כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 3

אף פעם לא מאוחר פרק -24

הוא שממיס לי את כל הגוף ומפרק אותו לחתיכות הכי קטנות מבלי שמישהו יאסוף את מיליון הרסיסים שמהם התפרקתי.

נדודי השינה תקפו אותי והבכי לא הפסיק לו... כל מה שחשבתי עליו זה הוא, הוא שממיס לי את כל הגוף ומפרק אותו לחתיכות הכי קטנות מבלי שמישהו יאסוף את מיליון הרסיסים שמהם התפרקתי.
" קיבלת מכתב" נפנפנה אימא בעטפה יום למחרת בזמן שנעלתי נעליים לפני המשמרת.
" מכתב?" היא הנהנה הניחה לי אותו על הספה והתמלאה סקרנות, נכנסתי לחדר ופתחתי את המכתב בפזיזות מרוב עצבים וסקרנות גם יחד.

" אני מצטער שלא כתבתי לך מאז שנחתתי כאן, את בטח תוהה איפה זה כאן. טסתי למיאמי הכל כאן קיצי וזה מזכיר לי את הארץ היפה שלנו... אני חוזר לארץ לא בנסיבות שרציתי אבל חוזר כדי לסגור כמה דברים, אגיע ב21.1 ליום אחד... אני חייב לראות אותך... לראות אותך לפני שאגיע להחלטה שלי, ניפגש בפאב שלי בשעה שש, מיד אחר כך הולך לנתב"ג חזרה."

" אימא מה התאריך היום?" שאלתי אותה מרוב כל כך הרבה דיכאון הימים התבלגנו לי בראש.
" 21 לינואר, למה?" הסתכלתי בשעון המורה את השעה עשרה לשש מה שאומר שרוב הסיכויים להגיע בזמן קלושים אבל ניסיתי בכל זאת... למה המכתב המעצבן הזה היה צריך להגיע רק עכשיו? דחפתי את הדרכון והאשראי לתוך התיק למקרה חירום ונסעתי כל הדרך עד לפאב תוססת ואחוזת טירוף כולם חייכו שלשם שינוי הצלחתי להגיע מוקדם פעם ראשונה בחיי.
" יהונתן פה?" נשמתי בין לבין מהריצה שעשיתי מהמקום בו חניתי עד לפאב.
" הוא נסע לפני חמש דקות" אמרה לי מיכל ואני אפילו בלי לחשוב פעמים מצאתי את עצמי נוסעת היישר לנתב"ג אולי אצליח לתפוס אותו לפני שיטוס הלב שלי דופק כל כך מהר והנשימות שלי מתקיפות אותי, עוד רגע התקף החרדה שלי חוזר אבל אני לא נותנת לו להגיע. תנשמי אביגל תנשמי... חניתי את המכונית לאחר עשרים דקות של פקק מטורף. בבקשה שהספקתי אלוהים בבקשה שהספקתי.
" סליחה? הטיסה למיאמי יצאה?" שאלתי את מישהי בטרמינל שלוש בעלת הפנים הרציניות ושיער אדום צבוע, היא נראית כמו האנשים שלא מרוצים מעצמם שקמים בבוקר רק כדי לקבל את המשכורת שלהם כי הם צריכים לפרנס את המשפחה. היא לא מהאנשים שרוצים קידום או משכורת גדולה יותר אלא אחת שרק רוצה את המשכורת המינימלית שלה כדי לפרנס.
" לפני שתי דקות ילדונת" אמרה ונראה שנפרדה ממישהו שטס אבל לא ידעתי מי זה בדיוק.

ההרגשה הזאת שכל העולם חרב שרצית להספיק משהו אבל לא באמת הספקת, אני לא מאמינה שיט... איך פספסתי... אני כל כך מתגעגעת, לריח שלו... לטעם שלו ולכל מגע שלו... זה לא ייתכן זה לא הוגן. התייפחתי על אחד הספסלים כשהמון אדם נע ממקום למקום... ואני יושבת בחוץ על ספסל משונה ואוכלת מהכריך שקניתי בדרך מתחנת דלק שבה עצרתי לתדלק.
"אביגל?" שמעתי קול, קול שלא שמעתי חודש שלם. אני מרימה את המבט ורואה את יהונתן בחליפה מהודרת וחיוך על הפנים.
" אתה כאן... כאן" לחשתי לעברו עם מחנק בגרון.
" חיכיתי לך בפאב חשבתי שכבר לא תבואי..." אמר התיישב על ידי וחיבק אותי והמגע הזה היה מוכר וחמים, מוכר כאילו שנים אנו נוגעים זה בזו.
" אני מצטערת... המכתב... קיבלתי אותו כמה דקות לפני... לפני שיצאתי היום" אמרתי בין דמעה לדמעה.
" כנראה אתם לא טיפוס שאוהב לבדוק דואר" הוא צחק ואני ניסיתי לצחוק בין כל הבכי שלי.
" מה אתה עושה כאן?" שאלתי והתבוננתי בעיניים החומות שלו.
" אני רוצה להגיד לך משהו... חשבתי במשך חודש שלם חודש של ריקנות, ריקנות מאהבה, מהחיים שלא נדבר על בנות... אמריקאיות זה ממש לא בשבילי... הרגשתי לבד, בודד וכל הבנות האלו נמרחות עלייך אפילו לשתות משקה בפאב עם שלל אנשים זרים בעל מבטא אמריקאי לא התאפשר לי... את מבינה לא רציתי לפגוע אבל פגעתי... לא רציתי שתדעי אבל אני חייב לספר לך גם אם תכעסי. אני... יש לי מישהי, אביגל"

" מה זאת אומרת? בת זוג?" מתי הוא הספיק... הדמעות שלי הרטיבו את החליפה שלו והחיבוק המוחץ שלו כבר לא גרם לי לאהוב אותו כל כך למרות שהריח הפנט אותי.
" חכה אל תענה, אני לא חושבת שאני מסוגלת לשמוע עוד... תנשק אותי... תנשק אותי כדי שאצא מהחלום הרע הזה" אמרתי והוא מביט בי, בעיניים הכחולות והאדומות שלי... אני נושכת את שפתיי מתאפקת לא להתנפל עליו אבל הוא לא עושה כלום, משאיר אותי אומללה ומצפה בכליון עיניים שיטרוף אותי בנשיקות... מצפה ומתאכזבת.
" אני לא... אני לא יכול יפיפייה" אמר והדמעות שלי התגברו כבר לא שלטתי בהם.
" בבקשה... אני מתחננת..." הוא הניד את ראשו לשלילה, נגע בפניי ולא מש מהן.


" תגיד לי רק דבר אחד... כן או לא... אתה עדיין אוהב אותי?
" שאלתי את השאלה הגורלית והרגשתי שאני אוהבת אותו יותר מדי, יותר ממה שהוא אוהב אותי... והרגיש לי פתאום שהעיניים החשוכות שלו לא אוהבות אותי כבר שהן לא רוצות כל מגע איתי ושהחיבוק הזה שלו לא אמיתי... שהוא עושה זאת מתוך רחמנות, דבר שאני לא יכולה לסבול.
" תענה לי... אני מתחננת... אתה עדיין אוהב אותי?" שאלתי שוב ובוכה בכי תמרורים.

המשך יבוא... איזה מתח!
שתפו אותי מה דעתכם.
שיהיה לכם ערב מקסים
ושוב תודה על הפרגונים
אין עליכם! ולתוהים הסיפור עדיין לא נגמר. :)

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 13 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Adi Namir
Adi Namir
דחוףף המשך והסבר למה שקורה עם יהונתן
הגב
דווח
Maya B
Maya B
❤❤❤
הגב
דווח
guest
אני עוקבת אחרי התשובות שלך וכבר מוכנה עם הריפרש, מקווה שזה באמת עוד מאט כי אני חייבת הסבר דחוף למה שקורה פה עם היהונתן הזה! -ורוד נצנצים-
הגב
דווח
טען עוד 44 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
צרות של עשירים פרק 50 ואחרון!!!
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 45
צרות של עשירים פרק 45
מאת: Maya B
צרות של עשירים פרק 36
צרות של עשירים פרק 36
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
חתכים / השרוט
חתכים / השרוט
מאת: Izo Meich
להילחם בשבילו- פרק 110
להילחם בשבילו- פרק 110
מאת: שלכת כותבת מהלב
אפילו ילד בכיתה ה' יודע לבקש
אפילו ילד בכיתה ה' יודע לבקש
מאת: Life is a game you win some you lose some
רגע באוויר
רגע באוויר
מאת: R. Jenkins
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan