבינה שאם לא אעבור אותו לא אצליח להתקדם לעבודה ואאחר בפעם המיליון.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
אודליה כחלון
אודליה כחלון
נשמע ממש מעניין מוכשרת!
הגב
דווח
Maya B
Maya B
תודה אודליה יקרה
כייף לשמוע❤
הגב
דווח
אנונימית 1
אנונימית 1
נשמע מאוד מעניין
הגב
דווח
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
סיפורים אחרונים
חבקי אותי חזק פרק 6
חבקי אותי חזק פרק 6
מאת: Maya B
הארה באמצע היום
הארה באמצע היום
מאת: K L
כשהיינו ילדים..
כשהיינו ילדים..
מאת: K L
האהובה שלי
האהובה שלי
מאת: K L
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
מהי אהבה
מהי אהבה
מאת: Kipod Kipod
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay