כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 4

אף פעם לא מאוחר פרק - 30 ואחרון!!

אני אוהב אותך ומאוהב בך עוד מהיום הראשון... פשוט לא היה לי את האומץ הזה... האומץ הזה להגיד לך כמה אני אוהב אותך.

טוב טכנית כבר מחר!
ואני יודעת שלא יהיה לי זמן אחר לכתוב
במיוחד לא אחרי העבודה... אז הינה הפרק שחלקכם רוצים
לדעת איך זה נגמר וחלקכם קצת עצובים.
מקווה שתאהבו, לילה מקסים!

" ברור! מתי נוסעים?" שאל אותי, קמתי אליו וראיתי את החיוך שלו הוא כאילו פתאום הפסיק לחשוב על הצרות ושמח, עכשיו זה רק הוא ואני.
" את מתרגשת?" שאל אותי רגע לפני שנחתנו בפראג היפה, תיארתי לעצמי שהיא יפה הבניינים העתיקים, פראג בין המקומות היחידים שלא נהרסו בשל מלחמת העולם השנייה לכן הכל בה עתיק, יפה ופסטורלי ממש כמו בתמונות מהאגדות. הגענו למלון עייפים וזרוקים בשעה די מאוחרת, הוא הניח את המזוודה בפינה והתחיל להתפשט וללכת לישון.

" הולכים לישון כמו זקנים?" שאלתי אותו והוא הפסיק לכפתר את החולצה שלו פתאום.
" חשבתי שאת עייפה, בא לך לצאת?" שאל בספק רב הנדתי את ראשי לשלילה.
" אז?"
" אני חושבת שמגיע לי פיצוי אחרי שברון הלב שעשית לי..." סימנתי לו להתקרב למיטה וכבר יכולתי להרגיש שהפרפרים בבטן חזרו אליי, והלב לאט לאט מתאחה, מתחבר לו שוב מהחתיכות הקטנות שנפלו קרוב. הוא נשכב עליי והכל נהיה חם, הגוף שלי המזגן אפילו לא עבד עלינו או שזה מהלחץ או שפתאום הרגשתי שזהו אני והוא יחד, ללא איש שיפריע לנו. הוא קירב את שפתיו אליי, קירב אותן חייך ונישק אותי ברוך נשיקה ארוכה שבהדרגה הפכה לנשיקה בעלת תשוקה ואני מנשקת אותו חזרה כמו שמעולם לא נישקתי. אלו הן סיטואציות שהייתי רואה רק בסרטים כשבאמת אוהבים, ואני כנראה לא אהבתי אף פעם מישהו ככה כמו שאני אוהבת את יהונתן ברגעים אלו ממש. רגליי מחבקות אותו וידיי מפשיטות אותו והמגע נעים, רציתי אותו, ממנו עוד קצת ואפילו ירדו לי דמעות, דמעות מאושר בזמן שאני מרגישה אותו בתוכי ומתענגת על כל מה שהוא עושה לי, הגוף שלי משתוקק אליו שוב ושוב ואז בסיום הוא מביט בי ואני בו שוכבים אחד על יד השני ומאושרים.

" את בוכה?" שאל וניגב לי את הדמעות בידיים שלו.
" כן... מאושר, לראשונה אני בוכה מאושר" סיננתי ולא הפסקתי לבכות, יופי אביגל גם ברגעים שמחים את בוכה.
" בואי אליי" הוא חיבק אותי קרוב אליו, את גופי העירום ואני התנחמתי במגע הזה, מגע שרציתי עוד ממנו לפחות עד לבוקר הבא וכך באמת היה קמנו בבוקר ליום חדש ולרגע שכחתי היכן אני נמצאת אחרי סבב של מקלחת יצאנו לטייל. יהונתן לקח מצלמה כדי לתעד מבנים יפים אבל בעיקר לא הפסיק לצלם אותי בכל רגע נתון וחזר שוב ושוב על המשפט " נקודה כמה את יפה" אני נקודה והוא פוץ, כך קראנו אחד לשני אבל מיד כשהוא מעט מעצבן הוא חוזר להיות יהונתן בחזרה. השכרנו מכונית הוא נהג ואני תירצתי שנמאס לי לנהוג וכי אני בחופש ובמהלך כל החופשה הוא הנהג שלי, כמו מלכה קראתי ספר בזמן שהוא נהג מדי פעם מלמל לעברי שאני משעממת אותו וחננה רק בגלל שאני קוראת ספרים אבל איך שהפניתי אליו מבט הוא צחקק לו וגרם לי להתגלגל יחד איתו.

" בואי" הגענו לנהר מדהים ביופיו עם המון אנשים בתוכו וקרוז אחד שלא הפסיק לספר על העיר, עברנו מתחת לגשר שנקרא גשר קארל כך סיפר הקרוז, הוא מחבק אותי מאחור והרוח נושבת עלינו. רציתי שהרגע הזה לא ייגמר, ישבנו בפנים כשכל כך הרבה אנשים סועדים רק אחרי שסיימנו לסעוד הוא הלך לצלם את המבנים היפים והאוניות האחרות מבחוץ ואז קרא לי, כולם התקהלו סביבו ולא הבנתי במה מדובר אולי קרה משהו?
" אביגל שלי, נקודה שלי
מזל טוב אהובה שלי ליום הולדתך, אני חושב שזה הרגע הנכון ביותר לעשות את זה. לא להאמין שמעיל שחור הפגיש בנינו וקבע את הגורל הזה, הגורל הזה שנהיה ביחד. נכון עברנו המון ואני הייתי אידיוט ואת עם לב שבור, אבל זה נגמר ועכשיו אני לא אתן ללב הזה להישבר, אהיה איתך ושלך מתי שתרצי ואם אעצבן אותך תוכלי להפיל אותי בקרב מגע כמו שעשית לי בבית שלך. אני אוהב אותך ומאוהב בך עוד מהיום הראשון... פשוט לא היה לי את האומץ הזה... האומץ הזה להגיד לך כמה אני אוהב אותך. את היית הראשונה ששברה לי את הלב, היית הראשונה שגרמה לו להרגיש משהו מוזר בבטן שאת קוראת לו פרפרים. אז הינה כאן באמצע פראג המהממת עם כל האנשים האלו שאני לא מכיר בכלל מתאחד ורוצה שתהיי האישה שלי, התינשאי לי אביגל לנדאו?" עוד מהמשפט הראשון דמעתי... הוא הצליח לרגש אותי והלב שלי יורד עוד שנייה לתחתונים כמו שאומרים, הנהנתי ומרוב דיבור לא יכולתי לדבר אז פשוט קפצתי עליו זה מה שראיתי לנכון לעשות. כולם מחאו כפיים ובירכו אותנו למרות שלא הבינו מילה ממה שאמר, אבל זה עדיין מרגש.

" את מוכנה להפוך לגברת קרסטני?" פנה אליי כשאני בוהה בטבעת ומאושרת.
" אני חושבת שיקח לי זמן להתרגל לזה" אמרתי והוא העמיד פני נעלב.
" אי, אני בסך הכל אומרת שכל חיי הייתי לנדאו אני לא מכירה משהו אחר" הוא אמר שהוא צחק איתי ונתן לי חיבוק, החמיא לי על השמלה שלבשתי לכבודו והוא יודע כמה שאני ושמלות לא חברות טובות.
" אני צריכה להתרגל עכשיו לכל האושר הזה אחרי כל כך הרבה דיכאון?" שאלתי אותו לפני השינה, הוא הנהן ואמר שמעולם לא אהיה עצובה יותר למרות שזה קלישאה ויהיו לנו עוד אין ספור משברים שאנו נצטרך להתמודד איתם. והינה כבר התחילו חילוקי הדעות על איפה נגור, האם בדירה של רבקה או דירה היפה והגדולה שלו שעושה לי לא טוב ואז אני נשאבת לזיכרונות הרעים. בסוף נשארנו לגור בדירה של רבקה, התחתנו לאחר חודש בלי יותר מדי התעכבויות על איזו שמלה אלבש לחלק הזה דאגו הוריי כשהודענו להם שאנחנו מתחתנים, הכל היה מושלם לפחות עבורי יהונתן בחליפה שחורה ועניבה יפה, אני בשמלה לבנה, איתי השושבין החמוד יחד עם איתמר ושקד התאומים היקרים לי.

כעבור שנה:

" אני חושבת שירדו לי המים" צעקתי ליהונתן שנייה לפני שהדלקתי את המים במקלחת. הוא הלביש אותי במהירות בחלוק, בזהירות יצאנו מהבית כשאני חצי נושמת והצירים באים וחוזרים הוא מנסה להרגיע אותי ושאנשום והיד הפנויה שלו לא מפסיקה לאחוז בי. הסתכלתי על הבטן הגדולה שלי וידעתי שבעוד כמה רגעים או יותר נכון שעות היא תיעלם ומתוכה תצא הילדה האישית שלנו.
" תדליק את המזגן" צעקתי מרוב כאבים.
" הוא דלוק"
" אוף חם לי וכואב לי... אני רוצה ללדת כבר!" אמרתי והגענו לפתח בית החולים לקח לי להגיע לכניסה עשר דקות ורק אז ניגשו אלינו, חרא של שירות. הוא לחץ לי את היד בלידה, זה עודד אותי אף פעם לא חשבתי שיהיה כזה כואב ללדת אבל אימא שהייתה בצד השני ואחזה לי ביד האחרת אמרה לי פעם שזה שווה כל כאב, הילדה שלך היא האוצר שלך שגר אצלך תשעה חודשים ולראשונה האמנתי לה, ופתאום גם הבנתי שהילדה שלי היא האוצר שלי, למעשה האוצר שלנו.

" אז איך נקרא לה?" שאל אותי בערב חמש שעות אחרי הלידה, כאשר אני אוחזת בה ומאכילה אותה.
" אליס רבקה קרסנטי, מה אתה אומר?" רציתי לתת לה שם לועזי ושם עברי בדיוק כמו סבתא רבקה, שתדע שלא שכחתי אותה שהיא בליבי לנצח.
" מושלם" אמר, הזיל דמעה וחיבק את שתינו חיבוק גדול.

הסוף!

אז אחרי שנפרדים מאביגל ומיהונתן
אני רוצה לומר לכם תודה באופן אישי על המחמאות,
הפרגונים ועל הדירוגים שלכם!
ללא ספק היה לי תענוג לכתוב לכם כמו תמיד.
האמת שהסיפור הזה עלה באמצע העבודה
ואז אמרתי לדמות יקראו אביגל, והיא תהיה מיוחדת!
אתם הפכתם אותה למיוחדת לא רק בשבילי אלא גם בשבילכם.
הסיפור מוקדש לכל אלה שלא האמינו באהבה, שלא מצאו אהבה
ולאלו שאף פעם לא חיפשו אותה.
אני פה קצת עם דמעות...
שיהיה לכם לילה מקסים, אחזור בקרוב
עם סיפור חדש עם דמות חדשה...
ועד אז... ❤

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 26 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
גל גל
גל גל
אחרי כל כך הרבה זמן הסיפור הזה עדיין לא יצא לי מהראש, פשוט מצוין
הגב
דווח
1 אהבתי
Maya B
Maya B
עמליה היקרה,
תודה רבה כמה טוב לשמוע
❤❤❤
הגב
דווח
guest
אמאאא איזה מרגשש! פשוט מושלם !!
את כותבת בצורה מושלמת, ואני עוקבת כמעט רק אחרי הסיפורים שלך...
תמשיכי לכתוב ואל תפסיקי בחיים!!
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 49 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 29+30
חבקי אותי חזק פרק 29+30
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 45
צרות של עשירים פרק 45
מאת: Maya B
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
המדורגים ביותר
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan