כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

"אסף, אני בהיריון"

יובל צחקקה ונישקה אותו, עם החיוך המנצח הזה שלה.

רציתי להתחרט על מעשיי, אך לא הייתי מסוגל. במשך אותו חודש, עד שהיא גילתה שהיא בהיריון- נמנעתי מיחסי מין. הרגשתי אשם, למרות שעוד לא קרה דבר. הרגשתי שלא מגיע לי להנות מיחסי המין אחרי שניסיתי להכניס אותה להיריון, בלי לחשוב על זה מספיק. בכל זאת, לא התחרטתי על כך לרגע.
בסופו של דבר, כשהיא סיפרה לי שהיא בהיריון, הוקל לי משום מה. ידעתי שהמעשה נעשה וכבר אין מה לעשות, ושקיבלתי את מה שרציתי, גם אם זאת הייתה החלטה של רגע חסר מחשבה.
"אני צריכה לספר לאבא שלי," אמרה יובל ונראתה קצת לחוצה. "אני חייבת, למען האמת. כמה שיותר מהר, פשוט לגמור עם זה."
הנהנתי בהסכמה. "אני מניח שהמעשה הנבון מצדי יהיה גם לספר להוריי. מה את חושבת? האם עליי לערב אותם בעניין או לסמוך על חוסר העניין שלהם בך, ולצאת מנקודת הנחה שגם ככה לא ישימו לב?"
"זה לא משנה אם הם ישימו לב או לא, אסף," אמרה יובל ברצינות והביטה בי במבטה החודר. "אתה הולך להיות אבא, הם יהיו סבא וסבתא. זה עניין יותר גדול מ'אם הם ישימו לב שדפקתי את החברה שלי', אתה מבין?"
התכווצתי. "אל תגרמי לזה להישמע זול כל כך…" היא אחזה בידי ואני לחצתי על ידיה. "אני אספר להם," אמרתי בשקט. "יהיה אשר יהיה."
"אל תהיה כל כך דרמטי," היא צחקה. "מה הם כבר יכולים לעשות לך?"
צחקתי יחד איתה, על אף שידעתי שהוריי מסוגלים לגרש אותי מביתי ולהסתיר את דמותי בכל התמונות שבבית. "אני לא מאמין שזה באמת קורה." עצמתי את עיניי ונשמתי עמוק. "אני חושב שחלק בי בטוח שהכל בדמיוני."
"אני חושבת שחלק בך עדיין לא מאמין שאתה איתי בכלל," היא ענתה והתמתחה. "כי אני כזאת מדהימה והכל, אתה יודע. בוא לפה, תביא לי חיבוק."
נצמדתי אליה והרחתי את ריח השיער שלה, הריח הזה שמעולם לא הצלחתי להבין ממה הוא מורכב. מבחינתה של יובל זה היה הסוד שלה, לכן היא מעולם לא נתנה לי להתקרב למקלחת בבית שלה. "אני מקווה שאת יודעת שאני אוהב אותך," לחשתי אל אוזנה והרגשתי את גופה מצטמרר מהבל פי בתוך האוזן. "ושאף אחד לא יגיד שזה לא אפשרי בגיל הזה, אני אוהב אותך כבר עכשיו."
היא הכניסה את ידה אל תוך חולצתי והעבירה את ציפורניה בעדינות מסביב לטבור שלי. "אני יודעת," אמרה באנחה. "לכן אנחנו כל כל מושלמים אחד לשני, כי אנחנו באמת אוהבים."
*
"דבר, בן," אמר אבי בטון המשפחתי הזה שלנו, זה שבמקרה רגיל היה מרגיע אותי ומעודד אותע לדבר, אך הפעם רק הקשה עליי. מילא, סטיתי מהדרך המשפחתית הנורמטיבית שלנו מזמן כשהתחברתי עם יובל, אפילו לפני כן- כאשר החלטתי שאני רוצה להצטרף למועצת התלמידים, אבל הסטיות הללו תמיד נראו כל כך מינוריות, לא משמעותיות באמת. ההיריון זה סיפור אחר, לא הייתי מסוגל להודות בזה.
"אם לא תדבר מייד, אסף, אביך וואני נאלץ להמשיך בעיסוקינו ולא לשמוע את מה שיש לך לומר," אמרה אימי בחוסר סבלנות. "נו? אתה מתחתן עם יובל או משהו כזה?"
"לא, אני לא מתחתן איתה…" מתחתי את לחיי, מרגיש את עיניי מתחילות לשרוף. תנועות חסרות פשר מעולם לא היו הקטע שלי, רק הלחץ גרם לזה. "כלומר, אולי מתישהו? אבל… אה… לא כרגע."
"אני הולכת," התנשפה אימי. "אין לי זמן לשטויות של-"
"היא בהיריון," פלטתי והרגשתי איך הלב שלי נעשה כבד לפתע, שוקע לאטו אל תוך הקיבה שלי ומכביד על ריאותיי בדרך. השתדלתי להסדיר את נשימתי, עצמתי את עיניי. "יובל בהיריון והיא לא מתכוונת להפיל, גם היא לא מאמינה בזה. היא גם לא תמסור אותו לאימוץ."
אבי השפיל את מבטו אל נעליו. הוא בדרך כלל שתק במקרים קיצוניים, והודיתי לו בליבי על כך. לפחות הוא לא מקשה על העניין. אימי, לעומת זאת, אהבה לשלוט בעניינים.
"צא מפה. מייד." היא נעמדה מולי והביטה בי כאילו אני אדם מבחיל שאין לו זכות קיום. "צא לי מהבית ברגע זה. אל תטרח לחזור, אל תעצור בדרך לקחת את הדברים שלך, אני לא אהיה מוכנה שכף רגלך תדרוך בבית שלי. נערים כמוך הם נערים טיפשים וחסרי עתיד, הם… הם לא באים מבית טוב כמו זה שאתה באת ממנו, ויש לך חוצפה-"
"אולי כדאי שנחשוב על זה לרגע?" הציע אבי.
"למה אתה עדיין פה?!" היא צרחה עליי. "צא כבר!"
ראינו פעם סרטון נגד אלימות מילולית, שבו הנערים מכנים נערה בכינויי גנאי, ואז המילים נזרקות אליה ומחטיפות לה מכות. מילותיה של אימי היו כמו סטירות מצלצלות על שתי לחיי. פניי האדימו, הרגשתי בפעם הראשונה בחיי שאני עומד לבכות. "אמא…" אמרתי כשגוש ענק מעיק על גרוני. "בבקשה…"
היא סטרה לי באמת. "צא… פשוט צא…"
הרגשתי שאני צריך את יובל. תפסתי את תיק בית הספר שלי ורצתי משם, כמה שיותר מהר, לא יודע לאן. מעולם לא הרגשתי סערת רגשות שכזאת, מעולם לא חשתי רגש כואב כל כך בחיי. לא הייתי רגיל לזה, רוב חיי עברו באדישות ולאחרונה גם באהבה כלפי יובל.
מצאתי את עצמי יושב מקופל בתחנת האוטובוס, מתייפח כמו ילד עזוב ומסכן. שלפתי את הסלולרי, אך כל המסך נראה לי כמו טשטוש אחד גדול בין דמעותיי, והגעתי להבנה שלא הייתי רוצה שיובל תראה אותי במצב כזה, בטח שלא כשהיא עכשיו בהיריון ואני צריך להיות חזק ותומך. 'תתאפס על עצמך, אסף!' נזפתי בעצמי, משתדל להסדיר את נשימתי. 'אתה לא ילד, אתה כמעט גבר, ואתה הולך להיות אב בקרוב. אבות צריכים לדעת להתמודד עם קשיים בלי לבכות.' מחיתי את עיניי וחיכיתי לאוטובוס שייקח אותי למושב של יובל. היא פגשה אותי בתחנה, אחרי שכבר מחיתי כל זכר לבכי שאולי היה שם.
"נו, איך הוא קיבל את זה?" שאלתי בחשש.
"הוא לא," אמרה יובל בזעף. "הוא פשוט התנהג כאילו הוא לא שמע… ייקח לו זמן לעכל."
זה ממש לא היה מרגיע. חשבתי על מה שקרה לי רק לפני חצי שעה, לא הייתי מוכן שזה יקרה גם ליובלי שלי. "מה אם הוא יעיף אותך מהבית?" שאלתי בבהלה.
"אסף, אתה מכיר את אבא שלי! הוא לא ינטוש אותי להתמודד עם שום דבר לבד!"
"איך את חושבת הוא יגיב כשהוא יגלה שזה אני?" בלעתי את רוקי. אולי אביה יקבל אותה, אך אין כל ביטוח שיקבל גם אותי, גם אם אהב את הבישולים שלי.
"אני מקווה שהוא חושב שזה אתה!"
"למה?"
יובל צחקה. "כי אתה החבר שלי?"
*
גרשון נכנס לחדר. "אתם חייבים להמציא סימנים," אמר בחיוך ענק. "כדי שסבא יוכל להבדיל בין הנכדים שלו."
יובל חייכה אליו. "אני מחזיקה את רועי, ואסף מחזיק את תומר. אלה לא סימנים טובים מספיק?"
גרשון כחכח בגרונו וניגש אל אסף. "לא מספיק. אני אכין להן צמידי עור עם שמות." הוא הושיט את ידיו ואסף העביר אליו את תומר. "איך יצור כזה קטן יצא מהבטן העצומה שלך?"
"היי!" צחקה יובל. "לא יפה."
"הלידה הייתה קלה מאוד," אמר אסף והתיישב ליד יובל. הוא ליטף את שערה.
היא נחרה בצחוק. "כן, אתה אומר את זה כי לא היית צריך לדחוף שום תינוק מהתחת שלך."
גרשון הביט בה. "סליחה? הם יצאו מהתחת?"
"לא, אבל זה החור היחיד שיש לאסף באיזור."
אסף זע באי נוחות. "אני חושש שניאלץ לשנות את סגנון הדיבור הזה, עכשיו שיש תינוקות בסביבה."
"הי, שלי נרדם," אמר גרשון בחיוך. "איזה קטנטן, אני יכול למחוץ לו את הראש למוות עם שתי אצבעות."
"אל תעשה את זה," נזפה יובל. "שים אותו בעריסה שלו אם הוא נרדם. אסף, קח את רועי, גם הוא נרדם."
התינוקות הונחו בעריסותיהם. "טוב, אני אלך לקנות לנו קצת אוכל," אמר ורכן אל עבר יובל. "אני אוהב אותך, יוב, אל תשכחי את זה בחיים." הוא נישק את מצחה. "ואסף… ברוך הבא, באופן עוד יותר רשמי, למשפחה. השלב הבא- חתונה!"
"אבא!" מחתה יובל. "אנחנו עדיין בתיכון."
"זה לא מנע ממכם להפוך למשפחה," אמר וצחק. "טוב, נתראה עם אוכל."
אסף התקרב אל יובל ברגע שגרשון סגר את הדלת. הוא עלה על המיטה ונצמד אליה מאחור, מחבק אותה בעדינות. "הצלחנו," לחש לה ונישק את ראשה. "אני אוהב אותך כל כך."
היא לחצה את ידו. דמעה זלגה מעינה. "מה הייתי עושה בלעדיך?" היא בכתה חרישית. "אני לא יודעת למה אני בוכה. מאושר, אולי? אני פשוט מרגישה שהכל כל כך מושלם לי, אבל ברגע שנעזוב את המקום הזה-"
"ששש…" הרגיע אותה אסף ונישק אותה מאחורי אוזנה. "תתמקדי בכאן ועכשיו. רק שנינו, פה, על המיטה, תומר ורועי ישנים להם פה בשלווה. לא צריך לדבר על העתיד."
"אני אשכרה מייצרת חלב, אסף. זה די מגעיל."
"אני חושב שזה לוהט."
"אתה מת לינוק ממני."
"אמרנו שמשנים את הדיבור ליד התינוקות, לא?"
"הם ישנים." היא סובבה את ראשה אליו ונישקה אותו. "לעולם לא תוכל להתחמק מהראש הכחול שלי, שכחת?"
הוא נישק אותה שוב, הפעם הכניס גם קצת לשון לסיפור. "זה כבר נהיה הראש שלי," אמר בחיוך. "אני פשוט לא אומר את זה בקול רם."
"תגיד מחזור."
"מחזור."
יובל צחקקה ונישקה אותו, עם החיוך המנצח הזה שלה.

זה היה הפרק הסופי והאחרון בסיפור הזה, תודה לכל הקוראים והקוראות, נהנתי לכתוב לכם, אשמח לביקורת ממי שרוצה לתת, מקווה לכתוב לכם שוב בקרוב :)

ט"צ . עקוב אחר ט"צ
שמור סיפור
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
שי מצפה
שי מצפה
טוב שאבא שלה קיבל זאת בהבנה
הגב
דווח
1 אהבתי
guest
אני רוצה חבר כמו אסף,חוץ מהקטע של ההריון המתוכנן בלי ידעתי
הגב
דווח
ט"צ .
ט"צ .
חחח כן, זה באמת מוריד קצת ממנו…
הגב
דווח
טען עוד 14 תגובות
כותבי החודש בספרייה
ט"צ .
"אבא, אני בהיריון."
"אבא, אני בהיריון."
מאת: ט"צ .
אהבה זה (ב)שדה קרב
אהבה זה (ב)שדה קרב
מאת: ט"צ .
אייל (18+)
אייל (18+)
מאת: ט"צ .
"אבא, אני בהיריון" - בהמשכים
"אבא, אני בהיריון" - בהמשכים
מאת: ט"צ .
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
פואנטה
פואנטה
מאת: imagine me
בצהרי היום בין שינקין לג'ורג' פגשתי בנוסע בזמן
בצהרי היום בין שינקין לג'ורג' פגשתי בנוסע בזמן
מאת: Matan .
לב שלם - לירון קליינמן
לב שלם - לירון קליינמן
מאת: Liron Kleinman
גזלייטינג
גזלייטינג
מאת: Orpaz Avitan
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה