כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
4

אף פעם לא מאוחר פרק -26

אחרי הכל הם ילכו אחרי השבעה יחזרו לחיים שלהם, שמחים ומאושרים רק אצלי יתמלא חלל ריק בדירה הזאת, חלל רק עם כל כך הרבה ממנה.

ישבתי שם עד שנרגעתי ונסעתי חזרה לפאב, לעבוד בשקט אבל המנהל צרח עליי... לראשונה לא היה לי אכפת. פשוט עבדתי כמו רובוט וכשהגעתי הביתה גמורה מעייפות הלכתי לישון אבל בבוקר ציפתה לי הפתעה, האיש שאימא הייתה איתו בחג נמצא כאן הוא אמנם לא הגבר שחשבתי שהיא אוהבת, הרי אבא חתיך לעומתו פי שתיים אבל עדיין שמחתי שיש לה מישהו במחיצתה ככה היא מניחה לי עם השאלות שלה, המצב שלנו גם ככה הפך להיות לא טוב מאז הוידוי שלי ובכל פעם שאני יוצאת מהבית אפילו אם זה לזרוק את הזבל אז היא ישר קופצת בשאלה " לאן את הולכת" ממש משטר צבאי!

פסעתי לכיוון ביתה של רבקה שבמפתיע הדלת הייתה פתוחה לא ידעתי לאן היא נעלמה אבל כשראיתי אותה שוכבת על הרצפה מעולפת חסרת הכרה, לא ידעתי מה לעשות רציתי שתקום שתגיד שהיא בסדר. האמבולנס הגיע לאחר עשר דקות ואני מתלווה איתם לבית החולים בחששות ובכאבים בבטן, הבן אדם היחיד שבאמת נמצא שם בשבילי ואני כל מה שחשבתי עליו זה יהונתן כזו אנוכית! אגואיסטית את אביגל, אגואיסטית.

" היא תהיה בסדר?" שאלתי את הרופא שהגיח מטיפול הנמרץ.
" כן, היא בהכרה את יכולה להיכנס העבירו אותה לחדר 311" אבן ירדה לי מהלב, היא בסדר סבתא רבקה לא נטשה אותי. כשהגעתי שלושה ילדים קטנים עמדו סביבה ואישה אחת יפה עם שיער שחור כפחם ועיניים ירוקות זו וודאי כלתה, כנרת שבנה הכיר בטיול בתאילנד ואז הם התאהבו, ממש כמו זוג יונים.
" אפשר להיכנס?" שאלתי אותה היא הנהנה בחיוך.
" כנרת מתוקה תוכלי לתת לי כמה רגעים עם אביגל בבקשה?" כנרת לקחה את ילדיה היפים ומעט השובבים ויצאה, הרגשתי את האווירה המתוחה פתאום כאילו שהיא רוצה לומר משהו מחריד וכל מה שמתחשק לי עכשיו זה שיאטמו לי את האוזניים כדי שלא אוכל לשמוע.
" סבתא רבקה אני... אני שמחה שאת בסדר" אמרתי וחיבקתי אותה בעדינות מפני שפחדתי שחלילה אפגע בה.
" חומד... אביגלי... אין לי עוד הרבה זמן, סבתא רבקה הולכת לעולם טוב יותר בקרוב..." אמרה ועצרה את דבריה הכואבים ואני מתחילה לדמוע, למחות את דבריה.
" לא אל תגידי את זה..." מלמלתי תוך כדי רעידות.
" זו האמת יפתי, השארתי צוואה קטנה מכל מה שנותר לי... חסכתי כסף חשבתי שהם לילדיי או נכדיי אבל אני רוצה לתת לך אותם. גם את הדירה שלי..."
" די אני לא מסוגלת לשמוע... בבקשה תפסיקי" לחשתי לעברה, היא אחזה בידיי כשצינור מחובר לידה והרגשתי את החום שלה ואת כל האהבה שלה אליי.

" סבתא רבקה למה את לא נותנת לנכדים שלך את הכל? את בטוחה?" שאלתי ולרגע לא הבנתי מדוע היא מורישה לי את הדירה שלה טרם הלכה, מדוע היא עושה את זה אם עדיין בחיים.
" חומד אני רוצה שתתחילי ליהנות, שיהיה לך מקום משלך שבו לא תצטרכי לדאוג לכסף או למשכנתא. הילדים שלי מסודרים כל אחד ואחד מהם... את תמיד עזרת לי, יצאנו לטייל אחרי שראובן שלי הלך... אני זוכרת שלא רציתי ואת הוצאת אותי עם העקשנות שלך, הכנת לי אוכל בכל פעם גם אם היית מאחרת לתאומים, ראית בי סבתא כמו שאף אחד מנכדיי לא ראה. אני אוהבת אותך מתוקה שלי" אמרה ועיניה הקטנות נעלמו בגלל החיוך שלה, היו לה עיניים אדיבות ולב רחב. כעסתי, כעסתי שהיא מעלה בדעתה לנטוש אותי בכלל ולהוריש לי דברים שלא מגיעים לי.
" גם אני אוהבת אותך סבתא רבקה... אל תעזבי אותי... אני לא אצליח להתמודד עם כל זה." בכיתי לה והיא חיבקה אותי בחוזקה וזה רגע שאף פעם לא אשכח, רגע שבו סבתא מחבקת נכדה כמו נידונות למוות.

סבתא רבקה החזיקה מעמד עוד שבוע לפני שעזבה אותי, עזבה אותי בנוכחות שלה והשאירה אותי לבדי, השאירה כל כך הרבה מאחור את טוב הלב שלה, את החיוך שלה שלא יחזור יותר ואותי דומעת ללא הרף ואין מי שירגיע אותי. כולם הגיעו לביתה במבטים עצובים מנחמים את המשפחה שלה, אותי אף אחד לא הכיר, לא הכיר את הבחורה שהייתה איתה ארבע שעות ביממה דיברה איתה, העבירה איתה חוויות, כאב ושמחה וזה בסדר. אחרי הכל הם ילכו אחרי השבעה יחזרו לחיים שלהם, שמחים ומאושרים רק אצלי יתמלא חלל ריק בדירה הזאת, חלל רק עם כל כך הרבה ממנה. הבטתי בתמונה שלנו, היא מחייכת למצלמה מאושרת וראובן על ידה ואותי יושבת איתם באמצע בספה והרגע הזה חקוק במוחי, חקוק כל כך שאני מעדיפה להתחלף עם הבחורה בתמונה להיות בתוכה ולא כאן בדירה הומת אדם הזו.

" אני מצטער" קיבלתי הודעה מיהונתן, לא הבנתי אם זה בגלל ששמע על רבקה או בכללי שהוא מצטער על מה שעשה, על שברון הלב הזה שהשאיר אותי, על החור הזה בתוך ליבי שרק הולך וגדל בגללו ובגלל רבקה... שני אנשים שאהבתי נעלמו בין רגע.

המשך יבוא...
פרק זה מוקדש לסבתות שלי
שכבר מזמן אינן ואני מתגעגעת כל כך!

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 11 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
סיפור מרתק
הגב
דווח
אנונימית 1
אנונימית 1
הפעם הדמעות זלגו
הגב
דווח
Maya B
Maya B
אכן לא קל לאבד מישהו
❤❤
הגב
דווח
טען עוד 18 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אהבה של חורף
אהבה של חורף
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
Morena De mi corazon
Morena De mi corazon
מאת: אביטל סיאני
זוהי קריאה אחרונה
זוהי קריאה אחרונה
מאת: No One
חדר מספר 5 - פרק 3
חדר מספר 5 - פרק 3
מאת: בתאל דורון
להיות ה'לא רצינית'
להיות ה'לא רצינית'
מאת: secret charm
המדורגים ביותר
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski